הפרלמנטר שמשנה את כללי המשחק

בשנים האחרונות הפכה שאלת מערכת המשפט לאחד מקווי השבר המרכזיים בחברה הישראלית. בעבור תומכי השינויים אין מדובר בוויכוח משפטי אקדמי, אלא במאבק עמוק על יכולת המשילות של ממשלות נבחרות, ועל שאלת היסוד: מי אמור לקבל את ההכרעות במדינה דמוקרטית, הציבור ונבחריו או המערכת המשפטית האקטיביסטית?

בתוך קלחת המאבק הזה הפך יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, לאחת הדמויות המרכזיות והמשפיעות ביותר בזירה. חבר הכנסת שמחה רוטמן (הציונות הדתית) הוביל שורה ארוכה של חוקים ומהלכים שנועדו, הלכה למעשה, לחזק את המשילות ולהחזיר את מרכז הכובד לרשות המחוקקת והמבצעת. ואולם כדי להבין את מלוא ההיקף של פעילותו, יש לצאת אל מחוץ למסדרונות הכנסת.

עורכת הדין יסכה בינה, מרצה למשפט וראש 'התנועה למשילות ודמוקרטיה' (גילוי נאות: את התנועה ייסד חבר הכנסת רוטמן, והשניים אף היו שותפים במשרד עורכי דין), מסבירה כי המערכת המשפטית הפכה לפריזמה שדרכה עוברות כל ההכרעות החשובות של המדינה – מסוגיות ביטחוניות ועד שאלות של התיישבות וזהות. בעיניה, ההישג הגדול ביותר בקדנציה הנוכחית הוא בראש ובראשונה תודעתי: "אני לא חושבת שיש אדם הגון אחד במדינת ישראל שלא מסכים וחותם על האמירה שיש בעיה במערכת המשפט", היא קובעת, ומגדירה זאת כניצחון תודעתי אדיר.

את ההתפכחות הזאת מתאר גם ברל'ה קרומבי, יועץ אסטרטגי ופעיל ציבור בולט שהוביל את קמפיין התמיכה ברפורמה. "שמחה ויריב יצאו למהלך הזה אחרי שבמשך 30 שנה הימין רק דיבר על זה", הוא מזכיר. לדבריו, המאבק הציף בעיה רחבה הרבה יותר מבית המשפט העליון, בעיית קיומו של דיפ סטייט (מדינת עומק) – מוקדי כוח של פקידים שאינם נבחרים ששולטים בכל צומת מרכזי, ממיונים לצה"ל ועד ועדי עובדים שמסוגלים להשבית את המשק. רוטמן, באומץ ליבו, גיבה את "הלבה הרותחת" של בוחרי הימין, ונתן להם לראשונה קול משמעותי. "שמחה הוביל פה מהלך של יציאת הימין לחירות", קובע קרומבי.

אולי יעניין אתכם

עוד במשפט נתניהו וכ"ץ: מחבלים לא יוחזרו לבתיהם, בניגוד לפסיקת בג"ץ

עוד במשפט העונה החדשה של משפט נתניהו: דמויות מרתקות, עלילה צפויה

מהפכת דיוני הפיקוח

אחד ההישגים המהותיים ביותר של רוטמן התרחש דווקא הרחק מעין המצלמות התקשורתיות. עורכת הדין בינה מציבה זרקור על דיוני הפיקוח שניהל כגולת הכותרת של עבודתו הפרלמנטרית. מתברר כי במשך שנים נאכפה בישראל הנחיית ייעוץ משפטי ישנה המחייבת את המשטרה לקבל אישור מראש מהפרקליטות לפני כל פתיחה בחקירה בגין עבירות ביטוי, ובכללן הסתה לטרור. מצב אבסורדי זה מנע מהמשטרה לעצור תומכי טרור בזמן אמת.

רוטמן לא הסכים להשלים עם המציאות הזאת. הוא כינס בוועדת החוקה כ־14 עד 15 דיוני פיקוח ממוקדים שבהם, כדברי בינה, "ישב על הראש של המשטרה ושל הפרקליטות" ודרש הסברים ברורים. מקרה בולט שעמד במוקד הדיונים הללו היה רופא מבית החולים ברזילי, שסימן עשרות לייקים על תכנים המהללים את טבח שבעה באוקטובר, והפרקליטות סירבה במשך זמן רב לאשר את חקירתו. בזכות הלחץ הבלתי מתפשר בוועדה, ולצד פעילות משלימה של ארגוני חברה אזרחית, חל לאחרונה שינוי דרמטי: נרשמה עלייה תלולה במספר הנחקרים ובכתבי האישום המוגשים נגד מסיתים לטרור.

בד בבד עם דיוני הפיקוח, יושב ראש ועדת החוקה רושם היקף חקיקה חסר תקדים. בין היתר עברו חוקים לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ולהוצאת נציגי לשכת עורכי הדין, לביטול עילת הסבירות, וכן שינוי אופן בחירתו של נציב תלונות הציבור על השופטים – צעד שמשמעותו העברת כוח מהמערכת המשפטית בחזרה לנבחרי הציבור. קרומבי מציין שרוטמן דאג גם לשינוי מינוחים רשמיים בחקיקה, מ"הגדה המערבית" ל"יהודה ושומרון", זירה שבה לדבריו בג"ץ "הצטיין ברדיפת יתר".

בנוסף לכך יצר רוטמן הבחנה תקדימית וברורה בין אסירים פליליים למחבלים ביטחוניים. בינה מסבירה כי עבריין פלילי שייך לחברה ויש אינטרס לשקמו, ולעומתו מחבל המבקש להשמיד את המדינה אינו זכאי לזכויות שיקום. גישה זו תורגמה לשלילת קצבאות, הפסקת כספי קנטינות לחמאס, והחלטה כי דיוני הארכות מעצר של מחבלים בזמן מלחמה ייערכו בהיוועדות חזותית בלבד ולא בבתי המשפט, כדי לא לסכן סוהרים ומשאבים. לכך יש להוסיף את חוק עונש מוות למחבלי הנוח'בה, שאותו מגדיר קרומבי "היסטורי, לא פחות מחוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם".

לצד זאת, מתקדם ללא הרף הטיפול במוסד הייעוץ המשפטי לממשלה. עורכת הדין בינה מבהירה את הדחיפות שבפיצול התפקיד: "ריכוז הכוח, שיצר בג"ץ בפסיקתו, בידי היועץ המשפטי לממשלה מוביל בהכרח לריקבון, השחתה וניצול לרעה שהיום ברורה לעין כול. כבר שנים אנו מתריעים שחיוני לפצל את התפקיד הביזארי הזה, שאין לו אח ורע במדינות דמוקרטיות. שמחה מקלף שכבה אחר שכבה במלאכת אומן את התפקיד הזה ומוביל לפיצול המיוחל".

המקצוען שנושא את השריון

שני המרואיינים מלאי הערכה ליכולותיו וחוסנו של רוטמן. קרומבי מתאר אותו כפרלמנטר אדיר, יסודי, ובעל אומץ נדיר לעומת ראשי ועדות בעבר מהימין ש"לא העזו להזיז מהדק סיכות" מפחד המערכת המשפטית. עורכת הדין בינה מוסיפה ומציינת את מסירותו הרבה כשיאן הנוכחות בכנסת: "אדם שמוסר באמת את הנשמה שלו למען המטרה החשובה הזאת. בהחלט נכס לעם היהודי". לדבריה, בניגוד לפוליטיקאים שחששו מהאפקט המצנן של בג"ץ, רוטמן וחבריו מוכיחים שעל נבחרי ציבור לחוקק את מה שנחוץ לביטחון המדינה, ללא מורא מפסילת החוקים.

למרות ההישגים, בשורות הימין נשמעים קולות הדורשים מהלכים מהירים ונחרצים אף יותר. עורכת הדין בינה מציגה את הלך הרוח הזה ומציינת: "הציפייה היא שהתיקון של מערכת המשפט יהיה הרבה יותר מהיר והרבה יותר דרסטי". לדבריה, הגישה הבלתי מתפשרת של מערכת המשפט מחייבת תגובה עוצמתית יותר. היא מזכירה את עדותו של תת־אלוף (מיל') דדי שמחי, שניגש לאהרן ברק לאחר הטבח בבקשה לפשרה לאומית בוועדה לבחירת שופטים. תגובתו של ברק הייתה קשה: "אין פשרה, ולפעמים צריך ליפול על החרב". אל מול פקידות כזו, טוענת בינה, אסור למצמץ. עם זאת, היא מכירה לחלוטין באילוצים הפוליטיים, בעובדה שפוליטיקה היא אומנות האפשר, ומשבחת את העובדה שרוטמן לעולם אינו עוצר לרגע וממשיך להתקדם "עם מה שיש ועם מה שאפשר".

קרומבי מסכים כי תהליך תיקון של דיפ סטייט בן 40 או אפילו 100 שנה אינו יכול להסתיים ב"אבחת חוק וחצי", אך לדעתו התוצאות מורגשות היטב והמהלכים מתקדמים מהר מהמצופה. העובדה שראשי הקואליציה חתמו על מכתב שבו הצהירו שלא יישמעו לבג"ץ אם זה יורה לפטר את השר לביטחון לאומי, היא לטענתו אירוע שלפני חמש שנים היה נשמע דמיוני לחלוטין. "מאיפה הם קיבלו את האומץ הזה? מאיפה הם קיבלו את הרוח הגבית הזאת? מהרפורמה", הוא מסכם בסיפוק.

בסופו של דבר, פועלו של יושב ראש ועדת החוקה מסמן שינוי פרדיגמה היסטורי. לא עוד ימין ששולט כדי לנהל את מדיניות הפקידות הישנה, אלא ימין שלוקח אחריות, נאבק ללא חת על ערכיו, חושף את כשלי המערכת ומחזיר עטרה ליושנה – למען עם ישראל, למען ביטחונו ולמען עצמאות נבחריו.

בשיתוף מפלגת הציונות הדתית

———————————————————————————————————————————————————-

"ציון במשפט תיפדה" –

משילות מחייבת תיקונים דחופים במערכת המשפט

טליה איינהורן*

טור זה מציע שינויים מערכתיים חיוניים כדי שרצון העם הבא לידי ביטוי בקלפי יתממש במציאות. המצב הקיים, כשהכנסת הנבחרת והממשלה אינן מסוגלות למשול, אינו בר קיימא. הציבור רואה בעיניים כלות כיצד קולו נגזל ממנו בידי פקידים, יועצים משפטיים ובית המשפט העליון, שבעיקר בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ריסק את האיזונים והבלמים בינו לבין הכנסת והממשלה, מינה עצמו מחוקק^–על המתערב בכל תחום כראות עיניו ומבטל חוקים ואף חוקי יסוד.

בפסיקת בג"ץ נהיה היועץ המשפטי לממשלה "שומר סף" שעצתו מחייבת את הממשלה. זכות הכנסת או הממשלה להשמיע את עמדתה בביהמ"ש תלויה בהסכמתו. למי שנתפסים כעלולים לפגוע באנומליה החוקתית, או אף חלילה לגוון את התקשורת שהגנה עליה בעוצמה רבה, מזמנת מערכת המשפט והאכיפה רדיפה פוליטית בדמות חקירות פולשניות, פגיעות חמורות בפרטיות תוך שימוש לא חוקי ברוגלות ובשאר אמצעים חריגים, ואף כתבי אישום תפורים בתפרים גסים.

ח"כ שמחה רוטמן, שהיטיב לזהות את הבעיות בספרו "מפלגת בג"ץ", הצליח להעביר כיו"ר ועדת החוקה שורת חוקים בקריאה שניה ושלישית – שינוי הוועדה לבחירת שופטים, ביטול עילת הסבירות, ביטול ממשלת החילופים, חיזוק נציב תלונות הציבור על שופטים, ביטול האזרחות של פעילי טרור, ביטול מימון ייצוג לאסירים ביטחוניים, הסדרת העמדתם לדין של וכליאתם של מרצחי טבח שמיני עצרת. בימים אלה הוועדה בראשותו שוקדת על חוק לפיצול תפקיד היועמ"ש.

דא עקא, שבישראל החוקים כשלעצמם אינם בוראים מציאות. לשם כך דרושים תיקונים מערכתיים אשר הדחופים שבהם מפורטים כסדרם להלן.

סדר הדין הפלילי שנהיה כלי ראשון במעלה לרדיפה פוליטית הוא חרפה לעם היהודי לדורותיו. רשויות האכיפה – היועמ"ש, הפרקליטות והמשטרה – מתנהלות בלי לתת דין וחשבון לאיש. הדלפות פליליות זורמות כמים והקשר בין גופי האכיפה לתקשורת מטריד. יש להם הכוח להרוס אנשים כלכלית ופיזית, לרושש אותם ולעשותם חולים. בכפוף למקרים של פצצה מתקתקת, חובה שתהיה לכל נחקר הזכות שבעת החקירה ישב עורך דין מטעמו לצידו. הוא לא יוכל להפריע למהלך החקירה, אך כך יובטח שהחקירה תתנהל באמצעים חוקיים. יש לקצוב את הזמן מעת החקירה למועד ההעמדה לדין. גוף הביקורת על רשויות האכיפה יוסמך לקבוע סנקציות אישיות מחייבות כנגד מי שפועלים בניגוד לדין.

אין צורך בחוקה ואין מקום להקים בית משפט לחוקה. לישראל אין חוקה כי אין הסכמה רחבה על תוכנה. ניסיון לייצר חוקה יעורר מדנים בחברה. מכאן גם נגזר שאל לנו להקים בית משפט לחוקה. שופט צריך ליישב סכסוכים ומחלוקות על פי דין. באין חוקה השופטים שימונו ייאלצו להמציא אותה כראות עיניהם. כך נקבל בית משפט שמייצר סכסוכים ומזה יש לנו כבר די והותר.

איסור בחוק על ביטול חוקי הכנסת בידי בית המשפט. האיסור נחוץ כדי להשיב את האיזון בין הרשויות שהופר במהפכה החוקתית, כאשר ביהמ"ש נטל לעצמו את הסמכות שלא כדין. באנגליה ובניו^–זילנד שאין להן חוקה אין לביהמ"ש סמכות כזאת, ובהולנד החוקה אוסרת במפורש ביקורת שיפוטית על חוקים. לחוק יהיה יתרון חשוב נלווה. ביהמ"ש העליון בישראל הוא הערכאה היחידה המוסמכת לקבוע תקדימים מחייבים בכל תחומי המשפט. לכן חשוב שיכהנו בו מומחים בתחומי המשפט השונים. הסמכות לפסול חוקים גורמת לבחירת פוליטיקאים בגלימות בשל החשיבות הרבה שיש לדעותיהם הפוליטיות, דבר הגורע מאיכות הפסיקה בתחומים השונים.

העברת הביקורת השיפוטית לבתי המשפט המנהליים. ההליך בו בג"ץ מכריע כערכאה ראשונה ואחרונה ללא בחינת ראיות הוא אנומליה שאין לה אח ורע בדמוקרטיות מערביות. יש להעביר את הביקורת השיפוטית על הרשות המבצעת לביהמ"ש המנהליים; לקבוע זכות עמידה רק לנפגע אישית במישרין מפעולת הרשות, כשהמחוקק יכול להסמיך גופים ציבוריים (דוגמת הרשות להגנת הצרכן) לעתור בעניינים מסוימים; לקבוע עילות ברורות במשפט המנהלי – חריגה מסמכות, שיקולים זרים, אי^–הבאה בחשבון של שיקולים רלוונטיים, פגיעה בזכות הצד הנפגע להישמע או כשהרשות התנהלה במשוא פנים; עילת הסבירות תוגבל למקרים שבהם הרשות נהגה באופן כה לא סביר ששום רשות לא הייתה נוהגת כך; וקביעת נושאים לא שפיטים שבהם אין לשופטים יתרון על הרשות המבצעת.

פיצול משרת היועמ"ש. עוד ב-2009 תיאר פרופ' שלמה אבינרי את היועמ"ש כדמות החזקה ביותר בעולם המערבי, אף יותר מנשיא ארה"ב. יש לפצל את תפקידיו לשלושה: יועץ לממשלה – שהממשלה תתייחס לחוות דעתו ברצינות אך לא תחויב לקבל אותה; הממונה על התביעה הכללית – שיש לו מומחיות במשפט הפלילי. גם לא ראוי שמי שמייעץ לממשלה בבוקר יוכל להעמיד את השרים לדין לעת ערב; מייצג המדינה בערכאות – שחובתו לייצג את עמדת הרשות באופן מיטבי.

במקום שיש חברה יש משפט. תיקון מערכת המשפט בכללותה יעסיק אותנו שנים רבות, למעשה לנצח. אם ברצוננו להגשים את חלום הדורות ולהיות עם חופשי בארצנו, המשימות שמניתי חיוניות ודחופות. אם נרצה, אין זו אגדה.

*  פרופ' למשפטים, חברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי.

—

בשיתוף מפלגת הציונות הדתית