"אנחנו רק חוליה אחת בשרשרת הדורות שחלמו לחזור לכאן"

בעוד מדינת ישראל כולה מתמודדת עם אחת התקופות המורכבות בתולדותיה, במועצה האזורית גוש עציון מסרבים לתת לשגרת החירום לעצור את תנופת הפיתוח. מאז פרוץ המלחמה ניצבו יישובי הגוש בפני אתגרים כפולים: מחד, הצורך לספק מענה ביטחוני מיידי לאיום הבליסטי מאיראן ולסכנות שנשקפות מהאויב המקומי ביהודה ושומרון, ומאידך השאיפה לשמר חיי קהילה תוססים וכלכלה מתפקדת. בתוך המציאות הזאת פועלת המועצה תחת תפיסה אסטרטגית המבקשת להפוך את המשבר להזדמנות של התרחבות, תוך שימת דגש על חינוך, התיישבות וצמיחה דמוגרפית מואצת.

בריאיון מיוחד ל'בשבע' פורס ראש המועצה, ירון רוזנטל, את משנתו הניהולית, ומסביר כיצד הצליחה המועצה לשמור על המומנטום למרות הנסיבות. "בתחילת המלחמה עמדו לנגד עינינו שני עקרונות ברזל, פרט למשימה הבסיסית של שמירה על חיי התושבים והמיגון", פותח רוזנטל, "המטרה העיקרית הייתה לא לתת למלחמה להפסיק את העשייה שלנו בבניין גוש עציון. השקענו מאמצים אדירים כדי שכל אתרי הבנייה יחזרו לעבודה מלאה, ופעלנו להחזרת העסקים לפעילות במהירות האפשרית. אנחנו ממשיכים לתפוס את המרחב ולהעמיק את האחיזה שלנו בשטח".

רוזנטל מדגיש כי ההתעקשות על שגרה היא המפתח להצלחה ארוכת טווח: "העיקרון השני שלנו הוא 'עיניים על הכדור'. כשמסתכלים על שש השנים האחרונות, מגלים שלא היה כאן רגע אחד של שקט – פעם קורונה, פעם מערכת בחירות ועכשיו מלחמה. תמיד יש משהו שמנסה להסיט אותנו מהדרך. הלקח שלנו הוא שאם רוצים להתקדם, אסור לתת להפרעות האלה להשתלט על סדר היום. חלק חשוב מזה היה להחזיר את מערכת החינוך לתפקוד. היינו הרשות הראשונה בארץ שהחזירה את הלימודים בכל המסגרות, מגיל לידה ועד גיל 18. זה התאפשר בזכות הון אנושי מדהים – המטפלות, הסייעות, המורות והגננות, יחד עם אנשי אגף החינוך, שהפגינו אומץ ומסירות יוצאת דופן".

מה פוטנציאל הגידול והאישורים בשטח?

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד פרק נוסף בקרב על זית רענן: הריסה ופיצוי או מאבק על הבית?

עוד מאת יוסף ארנפלד הובא למנוחות נתנאל שקרון הי"ד שנרצח בערב יום כיפור

"בשנת 2025 גוש עציון צמח ב־3.6 אחוזים – זה הנתון הגבוה ביותר בארבע המועצות האזוריות באזור גב ההר. מדובר בקצב גידול שגבוה פי שניים וחצי מהממוצע הארצי, אבל אנחנו לא עוצרים שם. המטרה שלנו היא להגיע לגידול של חמישה אחוזים בשנה, שזה כבר פי שלושה וחצי מהממוצע הארצי. אנחנו שואפים להיות המועצה האזורית שגדלה הכי הרבה בישראל כולה, לא רק ביהודה ושומרון".

לדבריו, המועצה פועלת בכל הכלים העומדים לרשותה כדי להאיץ את התהליכים: "אנחנו עובדים קשה מאוד כדי לזרז פרויקטים, דוחקים ביזמים לבנות ובמקביל מקימים שכונות קרוואנים כמעט בכל יישוב במועצה כפתרון מיידי. אנחנו מבינים שהגדלת גוש עציון היא משימה לאומית. בזכות צוות יוצא דופן במועצה, אנחנו מצליחים לעמוד במשימה ולגדול בצורה משמעותית, על אף האתגרים הביטחוניים והמדיניים שמסביב".

לצד עיבוי היישובים הקיימים, גוש עציון נמצא בעיצומה של תנופת הקמה של נקודות התיישבות חדשות, מהלך שרוזנטל מגדיר כדרמטי. "חשוב להבהיר – לא מדובר רק בהסדרה של הקיים, אלא בהקמה של יישובים חדשים ממש", הוא מדגיש, "אנחנו נמצאים בתקופה שבה הממשלה הנוכחית מעניקה לנו רוח גבית שלא יכולנו לייחל לטובה ממנה. גם בחלומות הוורודים ביותר שלנו, לא ציפינו להיקף כזה של אישורי תוכניות בנייה (תב"עות) והקמת יישובים. רק בשנה האחרונה אישרנו אלפי יחידות דיור, והמשמעות היא שגוש עציון יגדל משמעותית בשנים הקרובות. זה קריטי לא רק לחיזוק האחיזה שלנו ב'הר הטוב הזה', אלא כדי להבטיח שילדי הגוש יוכלו לבנות כאן את ביתם כשיגדלו".

כדוגמה לשינוי האסטרטגי בשטח מציין רוזנטל את הקמת היישוב בר כוכבא. היישוב הוקם בסמוך ל'חוות אורי', שאותה הקימו ליאור ורחלי טל לפני כשבע שנים. "היישוב בר כוכבא מהווה חוליה מקשרת חיונית מבחינה גאוגרפית, כשהוא מחבר למעשה בין מערב גוש עציון לירושלים", מסביר רוזנטל. דוגמה נוספת היא היישוב יציב, שהוקם בסמוך לבסיס שדמה המיתולוגי – המקום שבו התאמן בעבר גדוד 50 בעת שצה"ל עוד שהה בבית לחם. "היישוב יציב יושב ממש על גבול בית לחם, והתפקיד האסטרטגי שלו הוא לחבר בין מזרח הגוש לבירה", אומר רוזנטל.

הריבונות עוד לא הבשילה

מהלך משלים להקמת היישובים הוא המאמץ הבלתי פוסק להכרזה על אדמות מדינה נוספות. רוזנטל חושף כי בקנה ישנן לא מעט הכרזות כאלו, שמטרתן ליצור מרחבים חדשים לפיתוח חקלאי, בנייה ותעשייה. "אנחנו עובדים קשה מאוד כדי להבטיח שכל דונם בשטח המועצה יהיה בידיים יהודיות", הוא אומר נחרצות, "עם ישראל חייב הרבה לשר בצלאל סמוטריץ' שהצליח להגשים את חלומם של ראשי ההתיישבות בהקמת היישובים, תנופת הבנייה וייסוד החוות. אני בטוח שחברנו חנן פורת, אבי ההתיישבות ביו"ש וממייסדי הקיבוץ שלי, מסתכל מהשמיים על מה שקורה והוא שמח מאוד".

כשנשאל על סוגיית הריבונות, נושא שגוש עציון נחשב לאחד מחלוצי הדחיפה שלו, רוזנטל מציג גישה מפוכחת אך אופטימית: "היינו שותפים למהלך יחד עם מועצת יש"ע וראשי מועצות אחרים. כרגע הנושא ירד מסדר היום המדיני, ובנקודת הזמן הזאת לא הצלחנו להביא להכרעה. אבל האנרגיות והרעיונות שהושקעו שם לא הלכו לאיבוד. זרענו זרעים, ואומנם בחורף הנוכחי הם אולי לא ינבטו, אבל הם נשמרים באדמה לשנים הבאות. כשתגיע שעת הכושר וההזדמנות המדינית הבאה, נושא הריבונות יעלה שוב לסדר היום, ואנחנו נהיה שם כדי לדחוף אותו".

בנוסף לתנופת הבנייה והקמת היישובים, במועצה מבינים כי המפתח לצמיחה דמוגרפית טמון בנגישות תחבורתית גבוהה למרכזי התעסוקה והמטרופולין. רוזנטל מציג חזון אסטרטגי חדש בתחום התחבורה, המבוסס על ההנחה כי העתיד נמצא בהסעת המונים ולא ברכב הפרטי. "בסופו של דבר, הכניסה לערים הגדולות עם רכבים פרטיים תהיה קשה עד בלתי אפשרית", הוא מסביר, "הדרך הנכונה היא הקמת חניוני ענק בכניסות לערים, ומהם מעבר נוח לרכבת קלה או לתחבורה ציבורית יעילה".

כחלק מתפיסה זו, המועצה מקדמת יוזמה בשיתוף יזם פרטי להקמת מסוף תחבורה מודרני וחניון "חנה וסע" אסטרטגי. המסוף מתוכנן לקום במיקום מרכזי – בין כביש 375 לכביש 60, באזור הידוע עד היום כצומת אל־חאדר, ששמו שונה לצומת בר כוכבא. למיזם הזה יש משמעות כפולה בשביל המועצה: "פרט לפתרון התחבורתי יוצא הדופן שהוא יעניק לתושבי הגוש בדרכם לירושלים, הפרויקט הזה יגביר משמעותית את הנוכחות והאחיזה שלנו בצומת האסטרטגי הזה", מציין רוזנטל, "אנחנו אומנם ממש בתחילת הדרך, אבל מסתכלים קדימה בראייה ארוכת טווח. זהו נדבך נוסף בחיבור הבלתי נפרד של גוש עציון לבירה, ובהפיכתו למרכז חי ותוסס שמושך אליו עוד ועוד משפחות צעירות".

למרות התדמית המזוהה לעיתים עם זרם דתי־ליברלי מסוים, רוזנטל מבקש להבהיר כי המציאות בשטח מגוונת בהרבה. "גוש עציון הוא פסיפס ישראלי מרתק", הוא אומר, "יש כאן אוכלוסיית מיינסטרים לצד ציבור תורני, יישובים חרדיים לצד חילוניים, מסורתיים ודתיים־לאומיים. נכון שהגוש נחשב למעוז של ה'מודרן אורתודוקס', אבל בתוך הרקמה האנושית הזאת חיים בכפיפה אחת תלמודי תורה לצד מדרשות לנשים. כולם מרגישים חלק מאותה התיישבות ומאותה יחידה אחת גדולה".

להחזיר את העבודה העברית

החיבור בין עבר לעתיד בא לידי ביטוי לא רק באוכלוסייה, אלא גם באתרי המורשת הרבים הפזורים באזור. למרות ימי המלחמה שמאתגרים את ענף התיירות, במועצה לא עוצרים את עבודות הפיתוח. "אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם שר המורשת, עמיחי אליהו, שמעניק רוח גבית לחיזוק אתרי המורשת שלנו", מספר רוזנטל, "אחד הפרויקטים המרגשים הוא בבריכה של ההרודיון, שם המטרה היא למלא אותה מחדש במים ולהחזיר עטרה ליושנה".

רשימת הפרויקטים התיירותיים ארוכה ומקיפה את כל רחבי הגוש: חפירות ארכאולוגיות ופיתוח אתר המורשת במצודת הורקניה בשיתוף קמ"ט ארכאולוגיה בני הר־אבן, פיתוח סביבת מערת חריטון, והשקת החלק השני של מרכז המבקרים עם חיזיון אור־קולי חדש שנחנך בחורף האחרון. "חנכנו גם את אחוזת הקברים המפוארת, שאחד מהם מזוהה עם קבר אלעזר החשמונאי", הוא מוסיף בגאווה, "אנחנו מתכננים הקמת מלונות חדשים ופיתוח נקבות מים נוספות. אומנם עכשיו זו תקופה פחות טובה לתיירות בגלל המלחמה, אבל אנחנו עובדים קשה כדי שביום שאחרי, כשזרם התיירים יחזור, גוש עציון יציע שפע של חוויות היסטוריות ונופיות ברמה הגבוהה ביותר".

חלק בלתי נפרד מהחזון להפיכת גוש עציון למועצה המובילה בישראל עובר דרך עצמאות כלכלית ותעסוקתית. רוזנטל פועל נמרצות כדי שתושבי הגוש לא יצטרכו לחפש את פרנסתם בחוץ. "אנחנו ממשיכים לפתח את אזור התעשייה הוותיק במגדל עוז, אבל הבשורה הגדולה היא הקמתם של שלושה אזורי תעשייה חדשים: במעלה עמוס, בחפורית ובתרקומיה", הוא מגלה, "השלמת המהלך הזה תהפוך אותנו למועצה עם מספר אזורי התעשייה הגבוה ביותר ביהודה ושומרון. אני מביא איתי רקע בתחום הזה ומבין שזהו מפתח קריטי לחוסן של היישובים".

גם בתחום החקלאות, רוזנטל מוביל שינוי מגמה, למרות שהוא מודה ביושר כי הדרך עוד ארוכה. "כיום יש בגוש עציון כ־2,000 דונמים של חקלאות – וזה מעט מדי", הוא קובע, "בשנים האחרונות הייתה מגמה של צמצום הקצאת שטחים לחקלאות, ואני פועל להפוך אותה. למרות שזה לוקח יותר זמן משקיוויתי, ואני חש תחושת החמצה מסוימת על הקצב עד כה, אני מתחייב להשלים את הפער בשנה הקרובה ולהחזיר את העבודה העברית בשדות למרכז הבמה".

בתום הריאיון רוזנטל מבקש להבהיר מה מניע אותו בתפקיד התובעני. הוא נזכר בוויכוח שהיה לו במהלך הכשרה של משרד הפנים: "שאלו אותנו מה תפקיד ראש הרשות, והתשובה המלומדת הייתה 'לתת שירותים מוניציפליים טובים'. אני חלקתי על כך. ברור שאיכות חיים היא קריטית, אבל בגוש עציון יש לנו גם תפקיד אידאולוגי – השליחות שלנו היא התיישבות".

בעיניו, הניהול השוטף שזור בפרספקטיבה היסטורית עמוקה. "אני הולך עם דבריו של מוש (משה זילברשמידט הי"ד – י"א), מפקדו האחרון של הגוש בתש"ח: 'מה אנו, מה חיינו, העיקר הוא המפעל בו אנו חיים'. המפעל הזה הוא פיתוח הגוש וחיזוק האחיזה היהודית בו. לפני 78 שנים, בערב פסח, היו כאן רק כמה מאות מגינים בארבעה קיבוצים קטנים ומוקפים. היום אנחנו עומדים על 24 יישובים ויותר מ־30 אלף תושבים. בכל בוקר, כשאני קם מוקדם, אני מזכיר לעצמי שאנחנו רק חוליה אחת בשרשרת הדורות שחלמו לחזור לכאן. המחויבות שלי היא להיות חוליה חזקה, נחושה ואמיצה בתהליך ההיסטורי של שיבת עם ישראל לארצו. ככל שנהיה מדויקים יותר בעשייה שלנו – כך נבטיח שהמפעל הזה ימשיך לשגשג לדורות קדימה".