משוואה ריבועית: איך פותרים את מאזן האימה שאיראן מקדמת?

בשעות הצהריים של יום שני השבוע, לאחר פחות מיממה של לחימה מול איראן, הגיעה ההודעה הרשמית מפי דובר צבא איראן כי איראן נוצרת את האש בשלב הזה. אבל הוא הוסיף ואמר כי "אם ישראל תמשיך בפעולות התוקפניות שלה בלבנון, כולל בדרום לבנון, יינקטו נגדה צעדים חמורים, קשים ומוחלטים יותר מהקודמים". להודעה זו התווספה הצהרתם של אנשי משמרות המהפכה: "הרגעים הללו הם רגעים היסטוריים. העם האיראני כופה משוואות חדשות על האויב הציוני המר". המסר היה ברור: האיראנים מתעקשים על משוואה חדשה מול ישראל והכניסו לתוכה את כל לבנון, כולל דרום לבנון, במטרה לרסן את ישראל מלפעול נגד חיזבאללה.

מי שעוד פועל לריסון ישראל הוא נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שלפחות פומבית דורש מישראל איפוק. ערב פתיחת משחקי המונדיאל (חמישי), טראמפ אינו מעוניין בהצתת האש מחדש. המשטר האיראני מזהה נשיא אמריקני שלהוט להגיע להסכם, ומתמלא תעוזה וביטחון עצמי. התבטאויותיו החוזרות ונשנות של טראמפ על ההסכם הקרוב, בנוסף לשיחת הצעקות המפורסמת בינו ובין נתניהו, מגבירות באיראן את הרושם שהסדק בין ירושלים לוושינגטון הולך וגדל, דבר הגורר הקשחת עמדות. המסרים הלוחמניים שיוצאים מפי דוברי המשטר מבהירים כי הוא לא נרתע מעימות נוסף. לא בטוח שכך הם פני הדברים מתחת לפני השטח, אבל נדמה כי איראן היא זו שמכתיבה את הקצב ומשרטטת קווים ומשוואות.

בתקיפה הישראלית ברובע הדאחייה בתחילת השבוע פגע צה"ל באופן כירורגי במפקדה של ארגון הטרור חיזבאללה. התקיפה בוצעה בעקבות שיגור רקטות של חיזבאללה לעבר יישובי הצפון. אך המשטר בטהרן – שניסה לשרטט משוואה שלפיה תקיפת מטרות טרור ברובע הדאחייה בביירות תיענה בתקיפה איראנית לעבר מרכזי אוכלוסייה בישראל – אכן שיגר מטח טילים לישראל. וישראל, למרות לחצים שהופעלו עליה, לא נותרה חייבת והשיבה אש. הצורך בתגובה לירי האיראני היה ברור, אך היו גם גורמים שטענו שבכך ישראל שיחקה לידיה של איראן וחיזקה את הזיקה בין איראן ללבנון.

השדר מישראל היה סירוב מוחלט לקבל את המשוואה האיראנית. צה"ל ביקש להראות שהוא אינו מתכוון להוריד את הרגל מהגז, ותקף בעוצמה תשתיות טרור של חיזבאללה ברחבי דרום לבנון. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו מיהר להבהיר בהצהרה לתקשורת: "איראן וחיזבאללה ניסו לכפות עלינו משוואה חדשה, והמשוואה הזו היא בלתי נסבלת ובלתי מתקבלת על דעתי. לא במשמרת שלי". שר הביטחון ישראל כ"ץ אמר גם הוא ש"כל ניסיון איראני לקשור בין לבנון ואיראן ייענה בעוצמה רבה כפי שקרה השבוע". והרמטכ"ל זמיר הוסיף: "הניסיון האיראני לקבוע משוואות ולשנות את המציאות – ייכשל".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר ההצלחה מסחררת: החות'ים נערכים לפלישה לישראל

עוד מאת רבקי גולדפינגר נרצח בפיגוע ירי בבנימין: מרדף נרחב אחר מחבל

גם פעיל ההסברה יוסף חדאד התקומם על המשוואה שיצרה איראן, וטען ברשת החברתית: "אחרי שתקפנו באיראן צריך עוד צעד אחד – תקיפות עצימות בדאחייה. למה? כי המשטר האיראני הכניס את עצמו לזירה כ'מגן לבנון' והציב משוואה שאומרת: תקיפה בדאחייה = תקיפה איראנית נגד ישראל. אז לא רק שאנחנו לא יכולים להכיל את המשוואה הזאת, אלא אנחנו צריכים לגרום לאיראנים ולמזרח התיכון כולו להבין שכל ניסיון איראני להתערב ולתקוף את ישראל בשם 'הגנה על לבנון' יגרום לחורבן ענק בביירות. הם מנסים לכפות איחוד זירות? אז אנחנו צריכים לגרום ללבנונים עצמם להתחנן לניתוק זירות. זו השפה במזרח התיכון", טען.

כך או אחרת, נראה כי ישראל שוללת כל ניסיון של משטר האייתוללות להכתיב את המציאות. בתקיפת הדאחייה בתחילת השבוע ניסתה ישראל לשבור את המשוואה שאיראן כפתה עליה וכך גם בתקיפתה באיראן, אך היא עדיין מאמצת את המשוואה שתקיפה של חיזבאללה ביישובי הצפון תוביל לתקיפה ישראלית בביירות. האם אימוץ משוואות (בין אם באופן פסיבי או באופן אקטיבי) שפוגעות בחופש הפעולה של צה"ל, עלול לפגום בהרתעה הישראלית? האם ישראל תצליח לשנות את כללי המשחק ולהקריס את "משוואת לבנון", שלפיה תקיפה ישראלית בלבנון תוביל לתגובה איראנית? והאם בכוחה של ישראל לנתק בין הזירה האיראנית לזירה הלבנונית?

"איראן נמצאת במלכוד"

תת־אלוף במילואים ארז וינר, יושב ראש תנועת 'הביטחוניסטים', רואה בהתנהלותה של איראן מול ישראל, ובקביעת משוואות חדשות מצידה, ניסיון נואש להגן על חיזבאללה: "איראן מבינה שהיא צריכה לעשות כל מאמץ כדי לשמור על הפרוקסי שלה. היא רואה איום בתהליך שמתחיל להתפתח בין ישראל ובין ממשלת לבנון, והיא רוצה לעשות הכול כדי לעצור אותו", מסביר וינר. "חיזבאללה ניסו לאיים על הממשלה הלבנונית באיומים מפורשים. בעבר הם היו רגילים שזה עוזר, אבל הפעם להפתעתם לא רק שזה לא עזר, אלא שבממשלת לבנון אפילו מעיזים לדבר בגלוי נגד איראן ומגדירים את חיזבאללה כאויב לבנון. ומכאן, הצורך של איראן הוא לשמר את הפרוקסי המרכזי שלה. לצורך כך הם גם הפעילו את הפרוקסי הנוסף שנשאר להם, החות'ים, שגם הם ירו לעבר ישראל. אומנם זה היה טיל בודד אבל עשו ממנו יחסי ציבור גדולים. והם גם לא תקפו את המפרציות, אלא ירו לערב הסעודית גם מתימן, כנראה מתוך רצון עז להשאיר את טראמפ בחוץ. זאת מלחמת הפרוקסי", קובע וינר. "איראן מגינה על הפרוקסי שלה בלבנון, היא נעזרת בפרוקסי שלה בתימן ומנסה ליצור את משוואת יישובי ישראל מול הדאחייה. ישראל פועלת בדרום לבנון, ואיראן, שלא מרוצה מכך, מנסה ליצור משוואה חדשה: לבנון תמורת ישראל. איראן אומרת למעשה: אם אתם תמשיכו לתקוף בלבנון  רבתי – אנחנו נתקוף בישראל".

הם לא מבינים שזאת משוואה שלא יכולה להתממש?

"אני חושב שההנהגה האיראנית מבינה את מצבה. הם לא מנותקים לגמרי. רק שהם נמצאים בסוג של מלכוד 22, מלכוד שלא משנה מה יעשו, עדיין יחטפו. איראן נמצאת במלכוד הזה. אם היא תחתום על העסקה שטראמפ רוצה ותוותר על הגרעין ועל הורמוז – אז היא תוותר למעשה על השלטון. מצד שני, אם היא לא חותמת על העסקה של טראמפ והוא מתעקש על המשך המצור, המשטר יגיע לקריסה כלכלית והתמוטטות. ולכן איראן בעיקר משחקת על זמן", מסביר וינר, "בכל התהליך הזה של האיומים, והמשא ומתן, ואולי כך ואולי אחרת – הם משחקים על זמן. כמו שאומרת הבדיחה היהודית, עד אז או שהפריץ ימות או שהכלב ימות. הם אומרים לעצמם שאולי מתישהו העולם או דעת הקהל בארצות הברית יקומו על טראמפ ויגידו לו: מספיק עם המלחמה שמשפיעה על מחירי הנפט ומצרי הורמוז".

בהחלט מתחילים לשמוע קולות כאלה בארצות הברית ובאירופה.

"חד־משמעית. האיראנים בסוף פועלים באופן רציונלי. הם אומנם פונדמנטליסטים קיצוניים ובעלי אידאולוגיה חשוכה, אבל הם יודעים לקרוא את תמונת העולם. הם מבינים שהם צריכים לשרוד עד שטראמפ יסתבך עם דעת הקהל בארצות הברית, בחירות האמצע או לא משנה מה".

יש גם את הבחירות בישראל, שלך תדע מה יהיה בסופן.

"נכון, לכן האיראנים אומרים לעצמם: אנחנו צריכים להשאיר את הראש מעל המים ולהחזיק מעמד. וכדי להחזיק מעמד אנחנו נאיים, ואנחנו נבטיח, ונדבר, ונסכם, ולפעמים נירה על המפרציות או על ישראל, אבל כל הזמן נשמור את זה מתחת לרף הפיצוץ הגדול, כי פיצוץ גדול לא משחק לטובתנו".

אבל בכך שהם מגדילים את המשוואה וכוללים את דרום לבנון, הם למעשה מגדילים את הסיכוי להגיע לפיצוץ, לא?

"הם משחקים פה משחק מסוכן מאוד שאף אחד לא יודע באמת לאן הוא ייקח אותם. אנחנו הרי פועלים בלבנון. אם הם לא יירו בתגובה – הם יוצגו כחלשים. ואם הם יגיבו בירי, אנחנו נתקוף עוד פעם והפעם נעשה משהו יותר משמעותי. התקיפה השבוע באיראן הייתה מעין סימון דרך", הוא מבהיר, "פגיעה במכ"מים, ביכולות הגנה אוויריות, במפעל הפטרוכימי. מדובר בסימון דרך לאן זה ילך בשלב הבא. הם יודעים שאנחנו יכולים. הוכחנו כבר שאנחנו יכולים. והם מבינים שאם זה יצא מכלל שליטה והכלה אז גם האמריקאים יצטרפו, בוודאי אם הם יפגעו באינטרסים האמריקניים. לכן הם משחקים משחק מסוכן מאוד, אבל לא בטוח שיש להם משחק אחר, כי כאמור הם במלכוד, ומה שהם לא יעשו הם יוצאים לא טוב".

על הטראמפ ועל העוקץ

האיראנים היו יכולים להישאר עם המשוואה של הדאחייה. למה להם להסתבך עם משוואה גורפת כזאת?

"כי המשוואה של הדאחייה מפריעה להם", אומר וינר, "מכיוון שישראל התקדמה בעקביות במשא ומתן עם ממשלת לבנון. ממשלת לבנון מעיזה פנים מול חיזבאללה. ממשלת לבנון אומרת לאיראן: 'תתעסקו בעניינים שלכם ולא בעניינים שלנו'. האיראנים רוצים להצטייר כמגן לבנון ולאיים על ממשלת לבנון שלא תמשיך בכיוון שהיא הולכת אליו".

אבל זה בהכרח מוביל לפיצוץ הבא מול איראן. האם עכשיו נגזר עלינו לחיות בסבבים?

"אין פה סבבים", מתעקש וינר, "אנחנו נמצאים במלחמת התקומה. זאת מלחמה שהתחלנו אותה מהנקודה הכי חשוכה בהיסטוריה שלנו, ומאז אנחנו רק עולים ומתרוממים. התחלנו מ'חרבות ברזל' והמלחמה בעזה, עברנו לביפרים, חיסול נסראללה ו'חיצי הצפון', והשגנו שם הישגים גדולים. הרחקנו מאיתנו איום מטורף, שאנחנו רק עכשיו מבינים עד כמה הוא היה עמוק ועד כמה היה לפתחנו. מ'חיצי הצפון' עברנו ל'עם כלביא'. שברנו את מחסום הפחד שהיה במשך עשרות שנים מפני תקיפה באיראן. וברגע שראינו שהאיראנים חוזרים ומתעצמים, יצאנו ל'שאגת הארי'. כשחיזבאללה הצטרף תקפנו אותו והרחקנו אותו מהגדר. כך שלא מדובר בסבבים, אלא במלחמה אחת רציפה ומתמשכת שבאה לתקן יותר מ־30 שנות ההזנחה והפקרות ביטחונית, מאז הסכמי אוסלו ועד 7 באוקטובר. וכשאתה בא לתקן יותר מ־30 שנות הזנחה, זה לא נגמר בשנה־שנתיים".

אי אפשר היה לפעול יותר בעוצמה ולקצר תהליכים?

"את שואלת האם אפשר היה לעשות את זה טוב יותר? בוודאי. אני משוכנע שהרבה דברים אפשר היה לעשות אחרת, בעיקר בלחימה בעזה ובסוגיית החטופים והסיוע האזרחי, אבל אתה נמצא בסוג של מערכה שהיא באמת חסרת פרופורציה בכל קנה מידה, בטח ישראלי ואפילו בין־לאומי, ואתה לומד תוך כדי הליכה".

יש גם את המגבלות הבין־לאומיות, כמו טראמפ שהודף ובולם אותנו פעם אחר פעם.

"אני מאמין, כמאמר השיר 'על הדבש ועל העוקץ', שטראמפ הוא הרבה דבש ומעט עוקץ".

למרות ההתנהלות שלו כלפינו, גם בשבוע הזה?

"יש לך ספק בזה? מספיק להשוות מה ביידן עשה לנו".

תיקח כדוגמה את עצירת המלחמה ב'שאגת הארי', שהעניקה חמצן למשטר האיראני שהיה כבר מוכה וחבול. הוא פועל מפרספקטיבה מערבית וגורר את מדינת ישראל לסיטואציות בלתי אפשריות.

"בסוף אנחנו בעלי ברית ויש בינינו זהות של אינטרסים, גם אם אנחנו לא חולקים את כל האינטרסים ואת כל התהליכים אחד לאחד. יש פה בעלת ברית מהמעלה הראשונה שהייתה איתנו לכל אורך הדרך, שיתפה איתנו פעולה, נתנה לנו את החבל הכי ארוך שקיבלנו מעולם מכל גורם אחר. ונכון, יש בינינו מחלוקות. אני מעדיף להסתכל על זה כמו ויכוח בתוך המשפחה".

אבל בשביל טראמפ איראן היא לא שאלה קיומית, ובשבילנו כן.

"גם בשביל טראמפ איראן היא סוג של משוואה קיומית – לא לקיומה של ארצות הברית, אבל כן למעמדו העולמי וליכולתו לפעול מול סין, רוסיה ועוד".

לגבי המשוואה שכפתה עלינו איראן – במצב שישראל תוקפת בלבנון ואיראן בתגובה תירה לכיווננו, איך ישראל צריכה לנהוג?

"ישראל תידרש לפגוע באיראן בצורה יותר משמעותית ממה שפגענו בה השבוע".

האם ישראל לא אימצה כאן משוואה של "שקט ייענה בשקט", כפי שנהגה בימים שלפני 7 באוקטובר?

"ממש לא, אין כאן שקט ייענה בשקט", הוא הודף, "עובדתית, אנחנו ממשיכים לתקוף בלבנון ולהילחם בחיזבאללה. יש כאן עניין של תיעדוף וריכוז מאמצים. אנחנו במצב טיפה מורכב, אבל בשורה התחתונה הכיוון הכללי הוא כיוון נכון. ואם נצטרך לעשות עוד סיבוב באיראן, נעשה עוד סיבוב באיראן. אנחנו נמצאים במלחמה אחת גדולה ואנחנו עם הישגים מטורפים. נכון, לא סיימנו את המלאכה, אבל אנחנו נחושים להכות באויב ולהמשיך קדימה".

מסר ישראלי ברור לאיראן

יוני בן מנחם, מזרחן וחוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מסביר כי התקיפה הישראלית השבוע באיראן נועדה לשבור את הקשר שטהרן יצרה בין הזירה הלבנונית לזירה האיראנית, ולהבהיר כי חופש הפעולה הישראלי אינו נתון למשא ומתן. "איראן מזהה שהמצב של חיזבאללה קשה והיא מבקשת לחזק אותו ולדאוג לו. מבחינתה, חיזבאללה נותר מרכיב אסטרטגי מרכזי במערך ההשפעה האזורי שלה. לכן, כל ניסיון לשנות את מעמדו או להגביל את פעילותו בלבנון נתפס אצלה כחלק ממהלך שמטרתו לצמצם את ההשפעה שלה באזור. לכן היא מתייצבת עכשיו לימין חיזבאללה".

"ישראל ביקשה לתקוף בדאחייה בביירות, במעוזי חיזבאללה בעקבות תקיפות שלו ביישובי הצפון", מתאר בן מנחם את השתלשלות האירועים, "למעשה, כך נוצרה המשוואה של הדאחייה מול יישובי הצפון. אלא שאז באה איראן, ובניסיון לשבור את המשוואה הזאת הבהירה שכל ירי של ישראל לעבר הדאחייה יגרור תגובה איראנית נגד ישראל. זאת משוואה נוספת של הדאחייה מול תקיפה איראנית. אלא שהשבוע, עם שוך האש בין איראן לישראל, הוגדרה משוואה חדשה על ידי איראן, שלפיה כל תקיפה ישראלית בלבנון, בביירות או אפילו בדרום לבנון, תיענה בפגיעה ישירה בשטח ישראל. בכך ניסתה טהרן ליצור זיקה ישירה בין הזירה הלבנונית לזירה האיראנית ולהרתיע את ישראל מהמשך פעילותה נגד חיזבאללה. בנוסף לכך, על ידי הצבת המשוואה החדשה היא גם מעבירה מסר ברור לכל השלוחות שלה במזרח התיכון שהיא מגינה עליהן ולא מפקירה אותן. היא מראה שהיא נאמנה למי שנאמן לה".

אבל למה שהאיראנים יכללו במשוואה את דרום לבנון? הם לא מבינים שהם מסבכים את עצמם ומפנים את האש לכיוונם?

"הם משוכנעים שהם יותר חזקים מישראל. מבחינתם אין מי שיכניע אותם, כי טראמפ מאותת שהוא לא רוצה מלחמה. הם בטוחים בעצמם. הם ממש שיכורי כוח, ולכן מרשים לעצמם לנהל שיח לוחמני. בכירים באיראן הזהירו השבוע שכל תגובה ישראלית נוספת תיענה במתקפות קשות. מפקד מפקדת החירום של איראן, מטה 'חאתם אלאנביאא', הגנרל עלי עבדאללהי, איים ב'התקפות הרסניות' על ישראל ותומכיה אם תימשך ההסלמה בלבנון. גם בכירים נוספים, ובהם יועצו של המנהיג העליון עלי אכבר ולאיתי, ויושב ראש הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף, האשימו את ארצות הברית וישראל בהפרת ההבנות ובהחרפת המשבר".

איך ישראל צריכה להתנהל מול זה?

"ישראל ניצבת בפני אתגר אסטרטגי גדול. היא מנסה להימנע מעימות עם הנשיא טראמפ, אבל לא יכולה להרשות לעצמה פגיעה בהרתעה שלה מול איראן. ידיה של ישראל כבולות כי טראמפ לא נותן לה לתקוף באיראן. בינתיים היא פועלת בדרום לבנון. היא לא נכנעת לתכתיבים. צה"ל פועל בימים אלו חזק בצור ובמרחבים נוספים בלבנון, עכשיו נראה איך איראן תגיב. זה המבחן".

מה ישראל אמורה לעשות מול איראן?

"למעשה, התקיפה הישראלית באיראן השבוע נועדה להעביר לטהרן מסר ברור שישראל לא תקבל שום ניסיון לכפות עליה כללי משחק חדשים או לפגוע בכושר ההרתעה שלה. ישראל מבקשת לנתק את הקשר שאיראן מנסה ליצור בין הזירה הלבנונית לזירה האיראנית, ולהבהיר שחופש הפעולה שלה נגד חיזבאללה בלבנון אינו יכול להיות קשור למשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן", מדגיש בן מנחם, "ישראל אמורה לשבור את המשוואות שאיראן קבעה, לא לתת להן להתקיים, אבל כמו שאנחנו רואים זה תלוי גם באור ירוק מטראמפ".

אי אפשר לשבור את הכלים ולהגיד: 'אדוני הנשיא, אנחנו חייבים להיות יותר נחרצים מולם'?

"לא, אנחנו צריכים את טראמפ. יש לנו מלחמה ארוכה מול איראן, ועד שהמשטר הזה לא נופל אנחנו צריכים את טראמפ".

אבל טראמפ מבחינתו בדרך להסכם, כך לפחות הוא מעיד על עצמו.

"הוא חושב שהוא יגיע להסכם, אבל בואי נראה לאן זה יתקדם. בינתיים איראן לא נותנת לו כלום. הוא משלה את עצמו. השבוע הוא הודיע שבעוד שבועיים תהיה חגיגה גדולה עם ניצחון מוחלט. אני סקפטי. מציע לבחון לאן הדברים יתפתחו באמת".

טראמפ לא מבין שההתנהלות הלהוטה שלו במשא ומתן רק מגבירה את התיאבון של האיראנים ומעלה את המחיר?

"ההיגיון של האמריקאים הוא היגיון שונה מההיגיון של האיראנים ושל הישראלים. הוא חי בסרט. בסוף הוא איש עסקים. הוא חושב שהוא עושה דיל. הוא לא מבין מה זה איראן, ואיך עובד ראש שיעי־ג'יהדיסטי קיצוני. הוא פשוט לא מבין את זה. העניין הוא שהחלטה של הנשיא האמריקאי בנוגע להסכם עם איראן תכריע לא רק את עתיד המשא ומתן עם איראן, אלא גם את מאזן הכוחות האזורי שנים קדימה".

האם לדעתך המצב שלנו היום טוב יותר או גרוע יותר ממה שהיה, נגיד, לפני 'שאגת הארי'?

"בסך הכול היום האיראנים הרבה יותר חלשים, וגם חיזבאללה חלש מאוד. הזמן משחק לטובת ישראל, אבל הכול תלוי מה טראמפ יבחר בסופו של דבר לעשות. בינתיים, בכל מקרה, למרות המשוואות שאיראן מתעקשת ליצור, אני משוכנע שישראל תמשיך לפעול נגד יעדי חיזבאללה בלבנון, כולל בביירות, בהתאם לצרכים הביטחוניים שלה, ותשמור לעצמה את הזכות להגיב בעוצמה על כל תקיפה איראנית שתבוא".