על הניסים ועל החששות

"איתן שלנו חוזר אל החיים בישראל, חוזר אל החיים במשפחה, חוזר לקחת אחריות על עצמו, לבחור בעצמו מתי הוא שותה קפה, מתי הוא הולך לשירותים, מתי הוא אוכל וכמה הוא אוכל", כך עדכן צביקה מור במצבו של בנו החטוף איתן, בתום היממה הראשונה מאז שוחרר בערב שמחת תורה משבי חמאס ברצועת עזה.

"איתן יותר טוב, ממש מתקדם, גם הרופאים אומרים, גם המצב הבריאותי שלו ברוך השם טוב. יש עדיין קצת עבודה, ואנחנו עוטפים אותו כאן כמה שצריך", הוא הוסיף, "הצוות כאן בבילינסון מדהים, כולם עוטפים אותנו כאן, מפנקים אותנו, עוזרים לנו בכל דבר, ואנחנו נהיה עם איתן עד שיוכל לחזור לשגרה שלו, הוא כבר מחכה לזה גם כן".

השמחה הגדולה על חזרתם של 20 החטופים החיים משבי חמאס בערב החג הרקיעה שחקים. סגירת המעגל בתום שנתיים ימים בדיוק, החזירה לשמחת תורה את כבודו האבוד. התיעודים מרגעי האיחוד במחנה קליטת החטופים השבים בקיבוץ רעים גרמו להתרגשות רבה. כך למשל נצפה אבי אוחנה, אביו של יוסף חיים אוחנה, קורא בקול רם 'שמע ישראל', מברך 'שהחיינו' בשם ומלכות, מתחבק עם בנו ובוכה על צווארו.

"אני בעננים, בשמיים", הוא שיתף בהתרגשות, "שנתיים לא ישנתי מהכאב, ועכשיו אני לא ישן מהשמחה. הנס הזה, זה משהו מעל הטבע. ככל שעוברים הימים אני מבין כמה הוא גדול יותר ויותר. הבן שלי מאוד אמיץ, עם הרבה כוחות נפש חזקים. הוא מדבר איתי כאילו הוא חזר מתאילנד. אומר לי: 'אבא מספיק, זהו חזרתי, הכול עבר. אנחנו לא ניפרד לעולם, לא צריך להתעסק בזה יותר מדי'. אני אומר לו: 'מה זאת אומרת? עברת את הגיהינום שם', והוא עונה שנכון, אבל עבר, ולאט לאט יספר לנו דברים משם. הוא משאיר אותי בהלם, זה האופי שלו".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד חדש ביו"ש: שיתוף פעולה הדוק בין המשטרה לאנשי החוות

עוד מאת יוסף ארנפלד הובא למנוחות נתנאל שקרון הי"ד שנרצח בערב יום כיפור

אין ספק – 738 ימים בשבי חמאס ברצועת עזה הרעו את מצבם הפיזי והנפשי של החטופים, אך נראה שכוח החיים שבער בעצמותיהם הפיח בהם תקווה שסייעה להם לצלוח את התקופה הבלתי אפשרית. כך למשל מתברר כעת כי אבינתן אור שהה ברובה המוחלט של תקופת כליאתו בבדידות מוחלטת, ללא כל מגע עם חטופים אחרים. בריאיון ל'כאן רשת ב" סיפר אביו ירון כי אבינתן ניסה פעם אחת לברוח מהשבי, ונענש קשות על כך: "אבינתן ניסה לברוח פעם אחת מהשבי, ואז היכו אותו כעונש על ניסיונו לברוח. הוא היה נעול בכלוב קטנטן ברוחב של המזרן שנתנו לו ובגובה 1.80 בלבד. בנוסף, מעל לשנה הוא היה אזוק לסורגים. מחבלים סביבו נפגעו מספר פעמים, אך הוא לא נפגע".

מבחינתו של ירון, חזרת בנו בחיים, יחד עם 19 החטופים אחרים, היא נס גלוי. במהלך אירוע הקפות שניות במוצאי שמחת תורה שנערך בגבעת שמואל, הוא שיתף וחיזק את הנוכחים: "הילדים היו שנתיים בשבי, במקומות קשים ביותר. אחרי שאנחנו יודעים את הפרטים ואת מה שעבר על הילדים שלנו, שיהיה ברור לכל הציבור הזה ולכל ישראל: נכון, ממשלת ישראל עשתה מאמצים. נכון, הצבא נלחם וחיילים שילמו מחירים כבדים. ונכון, הייתה לנו גם עזרה כזו או אחרת מכל מיני גורמים. אבל שתדעו כולכם, אחרי שידענו איפה הם היו ומה שהם עברו, העובדה שהם חזרו אלינו חיים ובסך הכול שלמים, זה נס גלוי ממש".

אחד הרגעים המרגשים ביותר היו כאשר טל קופרשטיין, אביו של בר קופרשטיין, קם לכבודו מכיסא הגלגלים. קופרשטיין נפצע בתאונת דרכים, עבר אירוע מוחי והפך לסיעודי עוד לפני שבנו בר נחטף מהמסיבה ברעים שבה עבד כמאבטח. בשנתיים שחלפו מאז נחטף בנו, ניסה טל להשתקם בעבורו. הוא למד מחדש לדבר, וגם לעמוד – ועם ההתרגשות הגדולה בעקבות השחרור מהשבי, הצליח סוף סוף גם לחבק את בנו.

אבישי דוד, אביו של שורד השבי אביתר דוד, חשף במהלך מהדורת החדשות של 'קשת 12' פרטים חדשים וקשים על התקופה שבה בנו הוחזק בשבי חמאס. "הוא בסדר, חיוני ומתמצא", שיתף אבישי במצבו, "רואים עליו שהוא חלש ורזה, חסרים חומרים בגוף, אבל הוא יהיה בסדר. הוא מתחיל לאכול, המחלקה פנטסטית ומנוסה". לדבריו, אביתר הצליח לשמור על רוחו במשך כחמישה שבועות שבהם הוחזק לבדו: "הוא הסתדר, מצא עיסוקים כדי להעביר את הזמן, ישן הרבה אבל עם תקווה. הוא אמר שהייתה תקווה גדולה מאוד, שהוא הרגיש שזה אוטוטו נגמר".

עוד גילה אביו כי לאחר פרסום הסרטון שבו נראה אביתר בשבי, חמאס המשיך להרעיב אותו במכוון. "מאז הסרטון המשיכו להרעיב אותו – הרעבה מכוונת רק כדי להוציא את הסרטון. זה השפיע על כל העולם, ובסוף הם נאלצו להאכיל אותו. הייתה בעיה שלא יאביסו אותו בלי בקרה, אז הוא אכל בצורה מבוקרת". הוא הוסיף וסיפר כי גם ברגעים הקשים ביותר, אביתר לא איבד תקווה. "הוא התגעגע מאוד למשפחה, דמיין כל הזמן את הרגע שבו יצא לחופשי ושאנחנו מחבקים אותו. התמונות האלו – בראש שלו – נתנו לו כוח לשרוד".

"התחושות מדהימות", שיתף אילן גלבוע דלאל, אביו של גיא גלבוע דלאל בריאיון ל'ישראל היום', "אנחנו מאושרים לחבק את גיא מתי שאנחנו רוצים. לראות אותו מתלהב מכל דבר קטן, כמו כדורי שוקולד, שקית במבה או שיר שהוא שומע. אנחנו יודעים שיש לנו דרך ארוכה לעבור. הוא עבר שבי מאוד קשה עם התעללויות פיזיות ונפשיות. יש לו קצת נזקים גופניים, יש לו דלקות בגוף, יש לו אוזן שהוא לא שומע בה, קצת בעיות עיכול.

"אנחנו לא לוחצים עליו לספר, אנחנו רוצים שזה יהיה בקצב שלו. מדי פעם הוא משחרר כל מיני דברים קשים שעברו עליו. הוא מדבר על זה בנונשלנטיות, כאילו הוא הלך לאכול המבורגר או יצא לסרט, כאילו זה לא קשור אליו", הוא ציין, "אנחנו מבינים שהוא בנה חומות הגנה כדי לשרוד, כי הוא היה חייב להיות במצב הישרדותי. התפקיד שלנו עכשיו הוא לקלף את כל החומות האלה ולהגיע לנפש העדינה שלו, עם הרבה אהבה ותמיכה שאנחנו מקבלים בבית החולים המדהים הזה ומהצוות שנמצא פה. פשוט להבריא יחד איתו, להבריא אותו ולהחזיר אותו לחיים".

"עכשיו זו תקופה מאוד מסוכנת"

השמחה הגדולה של חזרת 20 החטופים החיים כרוכה בתג מחיר כבד: במסגרת העסקה שוחררו 250 אסירי עולם מתוך 270 שהיו כלואים בשירות בתי הסוהר, לצד 1,700 עצורים תושבי רצועת עזה שלא היו מעורבים באירועי 7 באוקטובר, וכן 22 קטינים. לתחושות המעורבות נתן ביטוי הרב רא"ם הכהן, רב היישוב עתניאל, בפסק הלכה מיוחד ולפיו בזמן שחרור החטופים יש לברך שתי ברכות בשם ומלכות: ברכת 'שהחיינו' על השחרור של יהודים מציפורני מרצחי חמאס, וברכת 'דיין האמת' על שחרור מחבלים רוצחים והסכנה הגדולה שבדבר.

"כוחה של ההלכה להכיל ניגודים בפני עצמם, באותה עת ממש", הוא הסביר, "שחרור החטופים נכנס בהגדרה של שמועה טובה שברכתה 'שהחיינו' או 'הטוב והמטיב'. מפני הסיכון הברור והחמור שבשחרור רוצחים, אין מקום לברכת 'הטוב והמטיב'. לכן על שחרור החטופים יש לברך 'שהחיינו'. מן הצד האחר, שחרור רוצחים להתהלך חופשיים הוא סיכון חמור ועיוות הצדק, ויש לברך על כך בשם ומלכות 'דיין האמת'".

החששות משחרור סיטונאי של מחבלים כבדים אינם תלויים באוויר. דבורה גונן, אימו של דני גונן הי"ד שנרצח בפיגוע ירי לפני עשר שנים במעיין ליד היישוב דולב, חוותה זאת על בשרה. בנה נרצח על ידי מחמד אבו שאהין מהכפר קלנדיה שבבנימין, שנכלא בעבר למשך כשנה וחצי לאחר שהורשע בתכנון פיגועי ירי ודקירה, ושוחרר שש שנים קודם לכן כחלק ממחווה של ממשלת אולמרט־לבני. במהלך השנה שקדמה לרצח של גונן, הספיק אבו שאהין לבצע שישה פיגועי ירי שונים, בהם פיגוע שבו נפצע חייל צה"ל בא־ראם באזור ירושלים.

כעת התבשרה דבורה גונן כי רוצח בנה שוחרר בשנית מהכלא הישראלי במסגרת עסקת החטופים. "התעדכנתי על כך לראשונה באמצעות רשימות המחבלים שהסתובבו בווטסאפ, שעה לפני שבת קיבלנו טלפון מהביטוח הלאומי", הוא משתפת בשיחה עם 'בשבע', "התחושות קשות. זה מורכב. אנחנו שמחים על כל שחרור של חטוף, יש לנו 20 סיבות לשמוח כי חזרו 20 חטופים חיים ומברכים על כך שגם החטופים החללים החלו לחזור, אבל התחושות על שחרור המחבלים הן תחושות קשות. אני שמחה על מי שחוזר, ועצובה על מי שהולך להירצח ועל חוסר הצדק שנעשה עם הנרצחים שלנו".

גונן נמנית עם מייסדי פורום 'בוחרים בחיים', המייצג מאות משפחות שכולות ונפגעי פעולות איבה, שעתר לבג"ץ בשבוע שעבר נגד שחרור המחבלים במסגרת העסקה. באופן לא מפתיע, בג"ץ דחה את העתירה על הסף. בפסק הדין, שניתן בידי הרכב שופטי העליון יעל וילנר, גילה כנפי־שטייניץ ואלכס שטיין, ציינו השופטים כי מדובר בהחלטה בעלת אופי מדיני־ביטחוני מובהק, המצויה בליבת סמכויותיה של הממשלה, ולכן אין מקום להתערבות שיפוטית.

"זרקו אותנו מכל המדרגות כי בג"ץ לא מתערב, אבל בתנאי הכליאה של מחבלי הנוחבות הוא כן מתערב כי זה נושא קריטי", היא מציינת בכאב, "מי שהוביל את הטבח בשבעה באוקטובר היה משוחרר עסקת שליט. לשם זה ילך. זה יקרה, זו רק שאלה של זמן עד שהמחבלים ששוחררו ירצחו יהודים. זו רק שאלה של זמן עד החטוף הבא. כי זה משתלם. בסוף, אני ריאלית ולא נכנעת לקבוצה המצומצמת שמנסה לייצר אווירה שרק החטופים שווים. החטופים חשובים, אבל גם כלל עם ישראל חשוב. החשיבה שלי היא גם על החטופים וגם על כלל עם ישראל. על הדקה הבאה, על מחר ועל עוד שבוע. על הכול. לא רק כאן ועכשיו. ברור שיש לנו אחריות להחזיר את החטופים, אבל יש שאלה גדולה של מחירים ושל כל הציבור שחי כאן במדינה.

"כל איש צבא שמוכן לדבר באומץ, ידע להגיד שזה הזמן הכי מסוכן לחיילים", מאבחנת גונן, "אני לא מבינה גדולה בביטחון, אבל התקופות של אחרי עסקאות חטופים מסוכנות מאוד לחיילים. לכן כמו שאני שמחה, אני גם מודאגת וכואבת את חוסר הצדק שמשחררים מחבלים רוצחים שירצחו שוב. בשחרור גלעד שליט, במערכת הביטחון הבטיחו שהמחבלים המשוחררים יהיו תחת מעקב, ובכל זאת קיבלנו את שבעה באוקטובר. זה לא שאני לא מאמינה להם, הם פשוט לא יכולים. מערכת הביטחון לא יכולה להגיע לכולם בזמן אמת. אנחנו לא הסיפור, עם ישראל הוא הסיפור. אלה המחירים שהמנהיגים שלנו החליטו שאפשר לשלם. מבחינתי זה לא ניצחון, רק לקחנו פסק זמן. האופוריה שיש בקרב חלקים מהעם מדאיגה אותי. להפך, צריכים להיות עכשיו הרבה יותר ערניים".

צילום: דובר צה"ל

אל"מ מ', ראש המטה של חטיבת המילואים עציוני

בזכות רוח הלחימה

בחג שמחת תורה, שמסמל סוף והתחלה כאחד, זכינו לסיים מאמץ ארוך ומאתגר של לחימה, והתחלה של עידן חדש עם חזרת החטופים. אין לי ספק כי הפעולה הרציפה של החטיבה במשך השנתיים האחרונות שברה את רוח האויב, והביאה לפריצת הדרך שהשיבה את החטופים.

נראה כי לאחר שנתיים של מלחמה אנו מתחילים לראות את פירות העבודה הקשה. היינו עדים ליום היסטורי, יום שבו כל החטופים החיים חזרו אלינו הביתה מן התופת. אלו הם ימים אופטימיים ומרגשים, מלווים בתמונות של חטופים מחייכים כשהם סוף סוף רואים את האור, של הורים נרגשים הפוגשים שוב את ילדיהם, של איחודי משפחות מרגשים, ושל כיכרות ורחובות מלאים באנשים שמחים – תמונות של אחדות לאומית ושל תקווה.

בשנתיים האחרונות זכינו להילחם יחד בכמה חזיתות. התחלנו ב־7.10 במשימת עתודה בגליל המערבי תחת אוגדה 36, עברנו למשימות עתודה והגנה ברכס רמים תחת אוגדה 91, פעלנו ברכס הסולם תחת אוגדה 146, תמרנו במרחב השקדון והכפר רמיה תחת אוגדה 36 במסגרת חיצי הצפון, גויסנו כחטיבת עתודה במלחמה מול איראן, ובחודשים האחרונים ביצענו משימות הגנה והתקפה במרחב רפיח וח'אן יונס תחת אוגדת עזה (143).

למרות הקושי הגובר ממשימה למשימה, בחרו לוחמי המילואים של החטיבה פעם אחר פעם לקחת חלק ולשלם מחירים אישיים כבדים בבית ובעבודה. ברור שהנוכחות שלהם לא הייתה אפשרית ללא הגיבוי המלא של בני ובנות הזוג והמשפחה.

ולצד ההישגים והבשורה המשמחת, חשוב לזכור את פצועי החטיבה שנפצעו במהלך הלחימה, שחלקם עדיין מצויים בתהליכי שיקום ארוכים ומורכבים. אנו מחבקים אתכם, מאחלים לכם המשך החלמה, חיזוק ובריאות שלמה, ומוקירים את תרומתכם ואת המחיר ששילמתם למען ביטחון המדינה והחטיבה.

במשימה האחרונה היינו קרובים לחטופים יותר מתמיד. כל פעולה ופעולה שלנו נשקלה בזהירות רבה, מתוך מודעות להשפעה האפשרית על חיי החטופים, ומתוך אחריות לשמירה על ביטחונם ועל ביטחון כוחותינו.

שמחת תורה הוא חג המסמל סיום והתחלה גם יחד – את סיום מחזור קריאת התורה ואת תחילתו של מחזור חדש. זהו חג של דרך, של רוח, של תקווה. בכל שנה אנו מסיימים את ספר דברים, את סיפור המסע הארוך במדבר, ומיד פותחים את ספר בראשית – סיפור הבריאה, ההתחלה והאור הראשון. כולי תקווה שלאחר שנתיים קשות, חג שמחת תורה הזה יסמן שינוי אמיתי והתחלה חדשה – לחטופים, למשפחותיהם ולכל עם ישראל.

אין לי ספק כי הפעולות הרציפות והמשמעותיות של החטיבה לאורך השנתיים האחרונות במסגרת מלחמת חרבות ברזל – בצפון, והפגיעה בתשתיות האויב ובעשרות מחבלים במרחב רפיח וח'אן יונס במהלך החודשים האחרונים – הן שהובילו במישרין לעסקת החטופים ולשובם הביתה.

בזכות רוח הלחימה, ההתמדה, המסירות והנחישות שלכם נשברה רוחו ותש כוחו של האויב, והושגה פריצת דרך היסטורית שאפשרה את שובם של החטופים לישראל. לצערנו, ישנם חטופים חללים שעדיין מוחזקים ברצועה. צה"ל ימשיך לפעול עד שכל אחד ואחת מהם ישובו אל גבולם, אל ביתם ואל אדמת ישראל.

לכל אחד ואחת מהלוחמים יש חלק בכך. מצדיע לכם, מצדיע לכן.