המזרח התיכון בין הפטיש הצבאי לבין הסדן המדיני

בשלוש החזיתות העיקריות מתקיימים בימים אלה תהליכי הסדרה ומשא ומתן אינטנסיביים, שהתאפשרו הודות לפעילות הצבאית המוצלחת המשותפת לארה"ב ולישראל.

שיתוף הפעולה המבצעי והמודיעיני יצר מציאות חדשה בשטח, אך מעל ההישגים מרחפות עתה שאלות הנוגעות למדיניות ארה"ב ולסבלנותה להמשיך ולהתנהל לאורך זמן מול שלוש חזיתות פעילות. בעוד ישראל חותרת ל"טיפול שורש", האינטרסים האמריקאיים מושפעים ממערכת שיקולים גלובלית ופנימית רחבה.

המעורבות האמריקאית תחת ממשל טראמפ מאופיינת בשילוב ייחודי בין הפגנת עוצמה צבאית שייחודית לארה"ב לבין הנכונות למעבר לדיפלומטיה "עסקית" בכל רגע נתון שייחודית לטראמפ. במישור הצבאי, הממשל העניק גיבוי נרחב לישראל לשימוש בכוח קטלני כדי לנטרל איומים מיידיים  וארוכי טווח  מול החמאס והחיזבאללה ובהמשך נטל ועדיין נוטל חלק פעיל בנטרול יכולותיה הצבאיות של איראן.

במישור המדיני, טראמפ פועל מתוך תפיסה של "סגירת עסקאות". המטרה האמריקאית היא לייצב את האזור במהירות המקסימלית, וזאת גם אם הדבר יחייב פשרות לטווח הרחוק – גם על חשבון בעלות בריתה.

אולי יעניין אתכם

עוד במדיני השגרירות העשירית בירושלים: קולומביה חנכה הבוקר את שגרירותה החדשה בבירה

עוד במדיני כשהזול עולה ביוקר: גרסת המעצמות

השלכות הגישה העסקית של טראמפ

כבר כעת ניתן לזהות דפוס של התפשרויות אמריקאיות המעידות על  העדפה של גישה "עסקית" על פני הכרעה:

• מול חמאס: אמירות מוזרות של הנושאים ונותנים מטעם הממשל שמצאו בין אנשי חמאס "אנשים נחמדים שניתן לעשות איתם עסקים" משקפות נכונות אמריקאית לא ללכת עד הסוף מול מבצעי שואת 7 באוקטובר, אלא להסתפק ב"הודנה" למספר שנים, תוך השארת יכולות מסוימות בידי הארגון.
• מול איראן: בוועידת אסלאמבאד האחרונה ראינו הסכמה אמריקאית עקרונית להשהיית העשרת האורניום למשך 20 שנה – פתרון הדוחה את הבעיה אך אינו מפרק את התשתית הגרעינית מהיסוד.
• מול חיזבאללה: ארה"ב החלה להטיל מגבלות על המשך הפעילות הצבאית הישראלית בלבנון, תוך הפגנת "הבנה" למצוקות ממשלת לבנון וחשש מקריסת המדינה, מה שמותיר את חיזבאללה עם יכולת שיקום משמעותית.

התהליכים המדיניים  והפתרונות המוצעים על ידי ארה"ב בשלושת החזיתות העיקריות, מובילים, לפחות  בנקודת הזמן הזו, לפתרונות המותירים את היריבים בעמדות התאוששות והמשך פעילות.

חזית חמאס והזירה הפלסטינית

• הפתרון המוצע: הקמת "מועצת שלום" וכוח רב-לאומי לניהול רצועת עזה.
• המגבלה והסיכון: קיים חשש כבד שהכוח הבינלאומי יהיה חסר יעילות, בדומה למודל יוניפי"ל. חמאס וארגוני הטרור עלולים לנצל את המצב כדי להיטמע באוכלוסייה ולשקם יכולות מתחת לרדאר בזמן שחופש הפעולה של צה"ל מוגבל בשל נוכחות בינלאומית.

חזית חיזבאללה ולבנון

• הפתרון המוצע: הקמת קואליציה ללחץ מדיני וכלכלי על ממשלת לבנון, תוך חיזוק צבא לבנון.
• המגבלה והסיכון: בהקשר האזורי ארה"ב מגבילה את אפשרויות הפעולה הצבאיות של ישראל בלבנון באופן משמעותי, כך שהסיכון שחיזבאללה יישאר ככוח דומיננטי במסגרת הסדר חלקי שנועד לקנות שקט תעשייתי, מבלי לטפל בשורש האיום על צפון ישראל, גדול למדי.

חזית איראן והמפרץ

• המיקוד בגרעין: ארה"ב נוטה להתמקד בבלימת תוכנית הגרעין כ"יעד עליון", אולי בעצם היעד היחיד.
• המגבלה והסיכון: זניחת הטיפול בטילים הבליסטיים ובתוקפנות האזורית.

באשר לתמונה האזורית הכוללת, ארה"ב עלולה להשלים עם דומיננטיות מסוימת של טהראן במפרץ ("העידן האיראני"?), דבר שיאפשר לאיראן לשמר את מנגנוני ה"פרוקסי" שלה ולייצר עבור עצמה הגמוניה אזורית מחודשת המאיימת על ישראל בטווח הרחוק.

ההסדר המסתמן יהיה ניצחון לציר הטרור

הרצון של ארה"ב להגיע להסדרים מהירים משפיע באופן ישיר על חופש הפעולה הישראלי:

• ישראל תידרש לסיים מהלכים צבאיים בלוחות זמנים דחוקים, גם אם יעדי "טיפול השורש" טרם הושלמו.
• המדיניות האמריקאית דוחפת להסתמכות על הסכמים בינלאומיים מתפוררים במקום על נוכחות צבאית פיזית.
• הצורך האמריקאי ביציבות אזורית עלול להגביל יכולות ישראליות עתידיות לפגוע במרכזי הכובד של האויב בלבנון או באיראן.

אם השיחות בין ארה"ב ואיראן יובילו להסדרים שיקפיאו את המצב הקיים פחות או יותר, בכל הזירות – תמורת "התחייבויות" אלו ואחרות של האויבים שלנו ל"הודנה" או "אי לוחמה" – זה יהיה ניצחון ברור של ציר הטרור. הסדר שכזה הוא מילה מכובסת להיערכות מחדש לנקודת זינוק נוספת בתכנון השמדתה של מדינת ישראל. בתרחיש גרוע זה, שאיננו בלתי אפשרי, מדינת ישראל  תידרש לפעול עצמאית.

בשלב המיידי ישראל תהיה חייבת לוודא לכל הפחות כי כל הסדר בעזה, לבנון או איראן, יאפשר לה אכיפה צבאית עצמאית במקרים של הפרות הסכמים ואיומים מתהווים, בין אם הדברים ייאמרו בצורה מפורשת, בין אם ייחתמו בהסכמי צד חשאיים עם ארה"ב.

במציאות שכזו, מדינות רבות סביבנו תעמודנה אף הן מול ציר שיעי תוקפני יותר. מדינות המפרץ  תהפוכנה לבנות ערובה של משטר קיצוני ואלים,  מונע על ידי מהפכנות שיעית המסיתה אוכלוסיות שיעיות בתחומן. מדינות אלה תהיינה השותפות הטבעיות שלנו, ולא ירחק היום בו מדינת ישראל תצטרך לקחת את ההובלה במלחמה מול  איראן וחיזבאללה, כמובן נגד החמאס ושרידיו. מדינות האזור תצטרפנה למלחמה, בצורה סמויה או גלויה.

כאשר זה יקרה, האינטרס של ארה"ב שתרצה לשמר את השפעתה באזור, יהיה ללוות את התהליך, הן בציוד והן בארגון מערכי ההגנה על מדינות האזור. יהיה אשר יהיה ולא משנה איזה תרחיש מדיני/צבאי יתממש בפועל, אם מדינת ישראל חפצת חיים, היא חייבת להמשיך במלחמת חורמה אקטיבית מול הפועלים להשמדתה.

תא"ל (מיל.) חנן גפן הוא מפקד 8200 בעבר