חומר הקריאה הפופולרי ביותר השבת היה כנראה "מסמך נתניהו", מסמך התגובה של נתניהו לשאלות מבקר המדינה על מחדלי ה-7 באוקטובר. המסמך כולו, בכל עמוד ועמוד שלו, נכנס בקלילות בקטגוריית חובת קריאה, ולא סתם. בפעם הראשונה הציבור הישראלי מקבל זווית רחבה על תהליכי קבלת ההחלטות במדינת ישראל, אותם תהליכים שהובילו ל-7 באוקטובר. ואף אחד מהאנשים המוזכרים במסמך לא יוצא ממנו בצורה טובה. לא ראש הממשלה שיוצא חלש מאוד, ולא מערכת הביטחון שמתברר כמה היא לא הבינה את תפקידה, מקומה ומעמדה במדינה דמוקרטית, לצד הכישלון הנחרץ שלה.
אך לפני שנצלול לעומקם של דברים, צריך לומר את הדבר הבא: הפסקה הכי חשובה במסמך מופיעה כנראה בעמוד הראשון שלו. למעשה, זאת הפסקה השנייה במסמך: "בסיום הפגישה (עם מבקר המדינה. א"מ) סוכם כי ראש הממשלה יכין את כל הנספחים הרלוונטיים ותיקבע פגישה נוספת לסיכום הנושא. ב-31 בדצמבר 2023 (טעות במקור, אמור להיות 2025. א"מ), בתזמון יוצא דופן, שישה ימים בלבד לאחר פגישת ראש הממשלה עם המבקר, בג"ץ נתן צו ביניים וצו על תנאי להקפאת עבודת מבקר המדינה…"
נתניהו אומר, מבלי להוציא את המילים המפורשות, שבג"ץ מסכל את חקירת ה-7 באוקטובר. הדברים האלה חשובים כי הם תמונת מראה לטענות של מתנגדי פשרת הקואליציה לוועדת חקירה למחדלי ה-7 באוקטובר. אותם מתנגדים טוענים שוב ושוב כי הוועדה אותה מקדמת הקואליציה היא לא ועדת חקירה, אלא ועדת טיוח. מדובר על פוליטיקאים, עיתונאים, ושלל מעצבי דעת קהל בישראל. נתניהו אומר בדבריו שהאמת הפוכה. מי שמנסה למנוע את חקירת המחדלים הם לא חברי הקואליציה, אלא דווקא מערכת המשפט.
בעולם מתוקן לא היינו צריכים להתייחס לטענות נתניהו, מפני שהוא נוגע בדבר. אבל הדפוס הזה חוזר בעוד אירועים, בהם הציבור הישראלי רואה כיצד מערכת המשפט עושה ככל יכולתה למנוע בדיקה או חקירה של נושאים שעלולים לצייר אותה בצורה שלילית. זאת יכולה להיות פרשת הפצ"רית, וזה יכול להיות סיכול עבודת ועדת דרורי לחקר פרשת הרוגלות, כפי שתיארנו בגיליון בשבע האחרון. אלה כמובן רק הדוגמאות על קצה המזלג. ישנם עוד שלל אירועים ודוגמאות שמוכיחים מדוע כמחצית מהציבור חסרי כל אמון במערכת המשפט. קישור הנקודות שעשה נתניהו בפתיחת המסמך רק מחזק את התחושות של רבים מהציבור.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת אסף משניות
שר הביטחון: "נישאר בקו הצהוב בעזה כל עוד חמאס לא יסולק"
עוד מאת אסף משניות
סערת הפרת פקודות הדת בגבעתי: הלוחמים הוחזרו ללחימה
עוד בצבא וביטחון
שר הביטחון: "אם חיזבאללה יצטרף לאיראן בהתקפה על ישראל הוא יוכה מכה קשה"
עוד בצבא וביטחון
בניגוד להנחיות הדרג המדיני: השב"כ מונע את הריסת בית המחבל מהפיגוע בבקעת הירדן
בנושא נתניהו
השב"כ נגד ערוץ 12: חשף את ביקורו החשאי של ראש הממשלה באמירויות בעודו באוויר
עוד מאת אסף משניות
עלייה של 53% בגיוס חרדים – וזה עדיין רחוק מהיעד
שוב מוכח: אין מי שעושה עבודה טובה יותר בחקר המחדלים ממבקר המדינה
הדברים הללו מחזירים אותנו שוב לאחד הדיונים הכי מעייפים בשנתיים וחצי האחרונות: האם למבקר המדינה ישנה הסמכות והיכולת לחקור את מחדלי ה-7 באוקטובר. נחסוך את כל הדיון הארוך והמתיש. התשובה היא כמובן שכן, ולשתי השאלות. הסמכות של המבקר לחקור את המחדלים הללו מוקנית לו בחוק יסוד, ואפילו לא כזה שחוקק בממשלה הנוכחית כך שתיאוריות הזויות כמו "ניצול לרעה של סמכות מכוננת", אותם טיעונים חסרי כל ביסוס משפטי, כלל לא יכולות להיאמר במקרה הזה. כמובן, חוק היסוד מעניין את תומכי מערכת המשפט רק כשהוא משרת אותם. זה לא חדש כמובן, אבל הצביעות מתגלה בכל פעם מחדש.
אך גם בעניין המקצועיות, אותו טיעון שבגללו בצה"ל ניסו במשך כל התקופה מאז פתיחת חקירותיו למנוע את ביקורת המבקר בנושא, ניכר לכל אדם הגון כי אין "קייס" למתנגדים. השאלות אותן העביר המבקר לראש הממשלה גלויות לציבור במסמך. הציבור יכול לבחון אותן בעצמו ולראות כמה הן מקיפות, לאיזה רזולוציות הן יורדות, ועד כמה הן לא מטאטאות דבר מתחת לשטיח. המבקר בדוחותיו על מחדלי המלחמה עד כה הוכיח עד כמה מדובר בדמות אובייקטיבית שלא עושה הנחות לאף צד או גורם מבוקר. דו"ח המבקר על פרשת הרוגלות מוכיח עד כמה עבודת המבקר מעמיקה. השאלות אותן שאל את נתניהו מראות שאין לו שום בעיה לרדת לעומקם של פרטי המחדל.
הבעיה היא שמהמקצועיות הזו בדיוק פוחדים כל אלה שרוצים למנוע ממבקר המדינה לעשות את עבודתו. הם יודעים שהמבקר יחקור לעומק את כל המחדלים, וכל מי שאשם בהם יישא בביקורת חריפה. וזה בדיוק מה שמלחיץ אותם. בין אם מדובר ביו"ר האופוזיציה לפיד, בין אם מדובר בבכירי צה"ל, ומסתבר שגם במערכת המשפט עצמה. אנחנו, אנשי החברה הישראלית מכל הקשת הפוליטית שרוצים שמחדלי ה-7 באוקטובר ייחקרו עד הסוף, חייבים לדרוש תשובות מכל מי שמונע מהמבקר לעשות את עבודתו בנושא.
ראש הממשלה מציג: חוסר יכולת להוביל מהלכים
על פניו נתניהו ניסה להראות במסמך כי הוא זיהה פעם אחר פעם את הסכנה מעזה, בעוד ראשי מערכת הביטחון לדורותיה זלזלו באיום. הוא ניסה להראות שהוא התריע, בעוד ראשי מערכת הביטחון זלזלו באויב. הוא ניסה להראות שהוא קיבל את ההחלטות הנכונות, בעוד כל הטעויות נעשו ע"י הצבא. אלא שנתניהו הוכיח משהו אחר לגמרי. הוא הוכיח שהוא ראש ממשלה שלא יכול למשול. ראש ממשלה שסבור כי תפקידו הוא תפקידו של ראש האופוזיציה: להתריע מפני סכנות, ולא להוביל את המהלכים להסיר אותן.
פעם אחר פעם הוא מציין במסמך את תפיסתו כי יש צורך לחסל את ראשי חמאס. הוא מביא את הראיות מתוך דיוני קבינט, ישיבות סגורות עם צמרת מערכת הביטחון ובפורומים דומים. רק שזה אף פעם לא קורה. פעם אחר פעם ראשי המערכת פשוט ממסמסים את הדרישה שלו המוצגת באותם דיונים. ראש השב"כ ב-2023, רונן בר, אף אומר באחד הדיונים כי הם לא יוציאו לפועל סיכול של בכיר בחמאס כלשהו, אלא שהוא סיכם עם שר הביטחון באותם ימים, גלנט, על פעולה אחרת.
יש עוד שלל דוגמאות. נתניהו למשל טוען שכבר ב-2014 היה היחיד שדיבר בפורומים הרלוונטיים על מהלך למיטוט חמאס. אפילו נפתלי בנט, באותם ימים, אמר שהוא מתנגד לכבוש מחדש את עזה. אך נתניהו שוב, כך עולה מהמסמכים עצמם, לא הצליח לגרום למערכת הביטחון לאמץ את דעתו או לפעול על פיה, למרות התנגדותה.
כאן יש צורך בהערת סוגריים חשובה: נתניהו כנראה בונה על הזיכרון הקצר של החברה הישראלית. כי בזמן שהפרוטוקולים מצוק איתן מראים כי הוא היה היחיד בקבינט ובפורום הביטחוני שרצה למוטט את שלטון חמאס, ישנה אותה מצגת מפוארת שהוא ואנשיו הדליפו לעיתונאי אודי סגל, אז הכתב המדיני של חדשות 2 (חדשות 12 כיום), ובה המחירים הבלתי אפשריים של כיבוש הרצועה, עם מאות הרוגים ודברים מעין אלה.
במילים אחרות, לאורך כל המסמך עולה כי או שנתניהו אמר דברים לשם הפרוטוקול בלבד, אך בפועל עשה את ההיפך המוחלט, או שפשוט מדובר בראש ממשלה חלש, שלא יודע לגרום לכפופים לו לבצע את המדיניות שהוא מגדיר אותה כקריטית לביטחון ישראל. בין כך ובין כך, נתניהו יוצא רע מאוד מהמסמך שהוא עצמו הכין.
מערכת הביטחון שכחה את מקומה בדמוקרטיה
בדבר אחד המסמך אכן מצליח לחזק את נתניהו. בטענה שמערכת הביטחון הסתירה ממנו מידע, ולכן הוא לא יכול היה להגיב כראוי לאיום המיידי המתגבש. נתניהו לאורך המסמך מציג שוב ושוב שלא נמצאו שום ראיות לכך שתוכנית חומת יריחו, תוכנית הפלישה לישראל של חמאס, הוצגה לראש הממשלה. הוא מציג שגם התחזקותו והתחמשותו של חמאס לא הוצגו לראש הממשלה. אלה טענות נכונות, הן מחזקות את טענות נתניהו, והן מצביעות על החומרה הגדולה של התנהלות מערכת הביטחון.
הנתונים שלא הוצגו לנתניהו מעלים שאלה קריטית: האם מערכת הביטחון בחרה שלא להעביר את המידע לנתניהו, או שגם היא לא החזיקה בו. כל אחת מהאפשרויות גרועה במיוחד. אם המידע היה בידי מערכת הביטחון והיא בחרה שלא להעביר אותו לדרג המדיני, הרי שמדובר בשערורייה ובחוסר הבנה של המערכת הביטחונית מהו מקומה במדינה דמוקרטית. אם גם בידיה לא היה המידע, הרי שמדובר בכישלון מערכתי ארוך שנים.
קוראי בשבע יודעים שכבר לפני למעלה משנה חשפנו בתחקיר מקיף כיצד מערכת הביטחון מסתירה מידע מהדרג המדיני. מדובר בשערורייה ארוכת שנים וחוצת ממשלות. נניח, מערכת הביטחון ידעה על מנהרות שמגיעות עד למעבר ארז, אך איש לא טרח לעדכן את חברי הקבינט של ממשלת בנט-לפיד בדבר לפני שהם אישרו להכניס דרך אותו מעבר ארז כ-15 אלף עובדים עזתיים מדי יום.
גם תוכנית חומת יריחו, כפי שידוע לנו כיום, היתה בידי צה"ל כבר שנים. גם במסמך מתואר שצה"ל החזיק בתוכנית כבר משנת 2021. ליברמן טוען מאז פרוץ המלחמה שאת התוכנית בגרסתה הראשונה הכירו בישראל כבר ב2016, הדבר גם מוזכר במסמך נתניהו. מערכת הביטחון דחתה על הסף כל עיסוק בנושא.
וזאת הבעיה במערכת הביטחון שנחשפת במסמך ביהירותה, חוסר מקצועיותה, וכישלונה המתמשך. הבעיה הקשה היא שחלק ניכר מאותם אנשים שמוזכרים במסמך כאנשי צבא, נמצאים היום כשחקנים פוליטיים שרוצים להחליף את נתניהו. זה לא משנה אם מדובר בגנץ או באיזנקוט. בפועל, הם מראשי הקונספציה, לצד נתניהו כמובן.
ובמישור הזה נתניהו יוצא רע גם כן. הוא לא מסתיר את העובדה שגם הוא האמין בקונספציה. הוא פשוט טוען שזה מה שמערכת הביטחון אמרה לו. הבעיה בטענה הזאת היא שנתניהו התגאה לאורך השנים שהוא יודע "לקרוא בין השורות" של המידע המודיעיני שמגיע אליו. וזה לא קרה. זה לא רק בגלל המידע שנתניהו קיבל או לא. אלא גם כי זה היה נוח לנתניהו, שתמיד העדיף לשמור על להבות נמוכות.
ועוד נקודה: נתניהו חוזר ואומר לאורך הציטוטים שמופיעים במסמך כי הדרך להתמודד עם חמאס היא חיסולים ממוקדים. הדבר גם מופיע בהחלטת הקבינט ביום ה-7 באוקטובר שמוצגת במסמך. אלא שבממשלה התקבלה החלטה אחרת: מיטוט חמאס. לאורך כל חודשי המלחמה גורמים בימין האשימו את נתניהו בכך שהוא מכר לציבור שקר. שמעולם לא היתה לו כוונה למוטט את חמאס במלחמה. נתניהו הכחיש זאת שוב ושוב. בציטוטים מישיבת הקבינט מיום ה-7 באוקטובר שנתניהו עצמו אישר לפרסם מוכח שהטיעונים כנגד נתניהו היו נכונים.
ינון מגל החליט שהציונות הדתית צריכה לשרת אותו
הטור שאתם קוראים כעת התארך הרבה מעבר לרגיל, בכל זאת הנסיבות מיוחדות ומצדיקות זאת. אך אי אפשר להתעלם מדבריו של מגיש הפטריוטים ואחד מאנשי התקשורת המשפיעים ביותר במדינת ישראל, ינון מגל. במוצאי שבת בתוכנית הפטריוטים החליט מגל, במסגרת הקמפיין שלו להכשיר את חוק הגיוס, להשתלח בציבור הדתי לאומי, ובעיקר בשניים ממפעליו המפוארים ביותר: ישיבות ההסדר והשירות הלאומי.
מגל אמר את הדברים הבאים, כשהעיתונאי עמיחי אתאלי לא היה מוכן ליישר קו עם הדברים של מגל על חוק הגיוס: "אל תדברו איתי על החרדים כשהבנות של הציונות הדתית לא עושות צבא. אל תדברו עליהם כשיש הסדרניקים שלא עושים צבא שלם". זאת לא פעם ראשונה שמגל תוקף את המגזר הדתי, שפשוט נמאס לו מהמציאות הקיימת כיום. הוא מראשי קמפיין ה"אידיוטיים השימושיים" כנגד המגזר הדתי.
אלא שמבחינתו של מגל הציבור הדתי לאומי הוא לא אידיוט שימושי של השמאל, אלא הוא אסקופה נדרסת שלו ושל המחנה שרוצה לקדש את שלטון נתניהו בכל מחיר. כשהציבור הדתי מראה עמוד שדרה, מגלה שנמאס לו שדורסים אותו והוא לא מוכן להיות טוב רק בשביל להילחם בשוחות אלא דורש שיספרו אותו ואת מה שחשוב וכואב לו, מגל מנהל קמפיין נגד מפעליו המפוארים ביותר בדיוק כמו שיאיר גולן עושה מהצד השמאלי במפה הפוליטית.
