קושנר בתפקיד קלינטון: חתנו של טראמפ חי את פנטזיית השלום

במשך לא מעט שנים הייתה ישיבת ראשי מפלגות אירוע משמעותי. בכל יום ראשון, בדרך כלל לאחר ישיבת הממשלה, היו מתכנסים ראשי מפלגות הקואליציה כדי לפתור בעיות, ללבן קטטות, ובעיקר כדי לתחזק את הדבק שמחזיק את כל הדבר הזה שנקרא ממשלה. ראש הממשלה נתניהו היה מקפיד על כך הקפדה יתרה. בממשלה הנוכחית אפשר לומר שהאירוע די נזנח, לא מעט בשל העובדה שכמעט בכל נקודת זמן הקואליציה אינה שלמה. עשרת החודשים הראשונים התנהלו בצורה יחסית שגרתית, אך לאחר מכן החלה המלחמה והוקמה ממשלת החירום, כשמרבית הנושאים הפוליטיים זזו הצידה. לאחר מכן פרשו גדעון סער והימין הממלכתי. לא עבר הרבה זמן וגם בני גנץ וכחול לבן יצאו החוצה. כשסער חזר לבסוף, הפעם זה היה תורם של בן גביר ועוצמה יהודית לפרוש. ואז הם חזרו, אבל המפלגות החרדיות ברחו מהממשלה. בקיצור, פורום ראשי מפלגות, כדי שיהיה יעיל, צריך להיות יציב ועם קבוצת אנשים קבועה. זה לא ממש קרה בקדנציה הנוכחית, ומכאן גם ירידת קרנו של הפורום.

אלא שבתחילת השבוע, פחות או יותר מעכשיו לעכשיו, כונסה בהפתעה ישיבת ראשי מפלגות הקואליציה. הסיבה העיקרית לכך הייתה הודעתו של נשיא ארצות הברית טראמפ במהלך סוף השבוע על הקמת אותו פורום מייעץ לניהול עזה, בהשתתפות שונאי ישראל מוצהרים – הקטארים והטורקים. אל החדר כונסו נתניהו, ישראל כ"ץ, סער, סמוטריץ' ובן גביר כדי להחליט איך מתנהלים בעקבות כך. בין היתר הוחלט מחדש שלא להתקפל תחת הלחץ האמריקני והמצרי ולא לפתוח את מעבר רפיח (למרות שפתיחתו היא חלק מהשלב הראשון בתוכנית טראמפ), כל עוד חמאס לא מחזיר את החלל החטוף רני גואילי.

אגב, הייתה תמימות דעים בחדר על כך שככל הנראה יש קשר בין אותו פורום בין־לאומי חדש (שקטאר וטורקיה יהיו חברות בו) לבין הסירוב הישראלי לפתוח את מעבר רפיח. חתנו של הנשיא טראמפ ג'ארד קושנר הוא אחד הבולטים בצד האמריקני שדורשים מישראל את פתיחת מעבר רפיח. ובסמיכות מקרים מופלאה, לאחר הסירוב הישראלי, הוא יזם פורום חדש לחלוטין, שכלל לא דובר עליו בפגישת נתניהו-טראמפ האחרונה, וייתכן מאוד שכך הוא נוקם בנתניהו על זה שהוא לא מתיישר ועובר לעמידת דום.

יחסי נתניהו וקושנר (ובמידה מסוימת גם השליח ויטקוף) הם לא הכי חמים, וזו הגדרה עדינה. חלק מזה קשור במחלוקת אמיתית שמיד ניגע בה, אבל חלק אחר נוגע לאישיותו היהירה של קושנר, שישנם כאלו שסוברים ברצינות גמורה שהאיש משוכנע שהשמש זורחת בכל בוקר מחלקו האחורי של גופו. בשלב מסוים בישיבת ראשי המפלגות הקריא נתניהו דיווח עיתונאי שמצטט בכיר אמריקני, שבמקרה אמר דברים זהים, ממש מילה במילה, לאלו שהשמיע קושנר באוזני ראש הממשלה. לדברי הבכיר נתניהו לא רצה שמדינת ישראל תתעסק בעצמה עם ניהול עזה, ופנה לעזרת האמריקנים, ולכן הם עושים עכשיו את מה שהם רואים לנכון, ואם יש לנתניהו בשל כך בעיות פוליטיות, עליו להתמודד איתן בעצמו. נתניהו הקריא את הדברים בישיבה ואמר שמדובר באמירות פוגעות.

אולי יעניין אתכם

עוד בפוליטיקה שישה בעקבות אחד: למה כל הפוליטיקאים רוצים את תיק הביטחון?

עוד בפוליטיקה "למישהו יש ספק שאנחנו נהיה הכבש בסולחה של ביבי עם השמאל?"

צריך להבין עוד דבר – מעבר לעניין היהירות, קושנר באמת חי ונושם את פנטזיות השלום בין ישראל לעולם הערבי. בפגישות שמקיים נתניהו עם טראמפ קל להתרשם שהנשיא האמריקני נמצא איתנו על מלא. הוא מבין שחמאס לא עומד להתפרק בעצמו מהנשק. אבל אז קושנר מגיע ומפנטז על הנבואה התנ"כית של "וגר זאב עם כבש", ואיכשהו מלביש אותה בכוח על הסכסוך הערבי-ישראלי. הוא מדבר ברצינות על פירוק חמאס מרצון ועל זה שהטורקים והקטארים בכלל בסוף יאהבו אותנו. אם תרצו, מדובר אחד לאחד בשיח של הנשיא לשעבר ביל קלינטון בימים שבהם הלך לאוסלו והיה משוכנע שהוא עושה דבר טוב למדינת ישראל. הוא לא תיאר לעצמו שזה ייגמר עם אוטובוסים מתפוצצים בתל אביב ובירושלים. עכשיו זה התור של קושנר.

צריך להבין דבר נוסף. חתנו של טראמפ נמצא הרבה בנסיעות עסקים, בעיקר במדינות המפרץ, שזה משהו אחר לחלוטין מהמדינות שמקיפות את מדינת ישראל. אין בהן את האסלאם הקיצוני והרצחני שיש בעזה, וגם לא את האחים המוסלמים שיש במצרים. לא רואים שם את חיילי הטרור של אל־ג'ולאני שרוצחים כורדים ודרוזים בסוריה. את כל זה הוא לא רואה בעיניים כשהוא נפגש עם בעלי בריתו המוסלמים. הוא חי את האמירויות ואת סעודיה, המתונות בהרבה, והוא חושב שהוא יצליח לאלף גם את העזתים, ושכך הם יהיו בסופו של דבר.

כשקושנר וסמוטריץ' הסכימו

לאחר שכאמור הקריא בישיבה את דבריו של הבכיר האמריקני, דפק ראש הממשלה על השולחן והודיע שהוא יכול לשכוח מזה. "זה הגבול שלנו עם עזה", הוסיף בכעס. "הוא חושב שהוא יעשה מה שהוא רוצה בעזה?". בנקודה הזאת הופתע נתניהו, כששר האוצר סמוטריץ' פנה אליו והודיע לו שקושנר צודק. "מה אתה רוצה?", שאל, "הוא אומר בצדק שאתה לא רצית לקחת אחריות על עזה וביקשת מהם טובה – שהם ייקחו אחריות, והם עושים את זה בדרכם. זה או אנחנו או הם". לזה אפשר להוסיף שנתניהו והקבינט שמאחוריו הבהירו במשך חודשים ארוכים שלא חמאס ולא הרשות הפלשתינית ינהלו את עזה. אבל אם ישראל לא רוצה להיכנס ולנהל בעצמה, רק להגיד שלא יהיה חמאס ולא תהיה רשות פלשתינית, בתכל'ס זו קבוצה ריקה. אין דבר כזה.

"ב־40-30 השנים האחרונות מי ששלטו בעזה היו הרשות או חמאס, אז אלא אם כן תשים שם שרברבים, אין משהו אחר להציע שם", הגביר סמוטריץ' את הקצב והוציא את נתניהו משלוותו. ראש הממשלה התרעם על ההודעה לעיתונות שיושב ראש הציונות הדתית הוציא נגדו בעקבות הכרזת האמריקנים על הקמת אותו גוף מייעץ לניהול עזה. "למה אתה לא יודע קצת לספוג", עקץ נתניהו בחזרה. "אני ספגתי לא מעט סביב העמדה שלנו בעסקאות חטופים ובעוד הרבה נושאים אחרים", השיב שר האוצר. "אבל יש לי ויכוח יסודי איתך. אתה בורח מלקחת אחריות על עזה. בסוף צריך שם ממשל צבאי, עידוד הגירה והתיישבות. אם אתה מחפש מישהו אחר שינהל את זה, אז למישהו הזה יש את האינטרסים שלו ואת הרצונות שלו".

גנץ יוכיח

מהצד השני, מדהים לראות מי הם אלו שמאשימים את נתניהו בהתחזקות של חמאס ובכך שהאמריקנים מכניסים לעזה את טורקיה וקטאר בדלת האחורית, או הקדמית. הרי לפיד, איזנקוט, גנץ ויאיר גולן צעקו ודרשו במשך חודשים ארוכים להזניח ולהפקיר כל נושא אחר, כל אינטרס ישראלי, ולהתמקד בדבר אחד בלבד – החזרת החטופים. מדובר בשיאי צביעות וחוסר בושה שאין כדוגמתם, כשאותם גורמים שבמשך יותר משנה עשו קמפיין שדרש להיכנע לדרישות חמאס, זועקים עכשיו זעקות שבר על איך קרה שחמאס לא הוכנע ואף התעצם, וזועמים על ההשלכות של אותו הסכם שהם עצמם דרשו מראש הממשלה לקבל ולהסכים לו.

אבל אם נחזור לישיבת ראשי המפלגות, מה שלמעשה דורש סמוטריץ' מנתניהו זה לא רק להתעקש שחמאס יפורק מנשקו, אלא בעיקר לוודא שנוטשים את כל דמיונות "עזה החדשה" שמנסה קושנר לקדם. הרי גם בתרחיש האופטימי שבו האמריקנים עומדים במילתם ומציבים אולטימטום לפירוז חמאס, ולאחר מכן נותנים אור ירוק לצה"ל להיכנס לעזה מחדש, מהי הציפייה שלהם לאחר מכן? שצה"ל יֵצא, ושוב חוזרים לתוכניות לבנות את עזה עם העזתים ובעבור העזתים? כשהאוכלוסייה שם היא אותה אוכלוסייה, זו שחמאס מושרש בתוכה כדרך חיים? מי יוודא שכל הרע הזה לא יצמח מחדש? הטורקים? הקטארים? הם הרי שורש הרע הזה וחלק בלתי נפרד ממנו. מי יהרוס את כל מאות הקילומטרים של המנהרות? הרי גם עכשיו צה"ל אפילו לא קרוב לסיים את חשיפתן והריסתן של המנהרות שנמצאות בצד שלנו, מזרחית לקו הצהוב. עוד הרבה לפני שבכלל דיברנו על מה שקורה מערבית לאותו קו. מי יעשה את כל זה?

ולכן הדרך היחידה היא לנצל את האולטימטום האמריקני לחמאס כדי לצאת לגמרי מכל התוכנית האמריקנית הגדולה, ולנהל בעצמנו את היום שאחרי, בעיקר באמצעות חזרה לתוכנית ההגירה המקורית של טראמפ, ולהבהיר שאין עתיד ערבי בעזה. זה מה שדורש סמוטריץ', ולזה כרגע נתניהו לא מוכן. אבל בדיוק כמו הדרישה של סמוטריץ' וסטרוק מלפני כמה שנים לכבוש את עזה, שזכתה בזמנו לזלזול וללגלוג, ואומצה על ידי כולם במלחמה הנוכחית, ובדיוק כמו ההתנגדות למדינה פלשתינית, שהפכה היום לנחלת רוב הציבור, כך יקרה בהמשך גם ביחס להבנה מה נדרש לעשות בעזה.

אגב, תשאלו את בני גנץ. הרי אין קרב פוליטי שמזוהה יותר עם סמוטריץ' והמפלגה שלו מאשר ההתנגדות להכנסת רע"מ והתנועה האסלאמית לקואליציה. אחרי שבלמו את נתניהו בגופם כשרצה לצרף את המפלגה של מנסור עבאס, הם זכו לקיתונות של בוז, לעג, האשמות בגזענות ומה לא. והנה עכשיו גנץ בכבודו ובעצמו, שישב בממשלה שכזו, עושה קמפיין סביב העניין הזה. רק שתי מילים קטנות נפלו בעריכה הסופית של הטקסט שכולל הקמפיין – "סמוטריץ' צדק". אז נא לפתוח שעונים – שנתיים מהיום, הקמפיין הבא של גנץ ידבר על ממשל צבאי בעזה, חזרה לתוכנית עידוד הגירת העזתים והבנה שאין מישהו אחר שיעשה בעבורנו את העבודה שם.

הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך

לתגובות:

[email protected]