אם תשאלו את ההורה הסרוג הממוצע על מה הוא חולם שהילד שלו יהיה כשיגדל, סביר להניח שתשמעו תשובות כמו קצין בסיירת או רופא בכיר. אידיאולוגיית "תורה ועבודה" של הציונות הדתית הצליחה מעל ומעבר למצופה בשילוב בוגרי החינוך המגזרי בצמתי ההשפעה של החברה הישראלית. אך להצלחה הזו יש מחיר שקט, שלעיתים נחבא אל הכלים: "בריחת מוחות" מעולם הישיבות, והיעדר עתודה מספקת של גדולי תורה ומחנכים בעלי שיעור קומה.
מי שהחליט להסתכל למציאות הזו בעיניים, ולשנות אותה מהיסוד, הוא הרב יצחק נריה. לפני עשור הוא הקים את קרן "אחד לאחד", שמאתרת את העילית של אברכי הציונות הדתית, ומעניקה להם מלגת קיום משמעותית המאפשרת להם לשקוע בלימוד ללא דאגות פרנסה. השבוע, בכנס חגיגי בירושלים, ובהשתתפות גדולי רבני הציונות הדתית, ציינה הקרן עשור של פעילות מהפכנית.
"האמת היא שזה התחיל מזה שהיינו עוזרים לאברכים מהציונות הדתית לקראת החגים", נזכר הרב נריה כיצד נולד הרעיון. "כשנכנסנו לעובי הקורה, נחשפנו למציאות כואבת: ראינו כל כך הרבה אברכים שקדנים, כאלה שיכולים וצריכים להיות תלמידי החכמים של הדור הבא, נאלצים לשטוף חדרי מדרגות או למכור פרחים כדי לסגור את החודש. אלה דברים שלא מתאים שגדול הדור הבא יעשה".
האברכים, מעיד הרב נריה, לא התלוננו. הם המשיכו במסירות נפש בדרכם. "אבל אנחנו חשבנו שהחובה שלנו כציבור היא לתמוך בהם, לגדל אותם ולחזק אותם. הבנו שצריך לעשות מעשה כדי לרומם את קרנה של התורה, ומשם הכל התחיל".
אולי יעניין אתכם
כשהוא נשאל על האברך המצטיין שמתמודד עם פיתויי עולם המעשה, לחץ ההורים או חוסר בהערכה ציבורית, הרב נריה לא מהסס לשים את האצבע על נקודת תורפה במגזר הדתי.
"בניגוד לציבורים אחרים, הציונות הדתית לא אומרת שכולם צריכים להיות אברכים", הוא מסביר את השורש האידיאולוגי. "אנחנו מאמינים שאדם צריך להגשים את עצמו גם בעולמות של חול. אבל, וזה אבל גדול, העובדה שאמרנו שלא כולם צריכים להיות אברכים, יצרה לעיתים תנועת מטוטלת קיצונית מדי. האיזון הופר. חבר'ה צעירים שיכולים להיות גדולי תורה, תלמידי חכמים, מחנכים ורבנים, עוזבים אותנו מוקדם מדי. אנחנו משלמים על כך מחירים כבדים".
המחיר, לדבריו, אינו רק תיאורטי אלא מורגש בכל בית ספר ומוסד חינוכי: "יש היום משבר אדיר בחינוך, והוא תוצאה ישירה של חוסר השקעה וטיפוח באותם אברכים. זו בדיוק הנקודה שבה אנחנו נכנסים לחזק, לבנות ולדייק".
אי אפשר לנתק את פועלו של הרב יצחק נריה מהמורשת המשפחתית. סבו, הרב משה צבי נריה זצ"ל, כונה "אבי דור הכיפות הסרוגות" והיה מחלוצי הקמתן של ישיבות בני עקיבא והצמחת עולם התורה הציוני. הרב יצחק נריה הנכד, מספר כי הוא שואף להמשיך את החזון של הסבא לדור הנוכחי, עם דגש חזק על עצמאות רוחנית.
"עולם התורה שלנו הוא עולם צעיר שקשור לעולם התורה הקודם והוא חלק ממנו", קובע הרב נריה הנכד, אך מיד מחדד את ההבדל: "עם זאת, זהו עולם תורה עם ייחודיות משלו, דרכים משלו ומשימות משלו. חובה עלינו לדאוג לו ולטפח אותו".
הרב נריה מציב יעד ברור: "אנחנו צריכים לראות שגדולי התורה הבאים ימשיכו לצמוח מתוכנו, משלנו. 'קחו לכם משלכם', לא לקחת ייבוא מאנשים זרים, הגם שאנחנו מעריכים אותם. צריך לצמוח כאן משהו ארץ ישראלי, מקורי, תורני, שמאפיין באופן עמוק את הציונות הדתית. סבא בנה את הקומה הראשונה, ואנחנו מצווים להמשיך לבנות על גבה עוד קומה. כמו שהוא היה אומר: 'דור לדור ישבח מעשיך'".
עשור לאחר שהקרן יצאה לדרך, התוצאות מדברות בעד עצמן. למעלה מ-200 אברכים כבר סיימו את מסלולי התמיכה של הקרן, ורבים מהם נמצאים היום בעמדות הנהגה מרכזיות.
"אחרי שלוש שנים כבר ראינו פירות, ואחרי עשור אין ספק בכלל", אומר הרב נריה בסיפוק. "אנחנו יודעים להצביע היום על רבנים, ראשי ישיבות, ראשי כוללים ורבני יישובים שצמחו מתוך הקרן. אבל נהיה כנים: לא אנחנו הצמחנו אותם. ראשי הישיבות והרבנים שלהם עשו זאת. אנחנו פשוט עמדנו שם בצד ואמרנו לצמח: 'תגדל. יש לך מספיק מים, יש מספיק מזון. עם ישראל מאחוריך ואנחנו צריכים אותך חזק כדי שתוביל אותנו הלאה'".
אחת התובנות המעניינות שמשתף הרב נריה נוגעת להשפעה הפסיכולוגית של המלגה. "הקרן הזו היא של הציבור, אני רק השליח. אברך אחד אמר לי בצורה מקסימה: 'המילגה נותנת לי מצד אחד שקט נפשי ללמוד, ומצד שני היא יוצרת אצלי מחויבות להשקיע ולגדול בתורה. אני פשוט יודע שעם ישראל מצפה ממני'".
במבט אל העשור הבא, הרב נריה לא מנמיך ציפיות: "אני מאחל שנמשיך מחיל אל חיל, שנבנה קומה גבוהה יותר לקרן, ושכולנו ניפגש עוד 10 שנים יחד עם משיח צדקנו, כשהוא יצביע על אותם אברכים ויגיד: 'אתם רואים אותם? בזכותם'"
