איראן מושכת זמן, ישראל שוב עלולה למצוא את עצמה לבדה בחזית

ארצות הברית מדברת בכמה קולות. שר החוץ מרקו רוביו הטיל השבוע ספק רב בסיכוי להגיע לפתרון דיפלומטי מול איראן, והאשים את איראן בהצבת דרישות "שערורייתיות, מגוחכות ובלתי מציאותיות", כלשונו. לעומתו, הנשיא דונלד טראמפ דווקא הבהיר במסיבת עיתונאים כי איראן "מנהלת איתנו שיחות ומדברת בנימוס רב". עוד ציין טראמפ כי "הפעולה הצבאית לא נראית נחוצה במיוחד כרגע. אנחנו רואים התקדמות לקראת סיום הסכסוך".

טראמפ אף נפגש (שני) בבית הלבן עם ראש ממשלת קטאר, השיח' מוחמד אל־ת'אני. השניים דנו בקידום המשא ומתן בין איראן לארצות הברית, כחלק מהמאמץ למנוע את חידוש המלחמה באיראן. הפגישה, שארכה כ־45 דקות, התקיימה בדלתיים סגורות. בפגישה הציג אל־ת'אני בפני טראמפ את המתווה הקטארי לסיום המלחמה. אל־ת'אני הבהיר לטראמפ כי מדינות המפרץ אינן מעוניינות במתקפה צבאית נוספת באיראן, וידאגו לקדם הסכם דיפלומטי בין הצדדים.

אך בעוד הנשיא טראמפ משדר אופטימיות בנוגע להתקדמות אפשרית במשא ומתן לסיום המלחמה, איראן מצידה מנסה לנצל את חולשתו הפוליטית בעקבות התבוסה בבחירות האמצע, כדי להקשיח עמדות. טהרן אומנם מאותתת לטראמפ שהיא מעוניינת במשא ומתן, אך דבקה בשבעת התנאים ששרטטה כמתווה אפשרי להגעה להסכם. נראה כי כל מטרתה של איראן בשלב זה היא למשוך זמן עד לארבעה בינואר, מועד השבעת הקונגרס האמריקני. או אז הדמוקרטים יהפכו לרוב בבית הנבחרים ובסנאט, ויפעלו למימוש מדיניותם לסיום המלחמה. רק השבוע הבהיר האקים ג'פריס, מנהיג הדמוקרטים בבית הנבחרים, את כוונותיו: "אנחנו נשים קץ למלחמה באיראן, בדרך זו או אחרת". איראן, שמאזינה רוב קשב לנעשה בקונגרס האמריקני, מבינה כי כל שעליה לעשות הוא לצלוח את הזמן הנותר עד למועד שבו ידיו של הנשיא האמריקני יהפכו כבולות – אף שעדיין תעמוד לו זכות הווטו.

טראמפ, שבינתיים שב ומצהיר כי מטרתו העיקרית היא להסיר את איום הגרעין האיראני, חפץ שההישג ההיסטורי יירשם על שמו. אלא שהאיראנים לא מוכנים בשום אופן לדון בסוגיית הגרעין קודם שארצות הברית תסיר את המצור הימי ואת הסנקציות הכלכליות מעליה. טהרן מתבצרת בהתעקשותה, אבל גם שם לוקחים בחשבון שהסיכוי לחזרה למערכה צבאית עדיין קיים. במסגרת ניסיונותיה לייצר הרתעה חשפה השבוע איראן עיר טילים תת־קרקעית חדשה, עמוסה בכלי תחמושת מתקדמים, כשהמסר לארצות הברית ולישראל ברור. ואומנם בשבועות האחרונים הכוחות האמריקניים שוב בדרכם למזרח התיכון. בסוף השבוע הקרוב אמורה נושאת מטוסים נוספת להגיע לאזור, וצבא ארצות הברית ערוך ומוכן לתקיפה באיראן. אך האם ריבוי הקולות בארצות הברית על חזרה למשא ומתן, לצד אפשרות לתקיפה באיראן, הוא בגדר מסך עשן על כוונותיהם האמיתיות של האמריקנים?

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר טראמפ נפגש עם ראש ממשלת קטאר: "תנופה חיובית לקראת סיום העימות"

עוד מאת רבקי גולדפינגר גל כחול בארה"ב: ניצחון מוחץ למפלגה הדמוקרטית בבחירות האמצע

מערכת כבדה של לחצים אמריקניים

פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ומכון משגב, משוכנע כי המתקפה הצבאית על איראן עדיין עומדת על הפרק: "בפני טראמפ עומדת האופציה להגיע להסכם באמצעות משא ומתן, או האופציה של מתקפה צבאית, שאמורה ליצור את התנאים שיביאו את איראן חזרה לשולחן המשא ומתן תחת התנאים של ארצות הברית".

השבוע הצהיר טראמפ שהאופציה הצבאית הפכה פחות סבירה.

"אני לא מציע להתייחס יותר מדי ברצינות לכל מיני הצהרות שנשמעות מפיו של טראמפ. ההצהרה של עכשיו סותרת את ההצהרה של לפני שעתיים. אני מציע להתייחס למעשיו, ולמעשיו בלבד", הוא מחדד, "כרגע הנוכחות הצבאית האמריקנית במרחב נשמרת, והאופציה הצבאית עדיין עומדת על השולחן. אני לא חושב שניתן יהיה להגיע לאיזשהו הסכם עם המשטר האיראני הנוכחי. ואם בסופו של דבר הקטארים ואחרים שמתווכים יצליחו להתל באמריקנים ולהביא אותם לעשות את מעשה יוני 25', קרי לחתום פעם נוספת על מזכר הבנות, אזי זה יהיה ניצחון גדול לאיראנים ובעיה גדולה מאוד לעולם, ובעיקר לישראל, וכנראה ישראל תצטרך לטפל בעניין הזה לבד, למרות הסכם שאמריקה היא צד לו. זאת סיטואציה מאוד מורכבת, לא פשוטה, שתעמיד את ישראל בפני אתגר גדול מאוד. אני מקווה שלא נגיע לשם. אני מקווה שבסופו של דבר טראמפ יבחר בצד הנכון של ההיסטוריה ויעשה את מה שצריך לעשות על מנת להעביר את המשטר הזה מן העולם, או לפחות להחליש אותו באופן כזה שייצר לעם האיראני את התנאים להמשיך את המלאכה, ובוודאי ייצר את התנאים שיאפשרו את צמצום האיום האיראני לא רק כלפי ישראל, אלא כלפי המרחב כולו, ויאפשרו כאן איזשהו שינוי של הארכיטקטורה האזורית".

האם טראמפ ינצל, להערכתך, את חלון ההזדמנויות שנפתח עד למינוי הקונגרס החדש?

"ככל שמדובר במערכה צבאית, ברור שחלון ההזדמנויות שעומד לרשותו הולך ומצטמצם. זה לא שהוא לא יוכל לעשות מהלך צבאי לאחר השבעת הסנאט ובית הנבחרים, אבל זה יהיה לו יותר מורכב. הוא יהיה נתון למערכת כבדה מאוד של לחצים, כולל אולי פתיחה בתהליך של הדחה, ותשומת הלב שלו עלולה להיות במקום אחר. לכן עכשיו יש חלון הזדמנויות של בערך חודשיים. אם תהיה מערכה צבאית, אני מניח שהיא תהיה בתוך חלון הזמן הזה".

ומה האינטרס הישראלי?

"האינטרס הישראלי הוא להסיר את האיום האיראני מעל השולחן. לאיום האיראני יש שלוש רגליים: האחת היא כמובן הרגל הגרעינית, השנייה היא הרגל הבליסטית, והשלישית היא רגל ציר ההתנגדות, באמצעות הפרוקסיז האיראני, בדגש על חמאס וחיזבאללה אבל גם החות'ים. לכן האינטרס הישראלי הוא להביא להחלפת המשטר הזה, להפלתו, או לכל הפחות להחלשתו באופן כזה שיסיר ולו לכמה שנים קדימה את האיום הגרעיני ואת האיום הבליסטי מעל השולחן. על ישראל לא לאפשר לאיראן להמשיך ולתמוך בשלוחיה ולהחיות את ציר ההתנגדות, שאותו הצליחה ישראל בכישרון רב להחליש בשלוש השנים האחרונות".

האם עוד תקיפה צבאית ואפילו הרס תשתיות, בכוחם להביא להפלת המשטר?

"אני לא חושב שתקיפה צבאית לבדה תוביל להפלת המשטר. חייב להיות מהלך משלים לעניין הזה, והמהלך המשלים הזה יכול לבוא רק מבפנים, על ידי העם האיראני. אבל יש שם שורה של בעיות שקשורות גם ביכולת ארגון, גם במנהיגות, וגם בתנאים שמתחייבים כדי לטעת ביטחון בלב החברה האיראנית, שהתקוממות נוספת שלה יכולה לגבות מחיר גבוה כדוגמת המחיר שנקבע בניסיון הקודם. אם התנאים הללו לא יתקיימו אזי העם האיראני לא יצא לרחובות, ואם הוא לא יצא לרחובות, ולא יעשה את מה שצריך לעשות, אז המשטר הזה לא ייפול. הוא רק יוחלש. ולכן אני חושב שצריך לתכנן היטב את המערכה הצבאית הבאה, כדי להבטיח שבמערכה הזאת אנחנו נצליח להשיג את מה שלא הצלחנו להשיג בשתי המערכות הקודמות. ונדמה לי שברמת שיתוף הפעולה, לפחות ברמה של הצבאות, ניתן להגיע לסוג כזה של תכנון. בסופו של דבר העניין הוא תמיד עניין פוליטי־מדיני, מה תהיה החלטתו של הנשיא טראמפ, ומה המטרות שהוא יגדיר למערכה הצבאית הזאת, מכיוון שמי שאמורה להוביל את המערכה הצבאית הזאת זו ארצות הברית. זאת ההעדפה הברורה של ישראל, שההובלה תהיה אמריקנית, ושהאיום האיראני יהיה עניינו של כל העולם, ולא רק עניינה הפרטי של ישראל".

למרות שכרגע קיים סיכוי סביר שישראל תיוותר בסופו של יום לבדה במערכה מול איראן.

"בהחלט. ישראל מכינה את עצמה גם לתרחיש כזה, והיא תצטרך לפעול בכוחות עצמה. אם היא תגיע למצב הזה, זה יהיה מאוד מורכב, המחיר יהיה גבוה מאוד, וההשלכות יכולות להיות גם די מורכבות בכל מה שקשור ליחסים עם ארצות הברית ולמעמדה הבין־לאומי של ישראל, בעיקר אם לא יושג הישג מאוד בולט ומשכנע".

מושכים זמן עד ינואר

כרגע נראה שטהרן דבקה בהתעקשותה לא להתפשר בכלום. יש בכלל תסריט של הגעה להסכם?

"אני לא חושב שיש סיכוי להגיע להסכם בין הצדדים", אומר פרופסור מיכאל, "התנאים שמציבים האיראנים הם תנאים משפילים מבחינת ארצות הברית, ונראה לי שמה שהאיראנים רוצים זה להרוויח זמן. הם מניחים שיש להם סדר גודל של כ־50 ימים למרוח את הזמן, בכל מיני איתותים שהם משדרים בעניין נכונות כזו או אחרת שלהם לחדש את המשא ומתן ולהגיע להסכם כדי להוביל את טראמפ לינואר 27', עם קונגרס לעומתי ועם יכולת תמרון לפעולה מוגבלת ומצומצמת הרבה יותר, וזה מבחינתם יהיה הניצחון האולטימטיבי. אני מקווה שהם לא יצליחו לשטות באמריקנים בעניין הזה, אבל ראינו שהם כבר עשו את זה, וכשמדובר בטראמפ, קשה מאוד לצפות את מהלכיו ואת שיגיונותיו. הוא עשה הרבה דברים חשובים ונכונים, אבל הוא עשה גם הרבה שטויות. והוא בעיקר מדבר ומצהיר כל מיני הצהרות, שאני לא מציע להתייחס אליהן יותר מדי ברצינות. ובכלל, יכול להיות שמבול ההצהרות הסותרות של הנשיא טראמפ הן סוג של אסטרטגיה שהוא מפעיל מול האיראנים כדי לבלבל אותם, להטעות אותם, להסיח את דעתם ולהונות אותם. אני מעריך שעדיין הסבירות הגבוהה יותר היא למערכה צבאית. נראה לי שזה הכיוון, ונראה לי שזה יהיה בלוח זמנים קרוב יחסית".

טראמפ נפגש השבוע עם ראש ממשלת קטאר, וניכר שהלחץ על ארצות הברית לבלימת חידוש המלחמה הולך וגובר.

"הלחץ של קטאר ומדינות המפרץ נובע ממשבר אמון גדול מאוד עם ארצות הברית. הן לא מאמינות שארצות הברית תלך עד הסוף בעניין הזה, ואז אם הן תומכות במתקפה צבאית, ואם הן דוחפות את טראמפ – וזה מה שהם עשו דרך אגב בתחילת המערכה, אבל מהר מאוד התברר להן שארצות הברית לא מתכוונת להגיע להכרעה – אז הן נשארות עם איראן. איראן היא איום מאוד משמעותי עליהן. אין להן יכולת אמיתית להתמודד מול איראן בכוחות עצמן.

"מדובר במדינות מאוד פגיעות מבחינת התשתיות הלאומיות שלהן, וזה לא רק תשתיות אנרגיה, אלא גם למשל תשתיות מים. האיראנים יכולים בשעתיים להשמיד את כל מתקני ההתפלה של ערב הסעודית או של איחוד האמירויות. הן לא סומכות על האמריקנים שיעשו את העבודה עד הסוף, לכן הן מנסות להגיע למצב שבו הן דוחפות את האמריקנים ואת האיראנים לאיזשהו סוג של משא ומתן והסכם שימנע מערכה צבאית נוספת. המדינות הללו חוששות שמערכה צבאית נוספת תהיה כדוגמת שתי המערכות הקודמות, ובסוף אמריקה תזרוק אותן מתחת לגלגלי האוטובוס, הן יישארו עם האיום האיראני והנקמה תוגש קרה וכואבת", מסביר פרופ' מיכאל, "ואגב, אני לא אתפלא אם בחדרי חדרים מנהיגי המדינות הללו מייחלים בסתר ליבם לכך שארצות הברית וישראל יעשו מעשה ויביאו לכלל הכרעה והפלה של המשטר הזה. כי איראן היא בטח לא חביבתם, היא עדיין איום מאוד משמעותי מבחינתם. ולכן אני חושב שהם היו בהחלט רוצים לראות את המשטר הזה נעלם. אבל בהערכה היותר ריאליסטית שלהם, הם לא מאמינים שארצות הברית תעשה את זה ותלך עד הסוף, ולכן הם רוצים למנוע את המערכה הצבאית, כי הם חוששים שתוצאותיה עלולות להיות קטסטרופליות מבחינתן".

ומה האסטרטגיה של הרפובליקה האסלאמית?

"האסטרטגיה של איראן היא אסטרטגיה של מריחה, של הונאה, של ניסיון להרוויח זמן. ההנחה שלהם היא שהם עם היד על העליונה, ושהם יצליחו להביא את הניצחון האולטימטיבי אם הם יצליחו להגיע לינואר 2027, ובעצם לקשור את ידיו של טראמפ, ולמנוע ממנו מהלך צבאי בזכות השינוי הפוליטי שחל. הם מוכנים גם לספוג אפילו עד ינואר 2028, כי הם מניחים שבכל מקרה טראמפ יסיים את נשיאותו בינואר 2028, וכל נשיא אחר, בין רפובליקני ובין דמוקרטי, ממש לא ירצה לחדש מערכת צבאית מולם. ואז בעצם נותר רק האפיק של משא ומתן. באפיק הזה, בתנאים שבהם ארצות הברית לא באמת יכולה לאיים במערכת צבאית – כי לא יהיה נשיא אמריקני שיהיה מוכן לעשות את זה, ולא תהיה תשתית פוליטית לגיטימית לעניין הזה בארצות הברית – הרי שהם יוכלו לסחוט את האמריקנים, ויוכלו להפעיל לחץ שלהבנתם יוביל להסכם שיהיה הרבה יותר טוב להם".

דרושה תוכנית מגירה

ד"ר תמר עילם־גינדין, מומחית לאיראן ממרכז עזרי באוניברסיטת חיפה, קובעת כי התנהלות ראשי המשטר האיראני מתוחכמת ונחושה: "לא מהיום – גם בכהונה הקודמת של טראמפ וגם עכשיו – אחת המטרות המרכזיות של משטר הרפובליקה האסלאמית היא למשוך זמן 'עד יעבור טראמפ'. מטרת העל היא לשרוד גם מול העם, שזה יותר מסובך ויותר מפחיד אותם, וגם מול ארצות הברית. הם בעיקר מחכים לסוף הכהונה של טראמפ, אבל כל החלשה שלו כמובן משמחת את המשטר ומספקת לו עוד דלק לנרטיב של 'ניצחנו במלחמה'. בפועל, מה שהם עושים זה לאיים ולהגביר כל הזמן את האיומים, ובד בבד להסכים ולקרוא למשא ומתן, אבל כמובן בלי להסכים להתפשר על כלום".

מנגד, טראמפ חוזר ואומר שלא יסכים לאיראן גרעינית. האם יש בכלל סיכוי להגעה להסכם בין הצדדים?

"אני לא כל כך רואה איך שני הצדדים יכולים להגיע להסכם כלשהו. בינתיים מה שראינו זה מעגל אין־סופי של איומים משני הצדדים שרק הולכים ונעשים יותר נועזים, ומיד אחר כך ירידה מהעץ, ישיבה למשא ומתן שלא מגיע לשום מקום, ושוב הסלמה ואיומים. כדי להגיע להסכם בין שני הצדדים צריך פסיכולוגים יותר מאשר דיפלומטים, ואני לא בטוחה שזה ריאלי", היא אומרת בעוקצנות, "מצד שני אני לא נביאה, והפתעות קורות. אני רק רוצה לציין שגם בשביל ישראל וגם בשביל איראן – לא הרפובליקה האסלאמית אלא האיראנים עצמם – הסכם כזה בין הצדדים לא יהיה טוב. עצם הישיבה של טראמפ למשא ומתן עם רוצחי האיראנים היא מתן לגיטימציה לרוצחים, והגעה איתם להסכם פירושה להשאיר בשלטון אנשים שטבחו בעשרות אלפי איראנים בינואר האחרון".

כמי שמכירה את העם האיראני מקרוב, האם תקיפה נוספת באיראן יכולה להוביל להפלת המשטר?

"אני חושבת שניסינו כבר תקיפות ולא ראינו שינוי. זה ישמח מאוד את העם האיראני אם תהיה עוד תקיפה ועוד מחיקה של בכירים, כפי שזה שימח אותו בשתי המלחמות הקודמות, אבל ראינו שזה לא מוציא אנשים לרחובות. ב'עם כלביא' זה היה בגלל שאנשים ברחו מהערים, ובנוסף המשטר סגר את האינטרנט החיצוני, את האינטרנט הפנימי וגם את מערכת הטלפונים, אז גם אם הם רצו לצאת לרחובות היה קשה לתאם. ובעיניי, הסיבה העיקרית היא שבשביל הפגנות צריך ניצוץ של זעם ולא רק הזדמנות, ולא היה הניצוץ הזה. ב'שאגת הארי' זה כבר היה אחרי ינואר העקוב מדם, שבהן בן המלך הגולה סומן על ידי העם כמנהיג, והוא שחרר סרטונים גם ביום הראשון של המלחמה וגם ביום הראשון של הפסקת האש ואמר: כרגע מסוכן מדי לצאת החוצה, אל תצאו להפגין עד שאתן סימן. הוא גם לא רצה שיטבחו בעוד עשרות אלפי אנשים סתם".

מה קורה כרגע באיראן?

"מבחינת המצב הפנימי – כל לילה יש הפגנות של תומכי משטר נגד הדרג המדיני, אלה שמנהלים את המשא ומתן עם ארצות הברית, מה שמעיד שגם השלטון קרוע מבפנים. זה לא שאחד יותר טוב ואחד יותר רע, אלא כל אחד רע עם פתרונות שונים למצב: פתרון מדיני של משא ומתן, או פתרון ביטחוני עם הצהרות התקפיות. והאזרח הקטן מסתכל על שניהם בייאוש, בזמן שהוא לא יודע אם יש לו מספיק אוכל לארוחת צהריים. במצב הכלכלי הנוכחי אנשים מקצצים בכמות ובאיכות של האוכל שלהם. יש דוחות מלפני כמה חודשים על הרעה במצב התזונתי. יותר ויותר אנשים בתת־תזונה. מוצרי חלב ובשר הם מותרות, ויצאו תמונות מסופרמרקטים שאפילו קטניות מוכרים בתשלומים.

"לכן, להערכתי הסיכוי שהציבור יצא שוב לרחובות הוא סיכוי של מאה אחוזים, אלא אם יקרה נס והשלטון הזה ייפול בלי אלימות", היא קובעת, "הם יוצאים לרחובות כל שנתיים-שלוש, כל פעם עם ניצוץ אחר ובמהלך עניינים אחר. לכן קשה לצפות מתי ואיך זה יקרה. אחרי ינואר העקוב מדם והטבח של עשרות אלפי בני אדם – בעיקר בידי כוחות פרוקסי שהובאו מעיראק, אפגניסטן, פקיסטן וסודן – דווקא יש הבנה שהשלטון הזה לא יכול להמשיך. כל אחד מכיר מישהו או כמה אנשים שנרצחו באותו לילה נורא, והמצב כרגע הוא 'גחלים לוחשות מתחת לרמץ'. מתי ואיך זה יקרה? קשה לומר".

היפוך קנים הוא ריאלי?

"היפוך קנים הוא משהו שבנינו עליו יותר מדי, ואני חושבת שאפשר להמשיך לקוות, אבל להפסיק לבסס עליו תוכניות. ראינו בשתי המלחמות שיש מתנגדי משטר ומשתפי פעולה עם ישראל בכל מנגנוני הביטחון, אבל כדי לצאת בגלוי ולהפוך קנים צריכה להיות מסה קריטית של אמיצים שכרגע אני לא יודעת אם יש. בעיניי, הפתרון ההגיוני ביותר הוא שתהיה לישראל תוכנית מגירה להפעלה בתוך שעות, לא שבועות, בפעם הבאה שהאיראנים יוצאים לרחובות. מי שיביא בסופו של דבר את המהפכה הוא העם, זה חייב לבוא מהם ולא מבחוץ. ואי אפשר לתאם או לתזמן את זה".

בהתחשב בכך שלא הסכם ולא תקיפה יעילים מול המשטר, מה לדעתך ארצות הברית וישראל נדרשות לעשות?

"תקיפה יכולה אולי להיות יעילה, אבל ראינו שהישגים טקטיים ללא אסטרטגיה מאחוריהם, או הסתמכות על העם האיראני שינצל את ההזדמנות – אלה דברים שלא עובדים. עד עכשיו היו לנו שתי תקיפות מבחוץ בלי שהם יצאו, ויציאה אחת שלהם שהסתיימה בטבח המוני בלי שאנחנו באנו לעזרתם – שישה ימים אחרי שטראמפ אמר שהוא לא יחזור על העוול ההיסטורי של אובמה מ־2009, שעלה בחייהם של איראנים רבים והשאיר אותם תקועים עם המשטר הזה. אי אפשר לתאם את הדברים האלה ואי אפשר לתזמן את היציאה שלהם לרחובות, ולכן מה שאנחנו צריכים, בעיניי, זו תוכנית מגירה לפעם הבאה שהאיראנים יוצאים לרחובות. אני לא יודעת מה היא בדיוק צריכה להיות, אבל בואי נגיד שבשתי המלחמות האחרונות הוכח מעבר לכל ספק שלישראל יש מוחות מבריקים שידעו לתכנן את זה. בנוסף לכך, וזה הדבר הכי קשה בהתחשב בכל האגו במרחב – צריך לעזור אבל אחר כך לא להתערב. כלומר לא לכפות על האיראנים מישהו לעמוד בראש לפי ראות עיניי המערב".