דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
פוליטיקה

דרוש: ניסיון

הכנסת הקרובה תרשום מספר שיא של ח"כים חדשים, כך גם מחנה איזנקוט שמגיע עם מעט מאוד ניסיון בעבודת הכנסת ועשוי בהחלט לשלם על כך מחיר

חוסר הניסיון הפוליטי של מפלגתו עלול לגבות ממנו מחיר כבד. איזנקוט עם יו"ר הכנסת המיועד, מתן כהנא. צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
חוסר הניסיון הפוליטי של מפלגתו עלול לגבות ממנו מחיר כבד. איזנקוט עם יו"ר הכנסת המיועד, מתן כהנא. צילום: חיים גולדברג, פלאש 90

הוויכוח החריף שפרץ במפלגות מחנה איזנקוט סביב זהות המועמד לתפקיד יו"ר הכנסת חשף בעיה עמוקה בגוש האופוזיציה: למרות הרצון הטוב, בקרב מי שמתיימרים להרכיב את הממשלה הבאה כמעט שאין דמויות בעלות ניסיון מתאים לאיוש התפקיד המרכזי הזה. הבחירה הצפויה להשביע ביום שלישי הקרוב את ח"כ מתן כהנא ממחישה היטב את נקודת התורפה שאיתה מגיע הגוש לכנסת החדשה: מחסור חריף בניסיון במסדרונות המשכן.

הנתונים בלתי נתפסים, אם נהיה הוגנים. במחנה איזנקוט ישנם 48 חברי כנסת, מתוכם רק 22 כיהנו מתישהו בכנסת. במפלגת ישר של איזנקוט, מתוך 21 חברי כנסת רק שישה(!) כבר התהדרו בתואר ח"כ, כלומר פחות משליש. גם אצל בנט ולפיד ישנם 6 חברי כנסת שזאת לא תהיה הכהונה הראשונה שלהם. מחצית בלבד מהמפלגה. הדמוקרטים מציגה נבחרת מנוסה יחסית, עם שישה מתוך שמונת חבריה שכבר כיהנו בכנסת. אחת מהן, גבי לסקי, מגיעה עם "ניסיון" רב, בדמות כהונה בודדת בזמן ממשלת בנט-לפיד, וסך הכל פחות משנה וחצי בכנסת. בישראל ביתנו ארבעה מתוך שבעת חברי הכנסת כיהנו גם בכנסת הקודמת.

לא מדובר בעניין שולי בכלל. כשאיזנקוט ניסה לחפש מי יכול להוביל את הכנסת הבאה, ובמיוחד את הימים בהם הוא מנסה להרכיב ממשלה ולנהל את הכנסת ללא רוב קואליציוני, הוא היה צריך למצוא ח"כ מנוסה. לא היו לו יותר מדי כאלה. למעשה, מדובר בארבעה בלבד. את רועי פולקמן הוא שלח לנהל את הועדה המסדרת, וחילי טרופר מנהל בשמו מו"מ, ובמקביל לכך הוא סיעה עצמאית כך שאיזנקוט לא באמת יכול לסמוך עליו בנושא. כך יצא שלאיזנקוט נותרו רק שתי אופציות לתפקיד הנכבד: חברי הכנסת מתן כהנא ואורית פרקש הכהן. מבין השניים, על כהנא איזנקוט סומך יותר, ולכהנא יש ניסיון בעבודה פרלמנטרית מורכבת של העברת רפורמת הכשרות.

פרלמנטריזם זה מקצוע

העובדה שהמפלגה שמתיימרת להיות מפלגת שלטון הציבה רשימה עם מעט מאוד ניסיון פוליטי היא בעיה קשה שעשויה להוות מכשול מרכזי עבור איזנקוט ומחנהו. בסוף, פרלמנטריזם זה מקצוע. בשביל לקדם דברים בכנסת צריך לדעת איך לעבוד בה. צריך להבין איך מזיזים דברים, איך יוצרים קואליציות, איך תופרים עסקאות מאחורי הקלעים. זה לא עיסוק שאפשר ישר להיכנס אליו ולדעת לנהל אותו כמו שצריך. צריך ללמוד אותו. ואם יש דבר אחד שאין למחנה איזנקוט, זה זמן ללמוד מטעויות.

אולי יעניין אתכם

קל מאוד לראות זאת בהתנהלותם של בנט, ליברמן וגולן אל מול איזנקוט. כל בר דעת מבין שהחיבוק שהשלושה מעניקים למחזיק המנדט הוא חיבוק דוב. בזמן שהם טוענים כי הם מסייעים לו להרכיב ממשלה, הם עושים ככל יכולתם להציב עוד ועוד קשיים שיסנדלו אותו. זה נכון לליברמן והוטו המוחלט על המפלגות הערביות, וזה נכון לבנט, לפיד וגולן אל מול המגעים עם המפלגות החרדיות. הם מתנהלים כמו שועלי קרבות פוליטיים, ואיזנקוט מראה שהוא עדיין הטירון הפוליטי שצריך ללמוד כיצד לפעול בתוך הכנסת.

כאמור, המפלגה הכי לא מנוסה במערכת הפוליטית היא המפלגה שמנסה להרכיב ממשלה. בתוך הגוש שלה לכל מפלגה יש יותר ניסיון פוליטי מלאיזנקוט ואנשיו. אבל מדובר בשרשרת מזון קלאסית. שותפיו לגוש של איזנקוט אמנם יותר מנוסים ממנו, ובקלות "יבלעו" אותו פוליטית, אך מול מפלגות האופוזיציה, הן הלא מנוסות.

בליכוד לבד יש את אותו מספר הח"כים בעלי הניסיון כמו בכל האופוזיציה. בציונות הדתית נמצאים שלושה מהח"כים היעילים ביותר בכנסות האחרונות. בעוצמה יהודית שישה מתוך שבעה ח"כים כיהנו בכנסת הקודמת, והאחרון הוא חנמאל דורפמן, שהיה אחת הדמויות המרכזיות בניהול המגעים הפוליטיים מטעם בן גביר בכנסת הקודמת. בש"ס כל הח"כים הם ח"כים שחזרו לכהונה נוספת, ולכולם יש באמתחתם מספר כנסות. ביהדות התורה, למרות מתיחת הפנים הרחבה, עדיין ארבעה מתוך שבעת הח"כים כיהנו גם בכנסת הקודמת.

אבישר בן חורין כמשל

מבחינה פוליטית, הדבר יקשה מאוד על חברי גוש איזנקוט להתנהל בכנסת. גם אם איכשהו איזנקוט יצליח להרכיב ממשלה, מה שממש לא נדמה שהולך לקרות, עד שאנשי המחנה שלו ילמדו את הכנסת, האופוזיציה כבר תהיה בפור גדול עליהם. כי זה טבעו של עולם. מול קואליציה הרבה יותר מנוסה, קואליציית בנט לפיד, גוש נתניהו רשם ניצחון נרחבים מדי שבוע.

ניתן היה לראות דוגמא לטעויות הטירונים במחנה האופוזיציה במינוי של לירן אבישר בן חורין לתפקיד יו"ר ועדת הכספים הזמנית. אין ספק שמבחינת כישוריה, אבישר בן חורין מתאימה מאוד לתפקיד. הבעיה היא שאבישר בן חורין טכנית לא יכולה לעסוק בכמעט אף נושא שיעלה בועדה, שכן בעלה, איתי בן חורין, הוא אחד מהיועצים האסטרטגיים הבכירים במשק, כששורה עצומה של החברות המרכזיות והגדולות ביותר בישראל שוכרות את שירותיו כבר שנים. אבישר בן חורין עצמה עבדה בתפקיד בכיר בקרן ההשקעות קינסטון ריד, שבין היתר רכשה לאחרונה את הוט מובייל, ובמקביל הקרן מחזיקה בנכסים רבים בתחום האנרגיה (תחנות כוח), מתקן ההתפלה באשקלון, הבעלות על אגד, שותפות במיזם הכבלים התת ימיים מהודו לאירופה שמהווה תוכנית כלכלית מרכזית עבור ישראל ועוד. במילים אחרות, אבישר בן חורין נגועה בכל כך הרבה ניגודי עניינים קריטיים לועדת הכספים, שאין כמעט נושא בו היא תוכל לשבת ולנהל את הדיונים.

זאת דוגמא לטירונות הפוליטית שחייבה את מפלגתו של בנט להוציא הבהרה כי ח"כ איתן גינזבורג ישמש כממלא מקום יו"ר הועדה בכל הנושאים שהיא לא יכולה לגעת בהם (כלומר, כמעט כולם), ובלאו הכי מדובר רק במינוי זמני עד להרכבת הממשלה, שאבישר בן חורין אמורה לקבל את אחד המשרדים. זאת רק דוגמא אחת לטירונות פוליטית שעוד תפיל שוב ושוב את מחנה איזנקוט. ובמחנה נתניהו רק מחכים לכל אירוע שכזה כדי לקפוץ על המציאה.

כשיצאנו לבחירות, היתה דרישה ציבורית נפוצה לכך שהכנסת תבצע מתיחת פנים כוללת. שכמה שיותר ח"כים שכיהנו כאן בארבע השנים האחרונות יראו את הכנסת הבאה מהבית, ודמויות חדשות יתפסו את מקומם במקום. זאת היתה בקשה מאוד הגיונית, אך צריך לומר בהגינות, גם שגויה. ברור שהכנסת צריכה פנים חדשות, ובוודאי שלאחר האסון של ה-7 באוקטובר הרענון צריך להיות נרחב. אבל לצד זאת, אם אנחנו באמת רוצים שהכנסת תתפקד, היא צריכה גם ניסיון, והרבה ממנו. היא צריכה את האנשים שמבינים איך הדברים עובדים, איך מגיעים לעסקאות, ואיך נזהרים לא ליפול לבורות.

וכשמחנה האופוזיציה מנסה להוביל לשינוי שלטון עם תוצאות בחירות שלא העניקו לו ניצחון, חוסר הניסיון עלול להיות עקב האכילס של הגוש כולו.

מה לקרוא עכשיו