המפעל הציוני הוא יצור שאינו חלק מן הטבע הגאופוליטי. לכן עצם קיומה של מדינה של יהודים, בין שהיא מדינה יהודית ובין שאזרחיה יחליטו שמדינתם לא תוכר כמדינה יהודית, מעורר התנגדות. זהו חוק טבע שצריך לחיות איתו. לא רק הריבונות של היהודים מעוררת התנגדות, עצם קיום התרבות היהודית הוא מקור לרצון למחיקתה על ידי התרבויות שנולדו בעקבותיה. עוד חיים בינינו אנשים באים בימים שחוו על בשרם את מבצע ההשמדה הנורא באירופה של שנות ה־40.
בנוסף להתנגדות הטבעית לרעיון החריג של הציונות, זה כמאה שנים המוסלמים במזרח התיכון חולמים להשמיד את המדינה היהודית ואת יהודיה. המשותף לחזון ההשמדה של הנאצים יימח שמם ולחזון הג'יהאדיסטים לסוגיהם הוא הצורך שלהם למחוק את התרבות היהודית הייחודית. המניע הזה יתקיים כל זמן שיש קהילות יהודיות מזוהות על פני הפלנטה, ועם זה צריך לחיות ואפשר לחיות. לכן עלינו לקבל את העובדה שכאן, במולדתנו העתיקה המתחדשת, שאיפת ההשמדה תמיד תתקיים בחלומם של שכנינו, ולעולם יהיה עלינו להיות ערוכים לסכל מתקפה מראש, וכך נוכל להתקיים בשלווה יחסית.
הניסיון הראשון למימוש חלום ההשמדה של הריבונות היהודית בארץ ישראל המתחדשת היה בשנות ה־40 של המאה ה־20. הפלישה הערבית למדינה החדשה ביום היווסדה נכשלה, ומאז עברו המדינות המוסלמיות המקיפות את ארץ ישראל למלחמת התשה. ארגוני הטרור שימשו כוח בתוך תוכנית זו של מלחמת ההתשה, וכך יכלו המדינות המוסלמיות לבנות את עצמתן לקראת המערכה הגדולה העתידית. ארגוני הטרור קיימו את אש התמיד של ההתשה. ההרפתקה של המדינות הערביות בניסיון לנגוס במדינת ישראל בשנת 1967 והניסיון לבטל את תוצאות ההרפתקה בשנת 1973 נסתיימו בהעברת האחריות למלחמת ההתשה אל ארגוני הטרור, והמדינות התפנו להמשך ההתעצמות בלי לוותר על חלום ההשמדה. כל ההסכמים שנחתמו הם הודנות לא מחייבות.
ואולם הג'יהאד שפרח במחצית השנייה של המאה ה־20, בעיקר בעקבות הדקדנציה של התרבות המערבית הפוסט־נוצרית, שזלגה גם לתל אביב, חידש את תוכנית ההשמדה הכוללת. כעבור 75 שנים, כאשר זקני הכישלון של המאה הקודמת הלכו לעולמם, התחדשה התחושה שאפשר לעבור מהתשה להשמדה פיזית. הפעם בהנהגת הג'יהאדיסטים, ובראשם הרפובליקה האסלאמית של איראן.
אולי יעניין אתכם
כך נרקמה התוכנית האיראנית להשמדת מדינת ישראל באמצעות פלישה עוצמתית מעזה, מלבנון, מיהודה ושומרון ומתוך ריכוזי הערבים בתוך ישראל, תוך תקיפה מרוכזת בטילים מאיראן ומתימן ביום אחד. אני משער שהג'יהאדיסטים הניחו שהצלחה ראשונית שלהם תעורר את התיאבון הרדום של המדינות הערביות, כולל הצבא האדיר של מצרים, וכך תושלם השואה של המאה ה־21. אין ספק שבנס בלבד התוכנית לא בוצעה, משום שיחיא סינוואר הסתנוור מחולשתה לכאורה של הישראליות והכשיל את המתקפה המתואמת.
כך אנחנו היום בשלהי המאמץ השני להשמדה מלאה של מדינת ישראל. בחסדי שמיים גם הניסיון השני להשמדה לא השיג את מטרתו, ואנו עדים להתחלה מחודשת של מלחמת ההתשה. טפטופי הטילים הפוקדים אותנו בימים אלה הם ביטוי לאסטרטגיית התשה שהיא הכנה לניסיון השלישי להשמדה של מדינת ישראל בבוא היום.
עלינו להפנים את העובדה שחלום ההשמדה של התרבות היהודית הוא עובדת חיים, כתוצאה מחוק טבע, והדרך היחידה להתקיים היא לבנות עוצמה שתחסל כל אויב לפני שיתקוף. בניגוד לאבותינו באירופה של המאה ה־20, אשר היו חסרי ישע והובלו ברכבות, עומדות לרשותנו הריבונות והיכולת להילחם ולהוות איום מרתיע לג'יהאדיסטים ועוזריהם מארצות אירופה. כן, יש במרכז אירופה גורמים שעדיין חולמים לראות אותנו נעלמים. גיוס הפלשתינים כשליחים וחתרנות אצלנו בבית הם האסטרטגיה שלהם.
המסקנה מכאן כפולה: ראשית, בניגוד להתכווצות של צה"ל בדור שהביא עלינו את אוסלו והשלכותיה, עלינו להקדיש זמן, משאבים והכנות לעימות עתידי. בנוסף לכך, מערכות הביטחון חייבות לחדש את תפיסת הביטחון ולהכות בעוצמה כל אויב שפועל בהתשה וכל אויב שעדיין מתעצם בשקט כדי להצטרף למערכה בבוא היום. עלינו להכות ברציפות ובהתמדה כל סימן להתעצמות – כולל הצבא המשמעותי שהוקם ביהודה ושומרון על ידי מדינת ישראל תחת הכותרת 'אוסלו'.
שנית, בהתשה השאלה הראשונה היא מצב התודעה. ככל שהאזרחים יגלו אורך רוח, כושר עמידה ועוז רוח, ההתשה לא תשיג את מטרתה.
מכאן המסקנה החשובה ביותר: צריך להודות לבורא עולם על כישלון התוכנית למתקפה מתואמת משבעה כיוונים לפני שנתיים ומחצה. על כולנו להודיע שגם אם נלך למקלטים עשר פעמים ביום, לא ישברו את רוחנו, ואנו מעודדים את מערכות הביטחון להמשיך ולהכות באויבים ולחסל כל הכנת ציוד ותשתיות שיאפשרו ניסיון השמדה שלישי או המשך ההתשה. אותנו לא יתישו.
במלחמת ההתשה כל אזרח הוא חייל במערכה הלאומית. תפקידנו הוא למנוע אבדות ולשמור על רוח איתנה ואורך רוח. ככל שאנו, האזרחים בעורף, נקפיד על המיגון לפי ההוראות, ולא נשדר שאלות נוסח "עד מתי?", כך יגבר כישלון מלחמת ההתשה של אויבינו.
הכותב הוא חבר הנהלת 'חוג הפרופסורים לחוסן לאומי'
