מדינת ישראל מציגה: מהפכת הריבונות השקטה

יום היסטורי נרשם השבוע להתיישבות ביהודה ושומרון, עם אישור שורה של החלטות דרמטיות בקבינט המדיני־ביטחוני. המהלכים, שגובשו בהובלת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר הביטחון ישראל כ"ץ, צפויים לשנות מן היסוד את המציאות האזרחית והמשפטית באזור. המטרה העיקרית שעומדת בבסיסם: הסרת חסמים בירוקרטיים היסטוריים, ביטול חקיקה ירדנית מפלה ואפשרות פיתוח מואץ של הבנייה והתשתיות.

אחת הבשורות המהדהדות ביותר נוגעת לניהול המקרקעין: לראשונה מאז 1967, הורה הקבינט על הסרת החיסיון ופרסום מרשמי המקרקעין ביו"ש. עד היום, בניגוד לנהוג בתוך הקו הירוק, המרשמים היו חסויים – מצב שהקשה על רכישת קרקעות והיווה פתח למעשי הונאה רבים.

בנוסף לכך, הקבינט ביטל רשמית את החוק הירדני שאסר על מכירת מקרקעין ליהודים. עד כה נאלצו יהודים לרכוש אדמות רק דרך חברות רשומות ובכפוף ל"היתר עסקה" מסורבל. מעתה בוטלה דרישה זו, והליכי הרכישה יתבססו על תנאי סף מקצועיים בלבד – מה שיאפשר ליהודים לרכוש קרקע ביו"ש בדיוק כפי שהם רוכשים דירה בתל אביב או בירושלים.

גם בעיר האבות נרשמה דרמה ניהולית: לאחר שנים של תלות בעיריית חברון הפלשתינית, הוחלט להעביר את סמכויות רישוי הבנייה ביישוב היהודי ובמערת המכפלה ישירות לידי מוסדות התכנון של המינהל האזרחי. המהלך ימנע את הצורך ב"משיכת סמכויות" נקודתית בכל פרויקט פיתוח או הנגשה. במקביל, מנהלת חברון תזכה לסמכויות מוניציפליות מלאות ותוכל לטפל ישירות בצורכי התושבים ובמפגעים סביבתיים.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד פרק נוסף בקרב על זית רענן: הריסה ופיצוי או מאבק על הבית?

עוד מאת יוסף ארנפלד הובא למנוחות נתנאל שקרון הי"ד שנרצח בערב יום כיפור

בשורה דומה הגיעה גם למתחם קבר רחל. בשל מיקומו בתוך השטח המוניציפלי של בית לחם, סבל המתחם במשך שנים מהזנחה תשתיתית. כעת אושרה הקמת מנהלת ייעודית שתהיה אחראית על הניקיון, הגינון והתחזוקה השוטפת של האתר הקדוש. במישור האסטרטגי, המדינה מעלה הילוך במאבק על השטחים הפתוחים. הקבינט אישר להרחיב את פעולות הפיקוח והאכיפה הישראלית גם לשטחי A ו־B בכל הנוגע לעבירות מים, פגיעה באתרים ארכאולוגיים ומפגעים סביבתיים המזהמים את האזור.

לצד זאת הוחלט על חידוש "הוועדה לרכישת קרקעות" – מנגנון שחדל לפעול לפני כ־20 שנה. הוועדה תאפשר למדינת ישראל לבצע רכישות יזומות של קרקעות ביהודה ושומרון, במטרה להבטיח עתודות קרקע להתיישבות למען הדורות הבאים וכדי להגן על אדמות המדינה.

"העברנו בקבינט שורה של החלטות היסטוריות", אומר שר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' ל'בשבע', "ההחלטות הללו מחזקות את ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, והן הורגות את הרעיון הנורא של חלוקת הארץ והקמת מדינת טרור בשטח ששולט גאוגרפית וטופוגרפית על כל מרחבי מדינת ישראל. אנחנו ממשיכים את המהפכה, מחזקים את הביטחון של מדינת ישראל ושל חבלי המולדת ואת עתיד ילדינו, ולא עוצרים לרגע".

שר הביטחון ישראל כ"ץ הוסיף: "ההחלטות שאישרנו היום הן ביטוי למדיניות ברורה – חיזוק האחיזה הישראלית ביהודה ושומרון, חיזוק ההתיישבות והבטחת עתידנו בארץ הזאת לדורות. יהודה ושומרון הם לב הארץ, וחיזוקם הוא אינטרס ביטחוני, לאומי וציוני ממדרגה ראשונה. אנחנו מחויבים להסיר חסמים, ליצור ודאות משפטית ואזרחית, ולאפשר למתיישבים לחיות, לבנות ולהתפתח כשווים לכל אזרחי ישראל. זהו מהלך שמחזק את הביטחון, מעמיק את האחיזה בקרקע ומעגן את חזון ההתיישבות כחלק בלתי נפרד ממדיניות ממשלת ישראל".

המצב קפא משנת 67'

מאיר דויטש, מנכ"ל תנועת 'רגבים', מאשר כי לא מדובר רק בכותרות חגיגיות, אלא בשינוי סדרי בראשית. "זו באמת מהפכה", קובע דויטש, "עד היום, ליהודי היה אסור לקנות קרקעות ביהודה ושומרון, מרשם המקרקעין היה חסוי ומדינת ישראל נמנעה מאכיפה בשטחי A ו־B". לשיטתו, המהלך הנוכחי מסמן את תחילת הקץ של המציאות שהוכתבה בשנות ה־90: "זהו תחילת המסמוס של הסכמי אוסלו. עד היום מדינת ישראל כיבדה את החלוקה של שטחי A, B ו־C, למרות הצהרות הרשות הפלשתינית שההסכמים בטלים. כעת אנחנו מבינים שהחלטת הקבינט היא לא הכדור האחרון במחסנית – זהו אירוע בעל חשיבות היסטורית".

דויטש מסביר כי המהלך נותן מענה לאבסורד משפטי רב שנים, הנובע מהוראות החוק הבין־לאומי. "כל עוד אתה לא מכיל את החוק שלך בשטח, אתה מחויב לכבד את החוק הקודם שהיה באותו תא שטח", הוא מפרט. המצב הזה אילץ את ישראל לכבד את החוק הירדני כפי שהיה ב־1967, מצב שדויטש מגדיר כקיפאון: "החוק בירדן עצמה כבר השתנה, אבל ביהודה ושומרון המצב קפא ב־67'. זה משפיע על הכול, מאיך בונים ועד חוקי איכות סביבה".

אחד השינויים המרכזיים שאישר הקבינט הוא ביטול "חוק 40" הירדני, האוסר מכירת קרקע למי שאינו ערבי. דויטש מציין כי אף שיהודים מצאו דרכים לעקוף את האיסור דרך רישום חברות, לביטול החוק יש משמעות עקרונית: "זו אמירה דקלרטיבית חשובה – אנחנו יכולים לקנות בדרך המלך". עם זאת, את הקטליזטור המעשי החשוב ביותר הוא מזהה דווקא בפתיחת המרשמים. "פתיחת המרשם היא מהלך דה־פקטו", הוא אומר, "עד היום, מי שרצה לגאול קרקע לא יכול היה לעשות זאת כי הוא פשוט לא ידע מי הבעלים הרשמיים. מעכשיו נוכל לבדוק מי הבעלים ולרכוש קרקעות".

החלטת הקבינט להחיל פיקוח ישראלי בשטחי A ו־B מתכתבת ישירות עם פעילותם של ארגונים כמו 'רגבים' ו'שומרים על הנצח'. דויטש מציין כי מדובר בהחלטה להחיל אכיפה בעיקר בתחומי איכות הסביבה והארכאולוגיה, מהלך שקודם בחודשים האחרונים בשיתוף עם ארגון 'ירוק עכשיו'. "יש כאן הבנה עמוקה של מדינת ישראל", הוא מסביר, "בשנתיים האחרונות המדינה הבינה באופן חד־משמעי שהרשות הפלשתינית היא לא הפתרון לאתגרים הביטחוניים, אלא היא הבעיה. כעת אנחנו רואים את הצעדים הראשונים של הבנה דומה גם במישור האזרחי".

לדבריו, מדובר בהתעוררות מ"קונספציית אוסלו" שגרסה כי הרשות תטפל בניהול האזרחי של המרחב. "בכל הנוגע לפסולת וביוב, הרשות היא הבעיה. לכן, הצעד של לקיחת אחריות על פינוי פסולת וטיפול במשרפות בשטחי A ו־B, תוך גביית העלות מהרשות הפלשתינית, הוא שינוי דרמטי".

מתי ירגיש האזרח בשינוי בשטח?

"אנחנו מקווים שבנושא הפסולת נרגיש את השינוי בתוך חודשים ולא שנים. אומנם יש תהליך ארוך של התקשרויות עם קבלנים ורכישת כלים כבדים, אבל ברגע שקבלנים יפנו את הפסולת לאתרים מוסדרים – נרגיש את זה באוויר שאנחנו נושמים ובריחות שאנחנו מריחים. זה משהו שעובר למעשה".

דויטש מציין כי גם בתחום השפכים צפויה עבודה מקיפה. "הטיפול בשפכים ישפיע על כולנו – אם זה בוואדי קלט שנוכל לשחות בו בלי ביוב, ואם זה בנחל אלכסנדר שמשפיע על תושבי ישראל הקטנה אפילו יותר מתושבי יו"ש. לצערנו, התרגלנו לכך שבכל מקום מריחים פסולת נשרפת, ואני מקווה שהדברים ישתנו לטובה. אנחנו מקווים לראות אכיפה על בנייה לא חוקית בשטחי A ו־B. למרות שמדובר בשטחים אלו, לבנייה שם יש השפעה ישירה על הביטחון של היישובים ושל הכבישים – נקודות שמשפיעות על החיים של כולנו מדי יום".

עידן חדש של התעצמות

בזירה החברונית, מי שחשים את השינוי באופן בלתי אמצעי הם אנשי עמותת 'הרחיבי', הפועלת לגאולת בתים בעיר האבות. חבר העמותה שלמה לוינגר מגדיר את החלטות הקבינט כ"שינוי תהומי". לדבריו, "זו מהפכה שקטה ועמוקה שלא תמיד נראית לעין מבחוץ, אבל היא עבודה שורשית שמשפיעה על כל יהודה ושומרון".

לוינגר ממחיש את המציאות האבסורדית ששררה עד כה באמצעות סיפורו של 'בית השלום'. "במצב נורמלי, כשאתה קונה נכס ומציג מסמכים – הבית שלך. אצלנו זו הייתה מסכת התעמרות", הוא משחזר, "היינו תלויים בגחמות של שר הביטחון דאז אהוד ברק. בסיפור של בית השלום הגענו עם הררי עדויות, אבל השר טען שמדובר בסכסוך שכנים. נאלצנו לנהל מאבק משפטי של חמש שנים ולהוציא מאות אלפי שקלים, רק כדי להוכיח את מה שהיה ברור מהרגע הראשון. בסוף הערבי פנה לעליון, ורק אחרי שבית המשפט פסק לטובתנו – שר הביטחון שכבר הספיק להתחלף, בוגי יעלון, נאלץ לאשר את הכניסה בעל כורחו. כל הסאגה הזאת הייתה נמנעת אם היו עובדים 'לפי הספר'".

לוינגר אומר שהחסם העיקרי היה 'היתר העסקה' המפורסם, ששימש ככלי פוליטי לעיכוב רכישות. "זה היה מצב של 'ברצותו מאשר, ברצותו לא'. המינהל האזרחי פעל לעיתים כגוף עוין שהערים קשיים והסתיר מידע כדי להפיל עסקאות. פשוט לא ייאמן ש־60 שנה אחרי שחרור חברון, אנחנו עדיין כפופים לחוק ירדני גזעני שאוסר קניין רק על יהודים. לערבים אין את מסכת הייסורים הזאת. הם סוגרים עסקאות בינם לבין עצמם בלי צורך בשום היתר".

גם בתחום הפיתוח והתשתיות, לוינגר רואה בהחלטה הנוכחית שחרור מצוואר בקבוק של שנים. עד היום, כל שיפוץ או בנייה ביישוב היהודי היו תלויים במידה רבה בעיריית חברון הפלשתינית ובמנגנוני המינהל. "אני חייב שאפו ענק לשר בצלאל סמוטריץ' ולשרה אורית סטרוק שיזמו והובילו את שינוי המציאות הזאת, וכמובן לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון ישראל כ"ץ שתמכו במהלך לכל אורך הדרך", הוא מפרגן, "כבר בחודשים האחרונים הרגשנו את השינוי באוויר, ועכשיו, עם העברת הסמכויות הרשמית, נוכל סוף סוף להתקדם בלי להיות תלויים בגורמים שעוצרים אותנו בכוונה".

בנוסף לכך מדגיש לוינגר כי פרט להיבט הקנייני, יהודה ושומרון הם בראש ובראשונה "חגורת הביטחון של מדינת ישראל", ולכן הנורמליזציה של הרכישות היא קריטית. "המטרה היא שמי שיש לו כסף וערבי שמוכן למכור – יוכל לקנות והבית יהיה שלו, כמו בכל מקום אחר בעולם. המציאות שבה שר ביטחון או מינהל אזרחי לעומתי שמים רגליים לתהליך כשר, היא פגיעה בסיסית בזכות הקניין – שכעת השתנתה באופן תהומי".

מבחינתו, השינוי הזה מעניק רוח גבית אדירה לשותפים הרבים שגאולת הבתים יקרה לליבם. "המדהים הוא שלמרות כל הקשיים והחששות שהיו בעבר, יהודים אמרו: 'אנחנו שמים את הכסף ועושים השתדלות'. רק בשנה האחרונה נכנסנו בחברון לשלושה מתחמים חדשים: 'נצח דוד' ממערב לבית העלמין, 'גאון יהודה' מדרום לתל רומיידה – על שמו של חייל תושב השכונה שנפל במלחמה, וממש ערב ראש השנה נכנסנו ל'מעלה דורון', לזכרו של עורך הדין דורון ניר־צבי שליווה אותנו שנים. אלו הצלחות שהושגו בניסי ניסים כנגד כל המעכבים".

הבשורה הגדולה מבחינת עמותת 'הרחיבי' היא היכולת לפעול מעתה בלב שקט. "ערכנו בחברון סעודת הודיה גדולה, כי אלו החלטות דרמטיות שלא היו כמותן מאז שחרור האזור. היום, כשאני קורא ליהודי להיות שותף בגאולת בית, אני יכול להבטיח לו שהבית יהיה שלו בלי שיצטרך לבזבז הון על צווים משפטיים ומרדפים בירוקרטיים שעיכבו או הפילו עסקאות בעבר".

גם בניהול היומיומי של העיר, המהלך צפוי להביא להקלה ניכרת. לוינגר מציין לטובה את ראש המנהלת המוניציפלית בחברון, אייל גלמן, שיוכל כעת לפעול בסמכות מלאה. "היינו במצב הזוי שבו פינוי זבל או אספקת מים היו תלויים בעיריית חברון הפלשתינית. ההסכמים הישנים יצרו מציאות לא ברורה שבה אם הם לא רצו – פשוט לא היה שירות. עכשיו, כשראש המנהלת מקבל את הסמכויות הסטטוטוריות לידיו, הוא לא צריך לבקש אישור מהעירייה או מהמינהל לכל צעד. אני מקווה שזה ישנה לחלוטין את איכות החיים היומיומית של כל תושב בחברון".

לוינגר מדגיש כי לא מדובר רק בתיקון טכני, אלא בשינוי שמעלה את חברון על דרך המלך. "זה משנה מציאות. המהפכה השקטה הזאת מאפשרת לנו לפעול כפי שלא יכולנו מעולם", הוא מסביר, "בעבר, כדי לקנות נכס בחברון היית חייב להחזיק בחברה שרשומה בירדן, יהודי לא יכול היה פשוט לבוא ולקנות. היום זה נגמר, אזרח פשוט יכול להגיע עם עורך דין ולבצע רכישה. כשמוסיפים לכך את חשיפת מרשמי המקרקעין, מקבלים שקיפות מלאה במקום המידע שהיה נסתר מאיתנו במשך עשורים. השינוי הזה יקיף את כל יהודה ושומרון, מבית לחם וצפונה. אני סמוך ובטוח שההחלטות הללו יובילו לגידול מהיר במספר התושבים וביכולת שלנו לגאול קרקעות ובתים. אנחנו נמצאים בעידן חדש של פיתוח והתעצמות".

לא פריצת דרך דרמטית

מאידך, קובי אלירז, מומחה למקרקעין, תכנון והתיישבות ביהודה ושומרון, מציע מבט מפוכח יותר על המהלכים. בעודו מפרגן להחלטות הקבינט ומדגיש את חשיבותן ההצהרתית בנרמול המציאות באזור, הוא מבקש להבהיר כי הדרך לשינוי שורשי עדיין ארוכה. "הצהרות הן דבר טוב כי הן יוצרות נורמליזציה, אבל לא הכול שם הוא כצעקתה. כך למשל בנושא חשיפת מרשמי המקרקעין שהיו חסויים עד לאחרונה – מי שבאמת רצה להגיע למידע בעבר, ידע איך לעשות זאת".

"זה נחמד שיוכלו לשלם כמה שקלים ולראות למי שייכת הקרקע, בדיוק כמו בתוך הקו הירוק, אבל השאלה היא מה זה נותן בפועל", מסביר אלירז, "המרשם הירדני הקפיא תמונת מצב מ־1967, שבה הוסדרו רק כשליש מהמקרקעין. מאז עברו כמעט 60 שנה. אדם שהיה רשום כבעלים ב־67' והיה אז בן 18, הוא היום בן 80 במקרה הטוב. רוב הרשומים כבר אינם איתנו, וברגע שנכנסים לאירוע של יורשים – הכול מסתבך".

לדבריו, המכשול האמיתי אינו חשיפת השם, אלא הוכחת הבעלות המשפטית לאורך דורות. "כדי לבצע עסקה היום, אתה צריך מסמכי ירושה והסתלקות של עשרות צאצאים לטובת אדם אחד. לשם כך נדרש לרוב אישור של בית דין שרעי, אלא שבתי הדין בישראל אינם תקפים ביו"ש, והפלשתינים המתגוררים ביו"ש גם לא יכולים לצאת אליהם, ואלו שבשטחי A ו־B כפופים לרשות הפלשתינית. זהו פלונטר שחשיפת המרשם לבדה לא פותרת. מי שעסק בתחום ברצינות עד היום, ידע להגיע לשמות הספציפיים גם בלי הפרסום הרשמי, כאמור. אבל יש עוד דרך חתחתים ארוכה".

גם בנוגע לביטול הצורך בהקמת חברה לצורך רכישה, אלירז רואה בכך בעיקר הסרת סרבול בירוקרטי ולא פריצת דרך דרמטית. "הסיפור של חברת קש ירדנית הוא במידה רבה ניפוח של המציאות. נכון, זה היה סרבול מיותר ובירוקרטיה מעיקה, אבל מי שבאמת רצה לרכוש קרקע פשוט פתח חברה מקומית ורשם אותה במינהל האזרחי. ממילא רוב הרוכשים הגדולים הם חברות. זה לא מה שעצר את עסקאות המקרקעין ביהודה ושומרון".

לדבריו, הבשורה טמונה במישור המוניציפלי, אך גם שם היא מוגבלת. "מתן סמכויות לוועד המוניציפלי בחברון הוא צעד חיובי מאוד, כי התיאום עם עיריית חברון לא היה מוצלח, בלשון המעטה. עם זאת, כשצוללים לפרטים נראה שהסמכויות נוגעות בעיקר למערת המכפלה – ושם החסמים הבירוקרטיים הגדולים, כמו המעלית והגג, כבר נפתרו ברובם בשנים האחרונות. תמיד טוב שיש יותר עצמאות ופחות תלות בעיריית חברון, אבל במידה רבה מדובר בעיגון של פתרונות שכבר החלו לזוז". בנוגע למתחם קבר רחל, מזהה אלירז פוטנציאל לשינוי משמעותי יותר: "שם הבעיות טרם נפתרו במלואן. אם מכפיפים את האתר למועצה האזורית גוש עציון או הופכים אותו לרשות עצמאית עם סמכויות לטיפול בביוב, חשמל, מים ושילוט – זהו צעד מוניציפלי נכון וחשוב".

אלירז מדגיש כי המהלכים הם אומנם צעדים נכונים של ניקוי אורוות והסרת חסמים טכניים, אך הם אינם מהווים תחליף לשינוי המהותי הנדרש. "הכול זה בסוף סרבול. יש מי שיגידו 'וואו, איזו מהפכה', אבל כמי שחי את המקצוע אני אומר: אלו דברים שהיה צריך לעשות מזמן, אבל המכשלות האמיתיות בדרך לגאולת הקרקע הן הרבה יותר עמוקות ומורכבות מהפרוצדורה שבוטלה השבוע".

אז למעשה המכשולים הגדולים עדיין עומדים בעינם?

"בוודאי", הוא משיב בנחרצות, "קודם כול, הבירוקרטיה רבה מאוד. כל עוד אדם כפוף לבתי הדין השרעיים של הרשות הפלשתינית כדי לאמת צווי ירושה, הוא בבעיה. ברגע שמוסלמי מתחיל בהליך כזה, נדלקת אצל הרשות נורה אדומה והוא מקבל אזהרות. בלי להקים בית דין שרעי בתוך המינהל האזרחי, שיהיה כפוף למדינה ולא לרשות, נמשיך להיות תלויים בהם. כיום אין מנגנון כזה באזור, ולכן חייבים להמשיך להשתמש בדרכים עוקפות ובאנשי קש".

מבחינתו, גם מצוקת כוח האדם והדיונים הלא סדורים במינהל טרם זכו לרפורמה הנדרשת, מה שהופך כל עסקה לתהליך מתיש שנמשך זמן רב. "זה לא מספיק שאתה יודע מי הבעלים. כפי שציינתי, לרוב הם כבר לא איתנו והוכחת השרשרת המשפטית היא האירוע המורכב באמת".

פרט להליכי הרכישה הפרטיים, אלירז מצביע על אתגר רחב בהרבה: הסדר המקרקעין. "רישום בטאבו הוא 'ברזל', בניגוד להכרזות על אדמות מדינה שניתן לתקוף ולשנות בבתי משפט", הוא מסביר, "הממשלה הצהירה כבר לפני כשנה שבכוונתה לעבור לפרקטיקה של הסדר מקרקעין מלא, אבל בשטח אנחנו עוד לא רואים את זה קורה בהיקף משמעותי. כל עוד לא מחילים ריבונות, אנחנו נותרים כבולים למבוך של חוקים עות'מאניים, בריטיים וירדניים, לצד תחיקת הביטחון הישראלית והמשפט הבין־לאומי. כל אחד מאלו משליך על היכולת לקנות ולרשום קרקע".

עם זאת, אלירז מזהה בתוך החלטות הקבינט נקודה אחת שאותה הוא מגדיר כדרמטית באמת: "המהפכה הכי משמעותית לדעתי היא ההצהרה שהמדינה תתחיל לרכוש אדמות בעצמה. זה מובלע שם בהחלטה, ואם אכן יוקצו לכך תקציבים וכוח אדם, זהו שינוי מדיניות אדיר. בעבר המדינה עשתה זאת דרך קק"ל. אם הממשלה תחזור לבצע רכישות יזומות של קרקעות, זו הבשורה האמיתית שיכולה לשנות את המפה".

למרות הביקורת המקצועית, אלירז מדגיש כי הוא אינו מבקש "לקרר את האמבטיה". לדבריו, "יש לברך על מה שנעשה. כל נרמול כזה מצטרף להרבה דברים קטנים שמקילים על המציאות. העובדה שאדם לא יצטרך לפתוח חברה או להמתין להיתר עסקה יכולה לחסוך שנה מהתהליך, וזה לא דבר שיש להקל בו ראש. אם בעבר רכישת קרקע מוסדרת בטאבו ארכה בין שלוש לחמש שנים, עכשיו אולי נרד לשנתיים עד ארבע".

בסיכומו של דבר, אלירז רואה בהחלטות הקבינט צעד חשוב בדרך הנכונה, אך כזה שמהווה רק את תחילת העבודה. "יש עוד הרבה מאוד מה לעשות כדי שהשוק ביהודה ושומרון באמת יהיה חופשי. אנחנו בדרך, אבל המרחק בין ההצהרות ובין מציאות של רכישה פשוטה ומהירה כמו בתוך הקו הירוק – עדיין גדול".