אין מנוס: חייבים לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה

בתחילת השבוע חזרו להתקיים הדיונים בוועדת החוקה בשלל נושאים חשובים ובהם הצעת החוק לפיצול תפקידי היועץ המשפטי לממשלה. הדיונים חזרו תחת מחאות חברי האופוזיציה ומקהלת תומכיה בתקשורת. קולות המחאה נשמעו גם בפתיחת הדיונים בוועדה ולעיתים גם במהלכם, כשחלק מהמשתתפים דואגים להשמיע את ההתרעות שהתקבלו במכשירי הטלפון שלהם מעת לעת, כדי להדגיש שהמדינה עדיין במצב מלחמה. אך מתן האפשרות ע"י יו"ר הועדה חה"כ רוטמן לפריקת התסכולים בפתיחת הישיבה, תרמו לכך שבמהירות חזרו חברי הכנסת לדיון ענייני.

כדי להסביר את הנחיצות והקריטיות של העברת הצעת החוק הזו, אשתמש ברוח הימים האלה, במשל הפוך – הצעת החוק לפיצול תפקידי היועץ המשפטי לממשלה היא כמו טיל מצרר. אך בעוד פיצול הטיל לכמה ראשי נפץ, נועד להגדיל את טווח ההרס והפגיעה, הצעת החוק נועדה להקטין את ריכוז הכוח הבלתי נתפס בידיו של פקיד אחד ולהקטין את פוטנציאל ההרס שבריכוז כוח גדול כזה, פוטנציאל שלצערנו מתממש לא אחת, בפרט בכהונת עו"ד גלי בהרב מיארה.

תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה כפי שהוא מיושם כיום, הינו חריג וחסר תקדים בעולם הדמוקרטי. במהלך העשורים האחרונים התפתח בישראל מודל שבו מרוכזות בידי אדם אחד סמכויות שלטוניות רחבות במיוחד – ייעוץ המחייב את הממשלה, שליטה במערך התביעה הפלילית, וייצוג המדינה בבתי המשפט. ריכוז סמכויות זה יוצר מצב חריג במשטר דמוקרטי: גורם שאינו נבחר בידי הציבור ואינו נתון לביקורת אפקטיבית מחזיק בכוח השפעה עצום על המדיניות בכל תחום.

במבנה החוקתי הקיים הפך היועץ המשפטי לממשלה, הלכה למעשה, גם ל"פרלמנט של איש אחד", גם למעין ערכאה שיפוטית מקבילה לבג״ץ, וגם למי שבכוחו להורות על פתיחת חקירה והגשת כתבי אישום. במקום שתפקידו יהיה לייעץ לממשלה הנבחרת ולסייע לה לממש את מדיניותה, הפכה עמדתו למחייבת ולעיתים אף למתחרה במדיניות הממשלה עצמה. יתרה מכך, נוצר מצב אבסורדי העלול לעורר שיתוק – מי שאמור לייעץ ולייצג את הממשלה, העומד בראשה ושריה, יכול להיות זה שגם תובע ומעמיד אותם לדין. התמיכה של עו"ד בהרב מיארה בעתירה לפיטורי השר בן גביר, דיון שאמור להתנהל בבג"ץ בשבוע הבא, היא אפילו דוגמא קיצונית יותר לעניין.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת שלומי פרץ אין חשש שבית המשפט יהפוך לפוליטי, אלא שהוא יישאר חיוור

עוד במשפט נתניהו וכ"ץ: מחבלים לא יוחזרו לבתיהם, בניגוד לפסיקת בג"ץ

לקרב את ישראל למדינות המתוקנות

מציאות זו אינה יכולה להימשך. כאשר האחריות כלפי הציבור מוטלת על הממשלה הנבחרת, גם הסמכות ליישום המדיניות צריכה להיות בידיה. לפיכך נדרש לעגן בחוק פיצול בין שלושת התפקידים – ייעוץ, ייצוג ותביעה – כך שכל אחד מהם יופקד בידי גורם נפרד.

הצעת החוק מבקשת לקבוע כי היועץ המשפטי לממשלה ימונה על ידי הממשלה ויסיים את תפקידו עם הפסקת כהונתה ובמהלכה הוא אף יכול להיות מוחלף על ידה. בנוסף, עמדת היועץ נשמעת ונשקלת – אך אינה מחייבת את הממשלה. מוצע גם למנות תובע כללי ולהעביר אליו את כל הסמכויות בתחום הפלילי שנתונות ליועמ"ש.

באשר לייצוג, כל עוד לא הופרד התפקיד בחוק, קובעת הצעת החוק הנוכחית כי ייצוג הממשלה ייעשה דרך כלל בידי היועץ המשפטי לממשלה. אולם אם הוא הודיע כי אינו יכול לייצג את הממשלה בהליך מסוים, תהיה הממשלה רשאית לבחור לעצמה ייצוג משפטי חיצוני לפי שיקול דעתה.

הצעת החוק שמקודמת כעת בוועדה, מבקשת לקרב את מדינת ישראל לנהוג במדינות המתוקנות בעולם ולהביא ליצירת הפרדה ברורה בין הסמכויות השונות, תוך מתן מענה לליקויים הפנימיים הקיימים כיום בכל אחד מהתפקידים. אין זו מלאכה פשוטה בשל ריכוז הסמכויות והדומיננטיות של היועמ"ש, בחוקים ובתקנות במדינת ישראל. האתגר הופך קשה יותר, כשמוסיפים לכך את ההתנגדות העיקשת של הייעוץ המשפטי עצמו, הפרקליטות ו'הלשעברים', המקפידים לפקוד את דיוני הועדה ולהשמיע את דעתם (מי שיעקוב יצליח לשמוע שההתנגדות העיקשת מכוונת לדרך המינוי ולהפסקת הכהונה בטענה שבכך יהפך התפקיד ל'פוליטי'), ואת הרוח הגבית של נבחרי הציבור מהאופוזיציה יחד עם מקהלת התמיכה המסורתית בתקשורת. מדובר ב'שטח חיוני' שכל כלי המערכה של מערכת המשפט מוקצים למלחמה עליו.

להעביר בקריאה ראשונה עוד בכנסת הזאת

בדומה לרפורמה במערכת הבריאות שבוצעה בשנות ה-90 בהובלה עיקשת של חיים רמון, שהובילה לכך שבמקום מערכת בריאות מסואבת ונחשלת יש לישראל מערכת חזקה ומתפקדת גם במציאות המטורפת שאנו מצויים בה, גם מערכת המשפט שלנו זקוקה לאתחול הזה. ראוי ונכון להתחיל אותו דווקא במוסד היועץ המשפטי לממשלה, המרכז סמכויות נרחבות כל כך ואשר לגביו קיים קונצנזוס די רחב בציבור בעניין הצורך לערוך בו רפורמה מקיפה.

לכן, אין כל הצדקה לדחות את הדיונים ברפורמה הנדרשת הזו. דווקא כעת, עוד לפני יציאת הכנסת לבחירות, ראוי להעביר את הצעת החוק הזו לפחות בקריאה ראשונה. מהלך כזה אינו חותם את הדיון אלא פותח אותו – והוא מבטא הכרה של הכנסת בכך שהמצב הקיים, שבו כוח שלטוני רב כל כך מרוכז בידיו של גורם בלתי נבחר, מחייב תיקון יסודי. קידום ההצעה כעת יבטיח שהדיון יוכל להימשך בכנסת הבאה ואף להתנהל ביתר שאת כמצע אמיתי לדיון במערכת הבחירות, מתוך הבנה משותפת: מוסד היועץ המשפטי לממשלה חייב להיות מוסדר בחוק באופן המאזן בין שמירה על החוק לבין יכולתה של ממשלה נבחרת למשול.

הכותב הוא מנהל הפעילות של התנועה למשילות ודמוקרטיה