חוק שיפוט בתי הדין הרבניים עבר בהצלחה, למרות ההתנגדויות

השבוע עבר בכנסת בשעה טובה ומוצלחת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות). בגדול, מטרת החוק היא לאפשר לשני צדדים המעוניינים בכך לבחור להגיע לבוררות בענייני ממונות בפני דיינים בבית דין רבני, במקום בפני שופט בבית המשפט. למעשה, מקום המדינה ועד שנת 2006 יכלו כל שני צדדים בסכסוך ממוני המעוניינים בכך לעמוד בפני בית הדין הרבני כשהוא משמש  ערכאה לגיטימית מטעם המדינה לבוררות, במקביל לבתי המשפט. מה קרה ב2006? ניחשתם נכון – פסק דין של בג"ץ. בהיעדר חקיקה מוסדרת, בית המשפט העליון שלל מבתי הדין הרבניים את היכולת להוות ערכאה לבוררות בענייני ממונות וחייב את בעלי הדין לנהל את הסכסוך דרך הערכאות המשפטיות.

ומה קרה בפועל? נוצר בהנהלת בתי המשפט צוואר בקבוק שהלך והתהדק על בעלי דין שחיכו ומחכים שנים לפסק הדין בעניינם, משום שבתי המשפט לא עמדו בעומס – מה שנקרא בשפה ההלכתית "עינוי הדין". כיום בתי המשפט שלא עומדים בעומס המצטבר, ששים גם ככה להפנות את בעלי הדין המעוניינים בכך לבוררות בבתי דין פרטיים כאלה ואחרים – אך זה רלוונטי רק למי שיכול להרשות לעצמו לממן את שירותי הבוררות באופן פרטי, ומי שלא – שיחכה. כשמדובר בענייני ממונות בהיקפים של עשרות, מאות ומיליוני שקלים – היכולת של האזרח הפשוט לחכות לפסק הדין במשך שנים, כמעט בלתי קיימת.

מאז שעבר החוק בקריאה שניה ושלישית במליאה – התחיל סימפוזיון שלם שכולו פוזיציה והפחדות חסרות שחר מצד גורמים באופוזיציה. יו"ר האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד הכריז בפאתוס כי "זהו היום שבו הסטטוס-קוו מת" וכי "כשרבנים מקבלים סמכויות של בית משפט – זה נקרא מדינת הלכה". כן כן, לפי ח"כ לפיד, משנת 1948 עד לשנת 2006 הייתה פה מדינת הלכה ולא היה שום סטטוס-קוו. רק ב-20 השנים האחרונות מאז נטל בג"ץ שלא כחוק את סמכויות בתי הדין הרבניים בענייני בוררות היה פה סטטוס-קוו.

רה"מ לשעבר, אופורטוניסט בהווה ושותפו של ח"כ לפיד לממשלה הקודמת, נפתלי בנט הצהיר כי ממשלה בראשותו תבטל את החוק הנ"ל שקורע את העם בשעת מלחמה ופוגע אנושות בזכויות הפרט, לדבריו. "ממשלת נתניהו והחרדים העבירה עוד כוח לבתי הדין הרבניים. זה אומר שדה-פקטו הם יוכלו לשלוט בחייהם של יותר ויותר אזרחים שיהיו תלויים בהם (למשל, אזרחים חרדים או חלשים שבמקרים רבים נטולי בחירה באמת). בקרוב נבטל את כל החוקים הקיצוניים האלה ונחזק את ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית ומאוחדת", כך כתב.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אוריה שילת התאקייה מאחורי המסכה: דוקטור מנסור ומיסטר עבאס

עוד מאת אוריה שילת סטייה מכללי האתיקה: התקבלה התלונה נגד השופטת אגמון-גונן

למרבה המבוכה, הארכיון והעיתונאי אבישי גרינצייג זוכרים הרבה מכפי שבנט היה רוצה. "הקטע ההזוי הוא שבנט מציג את זה כמחטף שהוענק לחרדים תוך פגיעה אנושה בזכויות הפרט, כשהאמת היא שמי שהכניסה את החוק הזה למצע שלה הייתה הבית היהודי ב-2009 מיד לאחר שבג״ץ נטל את הסמכויות", כתב גרינצייג, והמשיך: "ניסן סלומינסקי הבהיר שהעמדה של הבית היהודי בנוגע לנוסח החוק יותר ״קיצונית״ משל משה גפני. שרת המשפטים איילת שקד הצביעה בעד קידום הצעת החוק בוועדת שרים לחקיקה. כל סיעת הבית היהודי שנכחה במליאה הצביעה בעד. מתן כהנא הגיש בעצמו הצעת חוק דומה. אני משוכנע שנפתלי בנט יודע וזוכר את זה. אבל יש לו קמפיין".

הרב אלי בן-דהן שימש כסגן שר הדתות במשך שנות כהונתו כח"כ מטעם מפלגת הבית היהודי – בראשות אותו נפתלי בנט המדובר, אומר בשיחה עם 'בשבע': "היו ניסיונות, עד כמה שאני זוכר ב-2009, על ידי הבית היהודי בגלגול הקודם להעביר את החוק הזה, לפני שבנט הגיע ולפני שגם אני הגעתי, אנחנו הגענו ב-2013. אני אגיד ככה, בתקופה שבה כיהנתי – מתחילת 2013 עד סוף 2019, כמעט שבע שנים, כל הנושאים שנוגעים לדת ומדינה, אפשר להגיד שהיו באחריותי. אני לא זוכר כרגע אם הנושא עלה באותה תקופה, אבל אם הצעת החוק עלתה – אני בטוח שאנחנו היינו תומכים בה. כל הבית היהודי וכמובן נפתלי כראש המפלגה".

"החוק עצמו הוא חוק מצוין", אומר הרב בן-דהן ומפרט: "אני חושב שהוא חוק נכון. בסופו של דבר אנחנו כמדינה יהודית, ובוודאי מי שרואה את עצמו כמדינה ליברלית –
זו חובתנו לתת את האפשרות לשני אנשים מבוגרים שרוצים מרצונם החופשי להתדיין בנושאים אזרחיים על פי דין תורה, כשהמדינה היא לא צד בהם. בוודאי ובוודאי היום שדיונים כאלו בבתי המשפט לוקחים שנים רבות בדרך כלל. המערכת ההלכתית היא יותר פשוטה, יותר יעילה ואפשר לסיים הרבה מאוד סכסוכים אזרחיים בצורה הרבה יותר מהירה, שלא יימשכו שנים".

"בתי המשפט נוהגים להעביר לבוררים חיצוניים הרבה מאוד תיקים. אז מה, מה, אז אם מעבירים לבוררים חיצוניים, אז מה זה משנה אם הבורר החיצוני הוא בית דין
רבני – מערכת מסודרת עם סדרי דין מסודרים, פיקוח, הנהלה, ומערכת ערעור שבדרך כלל לכל בתי הדין הפרטיים לממונות אין. פה יש מערכת ערעור שאפשר לערער על פסק הדין. אני חושב שמבחינה זאת זה פתרון אידיאלי למי שרוצה להידיין בדין תורה", הוא מסכם.

הרב עדו רכניץ, מנהל המחקר במכון 'משפטי ארץ' שוחח גם כן עם 'בשבע' על החוק שעבר והטענות מצד המתנגדים לכפייה, הפרת הסטטוס-קוו ומדינת הלכה. "יש דבר מאוד בריא בזה שהכנסת יכולה לתקן את זה שבית המשפט קבע שלבית הדין הרבני אין סמכות לעסוק בבוררות כי הוא לא הוסמך לכך", אומר הרב רכניץ וממשיך: "זה שזה לקח 20 שנה – זה עצמו דבר תמוה. כלומר, הקביעה של בית המשפט לא הייתה שבית הדין הרבני לא יכול בשום מצב לעסוק בבוררות – אלא שהוא לא הוסמך כלל, ולכן במצב תקין, אחרי שבית המשפט מפרש את החוק כראות עיניו – הכנסת שהיא הריבון יכולה לשנות את החוק וממילא לגרום לכך שהפסיקה של בית המשפט תשתנה. בעצם זה שבג"ץ קבע שהוא יכול לבטל חוקי יסוד – הוא בעצם שבר את המערכת האיזונים הזאת וקבע מצב שבו הכנסת לא יכולה להתגבר על פסיקה של בית המשפט, כי תמיד בית המשפט יכול לבטל כל חוק, כולל חוק יסוד. זה דבר רע, לכן החוק הזה הוא דבר בריא למערכת היחסים בין הרשויות".

"לגופו של עניין, כשבית הדין הרבני עסק בוררויות, כולל בענייני משפחה – לא קרה אסון והשמיים לא נפלו. למיטב ידיעתי, החוק החדש לא עוסק בבוררות בענייני משפחה – אלא רק בבוררויות ממוניות. בוררויות כאלה מתקיימות היום בעשרות בתי דין בארץ, אלפי בוררויות בשנה. זה שגם בית הדין הרבני יוכל לעשות את זה, לא צפוי לגרום שום נזק לאף אחד. כל ההיסטריה שסביב העניין הזה היא פשוט לא מובנת, תמורה לחלוטין. להפך – יש פה דבר טוב. לכבד את בית הדין הרבני שיוכל גם הוא לעשות את מה שכל בית דין פרטי יכול לעשות. היו כמה פסיקות של בג"ץ שהחלישו את בית הדין הרבני ביחס לבתי הדין הפרטיים. הדבר הזה לא מובן, אין שום הסבר ושום היגיון שתומך בזה, ולכן טוב שזה השתנה", מסביר הרב רכניץ.

"בהשוואה לבתי הדין הפרטיים, יש לבית הדין הרבני ייתרון: בבית הדין הרבני יש תרבות ארגונית ומקצועית הרבה יותר טובה מאשר בבתי דין פרטיים. במובן הזה – טוב מאוד שהוא יהיה שחקן במגרש, בוודאי ביחס לבתי דין פרטיים, שחלקם עובדים בסטנדרטים מאוד נמוכים" אומר הרב רכניץ ומסייג: "ביחס לבתי הדין הפרטיים הטובים מאוד, כמו ארץ חמדה, אני חושב שיש לבית הדין הרבני חיסרון, כיוון שיש בו דיינים מאוד שונים, עם עמדות מאוד שונות וזה יוצר פערים. יש דוגמאות למחלוקות רציניות בתוך בתי הדין הרבניים בסוגיות בסיסיות, כמו למשל מעמדם של חוקי המדינה כדינא דמלכותא, ולכן הוודאות המשפטית בתחומים הממוניים
בבית הדין הרבני מאוד נמוכה, בוודאי אחרי 20 שנה שהוא לא עסק בזה. בגלל זה קשה מאוד לצפות מראש מה תהיה התוצאה של החוק, ולכן יש לשער שלפחות בהתחלה לא תהיה נהירה גדולה לבית הדין הרבני, אלא יהיו ניסיונות יחסית קטנים של אנשים להגיע לשם – ובהתאם לתוצאות הציבור יחליט האם הוא נותן אמון בבית הדין הרבני כבורר בענייני ממונות. זה אמור לצמצם את ההיסטריה שניסו ליצור כאן, כיוון שאין צפי שבטווח הזמן הקרוב תהיה נהירה גדולה על בית הדין הרבני. אם הוא יוכיח את עצמו ויעשה עבודה טובה – אז בע"ה תהיה נהירה".