12יש סיפורים שעושים לי את היום, והם בעיניי חדשות אמיתיות לא פחות מאלו המעצבנות שבעיתון. למשל הסיפור שסיפרה לי חיה, חסידת חב"ד שגרה באשקלון ועובדת שם עם בני נוער.
"הנערות בקבוצה שלי ביקשו ממני שאעשה איתן הפרשת חלה. הייתי בעומס עצום באותה תקופה, וממש לא הבנתי איך אצליח להכניס עוד אירוע ללוח הזמנים העמוס שלי. אך הן כל כך ביקשו עד שלבסוף הסכמתי. רק הצבתי תנאי שלא היה ברור לי למה אמרתי אותו – שהן יבואו עם האימהות שלהן. מדובר בנערות שמגיעות מבתים רחוקים מאוד מהיהדות, ולא כל האימהות הסכימו לבוא, אך בכל זאת נרשמו לא מעט משתתפות.
"כשהגיע הערב יצאתי אליו ממש בלי כוחות. אפילו קצת הצטערתי שלקחתי את זה על עצמי, ובקושי הספקתי להכין חומרים מתאימים. אז כל מה שנותר לי היה להתפלל לקדוש ברוך הוא שלא יעזוב אותי גם עכשיו. ובאמת הערב היה מוצלח, נראה היה שכולן נהנות מאוד, ובסופו גם ערכנו הגרלה על פמוטים, ואחת האימהות זכתה בהם. בסוף הערב היא ניגשה אליי ואמרה: 'את יודעת, בכלל לא רציתי להגיע לכאן. מה לי ולהפרשת חלה? אבל הבת שלי ממש התחננה, כי בלעדיי היא לא יכלה לבוא. בסוף הסכמתי רק בשבילה. וברגע שישבתי כאן, ראיתי את הפמוטים שעומדים להגרלה וחשבתי לעצמי שאני אף פעם לא אדליק נרות. זה לא בשבילי. אבל אז הסתכלתי עליהם שוב ולחשתי בשקט: ריבונו של עולם, אם אתה בכל זאת רוצה שאדליק נרות, תעשה שאזכה בפמוטים. ידעתי שזה לא יקרה כי אני אף פעם לא זוכה בשום הגרלה, ובסוף זכיתי! אז נראה לי שהשבת אני אדליק נרות'".
בזכות שעה אחת
חיה כל כך התרגשה ממה שהאם סיפרה, שהרגישה שכל הטרחה של הערב הייתה שווה רק בשביל זה. אבל הסיפור לא נגמר כאן. במוצאי השבת התקשרה אליה האם וסיפרה מה קרה בהמשך:
אולי יעניין אתכם
"לכבוד הפמוטים החלטתי להכין אוכל מיוחד לשבת. הודעתי לכל הילדים שהפעם נשמור שבת שעה שלמה אחרי הדלקת הנרות, כדי לכבד אותם. טרחתי ועמלתי כדי להיות מוכנה בזמן, ואז הגיע הרגע המרגש. אני עומדת מול הנרות והפמוטים החדשים שלי ו… אין לי גפרורים. חיפשנו בכל מקום בבית – ואין. הכיריים שלנו חשמליות, ופשוט לא היה לי איך להדליק נרות. אין לי קשר עם השכנים המעטים שגרים בסביבתנו, אבל בכל זאת הבת שלי הלכה לאחת השכנות, וגם לה לא היו גפרורים. כמעט בכיתי. מה אעשה? ואז היה לי רעיון: הפעלתי את הטוסטר־אובן, לקחתי נייר אפייה והבערתי אותו בעזרת גוף החימום, וכך הדלקתי נרות. בהתחלה, כשנכנסה השבת, החלטתי לשמור רק שעה אחת, אבל היה לי כל כך טוב עד שבסוף שמרתי את כל השבת!"
מאז החלה אותה אישה לשמור שבת באופן קבוע. זו דוגמה אמיתית שמראה מי הוא עם ישראל שלנו.
קראמבל שוקולד בציפוי קצפת מסקרפונה
קראמבל הוא מאפה שבו בדרך כלל אופים פירות בכלי ומפזרים מעליהם פירורי בצק פריכים. הפירות הרכים משתלבים באופן מושלם עם הבצק הקראנצ'י, ומתקבלת מנה נפלאה. אבל כאן יש גיוון – במקום פירות אפיתי קרם שוקולד ואגוזי לוז. מעל הכול הוספתי קצפת עשירה של שמנת מסקרפונה, אבל אפשר להחליף אותה גם בקצפת משמנת מתוקה רגילה. אני מאוד אוהבת להכין מנה חלבית עשירה לשבת בבוקר, וזו אחת האהובות עליי ביותר.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן אפייה:
20 דקות
כ־10 מנות
לבצק:
כוס קמח
חצי כוס שקדים טחונים
רבע כוס סוכר חום
כפית תמצית וניל
100 גרם חמאה רכה
למלית:
70 גרם אגוזי לוז
200 גרם שוקולד חלב
150 מ"ל שמנת מתוקה
לציפוי:
חבילת שמנת מסקרפונה
100 מ"ל שמנת מתוקה
2 שקיות סוכר וניל
מחממים תנור ל־180 מעלות. מפזרים את אגוזי הלוז בתבנית קטנה וקולים בתנור 6-5 דקות, עד שהם מזהיבים. מוציאים ומצננים. מסירים את הקליפות באמצעות שפשוף במגבת נייר וטוחנים במעבד מזון עד לקבלת קרם חלק.
שוברים את השוקולד לקוביות ומחממים בסיר קטן ביחד עם השמנת המתוקה תוך כדי ערבוב עד שמתקבלת תערובת אחידה. מוסיפים את אגוזי הלוז הטחונים ומערבבים.
מערבבים בקערה את כל חומרי הבצק. משטחים מחצית מכמות הבצק בתבנית קטנה־בינונית לשכבה דקה, ויוצקים עליה את קרם השוקולד. מפוררים מעל הקרם את יתרת הבצק בעזרת האצבעות או פומפייה גסה. מכניסים לתנור ואופים 20-18 דקות, עד להזהבה. מוציאים ומצננים.
מקציפים במיקסר את שמנת המסקרפונה עם השמנת המתוקה וסוכר הווניל במשך 4-3 דקות, עד לקבלת קרם אחיד ויציב. מגישים את הקראמבל עם שכבת קרם מלמעלה.
לתגובות:
