דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
דעות

המסע לכיבוש הכנסת

בין צלליות המאבק הפוליטי, נמשכת המתקפה העיקשת של הדיפ־סטייט על הדמוקרטיה. כאזרחים אנחנו חייבים להיאבק ולא לתת להם להכתיב את הכללים

זיו מאור. צילום: נעמה שטרן
זיו מאור. צילום: נעמה שטרן

ביום שלישי השבוע קיימת הלשכה המשפטית של הכנסת הדרכה לחברי הכנסת החדשים ועוזריהם, בנושא "נוהלי החקיקה". נגה ארבל, אקטיביסטית מטעם מרכז יכין וארגון הימין 'כוח התערבות', ביקשה לצפות בהדרכה, כדי לברר מהם בדיוק ה"נהלים" שמתיימרים להגביל את ידי הנבחרים במלאכתם הריבונית. משהתברר שנגה איננה חברת כנסת ואף אינה עוזרת ח"כית, היא גורשה מהאולם בבושת פנים. אנשי הלשכה המשפטית שיסו בה, בניגוד מפורש לחוק, את מאבטחי משמר בתי המשפט כדי שילוו אותה החוצה מהמשכן. הם לא בחלו אף בחיטוט בתיקה בדרך החוצה, כדי לדלות ממנו כל חומר מודפס שהיא חלילה העזה ליטול מהכנס ה"סודי".

האירוע הזה הוא חשוב ומייצג, ואי הנוחות שהוא מעורר בישראלי הממוצע מצריכה עיון מעמיק. אחרי הכול, נגה לא הוזמנה להדרכה אשר יועדה לקהל תחום ומוגדר שנגה אינה נמנית עימו. כמה קל למסגר את נגה בתור הישראלי המכוער, הנדחף, הבוטה, השש אלי עימות. כמה מתבקש לגלגל עיניים אל מול הצדקנות המתחסדת, דון־קישוטיות דה־לה־שמאטע. אני טוען שהציניות המבטלת הזאת היא אשר הובילה אותנו לפי הפחת שבו מצויה הדמוקרטיה הישראלית, הקורסת תחת משקל הדספוטיזם הפקידותי.

כי מעל ומעבר לכללי הנימוס שנגה הפרה, ואף מעל ומעבר ללשון החוק שמיד אדוש בה, ישנו עיקרון דמוקרטי יסודי, על גבול הקדוש: לא יעלה על הדעת שחברי כנסת יחלו את כהונתם תחת הרושם שהחקיקה שלהם כפופה ל"נהלים" שמוכתבים על ידי פקידים. ייתכן כמובן שכל מה שהוצג בהדרכה המסתורית הוא היבטים טכניים בהפעלת מערכת המידע, או הסבר משפטי על הליך החקיקה. אבל דרכם של הפקידים היא להסוות את רודנותם בעבותות מלל, לערבב בין הוראת חוק קיימת ותקפה לבין גחמה שיפוטית או ייעוצית. זו הסיבה שבגללה נגה כל כך רצתה להיות שם, וזו הסיבה שבגללה נוכחותה שם הייתה כה נחוצה: כשהפקידים "מלמדים" חברי כנסת איך לחוקק, השקיפות היא צורך חיוני. המחשבה שההדרכה הזאת מתבצעת במחשכים, מזעזעת את יסודות הדמוקרטיה.

בחוק העונשין ישנו סעיף שכוח הנקרא "שימוש לרעה בכוח המשרה", ואנשי הלשכה המשפטית הפרו אותו לכל הפחות כשהורו על החיטוט בתיק, אם לא על עצם הגירוש. גם חוק הגנת הפרטיות הופר כאן, ואולי אף היו מרמה והפרת אמונים. מובן שחוקי מדינת ישראל כתובים על קרח ככל שהם מופנים נגד עובדי ציבור הפועלים בשירות הגילדה. המערכת שנתנה ליפעת תומר־ירושלמי לחמוק, לא תנקוף אצבע נגד היועצת המשפטית שגית אפיק. בטח לא תחת שרביטו של יושב ראש הכנסת החדש, המכהן בחסדי הדיפ־סטייט.

אולי יעניין אתכם

כאמור, אירוע נגה ארבל הוא מייצג. עם לידתה (בחטא) של הכנסת החדשה, נזעקה שגית אפיק להתריע מפני חקיקה פגומה שחברי הכנסת החדשים הכריזו על קידומה, בטרם כוננה ממשלה. היא הנחתה את נציגי השמאל לבחור במשורה אילו חוקים לביטול הרפורמה הם יקדמו, והסבירה שפרץ הנדיבות כלפי החרדים שפקד אותם לא יכול להיחקק לפני השבעת הממשלה. אני מאחל, כמובן, כל כישלון אפשרי לקואליציית השמאל הזאת, המכהנת בגנבה. אבל זה לא מצדיק את חמיסת השלטון על ידי הלשכה המשפטית. סמכותה של הכנסת לחוקק אינה תלויה בשום אופן בהרכבתה של קואליציה. ימנים קצרי רואי צהלו, ואני התכווצתי: אם סיכול הרכבת הקואליציה יושג באמצעות דורסנות פקידותית, גם הכנסת הימנית הבאה תוכל למשול רק בחסדי היועמ"שית.

אירוע נוסף מתייחס לטענות ניגוד העניינים הנוגעות ליושבת ראש ועדת הכספים החדשה, לירן אבישר בן־חורין: בעלה הוא הבעלים של אימפריית יחסי הציבור, ובין לקוחותיו נמנים תאגידים פיננסיים ענקיים המושפעים ישירות מהחלטות הוועדה. אצו רצו אידיוטים שימושיים לעתור נגד כהונתה, ולהפקיר בפעם האלף את הדמוקרטיה בידיהם של לובשי הגלימות, תוך שהם פוסחים על עובדה יסודית: ניגוד עניינים, אפריורית, אינו יכול לחול על נבחרי ציבור. רק על פקידים ושופטים. רק על אנשים שכהונתם נצחית ובלתי ניתנת להפקעה באמצעות ביקורת ציבורית.

נזכיר, ניגוד עניינים הוא חומת הגנה מפני שוחד ומפני מראית עין של שוחד. לפקיד האחראי על ביטול דוחות חניה בעירייה פלונית, אסור לטפל בדוח החניה של אחיו, שמא יאמר מישהו שהאינטרס האישי שלו גבר על האינטרס הציבורי. גם אם זה לא קרה בפועל, הרינונים לבדם מספיקים כדי לסדוק את אמון הציבור. אבל אם ראש העיר, בשבתו כיושב ראש ועדת התכנון, יקדם את ענייניו של אחיו הקבלן, עין הציבור פקוחה עליו, באמצעות עיתונאים ואנשי אופוזיציה. לכן חזקה שהוא ייחקר, ואם נעברה עבירת שוחד, הוא ייענש.

אותו עיקרון חל גם על לירן אבישר בן־חורין. הרעיון שניתן להפקיע ממנה את הזכות לכהן בתפקיד הרם רק בגלל משלח היד של בעלה, הוא אנטי־דמוקרטי במהותו. חזקה על חברי הכנסת שהצביעו בעד מינויה, שהם יודעים על לקוחותיו של בעלה וסומכים עליה שלא תעדיף את ענייניו על פני עניין הציבור. אני כמובן לא סומך עליה בעניין הזה, אבל זה עניין פוליטי. בשום אופן לא משפטי. המשמעות של העברת הדיון הזה לפאזה המשפטית היא הפקעת כשירות הנבחרים בידיהם של שופטים בלתי נבחרים. יכול להיות ששופט יקבל את הטענה ה"משפטית" נגד אבישר בן־חורין. החלטה כזו תכפיף את כל מינויי העתיד של נציגים מימין לשיקולים "משפטיים" זהים.

עריצות הדיפ־סטייט נשענת על נימוס אילם ומכונס של אזרחים תמימים. כל מי שחש אי נוחות מהתנהגותה של נגה ארבל, כפי שתוארה לעיל, ראוי שיעשה חשבון נפש: הוא נפל קורבן להיפנוזה הדכאנית הגורסת כי אזרח טוב הוא אזרח ממושמע. ההפך הוא הנכון.

 

 

 

 

מה לקרוא עכשיו