הביתה, הביתה

בהשגחה פרטית, מאיה ליברמן, מנהלת קהילת קיבוץ נירים, לא הייתה בביתה בשבעה באוקטובר. "הייתי בדרך לחו"ל", היא משתפת בשיחה עם 'בשבע', "הייתי במטוס, מחוברת ל־Wi-Fi. ידעתי מה קורה בזמן אמת, וניסיתי לנהל את האירוע עד כמה שהיה אפשר. קראו לזה אצלנו 'החמ"ל המוטס'. כמובן, חזרנו מיד. בשמונה באוקטובר כבר היינו שוב בארץ. נסענו ישר לאילת, היכן ששוכנו מפוני הקיבוץ. המשימה הראשונה הייתה שיקום הקהילה, עוד לפני שיקום היישוב עצמו. זה נמשך כמה חודשים כי עוד היה הרס גדול, במשך תקופה ארוכה. היו המון חטופים, הלוויות שהיה צריך לערוך. לא כולם נקברו בקיבוץ. בבתי המלון באילת היינו במשך ארבעה חודשים, עד שעברנו לפתרון מגורים זמני בבאר שבע, כדי להיות קרובים יחסית לנירים".

המניעה הביטחונית לחזרת אזרחים לקיבוץ נירים הוסרה סופית לפני כארבעה חודשים. עוד לפני כן התחילו תושבים לחזור. בתחילת חודש יולי התחיל גל החזרה הגדול, שנמשך עד עכשיו, ובו יותר מ־90 אחוז מהתושבים שבו אל בתיהם. בשבוע הבא יקיימו בקיבוץ טקס חזרה רשמי, ובו יכירו תודה לכל השותפים בדרך – "גם מתנדבים שהגיעו לחלוב ברפת ולקטוף אבוקדו כדי להמשיך להחזיק את החקלאות שלנו, לפורום העסקים, אנשי ממשל ופוליטיקה", היא מציינת.

"מבחינתנו, אנחנו עדיין בתוך האירוע", מדגישה ליברמן. רק השבוע, סביב התקרית שנפלו בה שני חיילי צה"ל, גם יישובים שמרוחקים 15-10 קילומטרים מרצועת עזה חוו את חזרת הלחימה. הבתים רעדו. "נירים נמצא על הגבול. חגורת האש הייתה מול הבית שלנו. ראינו את עזה בוערת, אחרי הרבה זמן שלא ראינו מראות כאלה. גם בתים שכבר שופצו, סובלים עכשיו מנזקי הדף. בחודשים האחרונים חווינו לחימה בצורה כזאת או אחרת, פצמ"ר נפל אצלנו בקיבוץ, פצמ"רים נוספים עברו מעלינו. הגענו למצב שאין מניעה ביטחונית לגור כאן, אבל הלחימה נמשכת.

"אומנם בשבוע וחצי האחרונים היה די שקט, אבל שלשום חווינו את זה שוב בעוצמה גבוהה מאוד. אף אחד לא קם והלך. באופן כללי, כל מי שחזר בשלושת החודשים האחרונים – נשאר", היא מתארת, "אנשים חזרו לכאן בעיניים פקוחות. זה בהחלט מערער, לפעמים ישנים קצת פחות בלילה, אבל עדיין אנחנו בטוחים שזה המקום שלנו. יחד עם זאת, אנחנו לא מוכנים לקבל את המציאות של ערב שבעה באוקטובר. לא נחזור לאותה מציאות מבחינה ביטחונית. אנחנו עדיין מחכים לכל החטופים החללים שיחזרו. עדיין יוצאים בכל לילה שמחזירים חטופים כדי ללוות אותם במשמר כבוד, ונמשיך לעשות זאת עד שהאחרון יחזור", היא מבטיחה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד הובא למנוחות נתנאל שקרון הי"ד שנרצח בערב יום כיפור

עוד מאת יוסף ארנפלד חשד: כבאי תושב כפר קאסם תכנן פיגועי ענק

נזקי ההדף הם אחד האתגרים העיקרים שעימם מתמודדים כיום תושבי קיבוץ נירים בפרט והעוטף בכלל: "לכל אורך הלחימה, ובמיוחד בחודשים האחרונים, ספגנו נזקים כבדים. בכל פעם שיש הפצצה בעזה הבתים קופצים באוויר, דלתות יוצאות ממקומן, זגוגיות מתנפצות ותריסים עפים. טיפול בתשתיות תת־קרקע למעשה מדמה רעידת אדמה. הנזקים נאמדים בעשרות מיליונים ביישובים שלנו, ועדיין לא קיבלנו מענה לכך. מס רכוש ביקשו לחכות לסוף המלחמה כדי להיכנס לסוגיה".

גם בנושא זה, כמו בנושאים בוערים אחרים העומדים על סדר היום של תושבי העוטף, מי שמסייע לתכלל אותו ולטפל בו הוא פורום 'הביתה', שליברמן חברה בו. "לשמחתנו, בעקבות הפנייה שלנו, יושב ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת דוד ביתן לקח על עצמו את הנושא באופן אישי, הוא עוקב אחריו כל הזמן. בוועדה שלו הוא זעם על אנשי מס רכוש שלא נותנים תשובות בנושא ההדף ותשובות בנושא נזקים עקיפים", מעדכן זיו מצליח, יושב ראש הפורום ומייסדו, "בשיתוף פעולה איתו ועם עוד חברי כנסת נמשיך להיאבק על הזכות הבסיסית לקבל פיצוי על הנזקים המטורפים שההדף מחולל, גם בבתים, גם במבני הציבור וגם בתת־קרקע. הפיצוצים של צה"ל ברצועת עזה יצרו גלים של רעידת אדמה. צריך לטפל גם בזה".

דלת פתוחה במשרדי הממשלה

בשבעה באוקטובר היה זיו מצליח, תושב כפר עזה, בטיול בחו"ל יחד עם משפחת ליבשטיין. מכורח כללי הבחירות המוניציפליות, שאוסרות על המתמודדים לשהות יותר משבוע בחו"ל, אופיר ליבשטיין – ראש מועצת שער הנגב – חזר ארצה בחמישה באוקטובר ונרצח יחד עם בנו ניצן הי"ד בחילופי אש עם מחבלים בטבח בקיבוץ. מצליח עצמו חזר ב־12 באוקטובר ונכנס לנהל את כפר עזה. "הנהלת הקיבוץ נרצחה, נחטפה או ישבה שבעה", הוא מזכיר.

באותם ימים ייסד מצליח את פורום 'הביתה', ארגון הגג של היישובים אשר ספגו את הפגיעות הקשות ביותר בטבח שבעה באוקטובר. ההתחלה הייתה עם חמישה יישובים, וכיום מונה הפורום את 14 היישובים האדומים ביותר בעוטף עזה, שחוו את הפגיעה הקשה ביותר גם מבחינה פיזית וגם מבחינה אנושית; מנתיב העשרה בצפון, דרך כפר עזה, נחל עוז, רעים, נירים, עלומים, בארי, ניר עוז, עין השלושה, ניר יצחק, חולית, סופה וכיסופים, וכלה בכרם שלום בדרום.

הפורום הוקם ימים ספורים לפני שמדינת ישראל גיבשה את מינהלת תקומה, אך מבחינת מקימיו היה מדובר בהשלמת הפאזל. "היה ברור שצריך להביא למצב שבו היישובים מגדירים את האתגרים שלהם. רוב הנהלות היישובים היו עסוקות בניהול השוטף של הקהילות המפונות", מזכיר מצליח, "היה צריך גוף שיעזור לכולנו לחשוב אסטרטגית. מי שמרכיבים את הפורום הם חברי הנהלות היישובים. בפורום יש שני נציגים מכל יישוב. אנחנו שרטטנו את המהלכים האסטרטגיים מול מינהלת תקומה ומול המדינה, גם מבחינת השיקום וגם מבחינת הצמיחה של העוטף".

למעשה, מגלה מצליח, המודל של פורום 'הביתה' הוא המודל של מועצת יש"ע ביהודה ושומרון. "גוף שחושב אסטרטגית, מתעסק ברגולציה, בירוקרטיה וקידום של האזור. היתרון שלנו הוא שאנחנו יושבים על ארבע מועצות אזוריות, כך התפיסה היא תפיסה שלמה. העתקנו את המודל של מועצת יש"ע אל העוטף". במהלך השנים שקדמו לשבעה באוקטובר היה מצליח שותף בחברה שמלווה יישובים בכל חלקי ארץ ישראל. "לכן אני מכיר היטב גם את היישובים שלנו, וגם מודלים של התאגדות שקיימים. משם שאבנו את ההבנה מה אנחנו צריכים לעשות כדי להחזיר את התושבים שלנו הביתה וכדי שהעוטף לא יחזור לשישה באוקטובר, אלא למשהו הרבה יותר חזק, הרבה יותר יפה והרבה יותר משמעותי.

"זה לא היה מובן מאליו, היינו צריכים לעבוד קשה בשביל זה", הוא מדגיש, "לעומת הצפון, יש לנו את מינהלת תקומה וזה חשוב מאוד, אבל גם בתחילת הדרך, כשהסנטימנט היה חזק מאוד, היה צריך לפעמים להתווכח, לריב, לדרוש ולהתעמת. בסוף הכול היה ברוח טובה והמדינה השקיעה משאבים רבים מאוד ביישובים שלנו. בשנה הראשונה, כשאת הפורום ניהלה איילה לונדנר, העבודה שלנו הוקדשה בעיקר לשיקום. כדי לעשות שיקום משמעותי היינו צריכים רגולציה תומכת, כי אילו היינו צריכים להוציא היתרי בנייה כנראה עדיין היינו ברוחמה. היה צריך החלטת ממשלה מיוחדת שאתרי ביניים – קודם בונים אותם ורק אחר כך מסדירים את הרגולציה. נוסף על כך היה צריך משאבים רבים, כי עלות השיקום של שלושת היישובים הגדולים – כפר עזה, בארי וניר עוז – היא לבדה גבוהה יותר ממיליארד שקל. סכומים מטורפים מבחינת הנזק שנגרם בשבעה, שמונה ותשעה באוקטובר. זה לא נגמר ביום אחד. הנזק נמשך מאז ועד היום, סביב בעיות של הדף וכדומה". יחד עם זאת עלה צורך משמעותי במשאבי ניהול גדולים. "בכל מקרה שקשור בניהול, הרבה אזרחים ישראלים התנדבו, ירדו לעוטף ועזרו לניהול האופרציה.

"בהתחלה, הגופים שהיו סביבנו לא התלהבו לעבוד איתנו, בלשון המעטה, כי גופים ממשלתיים פחות אוהבים לעבוד עם החברה האזרחית", נזכר מצליח, "הפנו לנו כתף קרה. אבל עם הזמן, היחסים הפשירו ושיתוף הפעולה בינם לבין הפורום הפך פורה במיוחד. ההמחשה הכי טובה לכך הייתה במסיבת סיום התפקיד של תת־אלוף משה אדרי מראשות מינהלת תקומה, כשבירכו אותו עובדי מינהלת תקומה, ראשי הרשויות ואנחנו. ברור שמי שכתב את הליין־אפ וקבע מי יברך אותו היה אדרי בעצמו, לא אנחנו. מכאן אפשר להבין את החשיבות של הפורום. יש לנו דלת פתוחה במשרדי הממשלה. גם שם מבינים שכשהם מדברים איתנו, הם מדברים עם 14 היישובים האדומים. לא צריך להיפגש עם כל אחד, אפשר להיפגש איתנו. כמובן, בסוגיות ייחודיות שאינן סוגיות רוחב, צריך להיפגש עם כל יישוב ויישוב ולדייק את הצרכים שלו. אבל בכל הנושאים האסטרטגיים, אם אנחנו צריכים הקלה רגולטורית ממינהל התכנון, היא רלוונטית לכולם ואפשר לשבת איתנו. אם צריך לייצר מנועי צמיחה ולשם כך צריך יותר שטחי תעסוקה, אנחנו נפגשים עם השר, המנכ"ל ומנכ"ל רמ"י. הם לא צריכים להיפגש עם כל אחד מהיישובים".

חמישה יישובים עדיין לא חזרו

בשנה האחרונה מנהל את פורום 'הביתה' עדן ביזמן, לשעבר ראש הסגל של ראש הממשלה נפתלי בנט, יחד עם שני גיל. "התחלנו למפות את העשייה, והגענו למסקנה שמדובר בתחומים שאמורים להיות תחת אחריות המועצות האזוריות", אומר ביזמן, "אך שרר כאוס גדול בשנה הראשונה – ראש מועצה אחד נרצח, השני הודיע שהוא לא מתכוון להמשיך לקדנציה נוספת והאחרים עמדו בפני שנת בחירות. לכן הפורום, יחד עם ארגונים אזרחיים נוספים, היה זה שדחף להישגים מול מינהלת תקומה בתוכנית השיקום והתקציבים מול הממשלה והכנסת לגבי חוק תקומה, הרגולציה תומכת העסקים, ההקלות אצל רמ"י, וסוגיות נוספות שהיה מצופה שהמועצות יעסקו בהן".

לפני קרוב לשנה, בתום מערכת בחירות מוניציפלית מאוחרת ביישובי העוטף, נבחרו ראשי מועצות חדשים, ובעלי תפקידים הגיעו ונכנסו יחד לניהול השוטף. את הערך המוסף של הפורום כגוף שמאגד יישובים חוצי מועצות, הוחלט לנתב לכיוון הפיתוח העסקי. "לראות איך אנחנו מצליחים להביא מיזמים גדולים ומשמעותיים שלא יעצרו בשיקום ובחזרה לשישה באוקטובר, אלא יהוו צמיחה ופיתוח שלא היו קודם", מסביר ביזמן.

"בשנה הראשונה פורום העסקים התלבש על כל היישובים שלנו, כמעט כל יישוב שרצה קיבל מנהל עסקי מהחברות הכי גדולות במשק שהצטרף לוועד העסקי של הקיבוץ, והוא משמש מנטור־יועץ. מי שליווה אותנו בכפר עזה ואחר כך בפורום הוא רוני נפתלי, הבעלים של ביג. הוא עזר לנו לחשוב בגדול על הבאת מיזמים גדולים, לראות איך אפשר להביא לעוטף רשת מלונות יוקרתית, דיור מוגן, קאנטרי וכדומה. מדובר בשתי פרוגרמות אזוריות, האחת בתחום התרבות, התיירות והפנאי והשנייה בתחום רווחת התושב. אם רוצים אזור שוקק חיים עם צמיחה דמוגרפית גבוהה שתכפיל את עצמה בעשור הקרוב, צריך שיהיו בו העולמות האלה – טיפול באוכלוסיית הגיל השלישי ודיור מוגן, מרכז מסחרי, קאנטרי איכותי עם שיעורי ספורט, חדר כושר וכדומה. התחלנו לדבר במושגים כאלה. רוני הפגיש אותנו עם הרבה יזמים, והתחלנו לגבש תוכניות עסקיות לעוטף".

כדי שכל זה אכן יקרה נוצר שיתוף פעולה רב־מועצתי. במקום שהמועצות יתווכחו ביניהן בשטח של מי יוקם המלון כדי להרוויח את הארנונה, וכל מועצה תשים רגליים במקרה שהוא יוקם בתחום השיפוט של מועצה אחרת, נוצר הסכם שיתוף פעולה בין כל המועצות האזוריות במרחב הכפרי. למעשה הוקם מעין תאגיד משותף, כך שהשותפים לא רק נהנים מהארנונה בהתאם למיקום המיזם, אלא גם מדיבידנדים כבעלי מניות יחד עם היזם הגדול. "הם יאגמו במיזם את הכסף שקיבלו ממינהלת תקומה לצורך הקמת מנועי צמיחה, במקום שכל מועצה תבנה אצלה מיזם אחד קטן. כמו כן יושקע במיזם כסף פילנתרופי של מתעניינים במיזמים האלה, וזה יעניק למועצות מניות במיזמים. הסכם שיתוף הפעולה נחתם ממש לאחרונה, כך שנוצר הכלי, עניינו את היזמים ובזה אנחנו מושקעים בחודשים האחרונים".

"זה מה שיאפשר למועצות לעמוד על הרגליים ולהעניק את השירותים לתושבים, אחרי שמינהלת תקומה תפסיק לתפקד", מסביר מצליח, "כיום, המועצות מושקעות בדברים שהן בחיים לא חשבו שיצטרכו להתעסק בהם. הן משקיעות בזה תקציבי עתק. כל הזמן אנחנו מנסים להבין איך בסופו של דבר המועצות יוכלו לעמוד על הרגליים ולספק לתושבים את השירותים. אנחנו משקיעים בהקמת מנועי צמיחה מרחביים, שייתנו גב כלכלי לכל המועצות האזוריות".

נכון להיום, שנתיים לפרוץ המלחמה, לא כל קהילות העוטף חזרו הביתה. מתוך 14 יישובי הפורום, תושבי חמישה יישובים עדיין נמצאים במתחמים הזמניים. "עדיין יש מניעה תשתיתית גדולה מאוד", אומר מצליח, "בכפר עזה למשל עדיין לא סיימו לשפץ את הבתים, עדיין מטפלים בתשתיות. כך גם בבארי, ניר עוז, חולית וכיסופים. ההרס במקומות הללו היה גדול כל כך, שלוקח הרבה יותר זמן לשקם אותם. עד הקיץ הבא צפויים לסיים גם את שיקום היישובים הללו, וגם הם יחזרו. תשעת היישובים האחרים בפורום כבר חזרו הביתה, ויש בזה בהחלט משום סימן קריאה, היישובים אכן חוזרים הביתה".

בינתיים, שלל אתגרים נוספים עומדים לפתחם של תושבי העוטף. "צמיחה דמוגרפית חשובה מאוד ליישובים שלנו. כדי להמשיך לגדול ולהתפתח אנחנו צריכים להצעיר את האוכלוסייה, להרחיב את בתי הילדים, את הגנים וכדומה. גם כאן אני רואה את חשיבות החברות בפורום 'הביתה'. אם כל קיבוץ וכל יישוב היה עושה את זה בנפרד, לא היינו במקום שאנחנו נמצאים בו היום", קובעת ליברמן, "אין ספק שהפורום תרם תרומה רבה מאוד לשיקום הפיזי של העוטף, הלכה למעשה".

מצליח מוסיף כי יחד עם משרד הקליטה והסוכנות היהודית, בימים אלה בודקים היתכנות לקליטת עלייה באזור העוטף. "לשמחתנו או לצערנו, עקב האנטישמיות המתגברת בעולם יהודים מבינים שכאן זה הבית שלהם. גם אנחנו רוצים להיכנס מתחת לאלונקה ולראות איך אנחנו מתגייסים למבצע של מציאת בית מגורים לכל יהודי שרוצה לעלות לארץ ישראל".

אחד ההישגים הראשונים של הפורום היה הכרה ממשלתית במושג 'בתים מחוללים'. "עד שבעה באוקטובר, לא היה מושג כזה 'בית מחולל'", מזכיר מצליח, "מעולם לא קרה במדינת ישראל שיישובים נכבשו על יושביהם והמחבלים עשו בבתים ככל העולה על רוחם: רצחו, אנסו, אכלו, שתו. נוצר מצב שבו אנשים לא יכולים לחזור לבתים שלהם מבחינה נפשית, אף שהם לא ניזוקו מבחינה פיזית, כי אז המדינה הייתה משפצת אותם. קשה עד בלתי אפשרי לגור בבתים שיש בהם זיכרונות טובים, אבל גם נרצחו בהם בני משפחה, ואת זה אי אפשר למחוק. לא משנה כמה פעמים ינקו את הקירות או ישטפו את הרצפה. המדינה מעולם לא נדרשה לסוגיה הזאת, עד שהגיע הפורום, הציף את הנושא וגם נתן פתרון. בעקבותיה, רמ"י ומשרד השיכון העבירו החלטה שבמקרה שבו הבעלים של בית מחולל קונה בית חלופי, לא יראו בעסקה בזאת עסקת קנייה ומכירה. כך הם יכלו לקבל מגרש אחר ביישוב ולבנות בו את הבית שלהם".

לאחרונה אף הוביל הפורום מאבק על גובהו של מענק החזרה הביתה. "יישובים שחזרו לפני שנה קיבלו תקציבים מסוימים, ועכשיו רצו לשנות את הסכום. בזכות המאבק שלנו קיבלו התושבים 75 מיליון שקל, כסף שמגיע להם", מציין ביזמן, "יש כאן הקלה מסוימת על המשפחות, היות שכספי השיקום לא מכסים הכול. למשל, שיקום גינה של בית שלא גרו בו במשך שנתיים. בית שמתחיל לחיות שוב – פתאום מגלים בו סדקים ונזילות, והמענק הזה יסייע לאותן משפחות".

ביום שאחרון התושבים יחזור הביתה, הפורום ייסגר?

"אנחנו בהחלט מייחלים ליום שבו נוכל לפרק את הפורום", מצהיר מצליח, "הפורום לא מתואגד בכוונה. פרט למנכ"ל, כל בעלי התפקידים עושים זאת בהתנדבות. אין לאף אחד כאן כוונות פוליטיות עתידיות. הרצון הוא לראות שהדברים באמת מטופלים. הפורום יהיה קיים כל עוד יהיו דברים שצריך לטפל בהם. בשנייה שהדברים יחזרו לשגרה והמועצות האזוריות יוכלו לטפל בהם, נשמח לפרק את הפורום ולחזור כל אחד לחיים הקודמים שלו, של שישה באוקטובר. עד אז, מנסים לראות איך מחזירים את התושבים ואיך הופכים את העוטף לאחד האזורים הכי טובים במדינת ישראל".