לפני אי אלו שבועות פנתה אליי אחת מפעילות הארגון 'שותפות לשירות' וביקשה לארגן פגישה עם הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי "כדי לבחון אפשרות לשיתוף פעולה". אמרתי לה שאיני מכיר את הארגון שהיא מייצגת וביקשתי מידע. קיבלתי חוברת דיגיטלית נאה וצבעונית ובה דברי הסבר על הצורך לגייס גם את החרדים, על מצוות המלחמה, וגם על הדרישה של הארגון לחוק תקיף יותר מהחוק שנדון כעת בוועדה בכנסת.
אין לי מחלוקת בדבר הצורך לגייס צעירים חרדיים לשירות בצה"ל. השאלה היא כיצד מגייסים. המאמר הראשון בחוברת מאת הרבנית מלכה בינה מסביר בבהירות ש"כרגע, הצמיחה של הגיוס החרדי מלמטה היא המעשה המרכזי. לכן חשוב מאוד שכל המסגרות מלמעלה, הפוליטיות או הצבאיות, שמעוניינות לעודד את התופעה, יידעו לפעול בתבונה וברגישות, כדי שהציבור מלמטה והעם כולו ירגישו את ההערכה, ההוקרה והתמיכה המלאה שהמתגייסים מקבלים מלמעלה". העמודים האחרונים של החוברת סותרים באכזריות את התבונה של הרבנית בינה. אני שואל: מה מקור הסתירה בין הרישא ובין הסיפא של החוברת שמייצגת את הארגון?
חקיקת חוק והטלת סנקציות לא יביאו לצה"ל לוחמים. שום מפקד פלוגה לא ירצה לצאת לקרב עם חיילים חסרי מוטיבציה, שרק השוט של הסנקציות מביא אותם לשדה הקרב. כל מפקד רוצה לצאת לקרב עם חיילים בעלי מוטיבציה. חוק לא יוצר מוטיבציה. יש סיכוי סביר שתרומתו של החוק לצה"ל תהיה הצורך בהכפלת מספר הביתנים בכלא 10 במקום מספר הנגמ"שים.
מאחר שבג"ץ כפה חקיקת חוק, הממשלה בחרה שלא ליצור משבר חוקתי והלכה בדרך האופטימום: שאיפה לחוק מוסכם שיגרום בהדרגה לגיוס תוך הסכמה מצד החרדים, כפי שביקשה הרבנית בינה. החוק אינו חוק קל לחרדים. הוא חוק שמתחיל שינוי במסורת של 77 שנים שבמיסודה היו שותפים כל חלקי החברה הישראלית. הדיון בחוק הוא שאלה פוליטית, בעוד שבעיית הגיוס היא שאלה מוסרית. אין לערבב בין השתיים. צריך להעביר את החוק כדי לפנות את המוקש הפוליטי, ואז לטפל בבעיה המוסרית בדרך שתביא לגיוס.
אולי יעניין אתכם
מי שחולם על שינוי מיידי ופתרון בעיית כוח האדם של צה"ל על ידי חוק וסנקציות, מתעלם מטבען של מערכות. מן הטבע למדנו שרק שינויים הדרגתיים יכולים להצליח, ומהפכה באבחת חרב דינה כישלון. החוק המיותר מציע תהליך הדרגתי. מבחינת דרג השדה של צה"ל, עדיף חוק גיוס הדרגתי עם הסכמה מאשר חוק גיוס מיידי בגיבוי סנקציות דרקוניות יותר אך בלי הסכמה.
אם כן, מדוע הסתירה בין הרישא לסיפא של החוברת? בשנת 2019 היה לי ויכוח ענייני עם ידידי ד"ר גדי טאוב. טאוב טען שהסרוגים האשכנזים מזדהים סוציולוגית עם האחוס"לים (השמאל החילוני האשכנזי) ולא רואים עצמם שותפים חברתית עם הימין החרד"לי והמסורתיים המזרחים. לא הסכמתי עימו. אולם בשנת 2022 שוחחתי עם כמה דמויות מפתח בציבור שתמך באיילת שקד, ומשיחות אלו הבנתי שטעיתי, וכתבתי לגדי שהוא צודק. הסיפא של החוברת מייצג את העמדה שפעם נכפתה על הציבור הסרוג, בימי השעבוד למפא"י. יש מי שעדיין נמצאים שם.
הקמפיין האגרסיבי לגייס את החרדים עכשיו בתהליך חסר תועלת אינו קמפיין למען צה"ל. זהו קמפיין נגד הממשלה המבוססת על הקואליציה היהודית. בכל תהליך טבעי קיימת התפלגות של תכונות, ובכל תהליך פוליטי קיימת התפלגות של עמדות. גם בציבור שומרי המצוות הציוניים קיימת התפלגות, זה לא חדש. בהקשר הנוכחי יש שלוש בעיות:
א. הסיפא של החוברת, בתום לב או שלא בתום לב, הוא שירות לכוחות פוליטיים ששמחים לפלג את הציבור הציוני של שומרי המצוות. המידע על מקור המימון של המודעות היקרות המופיעות מדי שבוע בעיתונים המופנים לציבור זה נותר חסוי. לכן סביר להניח שיש לו מקורות הקשורים לבעלי העניין שאינם מתוך ציבור היעד. במובן הזה, האם אין כאן מקרה מובהק של שירות על ידי "אידיוטים שימושיים" תמימים?
הוויכוח סביב חוק הגיוס הוא ויכוח פוליטי, מעורבים בו אינטרסים פוליטיים המנצלים בעיה חברתית־מוסרית. לכן, טועה מי שחושב שאפשר לפעול פעולה פוליטית בטהרנות מוסרית. הפעולה של השותפות לשירות היא פעולה פוליטית טהורה, ובפוליטיקה כמו בפוליטיקה אין מקסימום, יש רק שקלול של צרכים מנוגדים ואופטימיזציה בין ריבוי הווקטורים.
ב. מדוע המודעות מצהירות שהן מדברות בשם "הציונות הדתית"? זוהי הונאה, משום שיש חלקים גדולים בציבור הנחשב ציונות דתית שעמדותיהם שונות.
ג. המודעות תוקפות את הנציגות של מפלגת הציונות הדתית בשעה שהיא משיגה הישגים שכל קודמותיה אפילו לא העזו לחלום עליהם. בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק וחבריהם, שהמודעות של "השותפות" מגנות אותם, ראויים לשבח יותר מכל מנהיגות קודמת של הציבור הדתי־לאומי. הם ראויים לחיזוק ולא להחלשה. ממשלה זו מקדמת את ההתיישבות ואת המדינה היהודית בצורה חסרת תקדים חרף מלחמת חורמה של הפקידות לסוגיה, ואילו האגף השמאלי בהתפלגות העמדות בציבור הדתי־לאומי פועל פוליטית כדי להחליש את ההישגים האלה בלי להשיג גיוס של חרדים! זאת מכיוון ששום חוק גיוס מיוחד לא יפתור את בעיית היחידות הקרביות שאת זעקתן משמיעה החוברת. היכן האחריות והתחכום הפוליטי? הגיע הזמן שהגברות הנכבדות שהחוברת הזאת מייצגת אותן יקפידו לדבר בשם האגף השמאלי של הציבור שומר המצוות, ולא יכשילו את הציבור שלוחם מזה חמישים שנה לקידום המדינה היהודית וההתיישבות הציונית.
חוג הפרופסורים תומך בקידום גיוס החרדים ברוח הדברים של הרבנית בינה, אך אין שום בסיס לשיתוף כלשהו עם מי שפועל ברוח הסיפא של החוברת. אנחנו סבורים שהדור הצעיר של החרדים בשל לפעולה של קידום הגיוס על ידי הגברת תגמול ושכנוע. אנחנו תומכים בתהליך הדרגתי שיש לו סיכוי להצליח.
הכותב הוא חבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי וכיהן כיושב ראש החוג
