בנט ואיזנקוט ראש בראש במאבק להובלת גוש השמאל לבחירות

תחת הפסקות כפויות בעקבות אזעקות בשל שיגורים מאיראן, אושר השבוע תקציב 2026 בכנסת בלילה שבין ראשון לשני. העברת התקציב מסמנת היסטוריה פוליטית שלא התרחשה מאז שנת 1988, אז עבר תקציב בשנת בחירות בפעם האחרונה. גם התקציב הנוכחי לא היה אמור לעבור, אך המלחמה עם איראן טרפה את הקלפים והובילה למאורע הדרמטי הזה.

במקביל להצלחה של הקואליציה, שהחזירה לנתניהו את השליטה על מועד ההליכה לבחירות, באופוזיציה המצב הפוך לחלוטין. כבר תקופה שהמפלגות האופוזיציוניות שבכנסת לא מצליחות להתרומם בסקרים, כאשר בשבועות האחרונים המאבק על הובלת הגוש עבר אל מחוץ לכנסת. שני המועמדים המובילים היום במחנה האופוזיציה הם ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, והרמטכ"ל והשר לשעבר גדי איזנקוט.

כבר חודשים ארוכים בנט מסתמן כמי שיכול לאיים על כהונה נוספת של נתניהו. הפער בין השניים במספרי המנדטים במרבית הסקרים עמד על כחמישה מנדטים בלבד, כשגוש נתניהו היה הרחק מהשגת רוב בכנסת. אבל בשבועיים האחרונים, במיוחד נוכח תוצאות מבצע 'שאגת הארי', חל היפוך מגמה. מצד אחד נתניהו מצליח להגדיל את הפער, ומצד שני בנט מאבד גובה.

אלא שלא רק שבנט מאבד גובה בסקרים, איזנקוט צובר תמיכה ציבורית ומתייצב על מספר דו־ספרתי של מנדטים במרביתם. הירידה בסקרים מצד בנט, והתחזקותו של איזנקוט מהצד השני, הולידו קרבות הובלה במחנה האופוזיציה. בסקר 'כאן חדשות' מיום ראשון השבוע, שעסק בשאלה מי מבין ראשי המפלגות במחנה האופוזיציה צריך להוביל את הגוש, איזנקוט כבר תפס את הבכורה עם 24 אחוז תמיכה. בנט, לעומת זאת, השיג 18 אחוז בלבד. ראש האופוזיציה הנוכחי, יאיר לפיד, נמצא הרחק מאחור עם 7 אחוז תמיכה בו להובלת הגוש.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות דיווח: ליברמן יחבור לנתניהו תמורת רוטציה – ליברמן מכחיש

עוד מאת אסף משניות בחירות 26: מי עבר, מי נשאר, ומי הולך לבד נגד הסיכויים

ביום חמישי שעבר, רגע לפני שסקרי סוף השבוע מתפרסמים – ולעיתים במקביל לפרסומם – התיישב בנט לסדרת ראיונות לגופי התקשורת השונים. מאחורי המהלך עמד הרצון למצב את עצמו כיושב ראש האופוזיציה האמיתי של ישראל, בזמן שהאופוזיציה הרשמית בכנסת לא מתפקדת כבר תקופה ארוכה. דוגמה בולטת לחוסר תפקודה של האופוזיציה התקבלה במהלך ההצבעות על התקציב, כאשר חברי הכנסת שלה לא שמו לב כי הם מצביעים לא רק על תקציב הביטחון, אלא גם על הסתייגויות של הקואליציה שהכניסו תקצובים למוסדות החרדיים לתקציב, מסעיף הרזרבה שבו הם היו מלכתחילה. רק לאחר שחברי הכנסת הערבים שמו לב לכך, האופוזיציה הפסיקה להצביע עם הקואליציה. בפועל, 100 חברי כנסת הצביעו בעד חלק מסעיפי התקצוב החרדיים.

ובחזרה לבנט. במהלך הראיונות שנתן לחדשות 12, ישראל היום, מעריב, וואלה, ידיעות אחרונות וחדשות 13, הרבה בנט לתקוף את נתניהו. חלק מטענותיו אכן היו נכונות, במיוחד בכל הקשור למצב הנוכחי בעזה. אך לצד זאת, בנט גם תקף את ההתנהלות במלחמה מול איראן ולבנון.

"נתניהו לא יודע לנצח, הוא יודע להתחיל, הוא לא יודע לגמור", אמר בנט בשלל הראיונות שנתן. את הדברים נגד נתניהו וניהול המערכה הביע לאחר שאמר כי הוא מגיע להתראיין על מנת "להרים את הראש של עם ישראל ולהגיד להם שמה שאתם רואים, הכאוס הזה, חוסר הניהול, המריבות האין־סופיות, זה לא גזרת גורל, עוד מעט יהיה אחרת". אלא שכאמור, בנט אמר זאת דווקא בזמן שהוא יורד בסקרים, בעוד נתניהו עולה בהם. בנוסף, לפי כל סקר אפשרי, שיעור התמיכה במלחמה עם איראן גבוה בצורה יוצאת דופן, גם לאחר ארבעה שבועות של מלחמה.

החלק המעניין בראיונותיו של בנט היה דווקא החלק הפוליטי, או יותר נכון לומר: הקרבות בתוך גוש האופוזיציה. במיוחד נכונים הדברים למשא ומתן שהפך למאבק על הובלת המחנה המתנגד לנתניהו.

בנט אמר בראיונות השונים כי הוא הציע לאיזנקוט את המקום השני ברשימה שלו, רק שהרמטכ"ל לשעבר "מתמהמה, אך הוא בוא יבוא. הדלת פתוחה, אבל אני מתקדם קדימה. אני מעריך שבסופו של דבר נגיע ככוח אחוד". אלא שאיזנקוט הבהיר בריאיון שנתן ל'פגוש את העיתונות' כי אין לו שום כוונה להיות מספר שתיים של בנט. "לא עזבתי את המקום השני אצל בני גנץ כדי להיות מספר שתיים של בנט", אמר איזנקוט, "אני מגיע להיות ראש ממשלה. להגיד שאני מתמהמה עם התשובה זה לא נכון. אמרתי לבנט כבר בפגישה הראשונה שלנו שלא אהיה מספר שתיים שלו".

קולות קריטיים לגוש

הדברים של איזנקוט השלימו את הפגיעה במעמדו של בנט, כששרשרת הראיונות שהעניק לא השיגה את התוצאה המבוקשת מבחינתו. מעמדו כמי שצריך להוביל את הגוש הלך והתערער, כאשר גם שותפו להקמת ממשלת השינוי, יאיר לפיד, החל ללכת על הראש שלו. לפיד מזהיר בימים האחרונים כי בנט יעשה למחנה השמאל את מה שעשה למחנה הימין בבחירות ב־2021, ייקח את הקולות ויעביר אותם להקמת ממשלה עם הליכוד. בנט מכחיש את הטענות וחוזר שוב ושוב כי לא ירכיב ממשלה עם נתניהו. אך לצד זאת, הוא גם אומר כי לא ירכיב ממשלה עם הערבים, לא ירכיב ממשלה עם סמוטריץ' ובן גביר, ולא יעביר תקציבים לחרדים. מתמטית, אין דרך להרכיב ממשלה שכזאת.

"באופוזיציה יש אולי הרבה ראשי מפלגות, אבל מבחינה ריאלית צריך להבין שרק שניים מהם באמת יכולים להוביל את הגוש", אומר שמואל רוזנר, עורך אתר 'המדד', "מלבד בנט ואיזנקוט אף אחד לא יכול להוביל את הגוש. הם אולי יכולים להוביל מפלגות, ואפילו גדולות, אבל הם לא באמת יכולים להוביל את הגוש".

בשביל להוביל את מחנה מתנגדי נתניהו, מה בעצם אותה דמות צריכה?

"שני דברים עיקריים. הראשון, מספר מספק של מנדטים. בלי זה אי אפשר באמת להוביל את הגוש. אף אחד לא יחזור על האירוע של נפתלי בנט מממשלת השינוי. זה לא יקרה שוב, וגם אז, בעיניי, זאת הייתה עזות מצח לקחת את ראשות הממשלה עם כל כך מעט מנדטים. זה משהו שברור לכל השחקנים שאי אפשר לחזור עליו שוב. מבחינה של בריאות פוליטית, ברור שמי שצריך להוביל את הגוש, וכפועל יוצא להיות זה שמטעמו מרכיב את הממשלה, זה מי שהכי גדול בגוש. הדבר השני זה שהוא צריך להיות ממוקם במרכז הגוש, או במקום שאפשר להשתמש בו כדי לומר שבלעדיו אין קואליציה חלופית. אם עד לפני חודש בנט היה היחיד שענה על שתי הדרישות הללו, עכשיו זה קצת פחות ברור שהוא היחיד שיכול להתאים להובלת הגוש, כי איזנקוט מתחיל לאתגר אותו".

עד כמה האתגור משמעותי?

"בכנות, אני לא בטוח שמדובר באתגור משמעותי מדי. איזנקוט לא מביא קולות מצביעים שנמצאים באזור הדמדומים שבין הגושים. מראש אין שם יותר מדי אנשים, אבל הקצת שנמצאים שם, אם הם לא יצביעו למחנה הקואליציה, יש יותר סיכויים שיצביעו לבנט. כלומר לא בטוח שבנט מביא יותר קולות, אבל הוא מביא יותר קולות שקריטיים לגוש, וזה מה שנותן לו יתרון על פני איזנקוט".

היסטורית, בנט מאבד קולות ותמיד מקבל משמעותית פחות ממה שחוזים לו הסקרים, כבר עכשיו אנחנו רואים היחלשות שלו.

"אין ספק שיש שחיקה מסוימת במנדטים שלו בסקרים. קולות של מתלבטים, כאלה שהצביעו בעבר לקואליציה, חוזרים בסקרים לתמוך במפלגות הקואליציה. זה גורם אחד לירידה שלו בסקרים. גורם נוסף הוא הקרבות הפנימיים בתוך הגוש בין המפלגות השונות, שנעים בין המפלגות בגוש. אבל חשוב להסביר את ההבדל בין המפלגות השונות. אם המפלגה של איזנקוט תתפרק מחר בבוקר כי הוא יתאחד עם בנט או עם מפלגה אחרת, אף מצביע של המפלגה שלו לא 'יערוק' ויתמוך במפלגות הקואליציה. לעומת זאת, אם מפלגתו של בנט תתפרק מסיבה כזאת או אחרת, יהיו מצביעים של בנט שיחזרו להצביע לקואליציה. לכן, מבחינת הגוש שרוצה להחליף את הממשלה, המפלגה של בנט היא החשובה יותר מבחינה אסטרטגית".

המפלגה של בנט באמת כל כך חשובה? הרי אנחנו יודעים מהעבר, וגם מסקרים בבחירות הנוכחיות, שתמיד הקהל של בנט הוא קהל לא מחויב, מצביע שאיננו בטוח. לכן הוא גם תמיד קורס בסקרים.

"נכון, אבל לכן חשוב לראות לאן הולכים הקולות. אם הקולות של בנט הולכים לאיזנקוט זה לא מעניין אף אחד, הקולות נשארים בגוש. הבעיה היא עם הקולות שיחזרו לקואליציה. כדי שזה לא יקרה, והקולות הללו לא יחזרו לקואליציה, צריך אסטרטגית לחזק את בנט ולא להחליש אותו".

בלי בנט אין שינוי

הדברים שרוזנר רומז אליהם הוזכרו כבר קודם לכן, במתקפה של יאיר לפיד על בנט. ביום ראשון התפרסמה הקלטה של יושב ראש האופוזיציה לפיד עם פעילי מפלגתו, שם הוא מזהיר מפני עריקה של בנט למחנה נתניהו. המטרה: להקטין את בנט במנדטים שלו, וגם את איזנקוט אם הדבר אפשרי.

"בבחירות האלה אסור לעשות טעויות. תשאל את החברים שלך, אתם בטוחים שבנט לא יקים ממשלת 'אחדות' עם נתניהו? למה? אפילו היום בראיונות שלו הוא לא פסל את זה. אתם בטוחים שאיזנקוט לא ייכנס עוד פעם לממשלת נתניהו? אתם יודעים מי יהיה מספר תשע ברשימה שלו? ואתם בטוחים שהשמאלנים אצל גולן לא יבריחו אנשים בחזרה להצביע ביבי?", כתב לפיד בקבוצת הפעילים.

"השאלה החשובה שגוש האופוזיציה צריך לשאול את עצמו, היא האם הוא מוכן להניח את האגו בצד ולעשות את מה שטוב לגוש", אומר רוזנר, "זאת אולי מציאות אבסורדית, אבל יכול להיות שרוב הגוש ירצה שאיזנקוט, לדוגמה, יהיה מי שיוביל את הגוש, אלא שאסטרטגית הדבר הנכון הוא שבנט יהיה המוביל. אחרת קולות שנמצאים אצל בנט, שיצביעו לו רק אם הוא יוביל את הגוש, עשויים לחזור למפלגות הקואליציה".

אלה יהיו מעברים שיכריעו את הבחירות?

"צריך לומר שככל הנראה, בכל מקרה נהיה במצב שבו אין הכרעה בין הגושים. יש לנו שתי מערכות של סקרים. המערכת המרכזית, שרוב הסוקרים נמצאים בה, חוזה שאף אחד מהגושים לא יצליח להגיע ל־61 מנדטים ללא תמיכת הערבים, והמערכת השנייה מנבאת ניצחון לקואליציה. אם הקבוצה השנייה היא זאת שצודקת, אז כל הדיון הזה לא רלוונטי בכלל, תקום שוב ממשלה של מפלגות הקואליציה. אך אם מי שצודק אלה רוב הסוקרים, שם כל תנודה כזאת יכולה להיות קריטית. במציאות כזאת לא צריך לחשוב רק על רוב בכנסת, אלא גם מי יותר גדול בשביל שהוא יוכל אולי להרכיב ממשלת מיעוט, או סוג של ממשלת מעבר. בנסיבות האלה כל מנדט חשוב".

אם כל מנדט חשוב במפה הפוליטית המסתמנת, אז ההיחלשות של בנט עלולה לפגוע מאוד בגוש?

"בהחלט. אין זה מתפקידי לייעץ למחנה כזה או אחר מה לעשות, אני רק מנתח את המציאות לפי הנתונים שיש לנו לעבוד איתם. בנתונים האלה, אם בנט ימשיך להישחק זה יעמיד בספק גדול את היכולת של מחנה השינוי להחליף את הקואליציה".

הטענה שמצביעי בנט יכולים לחזור ולתמוך במפלגות הקואליציה בסיטואציות כאלה ואחרות, ולעומת זאת מצביעי איזנקוט בטוחים בגוש האופוזיציה, יוצאת מנקודת ההנחה כי ישנו הבדל בין שתי המפלגות והאישים. אלא שבמבט ראשון, ואולי גם שני, עושה רושם כי מדובר בהבדלים מינוריים לכל היותר, כשבאופן כללי שני המועמדים מציגים עמדות כמעט זהות במרבית הנושאים.

"כאשר בוחנים עם המצביעים של שתי המפלגות הללו מה העדיפות השנייה שלהם, אם לא יבחרו בסוף באפשרות הראשונה שהם מצביעים לה, 'ישר' היא העדיפות השנייה הפופולרית בקרב מצביעי בנט, ובנט הוא העדיפות השנייה הפופולרית בקרב מצביעי 'ישר'. כלומר, אלה ואלה מבינים ששתי המפלגות האלה הן האלטרנטיבה זו של זו. מה שבהחלט מצביע על אפשרות לאיחוד, או שותפות, כמעשה הגיוני", אומר רוזנר.

עם זאת, רוזנר סבור כי יש הבדלים בין מצביעי המפלגות וגם בין בנט ואיזנקוט עצמם: "בוא ניקח כמה דוגמאות כדי להראות שיש הבדלים בין בנט לאיזנקוט, וגם בין שניהם ללפיד, שזה עוד שם שמדברים עליו בהקשר לאיחוד. בני גנץ פחות קריטי, כי לא עושה רושם שיש תקנה למצב ש'כחול לבן' הגיעה אליו. סוגיית השליטה בעזה היא דוגמה קלאסית. מצביעי כל השלושה לא רוצים שישראל תשלוט בעזה לאורך זמן, בניגוד לעמדת תומכי הקואליציה. אבל בעוד מצביעי לפיד רוצים שם את הרשות הפלשתינית, מצביעי בנט ואיזנקוט רוצים כוח שלטוני של מדינות ערב. לעומת זאת, בסוגיית ועדת החקירה הממלכתית לטבח 7 באוקטובר, יותר ממחצית ממצביעי איזנקוט ולפיד רוצים שמי שימנה את הוועדה יהיה יצחק עמית, אולי עם וריאציה של שיתוף פעולה עם סולברג. לעומת זאת, פחות מרבע מהמצביעים של בנט רוצים שעמית יהיה מעורב בנושא, ואלה נתונים שדומים למצביעי ישראל ביתנו. כלומר יש הבדלים בין המפלגות, גם אם הם לא ענקיים וגם אם הן יכולות, לפחות חלקן, לרוץ יחד".

מי מרוויח מדחיית הבחירות

הקרב על ראשות מחנה האופוזיציה מסייע רבות, על הנייר לפחות, למפלגות הקואליציה הנוכחיות. המחשבה היא שככל שבאופוזיציה יתנהלו ויכוחים נוקבים על הובלת הגוש, כולל מתקפות כדוגמת הדברים של לפיד על בנט השבוע, כך ייווצר פיצול בקולות האופוזיציה, מה שיחזק את הקואליציה שמאוחדת סביב נתניהו. זה מה שקרה, כך אומרים בקואליציה, בבחירות האחרונות, כשמרצ והעבודה לא התאחדו, ומרצ מצאה את עצמה מחוץ לכנסת. נפילתה של מרצ הוסיפה לקואליציה שני מנדטים שלא היו לה בחלוקה המקורית, מה שהבטיח ממשלה יציבה.

לעומת זאת, יש הסבורים כי המחלוקות האלה דווקא עשויות לחזק את האופוזיציה. "בניגוד לגישה הנוהגת והפופולרית בפרשנויות הפוליטיות, בעיניי המחלוקת בין בנט ואיזנקוט דווקא עשויה לחזק את הגוש", אומר היועץ האסטרטגי רוני רימון, שותף במשרד 'רימון־כהן' ומי שניהל את קמפיין הבחירות של נתניהו בבחירות 2009.

מה הסיבה לכך?

"הסיבה היא שלמרות מה שחושבים, אנחנו עדיין נמצאים בתוך החלוקה של 'כן ביבי' או 'לא ביבי'. אין משהו אחר. יש גורמי צד שמשפיעים על זה, אבל בעיקרון העם מחולק לפי החלוקה הזאת. העם צופה בטלוויזיה לפי השקפת העולם הזאת. הוא קובע מי חבריו לפי השקפת העולם הזאת. וכמובן, זה גם מה שישפיע עליו בבחירות. זאת מציאות שבעיניי היא עגומה, אבל צריך להכיר בה. אנחנו רואים שבסקרים המצב סטטי. בגלל זה, את הציבור שאינו רוצה את נתניהו לא מעניין מי אותו אדם. הם מתאגדים סביב מי שהם מעריכים שיש לו הכי הרבה סיכויים להחליף את נתניהו, וזה בכלל לא משנה מה האידאולוגיה שלו. לכן, ככל שיש פיצול גדול יותר בגוש מתנגדי נתניהו, הם יקבלו יותר קולות".

מה יוביל להגעתם של אותם קולות? יהיו קולות שיעברו מהקואליציה בעקבות הפיצול הזה?

"אלה שתי שאלות שונות. הקואליציה הנוכחית, לפי הסקרים, עומדת על 52 מנדטים, למעט בסקרים של פילבר וצוריאל שרון שהם החריגים. פחות מזה אני לא רואה שהקואליציה הזאת יכולה להשיג, ואולי היא רק תתחזק. כלומר, מה שאנחנו רואים כרגע בסקרים זה המקסימום שגוש האופוזיציה יכול להשיג. ובשביל להשיג את זה, כל אגף בגוש הזה צריך לייצר לעצמו נישה של קולות, כך שהתקרה שבה הם נמצאים כרגע לא תלך ותרד. פיצול המפלגות וחידוד ההבדלים יכולים לעזור לשמר את זה. ככה כל מפלגה יכולה לשמר לעצמה את האנשים שלה, שלא בהכרח אוהבים שחקנים אחרים בגוש".

זה בכלל רלוונטי? הרי בסוף, הממשלה שאותן מפלגות ירצו להקים תכלול גם את אותם גורמים שחלקים במחנה מתנגדים אליהם, כדוגמת יאיר גולן.

"נכון, אבל המחשבה היא שיהיו כוחות חזקים על חשבונו. זה עוד יתרון לכך שיש כמה שחקנים שמתמודדים על ראשות הגוש, ככה הם יכולים לקבץ סביבם את הקולות שלא רוצים את נתניהו, אך גם חוששים מצד מסוים בתוך המחנה האופוזיציוני. הם יכולים לטעון שצריך להצביע להם כדי שהם יוכלו לדלל את השפעתם של הכוחות השנויים במחלוקת".

בפעם הקודמת מחנה האופוזיציה עשה את אותו הדבר, ושילם בכך שמרצ נפלה אל מתחת לאחוז החסימה. זה לא מתכון בטוח לחזור לאותה הטעות מבחינתם?

"זאת אכן הייתה הטעות, והיא הייתה רשומה לחלוטין על הראש של לפיד. בימים שלפני הבחירות לפיד יצא בסוג של קמפיין שאמר שלפי הנתונים של הסוקר שלו, מלמן, מרצ בטוחה מעל אחוז החסימה. הוא אמר את זה כדי שהוא יהיה המפלגה הכי גדולה, אולי מתוך תקווה להיות גם יותר גדול מהליכוד. האחריות לגוש לא הייתה שם, וזה נגמר בכך שמרצ נפלה אל מתחת לאחוז ונוספו עוד שני מנדטים לקואליציה. כרגע אני לא רואה מי נופלת מתחת לאחוז החסימה, כשדי ברור שגנץ לא ירוץ לבד".

הצבעה אסטרטגית שכזאת באמת מתרחשת? לא מדובר במיתוס פוליטי?

"כלל וכלל לא. במיוחד לא במציאות שבה ההבדלים האידאולוגיים בין השחקנים המרכזיים כמעט ולא קיימים. אין באמת הבדל גדול מאוד בעמדות, אם בכלל קיים הבדל שכזה, בין נתניהו, בנט, איזנקוט, לפיד, ליברמן, גנץ ואפילו גולן בחלק לא קטן מהנושאים. ההבדלים ביניהם בעיקר מתבטאים בסדרי עדיפויות. לכן הצבעות אסטרטגיות הפכו למאוד פופולריות".

כאמור, הקואליציה העבירה השבוע את תקציב המדינה, ובכך קנתה לעצמה מחדש את היכולת להחליט מתי ללכת לבחירות. על פי הערכות, נתניהו מעוניין שהבחירות יתקיימו ב־1 בספטמבר, שבוע וחצי לפני ראש השנה. מועד הבחירות החוקי הוא כמעט חודשיים מאוחר יותר, ב־27 באוקטובר. האופוזיציה, שכבר ראתה עצמה בדרך למערכת בחירות, נמצאת בבעיה.

"בעיקרון, מי שמרוויח מדחיית הבחירות זאת הקואליציה ולא האופוזיציה", אומר רוזנר, "ללכת לבחירות עכשיו זה ללכת לבחירות כשהתוצאות של המלחמה עדיין לא ברורות. בעזה חמאס עדיין שולט, בלבנון המלאכה לא הסתיימה ובאיראן אותו הדבר. לעומת זאת, דחיית הבחירות לאזור ספטמבר או אוקטובר יכולה להוביל לכך שלבחירות במועד ההוא הקואליציה תגיע עם תוצאות ממשיות. לעומת זאת, הדבר לקח מידי האופוזיציה את הוודאות. אף אחד לא יכול להעריך היום מה יעסיק את הציבור בזמן הבחירות, ובאופן טבעי לקואליציה יש יותר יכולת להשפיע בנושא. לכן הקואליציה מרוויחה והאופוזיציה נפגעת מדחיית הבחירות".

"גם בגוש האופוזיציה יש מרוויח בולט מדחיית הבחירות ומפסיד בולט מכך", מוסיף רימון, "המפסיד הוא בנט. הוא כרגע נמצא במצב שבו יש עוד הרבה זמן שבו הוא יכול להישחק בסקרים, וזה עלול ליצור לו כדור שלג. לעומת זאת איזנקוט, שלא ניחן בכריזמה כלשהי של הנהגה, הוא אדם שצובר תמיכה בקצב איטי. לכן דחיית הבחירות דווקא משרתת אותו, כי היא מעניקה לו זמן לצבור עוד תמיכה".