הסכם הכניעה של טראמפ

אם הכול ילך כמתוכנן, בעוד כמה שעות, יחתמו ארה"ב ואיראן על הסכם הפסקת אש. איך שלא נסתכל על זה, מדובר בהסכם רע מאוד, כזה שמעניק לאיראן כמעט כל מה שרצתה, ומשאיר את המערב בכלל, ואת ישראל בפרט, ללא הישג ממשי.

תומכי טראמפ יטענו שמדובר בהישג היסטורי. הם יסבירו שבהסכם ישנה התחייבות איראנית למסור את האורניום המועשר שברשותה, אלא שמילת המפתח היא 'מתישהו', ביום מן הימים, תחת תנאי מסגרת שאיש לא יודע מה הם. אולי כשבטהרן יתחילו להאמין בחזון 'וגר זאב עם כבש', הם יתנדבו מרצונם החופשי למסור את האורניום המעושר לידיים זרות.

בפועל, המלחמה מול איראן מסתיימת בתוצאה שמשמרות המהפכה אפילו לא דמיינו שיגיעו אליה: גם שליטה מלאה באיראן, גם שמירה על הטילים הבליסטיים שישראל לא השמידה, גם שימור האורניום המועשר, גם כריכת הזירה הלבנונית אליה, וגם מעבירה מסר לעולם כולו שבלתי אפשרי להוריד אותה על הברכיים. כן, אפילו לא ממשל טראמפ.

מעדיף סימבוליה מאשר הישגים ממשיים

הנשיא טראמפ, האיש שמעריך סמליות שלא אומרת הרבה, יחגוג את ההסכם כ"הישג אדיר". הוא יתפאר בכך שבהסכם מיצרי הורמוז ייפתחו מחדש, אך כפי שכל אדם יודע, הם היו פתוחים גם לפני המלחמה. הוא יטען כי המצר יעבר לניהול משותף עם ארה"ב, אלא שהאיראנים מכחישים זאת נחרצות, ועד כה הם אלה שדייקו בפרטים. הוא יבהיר שמדובר בשלום היסטורי, כזה שמסיים סכסוך בן 3,000 שנה, אבל כדאי לשאול את תושבי הצפון האם הם חשים את השלום המדובר.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות השגרירות העשירית בירושלים: קולומביה חנכה הבוקר את שגרירותה החדשה בבירה

עוד מאת אסף משניות משרד התפוצות נגד מזכ"ל האו"ם: "הפך את האו"ם לאנטישמי"

אז מדוע הנשיא האמריקאי כל כך להוט לחתור להסכם גרוע במיוחד ודווקא כעת? ובכן, היום הוא יום הולדתו ה-80, וטראמפ, שרוצה לייצר מורשת שתסמן אותו כאחד מנשיאיה הגדולים של ארה"ב, יעשה הכול כדי להגשים את חלומו. כולל להמציא הישגים שכלל לא קיימים.

אפשר לעלות הרבה נימוקים לכך שארה"ב נכשלה במלחמה, וגררה איתה גם את ישראל והמערב כולו. זאת יכולה להיות ההחרמה האירופאית, אם כי טראמפ חזר וטען שהוא לא צריך אותם. סביר להניח שיום ההולדת שלו שיחק תפקיד מרכזי בחתירה להסכם, כי בכל זאת הרבה יותר כיף לחגוג "הסכם היסטורי" מאשר לציין את יום ההולדת שלך בחדר מלחמה. למונדיאל, שנערך ברגעים אלה ממש בארה"ב, ודאי שיש תפקיד משמעותי. וכך גם ליום העצמאות ה-250 לארה"ב שיצוין בעוד שלושה שבועות.

הסכם מבית היוצר של אובמה

אבל כנראה שהסיבה המרכזית שטראמפ חתר לסגור את העסק ולחתוך הפסדים בתקווה שיצליח למכור אותם כהישג היא כשלון הצבא האמריקאי. הצבא העשיר והחזק בעולם על הנייר, התגלה כך נראה, כחלוד, לא מקצועי ורצוף בעיות בשדה הקרב. מספר המטוסים והמסוקים האמריקאים שהופלו יעיד על כך. כשמציבים לשם השוואה את תפקודו של הצבא האמריקאי לעומת הצבא הישראלי, התדמית של ארה"ב נפגעת אפילו יותר. ולטראמפ, כידוע, התדמית חשובה יותר מהתכל'ס.

יש לומר זאת בצורה ברורה: מדובר בהסכם רע מאוד. כזה שטראמפ בעצמו הגדיר בעבר כ"אחד ההסכמים הגרועים בהיסטוריה". אלא שטראמפ אמר זאת על ההסכם שברק אובמה גיבש, שהוא כמעט העתק הדבק להסכם הנוכחי. אך כשאובמה הביא בשנת 2015 הסכם גרוע שסיכן את ביטחון ישראל, ידענו, במיוחד נתניהו כראש ממשלה, לעמוד מולו ולהילחם כדי לבטלו. הפעם, לאור התלות המוחלטת של ישראל בנשיא טראמפ, אליה הוביל אותנו נתניהו, ישראל לא יכולה להיאבק נגד הסכם שפוגע באינטרסים החשובים ביותר שלה. ולא אני אומר שההסכם מנוגד לאינטרסים שלנו, אלא שושבין "השמחה", סגן הנשיא ואנס, הקפיד לומר זאת לאורך כל סוף השבוע האחרון.

צריך לומר בצורה הברורה ביותר: ההסכם שייחתם היום הוא הסכם כניעה, לא פחות. הסכם בו נשיא ארצות הברית טראמפ נכנע לאיראן, ולא להיפך.