הסופר החקלאי משה סתוי, שהיה מעורה בטבע הארץ ובחיי תושביה, התריע לא פעם על העדר ההתאמה בין יצירות סופרים ומשוררים ישראלים לטבע הארץ ואורחותיה.
בכתביו חזר הדגיש את הניגוד בין הסתיו של ארץ ישראל לסתיו האירופי: "עם הגשם הראשון, באה הרווחה לאדם, לחי ולצומח, ורונן הלב לקראת החיים החדשים… והשם חורף מסמל כאן את התחייה, רעננות ועלומים".
על תקופה אחת (סתיו), על צמח אחד, כמעט אין חולק לא בשירים ולא בספרות הארץ־ישראלית. זהו החצב.
השבוע נסעתי בכבישי ארץ ישראל. לאו דווקא בכבישים הראשיים המחברים בין הערים הגדולות. דווקא שם, בכבישי הנוף הנפלאים של ארצנו, אפשר ללמוד על הטבע ועל חיותו יותר מכול. נסיעה קסומה בכביש היורד אל הבקעה דרך מעלה אפרים (כן, גם זו ארץ ישראל), או בכביש העולה למצפה ישי בקדומים, גילתה מיד את אשר חפץ הלב. לראות, כפי שאומר שלמה בשיר השירים, "הפרחה הגפן, הנצו הרימונים".
אולי יעניין אתכם
אז הגפן כבר מזמן פרחה, אבל את הרימונים רואים בכל מקום. ויותר מכך, והכי סמל של מבשר הסתיו ושלהי הקיץ – החצב. עמודי התפרחת מיתמרים, ומיד כשמבחינים בו מרגישים שהנה נגמר הקיץ. נכון שהמזגן עוד עובד במלוא התפוקה, אבל מה שיבוא אחריו כבר ידוע.
החצב הוא אחד מהצמחים הנפוצים ביותר בארץ, מבני משפחת השושניים. מאגרי המים שבבצל הם המאפשרים את התפתחותה של התפרחת הגדולה בעונה היבשה ביותר של השנה. בצלו של החצב עשיר במזון ובמים עד כדי כך, שגם עם יעקרו אותו מן האדמה וירחיקו מעליו את השורשים, לא יהיה בכך כדי למנוע את הופעתה של התפרחת בהגיע זמנה לפרוח.
פריחת החצב, זאת לדעת, אינה פותחת את עונת הצמיחה החדשה, אלא מסיימת את עונת הצמיחה הקודמת. עמוד התפרחת הנראה לעין כול הוא למעשה התפרחת של הבצל שעליו נבלו בראשית הקיץ.
במקומות רבים בארץ נהגו החקלאים להשאיר את החצב בגבול השדה, או אף לשתול אותו שם, כדי לסמן את הגבולות. לפי המסורת השתמש יהושע בן נון בחצב כדי לתחום את נחלות השבטים. נחל קנה הוא אחת הדוגמאות לכך, ויש אומרים שמכאן מגיע שמו של הנחל הזורם לו בהרי השומרון.
כך או אחרת קחו את עצמכם, את הילדים ואת הרעיה, סעו בכבישים הצדדיים, וכשתבחינו בחצב – עצרו, התבוננו ותפנימו. הקיץ הזה הולך להיגמר.
החצבים כבר החלו לפרוח בגולן
אחד האזורים היפים בארץ לצפייה בפלא החצב הוא רמת הגולן. רגע לפני תחילתה של השנה החדשה, בשלהי הקיץ, פורחים החצבים ברמת הגולן ומביאים איתם רעננות ותקווה. שורות של פרחים לבנים מזדקרים מהאדמה, מבשרים על בוא הסתיו וממלאים את הנוף ביופי עדין ומרגש בין השדות, הסלעים והמרחבים.
אגף התיירות בחברה הכלכלית גולן מביא לנו כמה מוקדי פריחה שבהם ניתן לראות חצבים בימים אלו:
אתר המורשת עין קשתות
באתר המורשת הלאומי עין קשתות ניצב בית כנסת בן 1,500 שנה, מהמפוארים שהתגלו בארץ, שנחפר ושוחזר בשיטות טכנולוגיות מתקדמות. הסיור באתר כולל את מעיין הקשתות – מקור המים של הכפר הקדום שמעליו נבנו בעת העתיקה קשתות אבן מרשימות, וכולל צפייה בסרט קצר. החצבים כבר פורחים באתר ואפשר ליהנות מפריחתם המרהיבה.
נחל אל על
פריחת החצבים נגלית למטיילים בדרך לתצפית על המפל הלבן הזורם בנחל, ומשם ניתן להמשיך על פי הסימון עד לבריכת המפל השחור.
אורך המסלול: 4 קילומטרים, משך המסלול: כ־4-3 שעות.
המסלול מסתיים במושב אבני איתן, בחניון הכפר האינדיאני, שם ממתינה לכם הפתעה קולינרית – עגלת שף חדשה בשם דופילה, שבה תוכלו ליהנות ממנות מיוחדות בסגנון פיוז'ן חלבי ודגים.
עין תות
סביב בריכת עין תות, או בשמה האחר בריכת אניעם, פורחים בימים אלו החצבים התמירים והלבנים. כ־200 מטרים צפונית לצומת היישוב אניעם ישנו מפרץ עפר לחניית רכבים. ממנו יוצאים לכיוון דרום־מערב, עד חורשת איקליפטוסים שבה מסתתרת הבריכה.
אפשר לבקר גם בכפר האומנים אניעם, שנמצא קצת לפני הכניסה למושב עצמו, וליהנות מגלריות יוצרים שונות, בתי קפה ומסעדה. מומלץ לקבוע מראש עם הגלריות. לפרטים: 052-4472798.
איך מגיעים?
מהר הנגב ועד רמת הגולן.
***
