היכן שתעבור המחרשה: מבצע "מחרשת הכסף" משיג תוצאות בצפון

מעולם לא היה פער עצום כל כך בין מצב המלחמה בשטח לבין התיווך וההצגה שלו כלפי הציבור. חלק מסוים מהפער הזה קשור בעובדה שבצבא בוחרים להציג הרבה פחות את תמונות ההרס מכפרי דרום לבנון לעומת מה ששחררו מההרס שנעשה בזמנו בשכונות הטרור בעזה. ייתכן שזה קשור בכך שבעזה, אחרי האסון הנורא בשמחת תורה, היה רצון גדול יותר בצה"ל להציג לציבור איך נראות היום הערים המקוללות שהוציאו מתחת ידן את הטבח המתועב, בעוד ההתנהלות ביחס לכפרי הטרור בלבנון כבר נעשית באופן מחושב הרבה יותר, כשבצבא מעדיפים להתמקד בעבודה ובהשמדה ופחות בעיסוק התקשורתי והציבורי סביב העניין.

אלא שהחלק הגדול יותר בפער הזה קשור כבר בנו, כלי התקשורת, וגם בעובדה שאנחנו נמצאים בעיצומה של מערכת בחירות. עיתונאים ופוליטיקאים שמחפשים תוצאה מאוד מסוימת במערכת הבחירות הקרובה, הדבר האחרון שהם רוצים זה להראות את ההישגים חסרי התקדים שמתרחשים בימים אלו בחלקים גדולים של לבנון. אם הייתה דרישה אחת מרכזית, ענקית, של תושבי הצפון ושל ראשי היישובים שם במהלך המלחמה, היא התמצתה בדיוק במה שקורה כרגע בדרום לבנון – השמדה טוטלית של כפרי הטרור. זה מה שהצבא עושה כבר שבועות ארוכים. משמיד בית אחרי בית, מבנה אחרי מבנה, יישוב אחרי יישוב, קו כפרים אחרי קו כפרים. השם הרשמי של מכונת ההרס הנהדרת הזאת הוא 'מחרשת הכסף', וזה כל ייעודה – לדאוג שאנשי דרום לבנון, שרובם ככולם הם תומכי חיזבאללה מובהקים וקשורים אליו בקשרי משפחה ובהזדהות אידאולוגית, פשוט לא יהיה להם לאן לחזור בסוף התמרון הזה.

כל האזור הזה עובר עכשיו תהליך של עזתיזציה. במילים אחרות, את אותו תהליך הרס יסודי שצה"ל ביצע ברבים מערי עזה ושכונותיה הוא מבצע עכשיו בדרום לבנון. זה מה שביקשו תושבי הצפון לכל אורך המלחמה, וזה מה שהם מקבלים עכשיו, וכך צריך. אין יום שבצה"ל לא מאתרים תשתיות טרור. כל רגע שהצבא פועל שם הוא זהב טהור מבחינה ביטחונית, כי זה עוד רגע שבו מחסלים לאויב מפקדות ומחסנים, משמידים תת־קרקע, אמצעי לחימה ונכסים נוספים. וגם מחסלים מחבלים, בהיקפים שהם חסרי תקדים לעומת מה שהיה בעבר. ובמה מתמקדים בתקשורת ובקרב מפלגות האופוזיציה – בכך שלא מורידים רבי קומות בביירות. שלא יובן לא נכון, ההתערבות האמריקנית הבוטה בשאלה מה מותר ואסור לישראל לבצע בלבנון היא תקדים מסוכן מאוד, ואסור שתימשך, אבל אין לה נגיעה להישגים המדהימים שצה"ל משיג יום יום ושעה שעה בלבנון. "המצב של חיזבאללה קשה מאוד, והוא משווע להפסקת אש", עדכן הרמטכ"ל אייל זמיר את השרים בישיבת הקבינט האחרונה. "חיזבאללה לוחצים על איראן לפגוע בנו בתגובה למה שאנחנו עושים בלבנון", המשיך ראש חטיבת מחקר באמ"ן את דברי הרמטכ"ל.

בשלב הזה התפרץ השר אלי כהן ואמר שהדברים שנאמרו מוזרים בעיניו. "יש לנו חיילים הרוגים ואנחנו צריכים להיזהר שלא להרגיז את חיזבאללה?", שאל בזעם. "צריך להודיע שחיזבאללה מפר את הפסקת האש, ואנחנו לא צריכים ללכת על ביצים". לכאורה הזעם של שר האנרגיה כלפי הצבא אינו מובן. הרי לא צה"ל מבקש לעצור או להגביל את הפעילות. זה הדרג המדיני שעושה זאת, בעקבות דרישת טראמפ. שרים שנכחו בחדר העידו שאומנם הזעם יצא על הצבא, אבל למעשה הוא נועד לאוזני ראש הממשלה. "אנחנו לא מחשבים את צעדינו לפי איך שאיראן תפעל, אלא לפי עמדת ארצות הברית", השיב לו שר הביטחון ישראל כ"ץ, בתשובה מעט מביכה. מילא לקבל את המגבלה שמציבה ארצות הברית, אבל עוד לנפנף בה? "אנחנו רוצים לפעול", לקח הרמטכ"ל שוב את זכות הדיבור. "אנחנו מתנגדים למשוואות הקיימות. יש לנו מפקדות חיזבאללה שאנחנו רוצים לתקוף (בביירות, ז"ק). אם נתקוף אותן זה גם יפגע ביכולות חיזבאללה לפעול ויקל עלינו את התמרון, אבל אנחנו עושים את מה שהדרג המדיני אומר לנו". כששאלה השרה מירי רגב אם השהות של צה"ל בבופור תגן יותר על תושבי הצפון, הסביר זמיר שהבופור זה למעשה טווח הביטחון של מטולה. לה אין תשעה קילומטר, כפי שיש בין מרבית היישובים לבין נהר הליטני. "זה רכס שולט וזה גם סמל, וברור שהוא משנה את כללי המשחק", הסביר הרמטכ"ל. כששאלה רגב מה מעשיה של לבנון כדי להילחם בחיזבאללה, הגיע תורו של הצבא לתת תשובה מביכה. "הם מנסים לבנות תוכנית איך להילחם בחיזבאללה, אבל האמת היא שרמת האמון שלנו בהם נחלשה", השיב לה ראש חטיבת מחקר באמ"ן. רמת האמון נחלשה? מדהים שהגוף שאחראי על ייצור מודיעין עדיין מחזיק ברמת אמון כלשהי כלפי הבובה הלבנונית חסרת האונים, ושרק לאחרונה הוא הגיע למסקנה שרמת האמון שלו בבובה נחלשה.

אולי יעניין אתכם

עוד בצבא וביטחון הפשיעה במגזר הבדואי – פצצה מתקתקת מבפנים

עוד בצבא וביטחון ההצלחה מסחררת: החות'ים נערכים לפלישה לישראל

מלחמות עושים גם עם ידידים

"צריך לפגוע לא רק בחיזבאללה אלא גם במדינת לבנון", הזכיר השר כהן נשכחות. זוכרים את האמירה הישראלית הקבועה במשך שנים – להחזיר את מדינת לבנון לתקופת האבן? את אותם דברי רהב שהיום עושים אצלנו הכול כדי לברוח מלממש אותם? "אצלנו יש פגיעה בכלכלה ופגיעות מערכתיות במדינה, ולא יכול להיות שאצלם הכול רגיל", המשיך שר האנרגיה. הראשונה שיצאה חוצץ נגד ניהול קווי המלחמה שלנו על ידי וושינגטון הייתה השרה אורית סטרוק. "חייבים למשבר את האירוע", פנתה לראש הממשלה. "זה לא רק שאסור לקבל את זה שיורים על היישובים שלנו, אלא גם אסור לקבל את הנורמה שטראמפ אומר לנו מה לעשות. ובטח אם טראמפ הולך להסכם נורא עם איראן, והעולם הערבי מסתכל עליו כעל מתקפל. אסור לנו להיות מזוהים עם ההתקפלות הזו". מתברר שלא רק נתניהו וכ"ץ מוכנים לקבל את המגבלה האמריקנית.

"אני לא מציע לוותר על ההדגשה של הקשר בינינו לבין ארצות הברית", התייחס שר החוץ גדעון סער לדבריה של סטרוק. "גם אם זה קשה עכשיו, זה משתלם לטווח ארוך שיראו את הקשר הזה". שר הביטחון כ"ץ הסכים איתו והדגיש את הישגי התמרון בלבנון. "המשוואה צריכה להיות שאם יהיו רחפנים אז לא יהיו תושבים בדאחייה, אבל מה שמונע את זה הוא נשיא ארצות הברית". ראש הממשלה נתניהו גילה לשרים שהוא משוחח עם הנשיא טראמפ כל יום. "לא את כל ההצעות שלנו הם מקבלים, אבל לעיתים כן", עדכן. "צריך כל הזמן לעבוד על הקשר הזה. אין לנו רגע מנוחה, לא מול האויבים שלנו ולא מול הידידים שלנו". ואז הוא הוסיף את המשפט שצ'רצ'יל אמר בזמנו על כך שמאוד קשה לנהל מלחמה עם בעלי ברית, אבל עוד יותר קשה לנהל מלחמה בלי בעלי ברית.

שאול יעזור

מה שמוביל להחלטת הממשלה לאשר ביום שלישי האחרון תקציב של חמישה מיליארד שקלים להמשך פיתוח יישובי הצפון שבקו העימות (עד תשעה קילומטרים מהגבול). ביחד עם החלטות קודמות שאושרו בעבר זה מגיע ל־12 מיליארד שקלים שמושקעים באותם אזורים. במה עסקו הכותרות בתקשורת ביחס להחלטה הזאת? בנוכחות הדלה של השרים בישיבה ובאלו שהגיעו באיחור. זה פשוט בלתי נתפס. מי שדיווח על כך הרי יודע שהדיונים האמיתיים נערכו בשבועות שלפני כן, ושהישיבה היא אקט פורמלי בלבד. אבל זה לא הפריע לטשטש מציאות, לספר סיפור פיקטיבי ולהשאיר את החלק החשוב באמת, שזה תוכן ותקציב התוכנית, לשורות האחרונות של הדיווח. וזה במקרה הטוב, באותם מקרים שבהם השאירו בסיקור מקום לתוכן ההחלטה ולכסף הרב שהוקצה לה. במציאות אושרה השבוע החלטה על תוספות תקציב בנושאי בריאות, מיגון, תיירות ותשתיות. במציאות הפיקטיבית שעליה סיפרה התקשורת עסקו באיזה שר היה באותו זמן בבר מצווה. זו מנוולות שאין דומה לה. על מה יצא קצפם של ראשי היישובים, שתקפו את ההחלטה למרות התועלת הרבה שבה? על כך שהיא התבססה על המלחמה הקודמת ושלא קיבלו את דרישתם להוסיף עוד כמה מאות מיליוני שקלים על רקע המלחמה הנוכחית. וגם על כך שמשרד האוצר לא מתלהב להוסיף עוד הטבות מס ליישובי הצפון. אגב, יש לכך רציונל מאוד הגיוני. הרי יישובי הגבול ששוכנים עד שני קילומטרים מהגדר כבר מקבלים את המקסימום האפשרי, ואם ירחיבו את אותן הטבות מס גם ליישובים שנמצאים עד תשעה קילומטרים מהגבול, זה ישחק את היתרון שיש לקריית שמונה ולשלומי על פני נהריה ומעלות ויגרום לכך שאנשים יעדיפו להגיע דווקא ליישובים המרוחקים יותר, אם ההטבה היא אותה הטבה.

בכלל, אפשר גם לראות את זהות ראשי המבקרים ולהבין מאיפה מגיעה הביקורת. לדוגמה, ראש המועצה של מטולה, דוד אזולאי, אדם עתיר זכויות ומסור לתפקידו, שהצטרף בשנה האחרונה לישראל ביתנו. גם אם יהיה ברשימתה הקרובה לכנסת וגם אם לא, הוא היום מזוהה מאוד עם אביגדור ליברמן. יש בכלל אפשרות שהוא לא יבקר את הממשלה, לא משנה מה היא תעשה? או לדוגמה ראש עיריית קריית שמונה, אביחי שטרן, שמחובק תקשורתית יותר מכל ראש מועצה אחר, ובצירוף מקרים מדהים הוא גם הקול הביקורתי ביותר כלפי הממשלה. זה לא שבליכוד לא טעו כלפיו בענק כשהחרימו אותו בעבר ולא הגיעו אליו, רק בגלל שהוא ניצח את מועמד הליכוד בקריית שמונה. יחס בהחלט לא ראוי. אבל הטעות הזאת כבר הובנה ותוקנה, כשישיבת ממשלה כונסה בקריית שמונה, כולל החלטה להקצות הרבה כסף לעיר, כשראש העיר ישב צמוד לנתניהו. חלק מגורמי המקצוע חשבו שההחלטה לא טובה, כולל השר הממונה על הצפון זאב אלקין, אבל הוחלט ללכת עליה כי זה מה שביקש ראש העיר. אחרי שקיבל את הכול בחר שטרן להמשיך ולטנף. זוכרים את הנסיעה המצולמת והמתוקשרת של נפתלי בנט לקריית שמונה? לרגע היה נראה שבנט הולך על אירוע קריית שמונה בכל הכוח, ומי יודע, אולי אפילו היו מוצאים מקום ברשימה לכנסת גם לראש העיר. אלא שאז נערכה אותה ישיבת ממשלה בקריית שמונה, כולל כל התקציבים שאושרו, והבאזז בקמפיין של בנט לכיוון הזה ירד משמעותית.

צריך להגיד ביושר שאי אפשר לשפוט אף אחד, בטח לא אחרי מה שעברה קריית שמונה במלחמה הזאת, בעיקר בסבב הראשון שבו היא פונתה למלונות ברחבי הארץ. אבל באותה נשימה צריך גם להזכיר שהמדינה הצילה את העירייה באותם ימים. כבר בפינוי של העיר תפקוד העירייה קרס לגמרי, והממשלה נאלצה לשלוח את השר חיים כץ לנהל את פינוי העיר ואת כל סיפור המקומות בבתי המלון. הפינוי מספר סיפור גדול בהרבה. למרות תקציבים משמעותיים שהוקצו לעיר מאז שהחלה המלחמה, שיעור הביצוע והמימוש של אותם כספים הוא נמוך. עיריית קריית שמונה לא מצליחה לבצע ולממש לא מעט מהכסף שהוקצה לה. איך מכסים ומטשטשים תפקוד מקומי לא מספיק טוב? צועקים בקול רם ומתלוננים שכולם נגדך, ואולי בכך מצליחים להסתיר את התפקוד הלקוי.

בעירייה פנו בזמנו לשאול גולדשטיין שיבוא כפרויקטור. הוא עזב הכול ובא לעזור. הוא עדיין שם, אבל גם עליו מספרים שאין יום שהוא לא מתחרפן מההתנהלות המקומית. אחד מרגעי השיא נרשם כשהשר אלקין ניסה לעודד את שטרן לשפץ את האצטדיון העירוני כמה שיותר מהר כי מדובר בסמל עירוני. האחרון העדיף לשפץ קודם את מוסדות החינוך, וייאמר לזכותו שההסבר גם היה הגיוני – מתוך הנחה שלאצטדיון יגיע הכסף גם בעתיד, אבל תקציב למוסדות חינוך מי יודע מתי יהיה שוב. כשנשאל בוועדת הכלכלה בכנסת מדוע הוא ממתין עם שיפוץ האצטדיון, הסביר כאמור באריכות את ההיגיון שבכך. אלא שככל הנראה היה מי שהעיר לו בנושא, וכעבור זמן קצר ראש העיר צילם סרטון מתוך האצטדיון ובו הסביר איך מזניחים את האצטדיון ולא מתקצבים את השיפוץ שלו. לשר אלקין זה כבר היה אירוע אחד יותר מדי, ובשלב הזה גם הוא נשבר מהניסיון לשמר קשר עם ראש העיר. זה לא שאין מה לשפר בתחום השיקום והתקצוב של יישובי הצפון וגם ביחס למערכה בלבנון. תמיד יש. אבל לייצר עולם הפוך, דווקא באחת המערכות המרשימות שהיו כאן זה שנים, ולתאר אותה כחרפה וכישלון? בסוף יש כאלו שעוד יכולים להאמין למה שמספרים בתקשורת.

הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך

לתגובות:

[email protected]