הצדק איתם

יש כאלו במדינת ישראל, בעיקר בתקשורת, שאינם יודעים מורכבות מהי. אינם מסוגלים להכיל שמחה מתפרצת על הצלת חטופים אהובים משבי האויב יחד עם חשש וביקורת חדים על השלכות קשות שנובעות מהמתווה שהחזיר את אותם חטופים. צר עולמם כעולם נמלה, והם רואים את החיים בשני צבעים בלבד – שחור ולבן. ישנם כאלו שזו אכן מגבלה כנה ואמיתית שממנה הם סובלים, ואילו אצל אחרים זה נובע בעיקר ממקום פוליטי וציני להחריד. וכך הם בזים להודעות שמחה ואהבה לחטופים המשוחררים שהגיעו ערב החג מצד ימין, כולל מצד אלו שהצביעו נגד המתווה המדובר בממשלה. אפילו ביום החגיגי והמרגש הזה הם לא היו מסוגלים להניח בצד את השנאה היוקדת. חבל.

החלק המעודד בסיפור הזה הוא שמדובר במיעוט קטן (גם אם קולני). הרוב השפוי בעם ישראל, משמאל ומימין, אינו נמצא שם. דווקא בימים אלו, לאחר חזרתם המרגשת של החטופים החיים הביתה ובתנאים שבהם זה הושג, קשה שלא להיזכר באותה ישיבת קבינט מפורסמת שבה רק שלושה שרים התנגדו לאותה עסקה חלקית שעמדה אז על הפרק ותמכו בכניסה מסיבית לעיר עזה ובתמרון מלא במעוזי חמאס האחרונים. מדובר כזכור בשרים סמוטריץ' וסטרוק, יחד עם השר דרמר, כשנתניהו עצמו סירב אז בתוקף להכניס להחלטה סעיף שמתנגד לעסקה חלקית שתעצור את המלחמה. דרעי וסער תמכו באותה ישיבת קבינט בפה מלא בעסקה חלקית, כל אחד מנימוקים שונים, כששרים רבים פשוט בחרו להימנע מהבעת עמדה ברורה בנושא. את שני שרי הציונות הדתית הציגו באותם ימים ככאלו שהגיעו לשיא המשיחיות, אפילו למשוגעים שכמותם.

המפתח היה בעזה

כשהשרה סטרוק אמרה באחד הראיונות שצה"ל חייב להיכנס לאותם אזורי "אל תיגע בי" בעזה (המקומות שבהם העריכו שנמצאים החטופים), היא נשאלה אם גם במחיר של פגיעה בחטופים והשיבה בחיוב. וכך הפכה באחת (שוב) לאויבת האומה ולתומכת במשתמע ברצח של חטופים. עברו בסך הכול כמה שבועות מאז, והיום ראשי מערכת הביטחון, שהתנגדו נחרצות לעמדות שהביעו סמוטריץ' וסטרוק, כבר מודים במילים כאלו ואחרות שעמדת מערכות הביטחון באותה ישיבה התבררה כשגויה. פשוט כי מתברר שלא הייתה דרך אחרת להחזיר את החטופים, אלא רק בהתנגדות לעסקה חלקית ובתמיכה בהגברת הלחימה ובכניסה לעיר עזה. ביום חמישי שעבר, בישיבת הקבינט המכרעת לאישור השלב הראשון בהסכם, לא היה גורם מדיני או פוליטי אחד שלא הודה שזה היה הקלף המנצח. כל ראשי מערכות הביטחון והמודיעין התחרו ביניהם מי יגדיר יותר בפאתוס את מצבו הקשה של חמאס ואת תחושת האיום הקיומי שמרחפת מעל אנשיו, גם באופן אישי לגבי בכיריו וגם ביחס לארגון הטרור כולו. "הם בתחושה של רגע לפני מפלה ותבוסה", הודיע ראש מערכת ביטחונית אחד. "זו כניעה של חמאס רק בלי דגל לבן", קבע ראש ארגון אחר. ראש השב"כ הטרי דוד זיני הוסיף גם הוא שחמאס אכן במצב קשה מאוד, על סף קריטי, כזה שלא ראינו מאז תחילת המלחמה, וזה נובע ישירות מכניסת צה"ל לתוך עזה, למעוז שלו. ראש המוסד דדי ברנע הודה גם הוא באותה ישיבה שהפקטור היחיד שהביא לעסקה המעודכנת הוא הלחץ הצבאי. כן, אותו לחץ צבאי שכה הושמץ בשנתיים האחרונות, שיש כאלו שטענו שהוא הורג חטופים. הוא ולא אחר.

אולי יעניין אתכם

עוד באקטואליה בג"ץ הודיע לממשלה: אי אפשר למנות את יהודה אליהו לראש רמ"י בתקופת בחירות

עוד באקטואליה העיניים של יהודה ושומרון: חמ"ל JSR יוצא למלחמה בפייק ניוז

שר הביטחון ישראל כ"ץ סיפר שבפועל, במקום לעצור עכשיו לעסקה, יכולנו להתקדם ולהכריע את עזה. "אנחנו לא עושים את זה כי אנחנו רוצים את החטופים, ואני מאוד גאה בהחלטה הזו", הוסיף. מאוחר יותר, בישיבת הממשלה, הוא אף התרברב שעז א־דין אל־חדאד נמצא במרחק של קילומטר אחד מחיילי צה"ל ושהוא מבין היטב מה מצפה לו ומרגיש איום קיומי. ספק אם כ"ץ עצמו עלה על מדי ב' ומדד את המרחק, אבל זו רוח הדברים שריחפה בחדר לכל אורכן של ישיבות הקבינט והממשלה. כמה הושמץ השר רון דרמר במהלך השנה האחרונה, מאז שלקח על עצמו את ניהול המשא ומתן לשחרור החטופים, כולל הקמפיין המרושע והשקרי שהניף את הספרה אפס מעל לשמו (רוצה לומר שמאז שנכנס לתפקידו לא הוחזר אף לא חטוף אחד). לעמדה ביקורתית של שרי הציונות הדתית כלפי נתניהו, ראש הממשלה רגיל. אבל באותה ישיבת קבינט מפורסמת לפני כמה שבועות, זה היה גם דרמר שהביע עמדה נחרצת נגד עסקה חלקית ובעד כיבוש מהיר של העיר עזה, כשאף שר אחר בליכוד לא מעז לומר את הדברים שנתניהו נתפס כמתנגד להם (לפחות אז). "אנחנו רואים בתמונת המודיעין שמבחינת חמאס הוא בנכבה שנייה, גם ברמה הלאומית וגם ברמה האישית של הבכירים שלהם", גילה ראש הממשלה לשרים בישיבה שבה אושר השלב הראשון במתווה טראמפ. "אסור להגיד את זה עכשיו (מאחר שזה נאמר עוד בטרם שוחררו החטופים החיים, ז"ק), אבל זה בעצם הסכם כניעה של חמאס רק בלי דגל לבן רשמי", הוסיף עליו דרמר. אפילו האלוף במילואים ניצן אלון, שעומד בראש המינהלת להחזרת החטופים, שקבע את העיקרון לפיו "לאזורים שבהם נמצאים החטופים אסור להתקרב", אפילו הוא ציין שרואים שחמאס נמצא תחת לחץ צבאי גדול מאוד.

לא עוד רון ארד

וכאן נשאלת השאלה – אם בסופו של דבר התקבלו שני העקרונות המרכזיים של סמוטריץ' וסטרוק, סירוב לכל עסקה חלקית וכניסה למעוז האחרון של חמאס, מדוע הם הצביעו נגד מתווה שמחזיר את כל החטופים, משאיר את צה"ל עמוק בתוך עזה, ציר פילדלפי בידינו, והצהרה אמריקנית שחמאס ועזה יפורזו? מדוע הם הצביעו נגד המתווה שבפועל חתום על שמם? החטא העיקרי במתווה המדובר הוא העובדה שנרמלו כאן שחרור של מאות מחבלים־רוצחים עם דם של עשרות ומאות יהודים על הידיים שלהם. בעוד בעסקת שליט זו בדיוק הייתה הסיבה שבגינה לקח שנים להגיע להסכמות, ורק על זה התנהל כל המשא ומתן, כולל דיון ציבורי ער סביב הסוגיה, הפעם זה אפילו לא עורר הרמת גבה או שיהוק במרחב התקשורתי. כמעט שלא הזכירו את זה, כאילו שזו פעולה טבעית של הגוף והיא מתקבלת כדבר מובן מאליו. וכך גם הסבירו השניים את הצבעתם בפני השרים בישיבת הממשלה.

ובכל זאת, אפשר להניח שאם קולם היה מכריע את גורל אישור המתווה, הם ככל הנראה היו בוחרים להצביע אחרת, גם אם לא יודו בכך באופן פומבי. ומה שלא פחות ברור זה שהמבחן האמיתי של תוכנית טראמפ עדיין לפנינו. "חלק מאבני היסוד של התוכנית זה שצריך לסיים את שלטון חמאס בעזה ולפרז אותה ולהסיר כל איום מעזה", הודה ראש הממשלה בפני השרים, ואף הוסיף: "יש לנו עוד הרבה עבודה על זה בהמשך. זה מצב לא אופטימלי, אבל זה מה שאפשר היה להשיג בשלב הזה".

ה"הרבה עבודה" שהזכיר נתניהו נכון באותה מידה גם ביחס לכמה מדינת ישראל תוכיח שהיא מוכנה לשבור את הכלים גם בעבור משפחות החטופים החללים, כשלישראל יש לכאורה את כל הזכות, על פי מתווה טראמפ, לבטל את ההסכם אם החטופים החללים לא חוזרים בתוך פרק זמן סביר, ובוודאי אם חמאס לא יעשה את כל מה שאפשר מהצד שלו לשם כך. "כדי שלא יהיו עוד הדר גולדין ובטח שלא עוד רון ארד", כפי שהגדירו זאת כמה שרים בישיבת הממשלה. לכאורה, וכך הסביר זאת השר דרמר בישיבה, מדינת ישראל הצליחה להכניס את כל האדנים המרכזיים של מטרות המלחמה המוצהרות לתוך תוכנית טראמפ – החזרת כל החטופים, איסור על חמאס לשלוט בעזה צבאית או אזרחית, פירוז מלא של עזה והסרת כל איום ממנה כלפי ישראל (בתוכנית כתוב הסרת איום מעזה כלפי כל שכנותיה וכלפי עמה, ולא רק כלפי ישראל).

מכאן אמור לקרות אחד משניים. או שחמאס יסרב להכניס את כל העקרונות האלה, או את חלקם, לשלב ב' של ההסכם, ואז פשוט לא יהיה הסכם, מה שישאיר את צה"ל עמוק בתוך עזה וימנע את שיקומה, ואז יאפשר חזרה ללחימה. או שכל זה כן ייכנס לשלב ב' של ההסכם, ואם חמאס יפר זאת, אפילו באמצעות פעולה שלטונית אזרחית פשוטה, שגם אותה נאסר עליו לעשות, התוצאה של זה תהיה שאין הסכם יותר, ואז שוב – צה"ל נשאר בעזה, פילדלפי אצלנו, חוזרים ללחימה וכו'. ולכן השאלה היא לא אם חמאס ידבק בתוכנית טראמפ, זו שאלה כלל לא חשובה. השאלה הרלוונטית היחידה היא אם טראמפ ידבק עד הסוף בתוכנית טראמפ.

הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך

לתגובות:

[email protected]