לא צריכים סיבה

קו אחד מחבר בין סרטון הווידאו שפרסם הצבא, שמדגים איך ארגון הטרור חמאס ביים חילוץ מפוברק של גופת חטוף, לבין הקמפיין התקשורתי שראינו השבוע נגד השר איתמר בן גביר סביב נושא העינויים הנוראים שעברו החטופים שלנו בעזה. איך ייתכן שמי שראה במו עיניו באותו סרטון איך כל פעולה שמבצע חמאס נגועה בזדון, הונאה והתעללות פסיכולוגית, איך ייתכן שהוא לא עושה אחד ועוד אחד בסיסי ומחיל את העיקרון הזה גם על המסרים שמחבלי הארגון שתלו בראשם של חטופינו המעונים? במה שונים סרטוני הזוועה שחמאס שחרר במהלך השנתיים האחרונות, בנוגע לתנאי החטופים בשבי, ממסרים מילוליים שאותם מחבלים לא הפסיקו לפמפם ולהחדיר למוחם של החטופים, שכזכור היו תלויים בהם בכל דבר, במהלך השנתיים האלה? והכול כדי שביום שבו יחזרו הביתה ויפתחו את ליבם בפני כלי התקשורת, באופן טבעי הם יתארו את מה שעבר עליהם ומה נאמר להם שם כל הזמן, חזור ואמור. וכך ייפתח מסע הציד בתוכנו, בניסיון להסביר איך אצלנו ישנם גורמים שאשמים בעינויים שהחטופים עברו במנהרות.

כל שנותר למחבלים זה לשבת מול הטלוויזיה, לצפות באחד מהערוצים בישראל ופשוט ליהנות מכל רגע מהעובדה שהם שוב שיחקו במוחם של הישראלים. ואף אחד אצלנו לא חשב לעצור. גם כשראינו את בימוי שקר החילוץ של החטוף החלל, לא עברה במוחו של אף אחד המחשבה שארגון הטרור שמסוגל להפיק את האירוע הזה גם ישקר ויספר לחטופים שהם חוטפים מכות, לא בגלל שהמכים שונאים יהודים וטבחו בבני עמם, אלא בגלל אותו שר שלקח למחבלים בכלא את מוצרי הקנטינה. כלפי בר קופרשטיין ושגב כלפון, אודים מוצלים מאש, אין לנו כמובן קמצוץ של טענה, אלא רק כלפי מי שבחדווה בחר לעשות מטעמים ממשפט מסוים שהם אמרו ולהפיק מכך שעות רבות של אווירת פילוג בשידור חי.

אל תדאג, הוא בסך הכול שר

הנה מה שבאמת קרה מאחורי הקלעים בבתי הכלא של המחבלים, לפני המלחמה וגם במהלכה. מתברר שעד לטבח שמחת תורה לא ממש איפשרו לשר לביטחון לאומי לגעת יותר מדי בתנאי המחבלים. ראש הממשלה נתניהו לא אהב את הרעיונות שלו ולא אישר אותם, ובעיקר בשב"כ ובשירות בתי הסוהר לא שיתפו פעולה איתו. שני הדברים שבכל זאת נתנו לבן גביר לעשות זה לסגור את המאפיות של הפיתות בבתי הכלא ולבטל את טיפולי השיניים שקיבלו עד אז המחבלים על חשבון המדינה (אתם מבינים את גודל הטירוף ששרר כאן? טיפולי שיניים שעולים הון תועפות שולמו לגרועים שברוצחינו, ביו היתר מכספי המיסים של משפחות הנרצחים). מדובר בטיפה בים, כשאת סיפור הפיתות בכלל הפכו לבדיחה על חשבונו של בן גביר.

אולי יעניין אתכם

עוד באקטואליה בג"ץ הודיע לממשלה: אי אפשר למנות את יהודה אליהו לראש רמ"י בתקופת בחירות

עוד באקטואליה העיניים של יהודה ושומרון: חמ"ל JSR יוצא למלחמה בפייק ניוז

יושב ראש עוצמה יהודית בכלל ביקש ליישם את הדוח שעליו שקדה הוועדה שבראשה עמד ניצב בדימוס שלומי קעטבי, שנגע בארבעה נושאים של תנאי המחבלים בכלא: עצירת הפקדות הכספים, ערבוב מחבלים מארגוני טרור שונים בכלא, ביטול מעמדו המיוחד של דובר המחבלים וסיום חגיגת הקנטינות. אלא שראש הממשלה לא היה מוכן להביא את מסקנות הדוח לאישור הממשלה. היו שהזהירו את בן גביר באותם ימים מאינתיפאדה שיעורר חמאס בעקבות יישום המסקנות כדי להסביר מדוע אי אפשר ליישמן. קונספציה על מלא. בשלב מסוים ארגן חמאס שביתת אסירים בבתי הכלא, ובעקבות כך כינס בן גביר את בכירי משרדו, את נציבת שב"ס דאז קטי פרי ואת בכירי הארגון שבראשו עמדה. בישיבה הודיע השר לביטחון לאומי לנוכחים שהמדיניות שלו בנוגע לשביתה היא שלא נכנעים, אפילו לא מדברים איתם. "מבחינתי, שימותו ברעב", אמר להם. בכירי שב"ס ענו שאין בעיה והישיבה הסתיימה.

בתמימותו אז, השר הטרי היה משוכנע שאם כך דרש אז כך גם יבוצע. ואז מזכירו הביטחוני של בן גביר הביא לו קטעים מהעיתונות הערבית ובהם דווח שחמאס הפסיק את השביתה. כשהוא זועם, קרא השר לבכירי שירות בתי הסוהר ודרש תשובות. "אתם דיברתם עם המחבלים שבכלא?", שאל, ונענה בתשובה שלילית. "אז איך ייתכן שבוטלה השביתה?". בשלב הזה היו מי שניסו למרוח אותו שהמחבלים חוששים ממנו ובטוחים שהוא שר חזק ולכן מראש התקפלו. בדיעבד התברר שהגיעו לבתי הכלא נציג מטעם שב"כ ונציג מטעם שב"ס והרגיעו את המחבלים שאין להם מה לדאוג ושבן גביר לא ייגע להם בתנאים. ניסו המחבלים להקשות ואמרו שהרי בסופו של דבר הוא השר, ונענו בתגובה שבן גביר לא קובע, ושאין להם מה לדאוג מכיוון שהם יקבלו את התנאים שהם מבקשים.

כזכור, באותם ימים התפיסה הייתה שאם נותנים למחבלים לעשות בבתי הסוהר מה שהם רוצים, קונים שקט. אז מה אם הפקירו סוהרות ואיפשרו לפגוע בהן מינית, ואז מה אם מעמד הסוהרים היה אז בקרשים, הכול הרי נשאר בתוך חומות הכלא. באחד הסיורים שערך בכלא עופר, נדהם השר לראות מקררי ענק באגפי המחבלים. וכאילו מדובר בתמונה שלקוחה מאחד השווקים, נתח בשר גדול השתלשל על חוט מלמעלה, טרי ואדום. ממש תאווה לחך. האסירים התהלכו להם חופשי, ועל אחד הקירות הופיע תפריט האוכל, כולל החרגות דיאטטיות מיוחדות והעדפות אחרות לאסירים מסוימים. באחת מפינות האגף ניצבה קנטינה רחבת ידיים ובה אפשר למצוא את כל המוצרים שיש בסופר, רק במחירי זיל הזול. בן גביר חזר משם בהלם מוחלט.

נגמרו התירוצים

באחת הישיבות עם ראש הממשלה, ביקש השר לייצר חסם אלקטרוני שימנע שימוש בטלפונים הניידים שמוברחים לתוך הכלא. חיפושים על גופם של המחבלים לא ממש נהגו לעשות, מתוך הסבר (הזוי) שזו פגיעה בכבודם. ולפני שנכנסו לתאים לצורך חיפוש שם, דאגו לעדכן קודם את דובר המחבלים. נתניהו, כך מעידים גורמים שנכחו בישיבות שהתקיימו סביב העניין, סירב ליוזמת חסימת הטלפונים. ואז חמאס טבחו בנו בשמחת תורה לפני שנתיים.

בחודשים הראשונים, למרות הטבח הנורא, לא נעשה שום שינוי בבתי הכלא, אך הדיווחים לחברי הקבינט על מכות לחטופים, פגיעות מיניות, הרעבה ועוד שלל עינויים, כל זה כבר היה. החומרים בעניין הזה לא הפסיקו לזרום, עוד בלי שבכלל נגעו בתנאי המחבלים בכלא, ובלי פרסום על כך שמאחורי הקלעים כבר נערכים לשינויים בנושא. בהמשך באמת הוחלט להוריד למחבלים הכול, למעט המינימום שחייבים לספק להם. הפסיקו עם הפקדות הכספים, ביטלו את מעמד הדובר, אין קנטינות, קוצצו השעות האין־סופיות בחצר והשעות ללא הגבלה במקלחת, העיפו את תפריטי האוכל המיוחדים ועוד. זה התחיל כבר אצל הנציבה הקודמת קטי פרי, אבל השינוי הגדול התרחש אצל הנציב הנוכחי קובי יעקובי. באותם ימים התבקשה הממשלה להאריך בחצי שנה את כהונתם של שניים: מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי ונציבת שב"ס, לאור מצב החירום. למרות אין־ספור פיצוצים עם המפכ"ל, לזה בן גביר הסכים. על הארכת כהונתה של נציבת שב"ס הוא לא היה מוכן לשמוע, אפילו לא ביום נוסף. נתניהו הזהיר אותו שהוא מוביל למשבר קואליציוני, מאחר שהובטח לגנץ במסגרת ממשלת החירום שיקפיאו מצב ולא יבצעו מינויים חדשים. "זה או אני או היא", הודיע בן גביר לראש הממשלה. "אם היא נשארת, אני עוזב את הממשלה". פרי לא נשארה.

בשלב מסוים במלחמה, ולאחר השינויים בתנאי המחבלים, פנו בשב"כ לבן גביר ואמרו לו שמה שהוא עושה בבתי הכלא פוגע בחטופים. "מרביצים להם בגלל הדבר הזה", נאמר לו. בן גביר הודיע בתגובה שהוא מוכן לשקול את זה מחדש, אבל ביקש הבהרה אחת. "אם נוריד את הרעת התנאים בבתי הכלא, הפגיעה המינית, ההרעבה והמכות, הכול ייפסק?", שאל. התשובה שקיבל הייתה חד־משמעית – זה לא ימנע את הפגיעות בחטופים. פוגעים בהם וזה לא ישתנה. הטענה הייתה שזה כביכול מוסיף לכמות הפגיעות. "אם כך, השינוי בבתי הכלא לא יבוטל", החליט השר, "אם בכל מקרה החטופים ימשיכו לסבול".

מי הוא איש הצללים שיודע להגיד על כל סטירה וסטירה שהחטיפו מחבלי חמאס לחטופים שלנו, ובעיקר כשהובהר שהעינויים ימשיכו בכל מקרה, איזו סטירה קשורה לתנאים בכלא ואיזו נוגעת סתם לשנאת יהודים רגילה? הרי במהלך המלחמה גם נטען שחטופים הוכו בעקבות הפצצות של חיל האוויר ובעקבות חיסולי מחבלים שהיו קרובי משפחה של המחבלים שהחזיקו בחטופים. במילים אחרות, אפשר לקפל את כל המלחמה כולה, אם באמת לנגד עינינו רק עניין תנאי החטופים. והרי כל אחד מאלו שמחזיקים עכשיו את העיתון הזה בידו יודע היטב שגם במצב כזה אחינו האהובים שבשבי חמאס היו עוברים עינויי תופת.

נשאר עוד ספיח אחד לאירוע הזה, שגם אמור למנוע את שחרור המחבלים הסיטוני הבא – עונש מוות למחבלים. בהסכם הקואליציוני עם בן גביר נתניהו התחייב לכך. אלא שבשנה הראשונה ולאחר שאיפשר את אישור החוק בקריאה טרומית, ביקש ראש הממשלה לעכב את העניין. לאחר מכן, בשנתיים של המלחמה, הסביר שאי אפשר כי זה יסכן את החטופים. ובכן, זה נגמר. האם מי שמוכן להתפשר הרבה בחוק הגיוס, למען השארת השותפות החרדיות בקואליציה, יעשה את אותו הדבר גם מול בן גביר? לא למען השארתו בקואליציה, אלא למען משפחות נרצחי המחבלים. למען משפחות החטופים (חלילה) הבאות. למען עם ישראל.

הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך

לתגובות:

[email protected]