סוגיית גיוס החרדים לצה"ל ממשיכה לבעור בעצמותיו של הציבור הישראלי, ומהווה את אחד הנושאים הנפיצים, הכואבים והמפלגים ביותר על סדר היום הלאומי. הפער ההולך וגדל בין ציבור רחב שנושא בעול השירות, לעיתים במחיר דמים כבד, ובין המגזר החרדי שאינו נושא בנטל, נתפס כאיוולת מוסרית שקשה להפריז בעומקה. תחושת העוול זועקת לשמיים, במיוחד לאחר חודשי לחימה קשים שבהם כלל ישראל התגייס למאמץ המלחמתי, ורבים איבדו קרובים ויקרים. הזעם הציבורי של רבים וטובים במגזר הדתי־לאומי, כלפי ההנהגה הפוליטית, שלא השכילה להוביל שינוי מהותי בנושא, הוא רב ומובן.
הבעיה העיקרית אינה טכנית או משפטית גרידא, אלא נוגעת בעמדה פנימית עמוקה של הציבור החרדי. לא חוק זה או אחר הוא שמונע מהם להתגייס, אלא תפיסת עולם סגורה ומבודדת בנוגע לחובת השותפות הלאומית. כל עוד עמדה זו לא תשתנה מבפנים, שום חוק לא יצליח לכפות גיוס בהיקפים משמעותיים.
באופן פרדוקסלי, חוק הגיוס המוצע – על אף מגבלותיו הרבות, ועל אף שהמספרים שהוא קובע עדיין נמוכים ואינם מביאים לתיקון שלם – כן מקדם את הנושא. בניגוד למצב הקיים שבו ישנו פטור גורף כמעט לחלוטין, החוק מציב לראשונה יעדים ודרישות מינימליות לכיוון של שילוב. במובן זה החוק לבדו אינו הבעיה, אלא כלי שביכולתו להוביל לשינוי חיובי, אם רק יאפשר את המשך התהליך.
אך דווקא על בסיס הכאב האמיתי והצודק של הציבור, מתנהל בימים אלה קמפיין פוליטי ציני ומסוכן מצד גורמי שמאל. קמפיין זה רוכב על גלי הזעם הציבורי במטרה להפיל את החוק המוצע כליל, מתוך ידיעה ברורה שהדבר יוביל לתוצאה פוליטית הפוכה לחלוטין מהמטרה המוצהרת של הגדלת הגיוס. האסטרטגיה ברורה: אם החוק ייפול, החרדים, שמונעים מאינטרסים פוליטיים קרים, יעברו ללא היסוס למחנה השמאל, כפי שכבר אירע בבחירות 1990.
אולי יעניין אתכם
התסריט העתידי מדאיג: השמאל, במצבו הנוכחי והמונע משנאה עזה לימין, יבטיח לחרדים את כל מבוקשם. הוא לא רק יאפשר את המשך אי־הגיוס המוחלט, אלא יבטיח להם "גטו" מוגן פוליטית ויעניק להם את כל הזכויות והפטורים, תוך ויתור אפילו על המעט שנדרש בחוק הנוכחי.
התוצאה תהיה כפולה ומכפלת אסון: לא רק שיהיה חוסר גיוס מוחלט ומוסדר בחוק, אלא גם עליית השמאל לשלטון מלא ונטול איזונים, בשותפות קואליציונית עם מפלגות חרדיות וערביות. הסכנה האמיתית אינה רק דחיית הגיוס בשנים ספורות, אלא האופי הקיצוני והבלתי מרוסן של השלטון שיוקם. שנאה עזה, פחד מדמוקרטיה ורצון של גורמים מסוימים בשמאל לשנות את כללי המשחק עלולים להוביל למהלכים בלתי הפיכים בפרק זמן קצר של ארבע שנים.
כפי שנטען על ידי דמויות ציבוריות כמו שקמה ברסלר ויאיר גולן, המטרה היא לכאורה "לעשות מה שצריך" כדי שהדמוגרפיה לא תשחק תפקיד פוליטי בעתיד – קרי, הפיכה שלטונית רכה שתכלול חינוך מחדש, סגירת ערוצי תקשורת ורשתות, כפי שהם אומרים בפה מלא.
מצב זה יוביל למציאות פוליטית וחברתית שבה ימי הסכמי אוסלו ייראו כתקופה שלווה ויציבה יחסית, ויגרמו נזקים למדינה מבניים ועמוקים שלא ניתן יהיה לתקן במשך חמישים שנה. המסקנה הבלתי נמנעת היא שהכאב הצודק והאמיתי של הציבור המשרת מנוצל באופן ציני למטרות פוליטיות הרסניות, אשר בסופו של דבר יפגעו במדינה כולה ויעמיקו את הקרע הלאומי לרמה בלתי ניתנת לאיחוי.
יחד עם זאת, מבט מעמיק בחוק הגיוס המוצע מגלה כי אין מדובר רק בפתרון לנטל המבצעי, אלא בהזדמנות היסטורית לשינוי פני המדינה. שלושה צירים מרכזיים בחוק הופכים אותו לתוכנית עבודה שיכולה להצליח במקום שבו נכשלו עשורים של כפייה.
היתרון הראשון והחשוב ביותר הוא שינוי מאזן הסמכויות. לראשונה, החוק מעניק רשות וסמכות לרבנים מהמגזר החרדי לקחת חלק פעיל בעיצוב מסלולי הגיוס. זהו שינוי פרדיגמה: במקום שהצבא ינסה "לחנך מחדש" את הצעיר החרדי, הרבנים הם אלו שמוודאים כי אורח החיים התורני יישמר בתוך המערכת הצבאית. כאשר המנהיגות הרוחנית מעורבת, החסם הפסיכולוגי של "שמד" או פחד מאובדן הזהות יורד, ונסללת הדרך לשירות משמעותי מתוך הסכמה.
שנית, החוק פועל בשיטת "אפקט המעגלים המתפרסים". ההנחה היא שכאשר אחד מכל שלושה צעירים חרדים יתגייס, הוא יהפוך לשגריר הטוב ביותר של צה"ל בתוך הקהילה. אותו חייל שחוזר הביתה לשבת עם המדים, מספר למשפחתו ולחבריו בבית הכנסת סיפורי גבורה וכי השירות אינו סותר את אמונתו, ממיס את חומות הניכור. יצירת מסה קריטית של משרתים תהפוך את הגיוס מטאבו חברתי לנורמה אפשרית, מה שיביא להתרחבות טבעית של מעגלי הגיוס.
לבסוף, ניתן ללמוד מההיסטוריה של השילוב בשוק התעסוקה. עד שנת 2003, חרדים רבים היו כלואים בסטטוס שמנע מהם לצאת לעבוד או ללמוד. פריצת הדרך הגיעה מתוך הסכמה שבשתיקה, שאפשרה לימודים אקדמיים בתנאים מותאמים. התוצאה הייתה פריחה אדירה של חרדים במקצועות חופשיים, בהייטק ובמשפט. חוק הגיוס הנוכחי שואף לשחזר את ההצלחה הזאת: יצירת מסגרת צבאית "בתנאים מתאימים" תגרום לאותה פריחה בתוך המערכת הביטחונית, ותהפוך את צה"ל לכור היתוך אמיתי שבו המגזר החרדי אינו רק נטל, אלא כוח מוביל בביטחון ישראל ובכלכלתה.
אשר על כן, נפילה למלכודת השמאל היא מסוכנת שבעתיים. למרות מגבלותיו, חוק הגיוס המוצע הוא צעד בכיוון הנכון המציב לראשונה יעדי מינימום. הפלת החוק תוביל לתוצאה הפוכה: המפלגות החרדיות יעברו למחנה השמאל, אשר בתמורה לתמיכתן יבטיח להן פטור גורף וינציח את אי־השוויון בנטל. המסקנה החד־משמעית היא שיש להימנע מהסלמה פוליטית הרסנית זו, לתמוך בחוק הנוכחי כדרך לקידום שילוב הדרגתי, ולא להסתכן בעליית ממשלת שמאל קיצונית העלולה לגרום לנזק עצום למדינת ישראל.