ההישג ההיסטורי של הקואליציה אולי יכריע את הבחירות

בימי שגרה הטור שאתם קוראים כעת אמור היה להתפרסם אתמול, אך אנחנו לא בימי שגרה. ולא, לא מדובר במלחמה עם איראן והתמרון הקרקעי הנרחב בלבנון שמתרחשים כל העת. מדובר על ההיסטוריה שהתרחשה הלילה בכנסת.

כמעט 40 שנה לא עבר תקציב בשנת בחירות. קוראי הטור כבר קראו יותר מפעם אחת על שורת החוקים והמהלכים שביצעו כנסות ישראל השונות שמנעו את העברת התקציב בשנת בחירות. גם כותב שורות אלה כתב מספר פעמים על כך שהתקציב שעבר אמש לא יעבור. והאמת, הוא לא אמור היה לעבור. אלא שלמלחמה חוקים משלה, ובזכותה הצליחה הקואליציה הנוכחית לרשום הישג שהוא לא פחות מהיסטורי.

אופוזיציה בקריסה

ההישג ההיסטורי הזה הוא גם אחד מההישגים הפוליטיים הגדולים ביותר של הממשלה הנוכחית, כנראה השני בגודלו לאחר העובדה העגומה משהו שהממשלה הצליחה לשרוד למרות מחדל טבח ה-7 באוקטובר. בדרך הטבע שני הדברים לא היו אמורים לקרות: הממשלה לא היתה אמורה לשרוד את האסון הנורא, והיא גם לא היתה אמורה להצליח להעביר תקציב, מה שאף ממשלה ב34 השנים האחרונות לא הצליחה לעשות.

הסיבה שההישגים האלה הפכו למציאותיים היא לא בגלל חוזקתה של הקואליציה. רחוק מזה. למעשה, אנחנו יודעים שכמעט כל נושא מרכזי שהקואליציה ניסתה לקדם היא נכשלה בו. ישנם מספר חריגים, כדוגמת ההצלחות של מפלגת הציונות הדתית ביהודה ושומרון, אך בכמעט כל זירה אחרת הקואליציה נכשלה בקידום התוכניות שלה. הכישלון במערכת המשפט הוא כנראה הדוגמא הבולטת, אבל היו עוד כישלונות רבים.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות דיווח: ליברמן יחבור לנתניהו תמורת רוטציה – ליברמן מכחיש

עוד מאת אסף משניות בחירות 26: מי עבר, מי נשאר, ומי הולך לבד נגד הסיכויים

ההצלחות של הקואליציה לעשות את מה שפוליטית אמור היה להיות בלתי אפשרי נבע מהעובדה שהאופוזיציה בכנסת הנוכחית היא מהחלשות והגרועות שידעה ישראל. בתחילת הכהונה נדמה היה שהאופוזיציה שולטת בישראל ביד רמה. סיכול הרפורמה המשפטית היה נושא הדגל שהעניק נקודות רבות לאופוזיציה.

היום אנחנו מבינים שלאופוזיציה הרשמית בישראל היה חלק מאוד משני באירוע. מי שסיכל את הרפורמה לא היו הח"כים באופוזיציה. אלה היו מפגיני קפלן, אנשי המחאה, אותם אנשי מילואים שהודיעו על סרבנותם, סליחה, אי התנדבותם, וכמובן מערכת המשפט עצמה. הח"כים מהאופוזיציה? הם בעיקר היו כמו הזבוב במשל הזבוב והפיל, שאמר לפיל "תראה כמה אבק אנחנו עושים יחד".

רגעי השפל של האופוזיציה

דוגמא מובהקת לחוסר תפקודה של האופוזיציה קיבלנו במהלך ההצבעות אמש. בין שלל סעיפי התקציב וההסתייגויות עליו, האופוזיציה הצליחה להרים את אחד המופעים המביכים שחזינו בכנסת בשנים האחרונות.

מדובר כמובן בשלושת ההצבעות בהן האופוזיציה הצביע בטעות עם הקואליציה ואישרה את העברת התקציבים לציבור החרדי. מדובר באותם סעיפים שרק שעה קלה קודם ההצבעה עליהם הוציאו הדוברים של הח"כים באופוזיציה הודעות חריפות על "גזילת קופת המדינה" ושלל ביטויים מעין אלה. לא אביע כאן את דעתי על אותם סעיפים, זה לא עניינו של הטור, אך אותם ח"כים שרק דקות קודם לכן זעקו מפני אותם סעיפים, הצביעו בעדם לבסוף. בטעות כמובן, אבל הטעות הזאת הראתה כמה האופוזיציה פשוט לא מתפקדת.

ההצבעה הזאת, נקודתית ככל שתהיה, מדגישה כמה העברת התקציב היא לא עוד אירוע. את כל אותם סעיפים, שלבטח יזכו לעתירות, בג"ץ לא יוכל בקלות לבטל. בכל זאת, 102 חברי כנסת הצביעו בעדם. "קונצנזוס" ישראלי מהנדירים שראינו כאן. כמובן, לא אלמן בית המשפט. הוא ידוע במציאת פתרונות יצירתיים, גם כאלה שמגיעים יש מאין.

ההצבעה הזאת מדגימה עד כמה אובדי עצות נמצאים הח"כים מהאופוזיציה. הם יודעים, כנראה יותר טוב מכל אחד אחר, שכנראה הלילה הם איבדו את הסיכוי להחליף את הקואליציה הנוכחית בבחירות הקרובות. וזאת הסיבה שההישג ההיסטורי הזה הוא הרבה מעבר להישג טכני.

הרבה מעבר להישג טכני

הקואליציה, אחרי זמן רב כל כך, החזירה לעצמה את השליטה על השיח הפוליטי. אחרי הכאוס שיצר חוק הגיוס שנגנז (וטוב שכך), הקרבות בין שר האוצר לח"כים מהליכוד בנוגע לרפורמות כלכליות, האכזבה בחלקים הולכים וגדלים בימין מתוצאות המלחמה בעזה ועוד שלל בעיות שהקואליציה התמודדה איתן, סוף סוף היא נמצאת במקום חיובי מבחינתה.

המלחמה באיראן רושמת תוצאות אדירות בכל קנה מידה. והציבור הישראלי יודע שגם אם מטרת העל, הפלת המשטר, לא תושג- זאת לא תהיה אשמת ישראל. זאת תהיה אשמת האמריקאים שלא הצליחו לעשות את החלק שלהם במלחמה. לעומת זאת, בכל מה שישראל נגעה בו יש הצלחות על גבי הצלחות, והן נרשמות לטובת ניהול המלחמה של הקבינט הנוכחי, בדגש על נתניהו וכ"ץ.

גם ממשבר חוק הגיוס התחמקה הקואליציה. חשוב להדגיש: היא התחמקה ממשבר חוק הגיוס, לא ממשבר גיוס החרדים. הוא נשאר על כנו. אבל החוק שחלקים עצומים בקרב מצביעי הקואליציה פשוט סלדו ממנו כבר לא יעבור. הליכוד והציונות הדתית, שתי המפלגות שהיו נפגעות יותר מכל מהעברת החוק, כבר לא צריכות להגן על העברתו. הן עדיין יעמדו לביקורת ציבורית כבדה, יצטרכו לספק תשובות, להבטיח הבטחות (כנראה ללא כיסוי רב), אבל הן יעשו זאת ללא הגיבנת של החוק ותוצאותיו.

המנצח הגדול מדחיית הבחירות: הציבור

שני הסעיפים הללו, לצד תחומים נוספים, הם בדיוק הסיבה למה הקואליציה הרוויחה המון מהעברת התקציב. זה לא נובע מקניית עוד מספר חודשים בשלטון. זה נובע מקניית הזמן לשיקום האהדה הציבורית, לקראת אולי זכיה נוספת.

אך המנצח הגדול של דחיית הבחירות הוא הציבור. לא באמת היה צורך להעביר את התקציב עכשיו בשביל לנהל את המלחמה. יש פתרונות איך לעשות זאת גם ללא תקציב. תשאלו את נתניהו איך הוא ניהל מגיפה עולמית בצורה מרשימה למדי ללא תקציב. הצורך האמיתי בהעברת התקציב היה למנוע ככל הניתן מערכת בחירות תוך כדי מלחמה.

אחת הסיבות המרכזיות שישראל מצליחה להתמודד הרבה יותר טוב מכל מדינה אחרת עם המלחמה היא החוסן הציבורי הבלתי נתפס שיש בישראל. יש לחוסן הזה סיבות לא מעטות. אחת המרכזיות שבהן היא העובדה כי הציבור הישראלי יודע להתאחד בשעת משבר. אנשים שבימי שגרה לא מסכימים על דבר, בשעת מלחמה מתגייסים כדי לעזור האחד לשני. זה אחד הדברים היפים במדינת ישראל, והוא נותן לעורף הישראלי אורך רוח שאין למדינות אחרות.

אך כל זה לא יתאפשר אם ניכנס למערכת בחירות. כל המחלוקות הציבוריות והשסעים שמפלגים את החברה הישראלית בימי שגרה יתפוצצו בשיא עוצמתם. הטראומות הציבוריות, הכאב על האסון ה-7 באוקטובר ושלל האירועים שחווינו בשנים האחרונות, יתפסו את כל השיח בחודשי הבחירות, וזה יהיה שיח מאוד מפלג, הרבה יותר מבחירות רגילות.

למדינת ישראל, בזמן מלחמה שכזו, אין את הפריווילגיה לצאת למערכת בחירות שכזאת. לכן, אם אפשר להתעכב עם הכניסה אליה, הציבור הישראלי רק מרוויח מכך. כמובן, אם המערכה תמשך עוד חודשיים שלושה זה לא ישנה יותר מדי, כי בכל מקרה ניכנס לבחירות. אבל הסיכוי שזה יקרה נמוך למדי, כי האמריקאים יסגרו את העסק עוד קודם לכן, תהיה התוצאה אשר תהיה.