יהודי צפון אמריקה עושים עלייה. אנחנו מוכנים לקלוט אותם?

"אין ספק שהמלחמה זעזעה את אמות הסיפים. כמובן בארץ, אבל גם בארצות הברית. כאשר נתן שרנסקי השתחרר מהכלא הסובייטי ועלה ארצה, הוא סיפר שכל ההתעוררות היהודית בברית המועצות באותם ימים הייתה בזכות קול השופר של הרב גורן במלחמת ששת הימים, כשהגיע לכותל המערבי. מהבחינה הזאת, השנתיים האחרונות הרימו קול שופר שנשמע בכל רחבי העולם. הקול הזה עורר שאלות של זהות בקרב יהדות התפוצות, שאלות כגון מי אנחנו ומה היחס שלנו לארץ ישראל".

את הדברים הללו, העולים בעקבות סיור מקיף שערכה משלחת רבני הציונות הדתית בקרב יהודי ארצות הברית, אומר בשיחה עם 'בשבע' הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב וחבר מועצת הרבנות הראשית. הרב שפירא, ששב ארצה לאחרונה, עמד בראש משלחת רבני 'תורת הארץ הטובה', שיצאה למפגש עם יהדות ארצות הברית במסע שהוביל ארגון ה־OU ובשיתוף איגוד רבני קהילות, גשר, מזרחי העולמי, קק"ל וספרא. בין חברי המשלחת: הרב אליעזר איגרא, חבר בית הדין הגדול לשעבר; הרב משה ביגל, רבה של מיתר; הרב יצחק יעקובוביץ', רב יישובי השרון; הרב ברוך וידר, ראש ישיבת הכותל; הרב אבי סילבצקי, ר"מ בישיבת מרכז הרב; הרב יצחק נריה, ראש ישיבת 'תורה בציון'; הרב גד רווח, רב מצפה רמון; הרב מתניה ידיד, הרב אריאל אליהו מאיגוד רבני קהילות ורבנים נוספים.

"החיבור הזה הוא טבעי", מדגיש הרב שפירא, "בסך הכול יש לנו אותו שולחן ערוך ואותה תורה, אף שיש לנו חילוקי דעות בנושאים אחרים. ראשי הקהילות שמחו מאוד בבואנו, ודיברנו גם על היחס והחיבור לארץ ישראל. בקהילות שביקרנו בהן, החיבור הרעיוני כבר היה קיים, אך עדיין יש קצת חשש מעלייה ארצה". הפתרון, לדעת הרב שפירא, טמון במבנה הקהילתי: "הם צריכים לעלות ארצה בתור קהילות. החיים היהודיים בארצות הברית מושתתים על קהילתיות. מחוץ לקהילה אפשר ללכת לאיבוד".

"להגיע ארצה כבודדים זה ניסיון גדול מאוד. צריך לעזור להם להגיע ארצה בתור קהילה. יש כבר כמה רבנים בתוך הקהילות שמונחים בסוגיה הזאת ומנסים לגבש מתווה מתאים. אלו דברים שהיו מונחים אצלם בלב במשך שנים רבות, וכעת בפעם הראשונה הם נאמרים בפה מלא", מאבחן הרב שפירא, "אם אנחנו רוצים שהם יעלו ארצה, אנחנו צריכים לדאוג שהם יוכלו להישאר יחד כקהילה. זה לא עניין של נוחות, אלא כל החיים הדתיים שלהם סובבים סביב המסגרת הזאת. הם לא רוצים שרמת הדתיות שלהם תיפגע כהוא זה כתוצאה מהעלייה ארצה".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד פרק נוסף בקרב על זית רענן: הריסה ופיצוי או מאבק על הבית?

עוד מאת יוסף ארנפלד הובא למנוחות נתנאל שקרון הי"ד שנרצח בערב יום כיפור

נוסף על הקהילות הציוניות־דתיות, ביקרה המשלחת גם בקהילות חרדיות. "על אף חילוקי הדעות הנוקבים, יש הרבה במשותף. לא הכול פוליטיקה", מזכיר הרב שפירא, "ראיתי שאפשר לדבר. יש לנו מכנה משותף, שכולנו דואגים ליהדות, כל אחד בסגנון שלו. יש שם ישיבות חרדיות גדולות וחשובות. ישיבת לייקווד היא אחת הישיבות הגדולות בעם היהודי. אחד מראשי הישיבה ציין בפנינו כי רבי חיים מוולוז'ין כתב שבסוף הגלות יתקבצו באמריקה, ומשם יעלו לארץ ישראל. מבחינתם ריכוז התורה במקום הוא שלב לפני העלייה ארצה. אמרתי לו בחיוך", משתף הרב שפירא, "כי כדאי כבר להתחיל להכין את המקום כאן בארץ בשביל ישיבה כל כך גדולה".

במהלך הביקור העביר הרב שפירא שיעור כללי בישיבת 'רבי יצחק אלחנן' שבישיבה־יוניברסיטי (YU), ולאחריו נערך דיון מרתק עם קבוצת העילית של בוגרי תוכנית הסמיכה לרבנות על מקומם בארץ ועל סוגיית העלייה, נוכח האתגרים הכרוכים בה. לדברי הרב שפירא, אחת הבקשות העיקריות שחזרו על עצמן לאורך הביקור הייתה של הורים שביקשו לשלוח את ילדיהם לשנת לימודים בישראל, אך לא מצאו די מסגרות מתאימות בעבורם. "להורים אכפת מאוד מהחינוך והם רוצים שהילדים ימשיכו את החינוך שקיבלו בבית. בעבר הורים פחדו לשלוח, שמא הילדים יישארו בארץ. כיום הפחד פחות קיים, אבל הם רוצים לשלוח למוסדות שמלמדים תורת ארץ ישראל. לא רק לומדים, אלא חיים את זה. המשפחות שאנחנו פגשנו אומרות שחסרים מקומות, וזהו צו השעה: להקים מוסדות תורה נוספים שייתנו מענה לבני חוץ לארץ, ויסייעו להם בסופו של דבר להיקלט ולהשתקע כאן".

במהלך הביקור ערכו הרבנים מפגש רשמי עם הנהלת הסתדרות הרבנים בצפון אמריקה, ובו עלתה חשיבות החיבור הרציף בין רבני ישראל לרבני התפוצות. הרבנים התרשמו מהיקף הפעילות של הקהילות היהודיות בארצות הברית ופעילות ארגון ה־OU – איגוד הקהילות היהודיות האורתודוקסיות, שמקיים פעילות יהודית ענפה במאות קהילות ומחזיק בין היתר במותג הכשרות הגדול בעולם, שמעניק כשרות לכ־1.4 מיליון מוצרים ברחבי העולם.

צוואתו של הרב האוור

משלחת הרבנים פקדה קהילות ברחבי ארצות הברית מתוך יעד ברור: לחזק את החיבור העמוק בין תורת ארץ ישראל ליהדות התפוצות, ולהיערך באופן מעשי לעלייתם של מוסדות תורה וקהילות שלמות לארץ ישראל. במהלך כל הדיונים והמפגשים עלה צורך בולט: לערוך מפגשי פנים אל פנים בתדירות גבוהה בין רבנים בכירים מארץ ישראל לבין הקהילות היהודיות בחו"ל, לפתח מסגרות קהילתיות תומכות וקולטות בתוך הקהילות הציוניות השונות, ולהעמיק את הקשר הרציף והשוטף בין עולמות התורה בארץ ובתפוצות.

את צאתה של משלחת רבני הציונות הדתית לארצות הברית יזם הרב משה האוור זצ"ל, מנכ"ל ארגון ה־OU העולמי, שנפטר באופן פתאומי מהתקף לב בחג שמיני עצרת. "הרב האוור האמין בכל מאודו ובכל נפשו שברגע שמכירים, פוגשים ומדברים עם אנשים פנים אל פנים, נשברות מחיצות", מספר הרב אבי ברמן, מנכ"ל OU ישראל. "לפני שנה וחצי – כלומר שנה וחצי לפני שהוא נפטר – התחלנו לחשוב על הרעיון הזה, מתוך הבנה שאין די היכרות בין הציבור הדתי־לאומי והחרד"לי במדינת ישראל, לזה שבצפון אמריקה".

לתחושות הללו של הרב האוור, גם הוא שותף ברמה האישית. "כאבא לתשעה ילדים, ששולח את הילדים שלו למוסדות הדתיים־לאומיים במדינת ישראל, ברור לי שאף אחד לא נכנס לכיתה בשיעור אנגלית ואומר: אני חייב ללמוד אנגלית כי חצי מהעם שלי דובר אנגלית, אני צריך לדבר בשפתם כדי שאם הם יבואו לארץ אוכל להדריך אותם פה, ללמוד איתם תורה, לקחת אותם לסיור או לדבר איתם ולהגיד להם כמה אני אוהב אותם. ההסתכלות כיום היא: צריך ללמוד אנגלית, אולי זה יעזור לי בעסקים. כאחד שנקלט ביישוב קדומים על ידי הציבור הדתי־לאומי, אומר שזה ציבור שיודע לקלוט בצורה מצוינת, אבל מכיוון שהוא לא מבין את הקהילה היהודית דוברת האנגלית מצפון אמריקה, הוא לא מבין מאיפה הם מגיעים, הוא לא מבין על מה הם מוותרים, את הקושי של לעלות לארץ. כשלא מבינים את הקושי הגדול של העלייה לארץ, גם לא מעריכים את מי שעושה את הצעד הזה".

למעשה, הרב האוור עמל על התוכנית במשך שנה וחצי, וכאמור ברגע האחרון, לפני חודש, נפטר באופן פתאומי. "המייל האחרון שהוא שלח לנו לפני פטירתו בשמיני עצרת היה בעניין כל המקומות שהוא רוצה שניקח את המשלחת אליהם. זה מאוד בער בו", מעיד הרב ברמן, "במובן מסוים, גם המשלחת הזאת וגם משלחות עתידיות הן מעין צוואה שלו".

במהלך המסע נפגשו הרבנים עם קהילות וישיבות ציוניות־דתיות, כמו גם ישיבות וקהילות חרדיות מובהקות. אחד המפגשים הנדירים היה עם האדמו"ר מסקווירא, שמנהיג חצר חסידית שמרנית במיוחד בעיירה ניו־סקוור במחוז רוקלנד במדינת ניו יורק, שבו גרים חסידי סקווירא בלבד, כדי לאפשר להם להתבודד מהשפעות חיצוניות. "האדמו"ר הקדיש המון זמן לקבוצה. הוא דיבר איתם על דאגות שיש לו לכלל ישראל, ולאחר מכן ביקש לשמוע את כולם וכן בירך את כולם. לאחר מכן ישב ביחידות עם המנהיגים של המשלחת לשיחה פתוחה ואמיתית על מה שקורה במדינת ישראל".

אתה מעריך שתהיה השפעה למסע הזה?

"ברור לי שתהיה לו השפעה", קובע הרב ברמן, "יש ראשי ישיבות ששואלים את עצמם עכשיו: איך יכול להיות שאין תוכנית לדוברי אנגלית בישיבה שלי? חצי מהעם שלי לא יכול ללמוד בישיבה שלי, כי אין לי תוכנית בשבילם. מעבר לזה, גם הייתה קריאה של הציבור ה'מודרן אורתודוקס', שבדרך כלל משווים אותו לציבור הדתי־לאומי בישראל: אנחנו רוצים מהתורה השמחה הזאת, אנחנו רוצים את תורת ישראל ותורת הרב קוק. אנחנו זקוקים לה.

"חשוב להבין שמשפחה ממוצעת שם עם ארבעה ילדים, מוציאה בערך 130 אלף דולר בשנה על חינוך יהודי, שזה המון המון כסף", הוא מציין, "הם עושים את זה כי הם לא מוכנים לסמוך על אף אחד בחינוך הילדים שלהם. פה אנחנו מבקשים מהם לעלות לארץ ולסמוך על משרד החינוך. אני מקווה מאוד שדווקא הציבור הדתי־לאומי, שגם הוא משקיע מאוד בחינוך הילדים שלו פה בארץ, יתחיל להבין שאנחנו צריכים להקים מסגרות שיתאימו לציבור דוברי האנגלית שעולים לארץ, שנמצאים בארץ, כדי שבעזרת השם נוכל לוודא שאנחנו מקדמים את החינוך היהודי הטוב ביותר בעולם. וכשמישהו מהקהילה שלהם חוזר לשם, הוא ימשיך לרומם את הקהילה שלהם וימשיך להפיץ את תורת ארץ ישראל לאחים ולאחיות שלנו בגולה".

השגריר הבא יצא מכאן

גם הרב אליעזר איגרא, חבר בית הדין הגדול לשעבר, יצא נפעם ממסע הרבנים. "לפני כן התלבטתי מאוד בעניין הנסיעה, התייעצתי עם הרב יעקב שפירא ואכן חזרתי נפעם", הוא אומר. אחד הדברים שהטרידו אותו כבר זמן רב קודם לכן, בהיותו דיין ותיק בבית הדין הגדול, היה עניין היוחסין. "לא מעט מיוצאי ברית המועצות מתלוננים על הקושי להוכיח את יהדותם לקראת רישום לנישואין. לצערנו הרב, זו מציאות קשה שצריכים להתמודד איתה כמה שיותר בנוחות. למרות האתאיסטיות של הרוסים, היה שם דבר מעניין: ברישומים שלהם הם ציינו את הדת, אם הוא יהודי או נוצרי וכדומה. בארצות הברית לעומת זאת אין שום רישום כזה. אנחנו מאמינים באמונה שלמה שבעזרת השם במהרה בימינו יבואו רבבות מיהודי ארצות הברית, וכשאתה לא יודע מיהו יהודי, ככל שהזמן עובר זה יותר קשה. דיברתי שם עם הרבה מאוד אנשים וגורמים על הצורך לערוך איזשהו רישום ולמפות את היהודים, כדי שזה יקל עליהם את הקליטה בארץ".

במהלך המסע התרשם הרב איגרא מהמנעד הרחב של הקהילות היהודיות בארצות הברית, והתוודע לפער בין עולם התורה החרדי לבין עולם התורה הציוני־דתי, פער שהוא גדול עוד יותר בארצות הברית. "בארץ יש עולם תורה ליטאי, עולם תורה חסידי, עולם תורה ספרדי, עולם תורה של הציונות הדתית, ובו מאות ישיבות – ישיבות הסדר, ישיבות גבוהות, מרכז הרב, מכינות קדם־צבאיות וכן הלאה. זה עולם שגדל ומתפתח. בארצות הברית זה חלש. כלומר, עולם התורה האמוני, ששומר תורה ומצוות ומאמין בגאולת ישראל, הוא בתהליך של נסיגה. בבתי הכנסת פגשנו לא מעט אנשים חשובים, שהם ציונים ודתיים מאוד – חלק גדול מהילדים שלהם, כשהם מגיעים לארץ, לומדים בישיבות חרדיות. במשפחה שהתארחתי אצלה, למשל, יש שלושה ילדים בארץ. האבא לגמרי מהציונות הדתית, אבל שלושת הילדים שלו למדו בישיבת מיר וגרים בשכונת מעלות דפנה בירושלים וברמת בית שמש.

"כלומר אין מספיק עשייה של עולם התורה הציוני־דתי ביחס לגלות אמריקה. יש מעט מאוד שליחים שעוסקים בזה, מעט מאוד ישיבות בארץ שמבינות את החשיבות בקליטת בחורים שבאים מחוץ לארץ למקומות של תורה, וגם בייצור מקומות כדי שהם ירגישו בנוח לבוא לארץ ולגור בקהילתיות שהם רגילים אליה. מצד אחד, שמירת המצוות בצורה אדוקה. מצד שני, השקפה ברוחו של הרב קוק. צריך לעשות כאן המון עבודה. עוד מוקדם מדי בשביל לצאת עם שיעורי בית אופרטיביים מהמסע הזה, אנחנו עוד חושבים להתכנס בשבוע הבא כדי להתקדם. בעקבות התובנות הללו יצא לי לדבר עם כמה ראשי ישיבות בארץ, שצריכים יותר לתת כתף בקליטה הרוחנית של יהדות ארצות הברית, להתכונן אליה, לחשוב עליה, לעסוק בה יותר. זו קהילה ענקית, והיא דורשת יותר תשומת לב".

אף שישיבת הכותל, שבראשה הוא עומד, היא כבר שנים רבות כתובת ובית חם לבחורים מארצות הברית שמגיעים ללמוד בארץ, הרב ברוך וידר בחר להצטרף למשלחת הרבנים לארצות הברית. "אף על פי שבישיבת הכותל יש חוצניקים, ואנחנו קצת יותר מבינים ומכירים את התרבות שבארצות הברית, החלטתי להצטרף למשלחת גם מפני שהידע הרחב שלי יוכל להועיל, וגם מתוך חשיבות המפגש עם היהדות הגדולה של ארצות הברית, וחשיבות ניסיון שיתוף הפעולה, ההשפעה והחיבור בין ארץ ישראל לגלות הגדולה ביותר של עם ישראל".

באופן מיוחד התרשם הרב וידר מהמפגשים עם עולם התורה החרדי בארצות הברית. "ביקרנו שתי ישיבות חרדיות ענקיות: לייקווד ונר ישראל. המפגשים היו מעוררי השראה – אלה מקומות רציניים מאוד של תורה, אבל אין שם ארץ ישראל", הוא מציין. "בישיבת לייקווד ניהלנו שיח מכובד מאוד, שהאיר להם את העיניים. ראש הישיבה אמר לנו שזה האיר לו את העיניים בהבנת יחסי עולם התורה הציוני בארץ והצבא, שהוא לא הכיר קודם, כי הזינו אותו בדברים אחרים. זה היה מרתק. המפגש השני, בישיבת נר ישראל, נגע במדינת ישראל. ראש הישיבה שם הוא קיצוני ביחס לעמדות הגיוס".

מאידך, במהלך הביקור בישיבה־יוניברסיטי, שישיבת הכותל שולחת אליה הרבה תלמידים שלא נשארים בארץ ועושים עלייה, הנשיא של YU אמר ש־YU היא השגרירות של מדינת ישראל, "אבל גם שם לא מכירים את תורת ארץ ישראל. מדובר במוסד ציוני, אבל רק במובן של המודרן־אורתודוקס. זה הלקח הגדול ביותר שלי, אולי גם של רבנים אחרים במסע הזה; שצריך את תורת ארץ ישראל, את התורה הגדולה שלנו, את תורת הרב קוק, שחסרה בארצות הברית. אגב, אני חושב שהיא חסרה גם בארץ, וזה שורש כל הבעיות שיש לנו. בעזרת השם אני מקווה שאנחנו נפעל פעולות שיאירו את האור של התורה הזאת. זה יהיה תהליך ארוך כנראה, אבל הייתה פה התחלה כלשהי".

הרב וידר מרחיב את הדיבור על מפגש מרתק עם יחיאל לייטר, שגריר ישראל בארצות הברית. "היה מרגש לראות שהשגריר שלנו הוא בוגר ישיבת הסדר. אמרתי לר"מים שלי: הלייטר של עוד 20 או 30 השנים הבאות יושב אצלכם בשיעור עכשיו, לומד אצלכם בהסדר, והוא מייצג את מדינת ישראל בצורה הציונית הבריאה. שאלתי אותו: איך אתה מייצג את מדינת ישראל? העמדה שלו הייתה מדהימה: עמדה בריאה וחזקה, ולא עמדה גלותית משתפנת או מושפלת. זה שימח אותי מאוד. אנחנו חושבים שלמדינת ישראל יש את כל הקרדיט לעמוד איתנה ולא מסכנה מול ארצות הברית, בתפיסה הדתית־לאומית כמובן".

יש כבר תובנות אופרטיביות שאנחנו יכולים ליישם כאן בארץ לחיזוק הקשר?

"בתוך הישיבה כבר יצרתי פעולות שיעצימו בקרב הבחורים הצעירים את תורת ארץ ישראל, ובעזרת השם זה יפרוץ החוצה בקרוב. הרצון הוא לבנות את זה כאן, ומכאן לצאת לעוד ישיבות. כבר שנים רבות שאנחנו מכוונים לכך – או שהם יעלו ארצה, או שהם יחזרו ויהיו שגרירים נאמנים יותר לתורת ארץ ישראל. אבל עכשיו אני רוצה שזה יהיה ממקום יותר עמוק. זה המסר שלי לאמריקנים כל הזמן: או שאתה עולה לארץ, או שאתה חוזר לשם באופן זמני ותעלה לארץ עוד כמה שנים. בינתיים תהיה שגריר של מדינת ישראל, של ציונות דתית־לאומית".