הקרב על הליכוד: נתניהו נגד הפריימריז

הימים הקרובים הולכים להיות מותחים במיוחד במפלגת השלטון. בימים האלה תיפול ההכרעה כיצד תורכב רשימת המפלגה לכנסת הבאה. איזו החלטה שלא תתקבל, ובשורות הבאות גם נפרוט את האפשרויות, ברור לכל שרשימת הליכוד הבאה תורכב אחרת לגמרי ממה שהתרגלנו. וכפועל יוצא, היא גם תיראה אחרת לחלוטין.

אין זה סוד שכבר שבועות ארוכים נתניהו מנהל מאבק עיקש אל מול מוסדות מפלגתו. המטרה של נתניהו היא להשיג כמה שיותר שליטה על הרכבת הרשימה. הוא, מבחינתו, היה מוותר לחלוטין על הפריימריז. במינימום, וזאת ההצעה שכנראה תתקבל, נתניהו יקבל מספר חסר תקדים של שיריונים, בין שמונה לעשרה, כולל ארבעה בעשירייה הראשונה.

הבעיה היא שחברי מפלגתו מבינים שאם יאפשרו זאת לראש הממשלה-הם ימצאו את עצמם בחוץ. החשבון פשוט: כיום בליכוד ישנם 43 חברי כנסת ושרים מכהנים. נתניהו כמובן בראש, מה שמותיר 42 מתמודדים על כ-25 מקומות ריאליים לכנסת, לפי הסקרים. גם בסקרים הממש מחמיאים, מדובר על 30 חברים. שלושה חברי כנסת, גלית דיסטן אטבריאן, יולי אדלשטיין ודן אילוז, כבר הודיעו על פרישתם מהליכוד. מה שמותיר 39 חברים להתמודד על המקומות הנוספים.

אלא שאין להם באמת יכולת להתמודד על כל המקומות הפנויים לכנסת. בהנחה ונתניהו מקבל את שמונה השיריונים שביקש, העוגה נחתכת עוד יותר. בנוסף, ישנם שיריונים לאישה חדשה, מועמד צעיר, עולה חדש, ובעיקר, המחוזות. בדרך כלל המחוזות הגיעו החל מהמקום ה-19 ברשימה. אישה חדשה בכנסת האחרונה היה המקום ה-25, ומשבצת הצעיר היתה במקום ה-40. דן אילוז, שפרש השבוע מהמפלגה, היה נציג העולים החדשים, במקום ה-33. ואל זה צריך לצרף גם שיריונים קבועים לנשים. במילים אחרות, אם המבנה הרגיל של רשימת הליכוד היה נשמר כמו בכל מערכות הבחירות האחרונות, בתוספת השיריונים שדורש נתניהו, 39 חברי הליכוד הנוכחיים היו מתחרים על כ-15 מקומות בלבד. בעיה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות דיווח: ליברמן יחבור לנתניהו תמורת רוטציה – ליברמן מכחיש

עוד מאת אסף משניות בחירות 26: מי עבר, מי נשאר, ומי הולך לבד נגד הסיכויים

הקרב על שיטת הבחירה

לכן בליכוד פועלים קשות כדי לסכל את נסיונו של נתניהו לפגוע בפריימריז. לא מדובר בגלל אמונתם הגדולה בדמוקרטיה המפלגתית, אם כי הליכוד אכן מתגאה בכך שוב ושוב, אלא פשוט כי גורלם הפוליטי תלוי בכך. האירוניה היא שההחלטה האם ועד כמה תהיה פגיעה ב"דמוקרטיה המפלגתית" תוכרע ע"י בחירות דמוקרטיות בקרב חברי המפלגה.

הטענות נגד הפריימריז בליכוד ידועות כבר שנים. בכל מערכת בחירות מחדש נוצר מחדש המתח שבין הקולות המאורגנים במפלגה לקולות החופשיים בה. אותם קולות מאורגנים הם קולות של "מפלגות משנה" בתוך תנועת הליכוד, שהבינו כבר לפני שנים ארוכות כי הרבה פחות קריטי להשקיע מאמצים רבים בלנצח את הבחירות הכלליות בישראל, והרבה יותר משתלם לכוון את התקציבים להצלחה בפריימריז בליכוד. אחרי הכל, הליכוד הרכיב את רוב הממשלות בישראל בחמישים השנים האחרונות.

ומנגד, צמחו המועמדים החופשיים. חלקם בעלי ותק ארוך שנים בליכוד, חלקם קפצו על העגלה של מפלגת השלטון ברגע האחרון והבינו איך למשוך את הקולות הרלוונטים: התלהמות, שירות מלא של נתניהו, או הצטרפות לאותן קבוצות לחץ.

התוצאה היא רשימה לכנסת שנתניהו סלד ממנה לאורך ארבע השנים האחרונות. הוא השתמש בה, ניצל את חברי המפלגה ששירתו את האינטרסים שלו, אבל הוא בעיקר ראה ברשימה הזאת כרשימה שהסבה לו נזק בכל מישור ומישור. ואת זה נתניהו רוצה לשנות לקראת הבחירות הבאות.

עם רשימת הליכוד הנוכחית לכנסת הבאה, נתניהו לא יכול ללכת לקמפיין "ממשלה לאומית רחבה". בשביל זה נתניהו צריך דמויות אחרות, כאלה שלא נצבעו בצבעים עזים של המאבק בין המחנות הפוליטיים בישראל. בשביל זה, צריך לשלוח דמויות כמו טלי גוטליב, ניסים ואטורי, שלמה קרעי, דודי אמסלם ועוד שורה ארוכה אל מחוץ לכנסת. הבעיה שלפחות חלקם, בפריימריז רגילים, יגיעו מאוד גבוה. ובשביל זה צריך לבטל את הבחירות הפנימיות.

עבודה סיזיפית מול קומבינות

הדבר המתסכל ביותר במצב אליהם הגיעו הפריימריז בליכוד היא העובדה כי הקומבינות והווליום הגבוה שנדרשים היום כדי להצליח בהם דוחקים חברי כנסת מעולים אל מקומות על גבול הריאליים. שני השמות הבולטים ביותר הם ח"כ עמית הלוי וח"כ אתי עטיה. מדובר בשני חברי כנסת שעבדו בצורה סזיפית ביותר, תוך כדי שהם מוכנים לשלם מחירים אישיים ופוליטיים כבדים, כדי לקדם את מה שנראה להם נכון למדינת ישראל.

על פועלו של ח"כ הלוי מיותר להרחיב. האמת, גם אם ננסה, כנראה שלא נצליח לסכם את כל כהונתו במספר שורות. בקווים כלליים, ח"כ הלוי לקח על עצמו מטרה שאחרי ה-7 באוקטובר נראית כמו חובה של כל חבר כנסת בישראל: לפקח מקרוב אחרי גופי הביטחון של ישראל, כדי שלא ניפול שנית לאותה קונספציה. הוא עשה זאת בחוקים, בדיונים, בראיונות, ובכל דרך שרק ניתן היה להעלות על הדעת. והוא גם שילם על זה מחיר, כשלא היה מוכן להתכופף לתוכניות המחלמה האפויות למחצה שהניח צה"ל על השולחן והתקבלו ע"י הממשלה.

בעוד עבודתו של ח"כ הלוי עוד זכתה לתהודה פוליטית, עבודתה של ח"כ עטיה, החשובה ודרמטית לא פחות, נעשתה בעיקר הרחק מהעין. ח"כ עטיה הקדישה את הקדנציה האחרונה לסוגיית העובדים הזרים בארץ. מטרתה היתה אחת ומוצהרת: להפסיק את התלות של ישראל בעובדים פלשתינים ע"י הגדלה משמעותית של היתרי העובדים הזרים מחו"ל. עטיה עשתה מהפכה חסרת תקדים בנושא, למורת רוחם של שלל גופי ביטחון שכל רצונם היה להמשיך ברעיונות הקונספציה ולתת לערביי יו"ש עוד ועוד היתרי עבודה בישראל.

הלוי ועטיה הם דוגמאות של חברי כנסת שטוב יהיה אם יכהנו בכנסת הבאה, ובתפקידים בכירים יותר. הבעיה היא שבפריימריז היום בליכוד לשניהם אין הרבה סיכויים. נגד הלוי צפוי להיות קמפיין של נתניהו, שלא אהב את עצמאותו לאורך הקדנציה (מוטיב חוזר אצל נתניהו בכנסת החולפת). עטיה מראש נכנסה לכנסת בזכות כוחו הרב של חיים כץ, ואולי תצליח לעשות זאת שוב בדיל המסתמן בין נתניהו לכץ.

הליכוד נותרה אחת משתי המפלגות היחידות בישראל שעדיין מקיימות פריימריז, לצד הדמוקרטים. עד לכנסת הנוכחית, וכולל ברוב ימי פעילותה, בליכוד התגאו בקיומם של הפריימריז. הסבירו שהם אחת הסיבות לכך שהליכוד מנצח בחירות אחר בחירות. אבל אם חברי כנסת מעולים שהוכיחו את עצמם לא יכולים להיכנס לכנסת בפעם הבאה, ולעומת זאת חברי כנסת שעבדו במשך ארבע השנים האחרונות אך ורק בקידום עצמם בקרב המתפקדים, אולי באמת הגיע הזמן לשינוי שיטת הרכבת הרשימה. אם כי לא בטוח שהמודל שנתניהו דוחף אליו יהיה מוצלח יותר. תשאלו את יש עתיד, שיכולה להוכיח זאת נהדר.