הנח"ל שוב זורם

יותר מ־75 שנה חלפו מאז עיצבו גרעיני הנח"ל את מפת ההתיישבות והגבולות במדינת ישראל. במהלך השנים עברו הגרעינים להתמקד בעשייה חינוכית־חברתית במרכזי אוכלוסייה בכל רחבי הארץ: הגעה לבתי ספר, מועדוני נוער, פעילויות אחר הצהריים של הרשויות המקומיות וכדומה. לאחרונה הוקם גרעין ראשון זה עשורים, אשר מעבר למשימות חינוך וקהילה מתמקד במשימות התיישבות, חקלאות והגנה באזור בקעת הירדן.

גרעין הנח"ל, שהוקם בשיתוף תנועת בני עקיבא, החל בחודשים האחרונים את פרק המשימה שלו בבקעת הירדן, בתום שירות קרבי משמעותי ברצועת עזה. 15 חברי הגרעין עברו את ההכשרה יחד, ולחמו יחד בכל הגזרות בצפון ובדרום. על מנת להשלים את פרק המשימה, הם גרים יחד ביישוב שדמות מחולה בבקעת הירדן. סדר היום כולל עבודת בוקר בחקלאות עד הצהריים, ואחר הצהריים נמצאים עם ילדי היישוב ועוזרים במגוון תחומים חינוכיים, פורמליים ובלתי פורמליים.

"אחרי 20 שנה שבהן גרעיני הנח"ל לא היו במשימות התיישבותיות, יש חזרה אל המשימות האלה", מציין רב־סרן סל בכור לובינשטיין (33) מגבעתיים, מפקד מרחב מרכז ביחידת ההכנה לצה"ל, "זה קורה גם באזור הצפון, גם בדרום, וכעת גם באזור בקעת הירדן – הגבול המזרחי. אלה חיילים שבחרו להתגייס למסלול הזה, מתוך רצון לשלב בשירות הצבאי שלהם הזדמנות לעשייה חברתית נוספת כקבוצה שמתגייסת ביחד. הגרעין שלנו הגיע לשדמות מחולה בבקעת הירדן כדי לעסוק בפעולות חינוכיות אבל גם בפעולות חקלאיות, ולעזור בחיזוק הקהילה המקומית".

לובינשטיין מתאר כי החיילים קמים בארבע וחצי בבוקר, הולכים לשטחים חקלאיים של חקלאים מקומיים בבקעת הירדן ועובדים יחד איתם באופן פיזי. "לא תמיד החקלאים מצליחים לקבל את כל העזרה שהם צריכים כדי לעבד את האדמה בצורה המיטבית, ולהצליח לשמור על המרחבים, כך שמבחינתנו יש בזה אמירה התיישבותית. בקצה, המטרה היא לחבר אותם למקום עד הרמה של לעבור לחיות שם. כמובן, בסוף זה בחירה חופשית של החיילים. כל אחד מהם יראה לנכון איך הוא רוצה להמשיך ואיך הוא רוצה לראות את זה, אבל אנחנו שמחים לראות שלפחות חלק מהחיילים כבר מתחברים למקום עד כדי כך שהם בוחרים ורוצים להמשיך שם את השהות שלהם גם אחרי הפרק הצבאי.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד הובא למנוחות נתנאל שקרון הי"ד שנרצח בערב יום כיפור

עוד מאת יוסף ארנפלד חשד: כבאי תושב כפר קאסם תכנן פיגועי ענק

"השאיפה היא להמשיך משנה לשנה, כדי לשמר את הקשר ולייצר משהו ארוך טווח", הוא מדגיש, "מכיוון שהגרעין נכנס בפעם הראשונה זה 20 שנה למקום, אנחנו בונים הכול מחדש. כרגע אנחנו מקווים שנוכל לייצר רציפות כבר מהשנה הנוכחית".

שדמות מחולה הוא יישוב דתי, כל החיילים בגרעין גם הם דתיים?

"זה לא קריטריון מבחינתנו", הוא מבהיר, "כמובן, אנחנו מנסים לחפש את החיבורים האלה, הגרעין הנוכחי הוא מתנועת בני עקיבא, והחיילים מגיעים מרקע דתי. במיוחד מכיוון שזה גרעין ראשון אחרי הרבה זמן, היה לנו חשוב להגדיל עד כמה שניתן את הדמיון בין החיילים שמגיעים לבין אופי המקום, אך זה לא תנאי מחייב. אנחנו עובדים על פי פקודות הצבא, שצריכות לאפשר לכל חייל להיות בכל מקום. כלומר, יש תנאי סף שבכל מקום צריך לעמוד בהם, ויש הנחיות לחיילים מה הם צריכים ומה הם לא יכולים לעשות. בהקשר הזה, זה יכול להתאים לכולם".

מסלול התיישבותי בגרעיני נח"ל המתחדשים אורך כשנתיים ועשרה חודשים. בשלב הראשון נבנה הגרעין בשנת שירות או מכינה משותפת. הפרק הצבאי הראשון כולל שנה ועשרה חודשים בתפקידי לחימה (גדוד 50 או קרקל), תפקידי חינוך, תפקידי פיקוד או תפקידי מנהלה שונים. לאחר מכן עוברים לפרק משימה ייחודי שאורך שנה, ובמהלכו חוזרים לאותה רשות מקומית שבה היו בשנת השירות וממשיכים בעשייה שלפני הפרק הצבאי הראשון.

"כמה שיותר בשביל עם ישראל"

עבור סמל ראשון אור יחיאל וינקלר (22) מירושלים, ההשתייכות לגרעין נח"ל היא סגירת מעגל. "אבא שלי היה בגרעין נח"ל של בני עקיבא לפני כמעט 40 שנה, בקיבוץ שדה אליהו, ממש לא רק רחוק מכאן", הוא מספר בהתרגשות, "מבחינתי זה ממש סגירת מעגל אישית־משפחתית. למעשה, כל מי שנמצא בגרעין בחר להגיע אליו. לפני שהתגייסנו, כולנו חתמנו על טופס בשביל להגיע לגרעין. שירתנו שנה ועשרה חודשים בלוחמה, ורגע לפני שסיימנו כל אחד היה יכול להחליט אם הוא רוצה להמשיך עוד שנה בצבא או לצאת לפרק משימה, מה שאנחנו עושים עכשיו".

וינקלר הוא בוגר המכינה הקדם־צבאית עצמונה, שבה למד במשך שנתיים. הוא בוחר לנפץ את התדמית הרווחת שלפיה רוב בוגרי המכינה הולכים אך ורק לסיירות מובחרות. "זה נכון שיש שם קצת יותר דחף לסיירות, אבל בסוף מכוונים כל אדם למה שמתאים לו", הוא מדגיש, "זה פחות העניין שהם דוחפים לסיירות, אלא יותר שמי שנמצאים שם, רוצים להוציא מעצמם יותר, ומאמינים שאם הם יכולים להגיע למקום יותר גבוה, הם ינסו להגיע לשם. יחד עם זאת, יש גם עניין להתגייס ביחד ולעשות שירות ביחד, וכך לעשות שירות יותר משמעותי ולהשקיע עוד, במיוחד עכשיו – בפרק משימה, להשקיע בנוער, לעזור בחקלאות וכל מה שאנחנו יכולים".

מעבר למורשת המשפחתית מבית אבא, מה תפס אותך בגרעין נח"ל?

"מעל הכול, עצם זה שאנחנו הולכים להיות ביחד כל השירות, וגם אחרי זה בפרק המשימה. התגייסנו 11 חבר'ה ממכינת עצמונה ביחד. גם נושא החקלאות ונושא החינוך תפסו אותי במיוחד. תמיד היה אצלי רצון לעבוד את האדמה, להכיר קצת יותר לעומק את הנוער. נוסף על כך שמעתי שאנחנו הולכים להיות בגדוד 50, הגדוד של אבא, וזה בכלל קנה אותי".

ידעת לקראת מה אתה הולך?

"לא ידעתי למה לצפות. עצם זה שהיינו ביחד כקבוצה, כגרעין, עזר לנו להתמודד עם כל ההפתעות שהיו בדרך".

מהו סדר היום שלך בגרעין נח"ל?

"בעיקרון, לכל אחד מהגרעין יש לוח זמנים משלו. יש כאלה שקמים בבוקר מוקדם והולכים לחקלאות. החקלאות אצלנו זה לעבוד ברפת, בפרדס, בגידולי שדה, או ללכת לעזור בחוות. יש כאלה שהולכים מהבוקר לחינוך. בצהריים כולם חוזרים למגורים שלנו, ויש מנוחת צהריים קטנה, ארוחת צהריים, התארגנויות. אחר כך יוצאים לתקן של משימת ערב, שם כולם עוסקים בחינוך בני נוער, למשל להיות רכז נוער ביישוב, ללכת לעבוד בכפר נוער וכדומה. ברמה האישית, בשעות הבוקר אני נמצא בפרויקט היל"ה, עוזר לתלמידים לבגרויות, נותן להם שיעורים פרטניים ומסייע להם לקראת גיוס".

סמל ראשון לירן זר (22), נשוי טרי, במקור מגבעת שמואל, התגייס לגדוד 50 של חטיבת הנח"ל ונלחם במספר רב של סבבים במהלך המלחמה. בין הסבבים הוא התחתן וחזר לסבב לחימה נוסף בעזה. כיום הוא מתגורר עם רעייתו הטרייה במסגרת הגרעין בשדמות מחולה. "לפני כן לא הכרתי את בקעת הירדן, ולא חשבתי לגור שם", הוא מודה, "זה רק בזכות העובדה שצה"ל פתח לנו פתח להכיר את כל האזור. הקהילה כאן מדהימה, מקבלים אותנו בחום ובאהבה. יש משפחות מארחות שרואים שאכפת להן וחשוב להן. אומנם קצת חם כאן, אבל אומרים שהחום מגיע מהאנשים, ובהחלט מרגישים את זה".

לפני הגיוס למד לירן במכינה הקדם־צבאית מעוז בלוד, משם התגייס לגרעין הנח"ל. "רציתי להיות עם חבר'ה מבני עקיבא, חבר'ה שעברו מכינות. כמו כן רציתי לשלב בשירות הצבאי שלי את כל העניין של החקלאות, של ההתיישבות, לקום בבוקר ולהיות עם הנוער. במסגרת הפעילות בגרעין, כיום אני מדריך בכפר הנוער בברוש, שמיועד לנערים שנשרו מבתי הספר. יש שם הרבה מסלולים, כמו מוזיקה, כלבנות ומקצועות נוספים בעלי אופי טיפולי. אני שמח שיש לי את הזכות לשלב את החלק הקרבי שלי בחלק היותר טיפולי, כמו עם הנוער. השילוב הזה יוצר הרמוניה של כל הערכים שאנחנו מאמינים בהם – להיות כמה שיותר דבק במשימה, כמה שיותר בשביל עם ישראל. שני הדברים האלה משלימים זה את זה".

כשתיגמר שנת המשימה, אתה רואה את עצמך ממשיך לגור בבקעה?

"אני מאוד מקווה שכן, בעזרת השם, בזכות הגרעין ובזכות האפשרות שהוא נתן לנו להכיר את הבקעה. עצם העובדה שנתנו לנו להכיר פה משהו חדש, זה פתח בפנינו הרבה אופציות. אני אומר לעצמי: וואו! יש פה משהו שלא גיליתי עדיין, יש פה אנשים שאני רוצה לחוות עוד. זאת השאיפה".

עבודה ביישובי קו העימות

"החשיבות של המשימה מבחינתנו היא הכי גבוהה שיכולה להיות", מוסיף רב־סרן לובינשטיין, "חברי הגרעין ידעו להילחם ולשמור על המדינה בגופם, ובהמשך לזה הם מבינים גם את החשיבות של העבודה על מה שקורה פה, בתוך המדינה. גם לשמור על הגבולות, אבל גם להיות עם האזרחים, לעזור להם, לחבר אותם, לחזק אותם, להראות את הרוח שיש להם, את כל העוצמות שהם יודעים להביא לכל מקום, גם במשימות החינוכיות. אני רואה אצל חברי הגרעין כל כך הרבה שליחות והבנה של המשימה ושל החשיבות שלה, והם מוכנים לעבוד קשה ולעשות הכול. מבחינתי זאת זכות שיש לנו כאלה חיילים אצלנו, ושזאת המשימה שאנחנו מקבלים לעשות בשביל המדינה. יש פה תחושות מאוד חזקות, ולא קשה להרגיש ולראות את זה. כשאתה פוגש את האנשים, כשאתה פוגש את היומיום, זה מתחבר ברגע".

כאמור, לצד הגרעין הדתי בבקעת הירדן, פועלים גרעיני נח"ל נוספים בצפון ובדרום. סגן נועם חייט, מ"פ שדה מגל וחרב צפון בחיל החינוך, מפקדת על פלוגה אחת מתוך שלוש פלוגות שלוקחות חלק במבצע החזרה הביתה של תושבי הצפון לבתיהם, על ידי השתתפות בשיקום מבנים ציבוריים וחינוכיים ביישובי קו העימות. "מיד אחרי ההחלטה לחזור הביתה לצפון התחלנו לפעול", היא מספרת, "החיילים, שמגיעים מהגרעינים, עובדים במשימות חקלאיות תוך כדי שיפוץ תשתיות שנהרסו ושיקום היישובים. אחר הצהריים הם מקדישים זמן לנוער – בני הנוער הם העתיד, והחיילים נמצאים שם כדי לתמוך בהם, לעודד אותם להתגייס ולספק להם חוסן חברתי.

"במהלך השירות הצבאי שלהם, החיילים לא רק מבצעים משימות צבאיות אלא גם נוגעים בחינוך ובחוסן החברתי של הגבולות. אחרי שנה וחצי של שירות הם בוחרים להישאר ולהמשיך את עבודת השיקום, מתוך הבנה שהפגמים שנוצרו במלחמה דורשים זמן ומאמץ משותף להחלים מהם", היא מוסיפה, "החיילים האלה הוזנו בערכים במשך כל השנים בשירותם, וזה בדיוק מה שמניע אותם – הם לא שומרים רק על הגבולות הפיזיים של המדינה, אלא גם על גבולות החוסן החברתי שלה, ומבינים את המשמעות של זה בעבור האזרחים. בהתאם לכך, החיילים שמגיעים לפלוגה מצוידים לא רק ביכולת לוחמה אלא גם ביכולת לפתח קשרים עם האזרחים, לקדם את הצמיחה החברתית ולשקם את האמון, מתוך הבנה שזהו חלק בלתי נפרד מהמשימה הכללית של שימור המדינה".

***