אין חשש שבית המשפט יהפוך לפוליטי, אלא שהוא יישאר חיוור

בדיון השערורייתי שנערך בבג"ץ ביום ראשון השבוע, ניסה יצחק עמית להדגים שהחששות ממינוי של שופטים "פוליטיים", אינם חששות עתידיים. לשם כך הוא הזכיר ולא בפעם הראשונה, משפט אחד מתוך מערכון של שלישיית "הגשש החיוור", אותם כינה עמית "מקורותינו". המשפט שצוטט הוא "זה היה היום בבוקר". כלומר החששות אינם רחוקים, אלא מתממשים ממש כעת.

כחובב קטן של מערכוני הגשש, לא זכרתי את המערכון ממנו לקוח המשפט ואת הקשרו. הסתקרנתי לראות במה מדובר בדיוק. חיפוש קצר באינטרנט גילה שהדמות שבפיה הושם המשפט היא דמותו של רבי זכריה מנצור מראש העין במערכון "זיכרונות מארץ ישראל", והוא מספר למאזינים כיצד עלה ברגל מתימן לארץ. רבי זכריה מתאר את הדרך שעבר כשהכל רק חול וחול, ללא מדרכות וכבישים. בעוד המראיינים מקפידים להזכיר כל הזמן כי מדובר במה שהתרחש לפני 64 שנים בעת עלייתו. בסוף כשהמראיין אומר שוב: "זה מה שהיה אז, בימים ההם" אומר רבי זכריה בכעס: "לא בימים ההם! זה היה היום בבוקר. בשיכון שלנו, אין מדרכה ואין כביש!".

חוסר המודעות הקיצוני של עמית זימן לו אירוע אירוני במיוחד. בעוד הוא ביקש להראות כי הוא לא מורם מעם והוא מכיר גם את מערכוני "הגשש החיוור" ואלה הם "מקורותיו", הוא הפנה למערכון שמבטא את הקיפוח של העולים מתימן והיעדר התשתיות הנאותות במקומות בהם שוכנו בישראל, בדיון בו הוא מתנגד נחרצות לרצון של הציבור באמצעות נבחריו, לגוון את בית המשפט ולהושיב בו שופטים בעלי עמדות, דעות, תפיסות עולם ורקע נוספים ובהלימה לייצוגם בציבור.

מה רבי זכריה היה אומר?

עמית מכהן בבית משפט שמעטים מאוד יוצאי עדות המזרח, ספרדים ותימנים שנמצאו "ראויים" על ידי מנהיגיו לכהן בו כשופטים. ניתן לספור אותם על כף יד אחת או שתיים. כשרבי זכריה אומר "זה היה היום בבוקר" הוא גם עונה לכל מי שמגמגם תשובות כאילו תמונת המצב הזו שייכת רק לפעם, כפי שהעיד אהרן ברק בעצמו בראיון, שחיפש ולא מצא שופטים מרוקאים ראויים וכפי שמעידה המציאות גם היום.

אולי יעניין אתכם

עוד במשפט נתניהו וכ"ץ: מחבלים לא יוחזרו לבתיהם, בניגוד לפסיקת בג"ץ

עוד במשפט העונה החדשה של משפט נתניהו: דמויות מרתקות, עלילה צפויה

לו רק עמית יסתכל ימינה ושמאלה על חבריו להרכב המורחב הוא יתקשה למצוא מישהו שמתקרב להיות בן דמותו של רבי זכריה מנצור, לא בעניין העדתי, לא בעניין שמירת הדת והמסורת וכנראה שגם לא באידיאולוגיה. לו רבי זכריה היה מזדמן כבעל דין או מייצג לאולם בית המשפט העליון, הוא כנראה לא היה מצליח לזהות שופט אחד שאוחז בתפיסת עולמו ומגיע מרקע דומה לשלו. ובניגוד לטענות השופטים בדיון לא מדובר רק בפתק שהוא בחר לשים בקלפי, אלא למרכיבים אידאולוגיים וזהותיים עמוקים הרבה יותר, שמקומם נפקד ממושב השופטים והיעדרם פוגע אנושות באמון הציבור בבית המשפט שלו.

מה רבי זכריה היה אומר על בית משפט שמרשה לעצמו לדון ולפסוק ברגל גסה בכל היקר והקדוש לעם ישראל, מצפצף על סמכות הרבנות הראשית בעניינים של קדושת הכותל או בחינות הסמכה לרבנות? מה הוא היה חושב על שופטים שמתערבים ברגל גסה בהכרעות ביטחוניות וכובלים את ידי לוחמי צה"ל? מה הוא היה חושב על שופטים שדיון אחרי דיון מקמטים את הפתק שהוא עצמו שלשל לקלפי ודורסים כל החלטה של נבחרי הציבור?

בכל דיון ובהחלטות רבות מספור, מוכח שבית המשפט העליון בהרכבו הנוכחי, כמעט ואינו מגוון. עמית יחד עם רוב חבריו לדיון ההזוי שהתקיים השבוע, נלחמו אחוזי תזזית ברצון של נבחרי הציבור לגוון אותו מעט כדי שיהיו בו כמה שופטים שגם בן דמותו של רבי זכריה מהשיכון, ירגיש איתם קצת יותר בנוח. איזה ד"ר בקשי או פרופ' ביטון כאלה, שעמית עצמו חוסם בתוקף את דרכם בשערי בית המשפט העליון.

זה לא היה לפני הרבה זמן. זה קרה וקורה ממש היום בבוקר.

הכותב הוא מנהל הפעילות בתנועה למשילות ודמוקרטיה