הפקרות ביו"ש: צה"ל מדלל את כוחות ההגמ"ר

בזמן שגזרת יהודה ושומרון מתנהלת כחבית נפץ שעלולה בכל רגע להתלקח, נראה כי יש מי שבמערכת הביטחון החליט דווקא כעת להחליש את המענה המיידי והיעיל ביותר של ההתיישבות. מאחורי המילים המכובסות על "התאמת פריסת סד"כ", מסתתר מהלך דרמטי שמטלטל את היישובים ביו"ש: צמצום משמעותי של כוחות ההגנה המרחבית (הגמ"ר) והחלת הליך סינון משפיל וחסר תקדים מול השב"כ והמשטרה ללוחמים שנותרו.

המהלך, שנחשף לראשונה על ידי ניר דבורי בחדשות 12, מעלה סימני שאלה קשים באשר לסדרי העדיפויות של צה"ל. על פי הדיווח, המניע האמיתי לדילול הכוחות אינו נובע רק משיקולי כוח אדם או תקציב, אלא מחשש של דרגים בפיקוד הצבא ומערכת הביטחון מפני אובדן שליטה על הנעשה בשטח. בצה"ל טוענים כי הצטברו עדויות על קומץ חיילים שניצלו לכאורה את המדים והנשק כדי לאפשר פרעות באוכלוסייה הערבית.

המשמעות המעשית של המהלך היא הפיכתם של אלפי לוחמי מילואים מסורים, תושבי היישובים המגנים על ביתם, לחשודים פוטנציאליים. כל לוחם שיישאר במערך או יבקש להצטרף אליו בעתיד, יידרש לעבור מעתה "בדיקה פרטנית" של השב"כ והמשטרה. מדובר בלוחמים מיומנים, בני 38 עד 58, אנשים שחלקם שירתו עשרות שנים ביחידות קרביות, אשר ימצאו את עצמם תחת זכוכית מגדלת של המחלקה היהודית בשב"כ, כאילו היו אחרוני העבריינים ולא מגני היישוב.

הקושי המבצעי במהלך זה בולט במיוחד. לוחמי חטיבות 'דוד', שהוקמו כחלק מלקחי השבעה באוקטובר כדי למנוע תרחיש של חדירה המונית ליישובים, הם אלו שמכירים כל סמטה, כל ואדי וכל שביל בקרבת ביתם. הם אלו שנמצאים שם בדקות הראשונות והקריטיות, הרבה לפני שהג'יפ הצבאי הראשון מגיע מהחטיבה המרחבית. כעת, המערכת בוחרת לצמצם את קו ההגנה הזה בשל חששות מאובדן משמעת והתנהלות עצמאית בשטח, תוך שהיא פוגעת אנושות במרקם האבטחה המקומי המגן על המשפחות ביישובים.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד פרק נוסף בקרב על זית רענן: הריסה ופיצוי או מאבק על הבית?

עוד מאת יוסף ארנפלד הובא למנוחות נתנאל שקרון הי"ד שנרצח בערב יום כיפור

מי שמכיר את השטח יודע: אין תחליף ללוחם שגר ביישוב. הוא לא רק חייל – הוא אבא שמגן על הילדים שלו, על הבית שלו ועל השכנים. היכרותו עם השטח היא כמו כף ידו, יתרון מבצעי ששום כוח חיצוני לא יכול להשלים. כאשר צה"ל מדלל את הכוחות הללו ומטיל עליהם אימה של חקירות וסינוני שב"כ, הוא פוגע אנושות במוטיבציה של המילואימניקים ובביטחון המקומי.

במערכת הביטחון מנסים להציג זאת כמהלך של התייעלות, אך המציאות בשטח מציירת תמונה של רדיפה. לוחמי הגמ"ר, שבימים של חוסר ודאות ביטחוני קיבלו נשק וציוד כדי להוות כוח תגובה מהיר, מוצאים עצמם כעת נדרשים לפשוט את המדים אם לא יעמדו בקריטריונים הביטחוניים של השב"כ. השאלה שנשאלת היא: מהם אותם קריטריונים? האם השתתפות במחאה לגיטימית או מגורים במאחז ייחשבו כעת כעילה לשלילת נשק?

ביישובים רבים שורר זעם רב על כך שהמערכת בוחרת להחליש דווקא את מי שנמצא בחזית המיידית, ובכך היא עלולה להותיר פרצות בביטחון שיובילו לאסון. הסינון הביטחוני הקפדני עלול להביא למצב שבו יישובים שלמים יישארו ללא הגנה מינימלית של כוח תגובה מהיר (כיתת כוננות מורחבת), רק בשל קביעות שרירותיות או תפיסות לא ענייניות של גורמי האכיפה כלפי לוחמים מסוימים.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "בהתאם להערכת המצב המבצעית, הוחלט על התאמת פריסת סד"כ ההגמ"ר. צה"ל מנהל את פריסת הכוחות לפי הצורך המבצעי, תוך מתן מענה על ידי הרבש"צים ומחלקות ההגנה. בחלק מהיישובים הוקצו חיילי קבע והכשרות להגברת השמירה".