ההתנגדות של השמאל לוועדת החקירה הלאומית היא לא התנגדות רגילה לחקיקה של הקואליציה. השמאל כהרגלו אינו מנסה לנצח את הוויכוח כי אם למנוע אותו, אבל ההתנגדות שלו לוועדת החקירה אפילו לא דומה להתנגדות שלו לרפורמה.
בהתנגדות לרפורמה השתמש השמאל במחאה משולחת רסן ברחובות ובניסיון לפירוק מוסדות המדינה, הכלכלה והצבא. לעומת זאת, לוועדת החקירה הלאומית הם מתנגדים בדרך של החרמה. הם קרעו את הצעת החוק בתום ההצבעה בקריאה הטרומית, הם החרימו את הדיונים בוועדת החוקה ולא הגיעו כלל להצביע בהצבעה לקריאה הראשונה שנעשתה השבוע.
כלי התקשורת של השמאל (כלומר כמעט כל כלי התקשורת בארץ) מעניקים מאז טבח 7 באוקטובר במה מכבדת למשפחות שכולות התומכות בוועדה שתמונה בידי נשיא בית המשפט העליון, אך כמעט שאינם משמיעים את קולם של מאות בני משפחה שכולים המבקשים ועדת חקירה בלתי תלויה שאינה ממונה בידי מערכת המשפט. יש משפחות שכולות שזוכות לחיבוק ציבורי, ויש אחרות שכמעט אינן קיימות בשיח.
מדוע? התשובה לשאלה נמצאת במקום עמוק ויסודי. כזכור, ההצעה שלי לוועדת חקירה לאומית היא הצעה שבה בשלב ראשון 80 חברי כנסת ימנו שישה חברי ועדה. אם לא תהיינה הסכמות, הקואליציה תמנה שלושה והאופוזיציה תמנה שלושה. כל שני חברי ועדה יוכלו לזמן כל אדם ולפתוח כל אפיק חקירה. הכול ישודר לציבור וארבעה נציגי משפחות שכולות ימלאו תפקיד כמשקיפים ויפקחו על עבודת הוועדה.
אולי יעניין אתכם
איך אדם הגון יכול להתנגד לכך? איך אפשר לומר על ועדה שחצייה ממונה על ידי האופוזיציה שהיא ועדה שנשלטת על ידי הקואליציה? מבחינת השמאל, עצם הדיון על האובייקטיביות של בג"ץ ועצם הדרישה לחקור גם את ההתערבות המשפטית בענייני ביטחון בנוסף לבחינת אתוס שומרי הסף ויחסי הגומלין בין הפקידות הביטחונית הגבוהה לשופטים, היא לא פחות מצלם בהיכל. הם חוששים מהאמת שתצוף בעצם הדיון עצמו עוד לפני הקמת הוועדה. הם מעדיפים להשתיק באופן מוחלט את הדיון, להנדס סקרים ולייצר דה לגיטימציה מוחלטת לכל קו מחשבה אחר.
מעצם הדיון, הציבור יגלה עד כמה ההתערבות של בג"ץ וכן הייעוץ המשפטי והפרקליטים השפיעו על תפיסות הביטחון. הציבור יבין את המשמעות האמיתית וההרסנית של שלטון הפקידים ואתוס שומרי הסף המגובים בידי מערכת המשפט ומנהלים מדיניות עצמאית, הכוללת סיכול מוחלט של מדיניות הדרג הנבחר.
מאחר שכל כניסה לדיון מחייבת את השמאל לשמוע את טיעוני היריב, להכיר במחלוקת הציבורית סביב הגוף הממנה ואולי אף, ולו למראית עין, להגיע לפשרות שבעקבותיהן בג"ץ ייאבד ולו במעט ממעמדו וגם הוא ייאלץ לתת תשובות ולקחת אחריות על הסמכויות שלקח, את זה הם לא יכולים להרשות. אבל אלה בדיוק השאלות שאנחנו מחויבים לשאול כדי להגיע לאמת וכדי להביא לתיקון אמיתי.
ועדת החקירה הלאומית שעברה בקריאה ראשונה השבוע תעמוד גם היא למשאל עם בבחירות הקרובות: האם כל השאלות יישאלו, או שוועדה של בג"ץ תרשיע את הימין (שתחזיותיו היו הנכונות ביותר) ותזכה את השמאל ואת מערכת המשפט, ותחזק עוד יותר את הפקידים על חשבון הדרג הנבחר?
