ערב בחירות האמצע בארצות הברית, המתיחות בין וושינגטון לטהראן מתקרבת לנקודת הכרעה נוספת. אף שהמגעים הדיפלומטיים נמשכים, הפערים בין הצדדים נותרו עמוקים, ההיערכות הצבאית האמריקאית מתרחבת ואיראן ממשיכה לאיים בתגובה קשה לכל תקיפה נוספת. הנשיא דונלד טראמפ הודיע כי לא יחדש את התקיפות נגד איראן לפני הבחירות ב-3 בנובמבר, אך הותיר במכוון את האפשרות להסלמה לאחריהן. השאלה המרכזית היא האם מדובר בהכנות למהלך צבאי שנועד לכפות על טהראן ויתורים, או בהפעלת לחץ שנועד דווקא להביא להסדר לפני שהמלחמה תתחדש.
למרות הלחץ הכלכלי והצבאי הכבד שהפעילה ארה"ב על טהראן, אין לפי שעה עדות לשינוי מהותי בעמדות האיראניות. טהראן ממשיכה להתנות התקדמות במשא ומתן בהסרת המצור האמריקני הנגדי על נמלי איראן, בשחרור נכסים מוקפאים ובקבלת ערבויות למימוש ההסכמות. רק לאחר צעדים אמריקניים אלה היא מוכנה להתקדם לוויתורים מצדה, ובכללם פתיחת מצר הורמוז. וושינגטון, מנגד, דורשת צעדים איראניים משמעותיים בתחום הגרעין כבר בראשית התהליך. המחלוקת אינה נוגעת רק לתוכן ההסדר, אלא גם לסדר ביצועו: מי יידרש לעשות את הצעד הראשון, ומי יישא בסיכון שהצד השני לא יעמוד בהתחייבויותיו.
ההתעקשות האיראנית בולטת במיוחד לנוכח המחיר הכלכלי הכבד שמשלם המשטר. לפי דיווחים שונים, המחירים לצרכן ומחירי המזון והמשקאות זינקו בעשרות רבות של אחוזים במהלך השנה האחרונה. משפחות איראניות נאלצות לצמצם הוצאות בסיסיות, בעוד הסנקציות, המצור והשיבושים בסחר החוץ פוגעים בהכנסות המדינה ובפעילות המשק. כמו כן, הוויכוח הפנימי והודאות הבכירים האיראניים מעידים שהמהלכים האמריקנים נגד טהראן פועלים כראוי. אף על פי כן, נראה כי ההנהגה האיראנית סבורה שנסיגה תחת לחץ תתפרש כחולשה ותזמין דרישות נוספות מצד ארה"ב וישראל. מבחינתה, המשך השיבושים במצר הורמוז והאיום על תשתיות האנרגיה האזוריות מספקים מנופי לחץ שנותרו בידיה – על מדינות האזור ועל הזירה הפנימית בארה"ב בעת ובעונה אחת – גם לאחר הפגיעה הקשה ביכולותיה הצבאיות.
במקביל, ניכרת התפתחות משמעותית בשיח הפנימי באיראן סביב עתיד תוכנית הגרעין. בשבועות האחרונים התרחב הדיון הציבורי באפשרות לפרוש מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT), לשנות את דוקטרינת הגרעין ואף לפתח נשק גרעיני. בעוד גורמים במחנה הניצי טוענים כי רק נשק גרעיני יוכל למנוע תקיפות נוספות ולהבטיח את שרידות המשטר, קולות אחרים מזהירים מפני המחיר האסטרטגי של החלטה כזאת – כולל העלאת האפשרות שפיתוח פצצה דווקא יגדיל את הסיכון לתקיפת מנע אמריקאית או ישראלית, יעמיק את הבידוד הבינלאומי ויחייב את החברה האיראנית לשאת בנטל כלכלי מתמשך, בדומה לצפון קוריאה.
עצם קיומו של הדיון אינו מעיד בהכרח על החלטה לשנות את המדיניות, אך העובדה שהוא מתקיים בגלוי גם בכלי תקשורת ממסדיים היא התפתחות ראויה לתשומת לב. מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, מחסן רזאא'י, אישר כי מתקיים דיון בנושא, אך הבהיר שטרם התקבלה החלטה רשמית. ברקע עומדת גם אי-הוודאות בנוגע לגורל מלאי האורניום המועשר של איראן. מנכ"ל סבא"א, רפאל גרוסי, מסר כי לא זוהו סימנים לשיקום מתקני הגרעין שנפגעו בתקיפות, אך בהיעדר גישה מספקת אין בידי הסוכנות תמונה מלאה של מצב התוכנית.
לצד הדיון הגרעיני, טהראן ממשיכה לשדר מסרים צבאיים תקיפים. לפי הודעות איראניות המנהיג העליון, מג'תבא ח'אמנהאי, הורה ממקום מסתורו להרחיב את מעגל המטרות האמריקאיות והישראליות המאוימות – כולל מרכזי דאטה ותשתיות אזרחיות, ורזאא'י איים גם הוא בתגובה באמצעות אמצעי לחימה חדשים. לאיומים אלה יש משמעות לנוכח יכולתה המוכחת של איראן לפגוע בבסיסים אמריקניים, בתשתיות אנרגיה ובנתיבי שיט. יתרה מכך, תחקיר רויטרס על רשתות הרכש הביטחוני האיראניות מצביע על מאמצים מתמשכים להשגת ציוד ולשיקום יכולות הטילים והכטב"מים חרף הסנקציות והמצור. גם אם איראן נחלשה משמעותית, היא עודנה מחזיקה ביכולת לגבות מחיר אזורי וכלכלי כבד בתגובה למתקפה נוספת.
אולם לצד ההסלמה הרטורית, הערוצים הדיפלומטיים לא נסגרו. קטר ממשיכה לקיים מגעים אינטנסיביים עם טהראן בתיאום עם וושינגטון, וסגן הנשיא ג'יי די ואנס העביר מסר ישיר לרזאא'י בניסיון לקדם את המשא ומתן. גם ביקורם החריג בטהראן של שר ההגנה הסעודי, מפקד צבא פקיסטן וראש המודיעין התורכי, במסגרת המאמצים של מדינות "ברית מכה", מעיד על רצונן של מדינות האזור למנוע מלחמה נוספת. מבחינת איראן, מגעים אלה מספקים הזדמנות לקדם הסדר ביטחוני אזורי שיצמצם את התלות בנוכחות האמריקאית; מבחינת מדינות המפרץ, הם נובעים בראש ובראשונה מהחשש שהמשך העימות יפגע בביטחונן ובכלכלותיהן.
בתוך כך, לתוצאות בחירות האמצע בארה"ב עשויה להיות השפעה מכרעת על חופש הפעולה של טראמפ. הסקרים מצביעים על סיכון משמעותי לאובדן הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים, כאשר גם השליטה בסנאט אינה מובטחת. אובדן הרוב לא ישלול מהנשיא את האפשרות להורות על פעולה צבאית מוגבלת, אך יקשה עליו לקבל אישור למלחמה ממושכת, להבטיח תקציבים נוספים ולהשיג גיבוי פוליטי למערכה רחבה. סמכות ההכרזה על מלחמה נתונה לקונגרס, אף שנשיאים אמריקנים הפעילו בעבר כוח צבאי ללא הכרזה רשמית. לנוכח העלויות הגבוהות של המלחמה, עליית מחירי האנרגיה והפגיעה בתמיכה הציבורית, התמריץ של טראמפ להימנע מהסתבכות נוספת עשוי להתחזק דווקא לאחר הבחירות.
מנגד, טראמפ עשוי להסיק מסקנה הפוכה: שדווקא לפני כניסתו של קונגרס עוין יותר, כדאי לנצל את חלון ההזדמנויות למהלך צבאי קצר ועוצמתי שיכפה על איראן ויתורים, או לפחות יציג הישג אמריקאי ברור. אלא שהניסיון המצטבר מלמד כי קשה להבטיח שעימות עם איראן יישאר מוגבל בזמן ובהיקף. תקיפה אמריקאית נוספת עלולה להוביל לתגובה איראנית נגד ישראל, מדינות המפרץ והכוחות האמריקאיים באזור, ולשבש שוב את שוקי האנרגיה העולמיים.
בסופו של דבר, שני הצדדים מצויים במלכוד אסטרטגי. איראן מתקשה לסגת מדרישותיה מבלי להיתפס כמי שנכנעה ללחץ, בעוד טראמפ מתקשה להסכים להסדר שלא יכלול הישגים ממשיים בתחום הגרעין ובחופש השיט. הסכנה המרכזית היא שהאמונה של כל צד כי הזמן פועל לטובתו תוביל להסלמה שאיש מהם אינו מעוניין בה. עבור ישראל, המשמעות היא הצורך להיערך לאפשרות של חידוש הלחימה, אך גם לתרחיש שבו וושינגטון תעדיף הסדר מוגבל שיאפשר לייצב את שוקי האנרגיה ולהפחית את העימות, מבלי לפתור את אתגר הגרעין האיראני. השאלה אינה רק אם טראמפ יתקוף לאחר הבחירות, אלא מהו ההישג האסטרטגי שהוא מבקש להשיג באמצעות איום התקיפה – והאם הוא סבור שלא ניתן יהיה להשיגו ללא מלחמה נוספת.
הכותב הוא חוקר בכיר בתוכנית האזורית ב״מיינד ישראל״
