תודה רונאלדו, תודה מסי

עם סיומו של שלב שמינית הגמר, הסתיים אחד העידנים הגדולים בתולדות הכדורגל העולמי. זו הייתה הפעם האחרונה שבה ראינו את כריסטיאנו רונאלדו על הבמה הגדולה ביותר של כדורגל הנבחרות. ההדחה הדרמטית של פורטוגל בדקה ה־91 מול ספרד סיימה קדנציה מפוארת שאין דומה לה.

אבל הסיום הזה השאיר טעם מר. הוא העניק לתומכי ליאו מסי פתחון פה לטעון שהאגדה הארגנטינאית גדולה מהאגדה הפורטוגזית. כי בסוף, למסי יש גביע עולם, ולרונאלדו אין. ועם הרבה מזל, מסי עשוי להשיג אחד נוסף, בעוד 11 ימים.

כבר ארבע שנים שמחנה מסי טוען שהוכרע המאבק על השחקן הגדול בהיסטוריה. מסי זכה בהכול, ורונאלדו חסר את המונדיאל. במהלך הטורניר ניסו תומכי מסי להביא עוד חיזוקים לטענתם — אבל למרות הטיעונים המרשימים, אי אפשר לומר ברצינות שרונאלדו איננו הגדול בהיסטוריה, לכל הפחות בשיתוף.

השאלה שמעסיקה דורות של אוהדי ספורט היא מה מגדיר גדולה: תארים? שיאים? משך הזמן בפסגה? אין פרמטר יחיד שמכריע. לכן התמקדות בתואר אחד על חשבון הישגים אחרים לא משקפת את המציאות.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות השגרירות העשירית בירושלים: קולומביה חנכה הבוקר את שגרירותה החדשה בבירה

עוד מאת אסף משניות משרד התפוצות נגד מזכ"ל האו"ם: "הפך את האו"ם לאנטישמי"

המלחמה הקרה של עולם הכדורגל

המחלוקת סביב מסי ורונאלדו מוכיחה זאת היטב. במשך שני עשורים עולם הכדורגל התנהל כמו גרסה ספורטיבית למלחמה הקרה: גוש מסי מול גוש רונאלדו. מחקר משעשע מסינגפור אף מצא שהתמיכה בכל אחד מהם מתחלקת לפי עמדות פוליטיות: מסי אצל הפרוגרסיבים, רונאלדו אצל השמרנים. לא אני אומר, זה המחקר.

אבל אם נחזור לרגע להיות רציניים. כשמנסים להכריע מי מבין השניים גדול יותר בהסתמך על שיאים ותארים, הדברים מסתבכים. שבירת שיא הכיבושים של מסי במונדיאל הוצגה כגושפנקה לגדולתו. אבל מי החזיק בשיא עד רגע לפני? חלוץ נבחרת גרמניה מירוסלב קלוזה. חלוץ אדיר, אבל לא אחד מ־20 הגדולים בהיסטוריה. כנראה שלא קרוב לכך. אז האם עד לרגע שבירת השיא ע"י מסי הוא היה השחקן הגדול בכל הזמנים? ברור שלא.

ומה הופך את שיא הכיבושים לעליון על שיאים אחרים? הרי משחק אחד אחרי שמסי שבר את השיא, גם קיליאן אמבפה, הקפטן הצרפתי האימתני, שבר אותו. והוא עשה זאת בשלושה מונדיאלים בלבד, לעומת שישה של מסי. נכון להיום הפער ביניהם הוא שער אחד בלבד, ולא מן הנמנע שמסי יאבד את השיא כבר בטורניר הזה. לכל היותר זה יקרה בטורניר הבא.

ומה עם השיא שרונאלדו שבר בטורניר הזה: השחקן היחיד שכבש בשישה מונדיאלים שונים? מדובר בשיא שלא בטוח שאי פעם יישבר. הרי השיא של הכובש המבוגר בכל הזמנים, רוז'ה מילה, מחזיק כבר מעל ל-30 שנה. היחיד שיכול להתקרב לשיא של רונאלדו הוא אמבפה, וגם זה רק אם יישאר חלוץ מוביל בנבחרת צרפת עד גיל 38. אז האם השיא הזה, הכמעט נצחי, לא גדול יותר משיא כיבושים זמני למדי?

גדולה שנמדדת בהשפעה

אפשר לדבר גם על תארים. האם מסי גדול יותר כי זכה במונדיאל, או שרונאלדו גדול יותר כי יש לו הרבה יותר זכיות בליגת האלופות, הטורניר הטוב בעולם? קשה להכריע, וגם אם כן, לא בטוח שהמונדיאל הוא המדד הנכון בעידן הנוכחי. לו היינו בשנות ה-70 אולי התשובה היתה ברורה לטובת המונדיאל, היום סביר להניח שלא.

אפשר גם לדבר על העובדה שהצלחותיו של מסי הגיעו בקבוצה אחת בלבד, ברצלונה. מסי הוביל קבוצה היסטורית, מהגדולות בהיסטוריה עם כוכבי על כמו פויול, צ’אבי ואינייסטה להישגים בלתי נתפסים. לעומת זאת, רונאלדו שינה קבוצות, ורשם הצלחות בלתי נתפסות בשלוש מחמש הליגות הבכירות בעולם, השלוש שבהן הוא שיחק.

ולא סתם רשם הצלחות. הוא ממש שינה את אותן קבוצות. ביונייטד הוא זה שהוביל את הקבוצה האגדית השניה של גדול המאמנים בכל הזמנים, סר אלכס פרגוסון. כשעבר לריאל הוא זה ששבר את הבצורת והחזיר את הקבוצה למרכז הבמה האירופאית. הרי לפני הגעתו, ריאל לא הצליחה לעבור את שלב שמינית הגמר בליגת האלופות במשך שנים. איתו, ובזכותו, היא זכתה בארבעה גביעים, כולל הישג בלתי נתפס של שלוש זכיות רצופות. ליובנטוס האיטלקית הוא הביא את התארים הגדולים האחרונים שלה, ודחה את ירידתה מגדולה של הקבוצה ששלטה בליגה האיטלקית קרוב ל20 שנה.

תודה על עידן הכדורגל הגדול בכל הזמנים

כשמסתכלים על ההישגים העצומים של רונאלדו, כולל הישג דמיוני בדמות אלף שערים רשמיים שהוא צפוי להגיע אליהם בשנה הבאה, קשה לומר שהוא נופל ממסי במשהו. אבל אולי השאלה שאנחנו באמת צריכים לשאול היא האם זה בכלל משנה? האם אנחנו בכלל צריכים להכריע מי הגדול בכל הזמנים?

בסוף, כדורגל הוא משחק שגדול בהרבה מנתון כזה או אחר. זה משחק של רגש. של עוצמות. משחק שמחבר עולמות ואנשים שכלל לא מכירים האחד את השני בקצוות שונים של העולם. הוא משחק של הרבה יותר מעוד סטטיסטיקה, חשובה ככל שתהיה. הרי כל אוהד כדורגל זוכר את העידן בו כל הזמן הסבירו לנו, הצופים והאוהדים, כמה חשובים נתונים כמו החזקה בכדור, רק כדי שתוך זמן קצר נבין שאין שום חשיבות לנתון הזה. בימים אלה האופנה היא לדבר על נתון ה-xG, השערים הצפויים. כך אנחנו מגיעים לסיטואציות הזויות בה לפי המדד קבוצה מסוימת היתה אמורה לכבוש במשחק פחות מחצי שער, אבל בפועל היא כבשה שלישיה.

כי כדורגל הוא לא משחק של נתונים ומספרים בלבד. הוא משחק של רגש. וכשזה חלק מרכזי בהכרעה מי הגדול בכל הזמנים, מתקבלת תמונה שונה. תמונה שאומרת שאין הכרעה בנושא. כי שני השחקנים הללו, כל אחד בדרכו שלו, סחף את כל העולם פעם אחר פעם בהתפרצויות רגש ששקולות להתפרצויות של הרי געש.

ולנו נותר רק להודות לשניים הללו על כמעט שני עשורים של כדורגל מרגש, מהנה, מסעיר ושובר שיאים. כדורגל שנוכל לומר שראינו בלייב.

אז תודה רונאלדו, ותודה מסי — על עידן הכדורגל הגדול בכל הזמנים.