התרשמתי מאוד ממעשה שקרה לדסי חברתי בילדותה. הרגשתי שהוא מלא השראה ויש לי מה ללמוד ממנו גם כיום.
"בילדותי הייתי ילדה רגילה בבית הספר, עד שבכיתה ו' הגיעה ילדה חדשה – אסתי. מיד הפכתי ל'מסומנת' אצלה. היא מיררה את חיי, בודדה אותי מהחברה, שכנעה את כל הבנות להתעלם ממני במקרה הטוב וללעוג לי במקרה הרע, והכול בלי שאבין מדוע ולמה. מכיוון שהיינו כיתה קטנה בעיר מרוחקת, ורוב הבנות באו מבתים פשוטים יחסית, אסתי הרגישה ה'מיוחסת'. פעמים רבות נשאה נאומים על העיר הגדולה שבאה ממנה ועל המשפחה החשובה שהיא משתייכת אליה, והותירה את הבנות פעורות פה.
"קשה לתאר את הסבל שעברתי באותן שנים, כמה דמעות שפכתי בלילות, כמה צער חשתי וכמה הלבנות פנים עברתי יום אחר יום. מתלמידה עליזה וחרוצה הפכתי לילדה מרירה שאינה מעוניינת ללכת לבית הספר. הציונים שלי ירדו והתקשיתי ללמוד למבחנים, פשוט משום שלא היה לי עם מי ללמוד. אסתי הצליחה לבודד אותי מכל חברותיי.
"להוריי לא רציתי לספר דבר, שניהם היו קשי יום והתמודדו עם חיים מסובכים ומשפחה ברוכה, ולא העזתי לצער אותם. כשאימי הייתה חוזרת מאספת הורים היו פניה עגמומיות, והיא ניסתה לשכנע אותי בכל כוחה להשקיע יותר בלימודים, אך מעבר לזה לא היו לה הזמן והכוחות לעזור לי. הייתי כל כך לבד!
אולי יעניין אתכם
"נקודת האור היחידה בחיי הייתה הקשר הקרוב שהרגשתי אל השם, קשר מתוק ותמים כל כך, שעד היום אני מחפשת אחריו. הייתי כותבת ביומן שלי מכתבים רוויי כאב ומספרת בהם לקדוש ברוך הוא על כל הצער והכאב שעוברים עליי. אחרי הכתיבה משהו תמיד נרגע בתוכי, ולמרות הדמעות הרבות שהזלתי – הייתי חשה נחמה".
בקומה זקופה
"אך בכיתה ח' משהו השתנה בתוכי. פתאום התחלתי להתמרד לאחר השנתיים הקשות שעברתי, כאילו הפנימיות שלי הזדקפה, ובוקר אחד הרגשתי שזהו, לא עוד. הגעתי לכיתה בהבעה נחושה, ולכל בת שהתקרבה אליי אמרתי 'בוקר טוב!' בהדגשה. לאחר מכן בהפסקה ניגשתי לשולחן המרכזי שלידו ישבה אסתי ומסביבו הצטופפו כל הבנות, ואמרתי: 'שלום רב לכן בנות יקרות. אולי אינכן יודעות, אבל שמי דסי ואני תלמידה בכיתה הזאת. במשך שנתיים אתן מתעלמות ממני, מעליבות אותי ושופכות את דמי. הפכתן אותי ל"מוקצה", אבל תדעו לכן שאני בת ישראל, יקרה וחשובה בשמיים, והצער שלי הוא עוון שאתן נושאות על כתפיכן. גם לי יש לב, ואתן שוברות אותו פעם אחר פעם. אך לא עוד. מהיום אומר לכן שלום ואדבר איתכן, ותדעו שלמרות מה שאסתי אומרת לכן – מותר לכן לדבר איתי, להיות חברות שלי, ולהתנהג בצורה אחרת זוהי פשוט עבירה!'.
"אסתי קמה מיד מהכיסא ואמרה לבנות בבוז: 'מי רוצה לדבר איתה בכלל. בנות, אני הולכת!'. 'תלכי! זה לא מפחיד אף אחת כאן!' אמרתי מיד בתשובה. לתדהמתי הרבה, הפסקתי לפחד ממנה. פשוט הפסקתי. והכי מדהים, שבאמת אף בת לא הלכה אחריה. כולן נשארו להביט בי בתדהמה ולא הצטרפו אליה. שרית התעשתה ראשונה, ניגשה אליי, לחצה את ידי ושאלה 'דסי, את סולחת לי?'. מיד אחריה הצטרפו עוד ועוד בנות, ואסתי הביטה בהן בתדהמה מרחוק. מאותו רגע חל שינוי אדיר בכיתה, אך עיקר השינוי התחולל בי. כעבור שבועיים קיבלתי מאסתי מכתב ובו היא מבקשת שאסלח לה… זה לא שהפכנו לחברות. ממש לא. אבל מבחינתי, הרגע הזה שבו עמדתי מולה והפסקתי לפחד – היה ניצחון שלא אשכח כל חיי. אין לי ספק שבזכות המכתבים והתפילות הרבות חיזק השם את ליבי ועזר לי לשנות את חיי".
שמיניות שמרים וקינמון
אני כל כך אוהבת את הטעם של שמרים וקינמון ביחד. כאן עשיתי צורה של שמיניות, שהופכת את המאפים לעוד יותר יפים וכיפיים. אפשר לעשות את השמיניות חלביות או פרווה לבחירתכם, ואם אתם לא אוהבים קינמון – אפשר להחליף אותו בשליש כוס אבקת קקאו לקבלת שמיניות שוקולדיות. אני אוהבת להגיש אותן עם קרם קרמל או ריבת חלב שמעשירים עוד יותר את הטעם.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן התפחה:
שעה או לילה במקרר
זמן אפייה:
20 דקות
כ־16 יחידות
לבצק:
קילו קמח
קוביית שמרים או 2 כפות שמרים יבשים
2 כפות פודינג וניל
100 גרם חמאה או מרגרינה או כוס שמן
2 ביצים
כוס סוכר
כפית מלח
כ־2 כוסות מים פושרים
למלית:
2 כוסות סוכר חום
2 כפות גדושות קינמון
200 גרם חמאה רכה או מרגרינה או כוס שמן
לסירופ:
כוס סוכר
כוס מים
מכינים את הבצק: שמים את כל החומרים פרט למים בקערת המיקסר עם וו לישה. מתחילים ללוש במהירות נמוכה ומוסיפים בהדרגה את המים, רק עד לקבלת בצק רך וחלק ולא דביק. במידת הצורך ניתן להוסיף עוד מים או קמח כדי לדייק את המרקם. לשים במהירות גבוהה במשך 5 דקות. מוציאים מהמיקסר, מקמחים מעט ומתפיחים בקערה מכוסה או בשקית במשך שעה. אפשר גם להשאיר כל הלילה להתפחה במקרר.
מכינים את המלית: מערבבים יחד את כל חומרי המלית עד לקבלת תערובת אחידה.
צרים צורה ואופים: מחממים תנור לחום של 180 מעלות. מחלקים את הבצק לשניים, וכל חלק מחלקים ל־8 כדורים. מרדדים כל כדור לעלה, מורחים עליו את התערובת ומגלגלים לרולדה. מסובבים את שני צידי הרולדה – כל אחד לצד המנוגד, עד לקבלת צורה של 8. מעבירים לתבנית וממשיכים להכין באותו אופן את כל המאפים, מניחים אותם במרחק מה זה מזה על שתי התבניות. מתפיחים עוד 15 דקות.
מכניסים לתנור החם ואופים במשך כ־20 דקות או עד להזהבה. בינתיים מכינים את הסירופ: שמים את הסוכר והמים בסיר קטן ומביאים לרתיחה. מכבים את האש. ברגע שהמאפים החמים יוצאים מהתנור, מורחים עליהם את הסירופ.
לתגובות:
