בעוד כמה עשורים, ייתכן שהחברה האנושית תשתנה ללא היכר. התהליכים שאנו עוברים כעת, המואצים על ידי המהפכה הטכנולוגית, משפיעים באופן ישיר על המבנים האנושיים הבסיסיים ביותר שלנו. אנו עדים לאובדן הדרגתי של איכויות אנושיות שליוו את האדם מאז ומעולם, עד שנוצר חשש כי בעתיד הלא רחוק, רק קהילות שמרניות מאוד – כמו החברה החרדית השומרת על בידול מהטכנולוגיה – יישארו "בני אדם" כפי שהכרנו והערכנו עד היום.
העיקרון המנחה הוא פשוט אך אכזרי: על כל פיצ'ר טכנולוגי משלמים במזומן מחיר בבאג נפשי. הטכנולוגיה הופכת את חיינו למהירים, קלים וססגוניים יותר, אך כל יכולת ביצועית שאנו מרוויחים, גורעת משהו מקביל מחיוניות הנפש.
להלן מספר דוגמאות:
כתיבה וחשיבה: כמו שהמעבר מכתיבה ידנית להקלדה במחשב לא היה רק עניין טכני, כך גם השימוש בבינה מלאכותית (AI) כדי לסכם ולארגן מחשבות לא מספק לנו רק דרך יעילה ומהירה יותר לעשות מה שבעבר לקח זמן. במעבר מכתיבה ביד להקלדה במחשב איבדנו חלק מהיכולת לביטוי נפשי עמוק שזורם דרך היד. בשימוש בבינה מלאכותית אנחנו פוגעים ביכולתנו הטבעית לנתח סוגיות מורכבות, להגדיר מה חשוב ולחשוב באופן עצמאי. התוצאה היא אדם שיכול להגיש עבודה מצוינת, אך הוא עצמו לא הופך לחכם או למבין יותר.
אולי יעניין אתכם
התמצאות וריכוז: תוכנות הניווט (Waze) גורמות לנו לאבד את יכולת ההתמצאות העצמית. הסמארטפון, שנמצא עלינו תמיד, פוגע ביכולת הריכוז מחד וגוזל מאיתנו את היכולת החיונית להשתעמם – אותו מצב שבו האדם נדרש למאמץ יצירתי כדי למלא את עולמו מתוכו פנימה.
תקשורת אנושית: הרשתות החברתיות הפכו את הקשרים האנושיים לשטוחים וגנריים. במקום מפגש פנים אל פנים בו אנו חשים את הזולת ומפעילים אינטליגנציה רגשית, אנו מסתתרים מאחורי מסכים ואימוג'ים, מה שמוביל במקרים רבים לדלילות רגשית ואף לאלימות מילולית.
כדי להתמודד עם הבעיות האלה עלינו לפתח אסטרטגיית קיום המאפשרת לנו לחיות בעולם החדש עם "מערכת הפעלה" ישנה. הפתרון אינו טכנופוביה מוחלטת, שהרי לא היינו מוותרים על המכונית או על היעילות שהמחשב מאפשר. במקום זאת, עלינו לאמץ שתי אסטרטגיות מרכזיות.
א) לחשב שכר מול הפסד: לפני אימוץ כל כלי טכנולוגי חדש, עלינו לבחון בשיקול דעת אם הרווח בביצוע שווה את המחיר בנפש.
ב) שימוש היברידי ומוגבל: המפתח להתמודדות הוא להישאר נטועים ב"עולם הישן" תוך שימוש מושכל בחידושים. כך למשל, שמירה על כתיבה ידנית לצד שימוש במחשב, או הגבלת זמן השימוש בסמארטפון.
השבת מהווה דוגמה חיה ליכולת הזו. סעודת השבת מחייבת אותנו כמשפחה להיות נוכחים באמת, בלי לברוח למסכים, ובכך היא מאלצת אותנו לפתח אינטליגנציה חברתית, להקשיב, להתווכח וליצור קרבה ממשית. בחברה חילונית, שגם בה נהוגה "ארוחת שישי", נוכחותה המאיימת של הטלוויזיה הפתוחה, הסמארטפונים שעל השולחן והאפשרות לנסוע בכל רגע נתון למקום אחר, איננה נותנת מנוח ולא מאפשרת נוכחות, למרות הרצון המשפחתי המשותף. עלינו לשאוף להמשיך את "קדושת השבת" הזו גם אל ימי החול – להיות נוכחים במקום בו אנו נמצאים.
החברה האנושית מצויה בעיצומה של "מתקפה טכנולוגית גרעינית" המאיימת להשתלט עלינו. אנושיות פירושה להתמודד עם אתגרים, קונפליקטים וקשרים אמיתיים, ולא להסתפק במחמאות ריקות מהבינה המלאכותית. אנושיות היא יכולת חשיבה עצמאית, כתיבה, רגישות אנושית וחירות. עלינו להיות מספיק אמיצים כדי "לשחות נגד הזרם", לשמור על יכולותינו הבסיסיות ולא לתת לטכנולוגיה לקחת מאיתנו את צלם הא-לוהים שבנו. בדור שלנו נדרשת מכל אחד מאיתנו חירות אברהמית לעמוד בעבר אחד של העולם, אפילו שכל העולם בעבר השני. אנחנו בני אברהם – אנחנו יכולים!
הרב תמיר גרנות הוא ראש ישיבת אורות שאול בתל אביב. המאמר מבוסס על שיעור שמסר.
