בימים הקרובים תתקבל בתל אביב החלטה שעשויה להיראות מקומית, אך משמעותה רחבה בהרבה. הבחירות לרב העיר תל אביב-יפו אינן עוד מינוי פקידותי, אלא מבחן ערכי: האם המחנה הליברלי בישראל באמת מוכן לשותפות עם הציונות הדתית המשרתת, או שגם אחרי מאות ימי מילואים, "ברית המשרתים" נותרת סיסמה ריקה.
רב העיר תל אביב עתיד לכהן עשרות שנים קדימה ולהשפיע על דמותה הרוחנית והציבורית של העיר. ש״ס כבר הציגה מועמד מטעמה, וככל הידוע אף הגיעה להבנות עם ראש העיר. דווקא במחנה הליברלי, זה שמרבה לדבר על פלורליזם, שותפות וסולידריות אזרחית, ההכרעה עדיין מתמהמהת.
על פניו המועמד המתבקש ברור. הרב בן־ציון אלגזי, דמות תורנית בכירה, בעל עשייה רבנית וחינוכית רחבה בארץ ובעולם. לצד זאת הוא מחנך לשירות משמעותי, משרת בעצמו במילואים, ולאחרונה אף הועלה לדרגת סגן־אלוף במילואים לאחר תקופות שירות ממושכות במלחמה. במהלך שירותו לא הסתפק בעורף ונכנס גם לעזה כדי לחזק את תלמידיו הלוחמים.
מועמדותו של הרב אלגזי אינה רק מועמדות אישית. היא סמל. סמל לציונות דתית שמחברת תורה עם אחריות אזרחית, אמונה עם שירות, זהות דתית עם מחויבות למדינה. בשביל מי שמדבר על שוויון בנטל ועל שותפות בין מגזרים, זו אמורה להיות בחירה טבעית.
אולי יעניין אתכם
אלא שכאן מתגלה הסדק: חלקים במחנה הליברלי בתל אביב עדיין מתקשים לראות בציבור הדתי־לאומי שותף שווה. יש מי שאומרים זאת במפורש: בבחירה בין מועמד דתי־לאומי למועמד חרדי יעדיפו את החרדי. לא משום קרבה ערכית, אלא משום פחד מהציונות הדתית ואינטרסים פוליטיים קטנים.
זו אינה תיאוריה. בבחירות לרב העיר הוד השרון נבחר מועמד חרדי ברוב גדול, גם על ידי נציגים ליברליים, על פני מועמדים מהציונות הדתית. אותה תפיסה פועלת גם כעת, בניסיון לבלום את מועמדותו של הרב אלגזי ואת הבשורה שהיא מביאה עימה לא רק לתל אביב, אלא לעצם האפשרות של שותפות ציונית רחבה.
הדברים הללו מצטרפים לאמירות קשות שנשמעו בשנים האחרונות מצד גורמים בקואליציה בעירייה, שהעמידו בסימן שאלה את מקומם ולגיטימיות קיומם של חלקים מהציבור הדתי בעיר. אך גם במחנה שמגדיר את עצמו כ״מחנה השינוי״ נשמעות לעיתים אמירות שמערערות את האמון בכך ששותפות אמיתית אכן אפשרית.
בימים הקרובים יידרשו נבחרי הציבור בתל אביב להכריע: האם להתלכד סביב מועמד ציוני־דתי משרת, או להעדיף מועמד חרדי כחלק ממשחקי כוח ונוחות פוליטית. זו אינה רק הכרעה מקומית, אלא תשובה לשאלה רחבה בהרבה: האם המחנה הליברלי מוכן לשותפות אמיתית עם מי שנושא בנטל לא רק בשדה הקרב? האם קולות קיצוניים ימשיכו להכתיב למחנה שלם את גבולות השותפות? תל אביב היא עיר של שירות, אחריות ומעורבות אזרחית. רב קצין בצבא הוא הבחירה הנכונה לעת הזאת. אם נמשיך בפוליטיקה הקטנה, ואם גם בעיר תל אביב רב קצין בכיר בצבא הוא קו אדום, אז אולי הבעיה איננה בציונות הדתית אלא באומץ של המחנה הליברלי לשותפות אמיתית.
הכותב הוא פעיל ויזם חברתי בתל אביב, ממקימי גדודי ההגנה ביישובי העוטף
