שלב הבתים נגמר, הגיע שלב הסיכומים

קשה להאמין, אבל כבר שבועיים וחצי חלפו מאז שהתחיל המונדיאל. אבל יותר חשוב מזה: שלב הבתים הסתיים. והוא הסתיים בצורה הטובה ביותר שאפשר לדמיין. מה לא היה ב3-3 המטורף בין אוסטריה לאלג'ריה? מהפכים, שערים אדירים, דרמות של דקות תוספת הזמן, והכל במשחק שהיה בעל הכרעה משמעותית לשאלת העולות לשלב הפלייאוף.

המשחק הזה, שנעל את שלב הבתים (כן כן, גם ארגנטינה שיחקה במקביל), היה תמונת פוסטר מוצלחת לשלב הבתים כולו. החששות שאיתם נפתח המונדיאל די התבדו, ואנחנו קיבלנו את אחד משלבי הבתים הטובים של הטורנירים האחרונים. 66 משחקים שוחקו בשלב הבתים, יותר מכל המשחקים ששוחקו במונדיאל הקודם. והיה בהם הכל.

נכון, היו גם משחקי נפל, אבל לצידם קיבלנו שורה גדולה אף יותר של משחקי ענק, כולל כשכלל לא ציפינו לכך. אפילו ה0-0 בין פורטוגל לקולומביה, גם הוא נערך אתמול בלילה, היה פשוט משחק מרהיב שבאותה המידה יכול היה לסתיים גם הוא ב3-3. שלב הבתים היה כל כך מוצלח, שאפילו היה שווה לקום באמצע הלילה, בשעות לא שעות, כדי לראות משחקים.

אז לרגל סיום שלב הבתים, ורגע לפני פתיחת הפלייאוף בעוד שעות ספורות, הגיע הזמן לסכם את מה שראינו עד כה. ההצלחות, המגמות, המאכזבות, וממה צריך להתפטר ברגע הראשון שיהיה אפשרי.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות השגרירות העשירית בירושלים: קולומביה חנכה הבוקר את שגרירותה החדשה בבירה

עוד מאת אסף משניות משרד התפוצות נגד מזכ"ל האו"ם: "הפך את האו"ם לאנטישמי"

הגדולות, ברובן, הגיעו

הדבר הראשון שקל לשים לב אליו הוא העובדה שכמעט כל הנבחרות הגדולות הופיעו לטורניר ועשו את העבודה שהוטלה עליהן. בטורנירים קודמים תמיד ראינו נבחרות גדולות, כאלה שאף סומנו כפייבוריטיות להגיע לשלבים מתקדמים, נעצרות בשלב הבתים. במונדיאל הקודם אלה היו גרמניה ובלגיה, ששתיהן כשלו לעבור את הבתים בהן שיחקו. הפעם, שתי נבחרות הענק הללו עלו מהמקום הראשון, ודי בקלות יש לציין.

למעשה, היחידות שהיתה ציפייה שיעברו את שלב הבתים וכשלו לעשות זאת היו אורגוואי וטורקיה. אלא שכדאי לזכור: גם במונדיאל הקודם אורוגוואי כשלה ולא עברה שלב. מטורקיה אכן ציפו להמון, והיא הצליחה להיות המודחת הראשונה בטורניר. אבל אל המאכזבות נגיע בהמשך. הקטע הזה שמור למי שסיפקו את הסחורה.

חלקן עשו זאת בצורה מרשימה ביותר. צרפת למשל, הוכיחה עליונות בבית הקשה ביותר בטורניר. נכון, הבית הכיל גם את עיראק, שלא באמת שייכת לאירוע, אבל שני הנבחרות הנוספות בבית הן נורבגיה האימתנית וסנגל החזקה, שרק לפני חצי שנה זכתה באליפות אפריקה. וצרפת, שהגיעה לטורניר כאחת משתי הפייבוריטיות הגדולות, סיפקה את הסחורה בכל משחק.

גם הולנד הרשימה מאוד, למרות שאף אחד לא באמת ציפה ממנה שהיא תעשה זאת. היא אמנם פתחה את הדרך בתיקו 2-2 מלהיב מול יפן, אך סיימה עם שני ניצחונות מרשימים על שבדיה ותוניסיה.

וכמובן, היו עוד הרבה נבחרות שעשו את המוטל עליהן, אם כי קשה לומר כמה הן הרשימו. על הנייר ספרד ואנגליה רשמו טורניר מוצלח עם 7 נקודות בשלב הבתים. אפילו את ברזיל ומרוקו אפשר להכניס לרשימה הזו. בפועל, מי שראה את המשחקים שלהן יודע שהן אולי השיגו את התוצאות הדרושות, אבל הן היו רחוקות מאוד מלהרשים. אנגליה, לפחות, רשמה את אחד המשחקים הכי טובים בטורניר, במחזור הפתיחה נגד קרואטיה. השלוש האחרות לא יכולות לומר זאת על הביצועים שלהן.

גם גרמניה, בלגיה, שוויץ ושלוש המארחות, ארה"ב, מקסיקו וקנדה, עשו את המוטל עליהן. אבל לצד תצוגות מאוד משכנעות, גם קיבלנו מהם משחקי נפל. ארה"ב אפילו הצליחה להפסיד לטורקיה, מהנבחרות הכושלות ביותר הטורניר.

הסיפור הגדול בקטגוריה זאת היא כמובן ארגנטינה. על הנייר, מדובר באחת משלוש הנבחרות היחידות שהשיגו את מלוא הנקודות, לצד צרפת ומקסיקו. בפועל, בעוד צרפת שיחקה מול הבית הקשה ביותר בטורניר, ומקסיקו היא נבחרת הרבה פחות איכותית מהאחרות ברשימה, ארגנטינה התמודדה מול אחת ההגרלות הקלות בתולדות הטורניר: אוסטריה, נבחרת בינונית מינוס מאירופה; אלג'יריה, שאמנם חתומה עם אוסטריה על המשחק הטוב בטורניר עד כה, אבל היא חלשה להחריד; וירדן, שאין לה מקום בגביע העולם. האמת, בדרך פלא גם המשך ההגרלה של התכולים-לבנים קלה להפליא, ורק בחצי הגמר היא צפויה לפגוש נבחרת רצינית.

אף נבחרת לא באה להתבזות

הפחד הגדול ביותר בערב הטורניר היה שנראה הרבה מאוד נבחרות חלשות שפשוט מתבזות על המגרש. זאת גם הסיבה שהציפייה היתה שכל השיאים יישברו בטורניר הזה. נכון, חלקם אכן נשברו, אבל לא בגלל שהנבחרות בטורניר קרסו. כלומר, היו כמה שכן רשמו כישלונות מפוארים. אבל בקווים כלליים, הנבחרות ברובן סיפקו את הסחורה. למעט נבחרות העולם הערבי, אבל אליהן נגיע בהמשך.

המפתיעה מכולן, והמרשימה שבהן, היא כמובן כף ורדה. הנבחרת הזעירה, מהחלשות שידע הטורניר, העפילה לשלב הפלייאוף. למה הדבר שקול? לעלייה ישראלית לפלייאוף במונדיאל, וכנראה שההצלחה של כף ורדה אפילו מפתיע יותר. והאמת, היא לא עלתה במשחק מבונקר וקשה לצפייה. היה כיף גדול לצפות בנבחרת האיים שממול אפריקה. נבחרת שהחזירה את האהבה הבסיסית למשחק וגרמה לנו לחזור להאמין שהכל אפשרי בטורניר.

אבל זה לא יהיה הוגן לדבר רק על כף ורדה. אף אחד לא ציפה לדבר מקוראסאו, והיא אכן לא סיפקה יותר מדי. אבל הנבחרת החלשה בתולדות הטורניר סיימה אותו עם נקודה ושער. במונחים שלה, מדובר בתוצאה מרשימה. גם נבחרת האיטי ביקרה בטורניר. היא אמנם לא השאירה רושם חיובי גדול במיוחד, אך הנבחרת סיימה עם שני שערים לאחת ההגנות החזקות בטורניר: מרוקו.

קונגו, עוד נבחרת ללא רזומה מי יודע מה גם הצליחה לעלות לסיבוב הבא, וכך גם פרגוואי ודרום אפריקה, שהדיחה את דרום קוריאה. ובזכות העובדה שכמעט כל הנבחרות שבמקום השלישי עלו שלב, ושהיו בתים עם שתי נבחרות ערביות, אז גם אלג'יריה, ששיחקה איום ונורא הצליחה לעלות שלב. במילים אחרות, החשש שנראה תוצאות של משחקים במגרש השכונתי לא התרחשה, בעיקר כי הנבחרות הקטנות לא הסתפקו בהשתתפות בלבד.

הכוכבים כאן

אם יש דבר אחד בולט בטורניר הזה הוא שכל השחקנים הגדולים בעולם הופיעו אליו. מסי הוא מלך השערים של הטורניר הנוכחי עד כה, כשעל הדרך הוא שובר את שיא הכיבושים בכל הזמנים של מירוסלב קלואזה. רונאלדו הפך לשחקן הראשון בהיסטוריה שכובש בשישה מונדיאלים שונים, שיא שהפעם הראשונה שניתן יהיה לשבור אותו היא עוד 12 שנה, וכלל לא ברור שזה בכלל יקרה אי פעם.

החלוצים הטובים ביותר בעולם, אמבפה, האלאנד, וקיין, גם הם הופיעו לטורניר. כל אחד מהם נמצא עם כמות כיבושים מכובדת כבר בשלב הזה של הטורניר, וכולם צפויים לשחק גם בשלב הבא. וזה יהיה עוול שלא לציין את שחקני נבחרת הולנד, שאמנם לא הגיעו עם שמות מהגדולים בעולם, אבל מדובר בשחקני עילית שמספקים טורניר מעולה.

ויש גם את כינורות המשנה. אותם שחקנים בלבל הגבוה ביותר של המשחק, אבל שתמיד נגזר עליהם להיות בצילם של הכוכבים הגדולים. ורבים מהם מספקים גם הם את הסחורה עד כה. וגם קיבלנו רשימה נאה של שחקנים צעירים, כאלה שרק מחכים לטורנירים כאלה כדי לפרוץ, שהותירו רושם מאוד חיובי, וחלקם יעברו בעקבות הטורניר לקבוצות גדולות באירופה.

המאכזבות שציפינו מהן להרבה יותר

השם הראשון ברשימה הזאת היה אמור להיות שמור לטורקיה. אבל מכיוון שהיא תככב בקטע הבא, את החלק הזה בטור תפתח נבחרת מאכזבת שדווקא עלתה לשלב הבא: פורטוגל.

פורטוגל הגיעה לטורניר הזה כאחת הנבחרות המוכשרות והמבטיחות בעולם. הקישור שלה בדיוק זכה עם פריז סן ז'רמן בליגת האלופות. גם המגן השמאלי, נונו מנדש, הוא חלק מאותה קבוצה נחשב לטוב בעולם בתפקידו. הקישור ההתקפי בהובלת ברונו פרננדש, שחקן השנה באנגליה עם עונה חולמית, מהטובות שידעה הליגה הטובה בעולם, כשלצידו ברנרדו סילבה באגפים שחקנים כמו רפאל לאאו, ז'ואאו פליקס, פדרו נטו ועוד רבים אחרים, הוא אחד האימתנים בטורניר. גם ההגנה, החוליה החלשה יחסית, בקבוצה, עדיין מאכלסת את בלם מנצ'סטר סיטי, לצד מנדש, ועוד שחקנים פחות מוכרים, אבל טובים למדי.

ולדובדבן שבקצפת צריך להוסיף אחד, אלמוני משהו, מהליגה הסעודית, העונה לשם כריסטיאנו רונאלדו. נכון, הוא כבר לא בשיאו, אבל כשהוא טוב, אין אף שחקן שעושה את מה שהוא עושה. במילים אחרות, פורטוגל אמנם לא היתה ברשימת ארבע הפייבוריטיות בטורניר, אבל היא הגיעה כאחת הנבחרות החזקות בעולם.

והיא קרסה. אמנם היא לא הודחה, אבל היא בהחלט לא הרשימה. סיימה רק במקום השני, המקום הנמוך ביותר מבין הנבחרות החזקות. אבל הבעיה הגדולה לא היתה המיקום בטבלה, אלא היכולת. מול אוזבקיסטן פורטוגל הרשימה מאוד. אבל מדובר בנבחרת חלשה מאוד. מול קונגו וקולומביה פורטוגל לא הצליחה לנצח. יתרה מזאת, היא גם לא היתה הקבוצה הטובה במגרש. מבין הגדולות, פורטוגל היתה המאכזבת הגדולה.

אך היא לא אכזבה לבד. אורוגוואי הצטרפה גם היא לעמודת המאכזבות. היא אמנם לא אותה נבחרת מרשימה שכל העולם אהב מלפני עשור וקצת, אבל היא קיבלה את אחד הבתים הכי קלים שיש. ספרד אמנם מככבת בטבלאות ההימורים, אבל כף ורדה וערב הסעודית היו אמורות להיות נבחרות קלילות. ואורוגוואי הצליחה לפשל גם מולן, וסיימה בבושת פנים מחוץ לשלב הבא.

גם דרום קוריאה הצליחה לאכזב, למרות שלא היו ערימות של ציפיות ממנה. אבל מבית עם מקסיקו, דרום אפריקה וצ'כיה, היא היתה צריכה לעלות. אבל היא כשלה לעשות זאת. היו עוד נבחרות שציפו מהן ליותר, ולא רק מהעולם הערבי, אבל אלה המרכזיות.

הכישלון של נבחרות העולם הערבי

לא פחות מעשר נבחרות מהעולם הערבי העפילו לטורניר. מרוקו, אלג'יריה, טוניסיה, מצרים, קטאר, ערב הסעודית, עיראק וירדן הערביות, ואיראן וטורקיה שמשתייכות לגוש העולם הערבי. היו עוד שתי נבחרות מוסלמיות, אבל הן אינן קשורות לקבוצה הזו. ואין דרך יפה לומר זאת, נבחרות העולם הערבי היו הנבחרות הגרועות ביותר בטורניר.

מעל ל-25 משחקים שיחקו הנבחרות הללו בשלב הבתים. והנבחרות העולם הערבי בקושי גירדו עשרה ניצחונות. חלקן הושגו לאור העובדה שנבחרת ערבית אחת שיחקה מול נבחרת ערבית אחרת. מתוך העשרה רק שלוש עלו: מרוקו, מצרים ואלג'יריה. כל השאר הודחו, חלקן בבושת פנים.

הגרועה מכולן היתה תוניסיה. היא לא היתה רק הגרועה מכל הנבחרות הערביות. היא היתה פשוט הנבחרת הגרועה הטורניר. אבל היו שני נבחרות שנתנו לה פייט רציני: ירדן ועיראק. אלמלא קטאר הצליחה לגנוב תיקו משוויץ שזילזלה במשחק בין השתיים במחזור הפתיחה, גם קטאר היתה רושמת טורניר נוראי. שוב פעם.

והיתה גם טורקיה. הנבחרת עם הציפיות הגדולות ביותר. עם שחקנים מהרמות הגבוהות ביותר באירופה. כמה מכוכבי העתיד של הכדורגל העולמי משחקים בנבחרת של ארדואן. וטורקיה הושפלה. היא הושפלה מול אוסטרליה, והושפלה מול פרגוואי. היא קיבלה פרס ניחומים, וניצחה במחזור הסיום את ארה"ב שכבר עלתה מהמקום הראשון עוד לפני המחזור.

לקראת המונדיאל הבא צריך לשקול מחדש את חלוקת הכרטיסים. לא יכול להיות שנבחרות העולם הערבי מקבלות כל כך הרבה כרטיסים, בזמן שאיכותן גרועה כל כך. כמובן, הכרטיסים לא רשומים בטאבו על העולם הערבי, אבל הגדלת המונדיאל הוסיפה כרטיסים לאפריקה ולאסיה, למרות שלא היתה שום הצדקה מקצועית לעשות זאת. אירופה קיבלה רק עוד 3 כרטיסים, ובסף הכל 16 נציגות. אסיה ואפריקה מחזיקות יחד ב-19 נציגות. זה לא הגיוני בשום צורה

לגנוז, ומהר, את הפסקות השתיה

כמו בכל מונדיאל פיפ"א מחליטה לבצע ניסויים, לראות איזה שינויים אפשר להכניס למשחק. השינוי הבולט ביותר בטורניר הנוכחי הוא הפסקות השתיה הכפויות באמצע כל מחצית. בעוד שאר השינויים הם שינויים מוצלחים למדי, הרעיון הזה פשוט איום ונורא. על פניו זה נשמע נחוץ. מזג האוויר בחלק מהמגרשים, במיוחד בדרום ארה"ב ומקסיקו חם בצורה מסוכנת. מספיק היה לראות את המשחק בין פורטוגל לקולומביה, כשמדי השחקנים נראים כאילו הם נמסים על גבם מרוב חום ולחות.

אבל לעומת זאת יש משחקים רבים שאין בהם כל צורך בהפסקת השתיה. והאמת, כל מטרתה היא מסחרית בלבד. לספק עוד זמן לפרסומות. כיאה לטורניר שמתרחש בארה"ב. ובאותו האופן מדובר ברעיון פשוט רע.

לא היה משחק אחד בו הפסקת השתיה לא עצרה מומנטום במגרש, הזיקה לנבחרות, ופגעה בתחרות עצמה. צורת השימוש פשוט איומה. על השופטים נאסר לצאת להפסקת השתייה לפני הדקה ה-22. גם אם המשחק בלאו הכי נעצר בשל פציעה או בדיקת ואר ממושכת. מי שקבע את הכלל הזה זר לעולם הכדורגל, ומה האווירה הדרושה לקיום משחק.

אבל לא מדובר רק באופן השימוש בהפסקת השתיה. עצם הרעיון של קטיעת המחצית לשני רבעים, כאילו מדובר במשחק כדורסל ולא כדורגל, זרה לענף. כל אוהד כדורגל יודע שבשביל לפתח משחק, בשביל להיכנס למומנטום, צריך זמן. לקטוע אותו באמצע המחצית, לפעמים אפילו באמצע התקפה כשהכדור יוצא לחוץ רגיל בתוך בליץ, פשוט הורס את המשחק.

בישראל עלו שמועות בשבוע האחרון כי יש תכנון לאמץ את הרעיון לליגה שלנו. אחרי שתי עונות מעולות כל כך, דרמטיות כל כך, אין דבר שיכול להחזיר את הכדורגל הישראלי לאחור כמו אימוץ הפסקות השתיה. בואו נשאיר את הרעיון הזה בצד המערבי של האוקיינוס האטלנטי. אין שום סיבה לייבא את זה לאירופה