C ,B ,A, די!

את יהושע שרמן ואליאב ליבי פגשתי בכנסת. השכם בבוקר התייצבו השניים בוועדת החוץ והביטחון, לוועדת המשנה לענייני איו"ש לדיון בנוגע להפרות של הסכמי אוסלו מצד הרשות הפלשתינית, בהובלת ראש הוועדה חבר הכנסת צבי סוכות מהציונות הדתית. ישבתי בפינת אולם הוועדה וצפיתי בקרקס המתחולל, שאילולא היה מייצג את אוזלת היד בנוגע לביטחון של כולנו – היה ממש מצחיק.

לא אכביר במילים על אותו הדיון, אך בקצרה: אלוף משנה להט שמש, סגן ראש המינהל האזרחי, ונציגת המטה לביטחון לאומי הוזמנו לדיון על מנת לענות על שאלה פשוטה – מה הן ההפרות של הסכמי אוסלו מצד הרשות הפלשתינית, הידועות להם כמי שאמורים להיות הגורם המפקח על כך בשטח. השניים המשיכו להתחמק וסירבו לענות שוב ושוב לחבר הכנסת סוכות, אף שקיבלו מראש את המצע לדיון ובו פירוט של התשובות שהם נדרשים לתת בוועדה.

שיא האבסורד היה כשאלוף משנה שמש הסתכל בדפים שלו ואמר: "כתוב פה בלתי מסווג… זה מסמך של המל"ל", וקם ממקומו להראות לנציגת המל"ל את המסמך, שאישרה שהמסמך בלתי מסווג, אך אלוף משנה שמש המשיך לגמגם ואמר כי אינו בטוח שהוא יכול להתייחס לדברים, למרות שהוא הגורם המפקח בשטח, מטעם המינהל האזרחי והמתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים). נציגת המל"ל גם כן אמרה כי אין לה תשובות לתת משום שהיא לא יודעת, שכן רק ב־19:30 בערב אמש הודיעו לה שעליה להתייצב בוועדה, אבל היא לא יודעת כלום, ומי שאחראי על הזירה הפלשתינית במל"ל (בן אדם אחד, לדבריה) ואמור לפקח על הנושא, בכלל שוהה כעת בחו"ל, ולדבריה: "כף רגלי מעולם לא דרכה בשטח", כך שאין לה שום דבר לומר בעניין ההפרות.

אליאב ליבי הזדעק על הדברים ואמר שמדובר פה בדם ילדינו, ובמקום לפקח על מה שקורה פה ולתת תשובות הגונות, כל האחראים נוקטים את גישת "אני יצאתי בחמש". נראה היה מהדיון כי האמת המרה שאין להתחמק ממנה, היא שבמשך 30 השנים שחלפו מאז חתימת הסכמי אוסלו, אין גורם מדיני וביטחוני שבאמת מפקח ובוחן את ההפרות מהצד הפלשתיני, למרות שהן רבות מספור, ומדינת ישראל ממשיכה להתנהל כאילו היא מחויבת לעמוד בהסכמים שהצד השני הפר ברגל גסה כבר מזמן.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אוריה שילת בצעד תמוה: שר השיכון זימן לשימוע את מנכ"ל רמ"י

עוד מאת אוריה שילת פורצים דרך: צפון השומרון הוגדר כבטוח לנסיעה ב-waze

מתוך השכול אל השליחות

"דוד שלנו נהרג בבית החולים האינדונזי לפני שנה וחודשיים", פותח אליאב ליבי את השיחה וממשיך: "הוא עלה על נפל טיל של חיל האוויר, ששמו עליו מוקש דריכה רוסי. דוד היה שליח של עם ישראל. הוא לא היה חייל – אבל הוא היה שליח של עם ישראל בלחימה. בתור חברה קבלנית עם כלים הנדסיים, השתתפנו בהריסות מבנים ובלחימה. ככה דוד חי וככה הוא גם נפל – כשליח של עם ישראל בכל חייו. בילדותו, כל שנתיים עברנו דירה, פעלנו ליישב את שטחי ארץ ישראל, לעבוד בחקלאות ולהתחבר לאדמה. דוד שלנו נולד, גדל וחי לתוך זה – וככה הוא גם נהרג", מתאר ליבי בכאב, ומספר על דוד הי"ד: "הוא התעקש לעשות הכול במסירות מאוד מאוד גדולה, מתוך תחושת שליחות ומודעות מרשימה לגודל השעה ולחשיבות העשייה".

ליבי ממשיך ומתאר את מה שהוביל אותו לפעול לביטול הסכמי אוסלו ולהתיישבות מלאה בכל שטחי יהודה ושומרון: "אחרי שדוד נהרג, בניגוד לקולות שדיברו על ריבונות והחשש מריבונות, הבנו שגם אם משתמשים בטרמינולוגיה של 'ריבונות מלאה' – בפועל מה שעלול להתקבל זו ריבונות חלקית בשטחי C בלבד, אפילו לא B. החשש שלנו הוא שריבונות כזאת לא רק שלא תקדם אותנו – היא ממש תיקח אותנו אחורה, ובעצם תקים עלינו בפועל את מדינת הטרור הפלשתינית. מתוך כך הגעתי ממש לעסוק בסוגיה הזאת", מסביר ליבי ומתאר את מהלך האירועים: "ישבנו וחשבנו לעומק, עשינו ניתוח קרקע וגילינו שיש ביהודה ושומרון בשטחי A ו־B מיליון ו־300 אלף דונם של שטחים פתוחים שקל מאוד ופשוט מאוד ליישב אותם באופן מיידי.

"האמירה, הדרישה, הרצון והתקווה שלנו הם להצליח כמו שהצלחנו באיגוד החוות, שאני בין חברי המזכירות בו, לבוא וליישב את שטחי C ולחולל מהפכה שהממשלה הזאת, ברוך השם, מכפילה ומעצימה אותה, וגם מביאה להחלטות היסטוריות ומקדמת באמת חלק מתיקון חטא אוסלו", ליבי מתייחס למהפכה שמוביל השר סמוטריץ' בהתיישבות, וליותר ממאה יישובים חדשים שאושרו ביהודה ושומרון. ואולם בו בזמן הוא מתריע שזה לא מספיק, כיוון שהכול נעשה בתוך גבולות 'קונספציית אוסלו', ולא פורץ החוצה לשטחי A ו־B.

"התיקון הגדול הזה והמרגש הזה, שמובילה הממשלה, מול הכאבים המטורפים שאנחנו חווים כחברה במלחמה, ואנחנו אישית משלמים כמשפחה באופן ישיר את המחיר הכי איום ונורא שאפשר לשלם – כל התיקון הזה בינתיים קורה רק בנקיקי אסון אוסלו", ליבי קובע נחרצות, "כמדינה, לא שינינו מילימטר בנושא הזה בין שבעה באוקטובר לשישה באוקטובר. אנחנו מתייחסים לרשות הפלשתינית, אנחנו מתאמים איתה, אנחנו לא פועלים לאסוף את הנשקים מהמנגנונים הכאילו מתואמים. אנחנו מאפשרים את ישות הטרור הזאת, מאפשרים לה להפוך למפלצת, וחלילה הטבח יכול לגבות מאיתנו מחירים הרבה יותר גדולים, לא כמו מה שחווינו בטבח שמחת תורה תשפ"ד – אלא בכפל כפליים.

"גם הגירוש מגוש קטיף התגלגל אלינו בעקבות הסכמי אוסלו", קובע ליבי, "את התשלומים ששילמנו על הסכמי אוסלו, שילמנו בתשלומים לאורך השנים, אבל במחיר הרבה יותר גבוה ממחיר הדמים ששילמנו בטבח שהשתולל בעוטף, וגם ההרוגים שם – הם בגלל האיוולת הזאת של חטא המרגלים של דורנו, הסכם אוסלו. גם הנופלים בלחימה בכל המרחבים בחבל עזה, מספרים איומים ונוראים של דם בנינו האהובים, אנחנו משלמים בשל חדלות פתרון", הוא אומר בכאב. "אנחנו לא נותנים שום מענה ושום תגובה אמיתית ואפקטיבית למפלצת הזאת שהקמנו במו ידינו על עצמנו".

ליבי מסביר כי רצף האירועים הזה הביא אותם לקפוץ למים ולפעול בכל כוחם ובכל המישורים האפשריים לשינוי שורשי בתודעה הציבורית וההנהגתית. "מתוך התודעה הזאת שיש כל כך הרבה מרחב פתוח שאפשר לבוא ולגאול באופן מיידי, שזה מעשי ושהמהפכה החקלאית והרוחנית שכבר החלה בעשור האחרון – אנחנו יכולים לעשות אותה עכשיו גם בשטחי A ו־B ולהביא לעם ישראל תשועה גדולה בנושא הביטחוני. זה מה שהביא אותנו לעסוק בזה.

"בהמשך, יחד עם יהושע שרמן, הקמנו את פורום 'הביתה' ויצאנו לפעילות ציבורית ומערכתית, מול הדרג הביטחוני והמדיני, ראשי המועצות וכלל הציבור, להדהד את ההבנה הזאת שיש ישות טרור ששולטת בשליטה גאוגרפית מטורפת על כל מרחבי ארץ ישראל, ואנחנו לא יכולים לאפשר לה לקום", הוא אומר. "פשוט מאוד למנוע את זה ולשנות את זה. זו בסך הכול החלטת קבינט, ואנחנו יכולים לעשות את אותה מהפכה שעשינו בשטחי C, גם בשטחי A ו־B. יש שם מיליון ו־300 אלף דונם שאפשר לשוב אליהם, אפשר להשיב אותם הביתה בצורה פשוטה מאוד, על ידי אותה עשייה שעשינו עד היום רק בשטחי C כשליחים של עם ישראל. אנחנו פועלים כאזרחים שרואים את עצמם לא רק כמי שצריכים לקבל זכויות מהמדינה, אלא כמי שבאים גם לפעול למען המדינה. כאזרחים שבאים לתת למען המדינה, אנחנו רוצים לקדם את העשייה הזאת ואת השבת השטחים האלה, ולחזור הביתה".

השכול ששינה את התפיסה

יהושע שרמן, אביהם של יהודה הי"ד שנרצח ושל דניאל יבדל"א שנפצע בפיגוע ליד חוות 'שובה ישראל' לפני שלושה וחצי חודשים, הוא השותף של אליאב ליבי בפורום 'הביתה', ובו הם פועלים יחד לחזרה לכל שטחי יהודה ושומרון ולביטול הסכמי אוסלו. "בשבת בי"ג ניסן בצהריים, דניאל ויהודה יצאו לסיור ביטחוני מסביב לחווה, בשטח שעובדים בו כל הזמן, ללא הפסקה, גם בשבתות ובחגים על כלים הנדסיים שאוכלים את ההרים מסביב לחווה, על מנת לשלוט בשטח ולספק ביטחון", מתאר שרמן, וממשיך לספר בכאב על הפיגוע והאובדן הטרי של הבן האהוב יהודה: "במהלך הסיור הביטחוני הזה, מחבל ערבי נסע אחריהם עם טנדר, ובאיזשהו שלב ניגח אותם והעיף אותם לתעלה. דניאל נפצע קשה ויהודה נהרג במקום.

"דניאל ניסה לטפל ביהודה, אך במקביל הוא התמודד עם לינץ' שהתחיל על ידי ערבים שירדו מכיוון הכפר. גם המחבל עצמו צחק עליהם שם, הוא אמר שהוא בא להרוג אותם, הוא אמר להם 'זה או אנחנו או אתם, אז באתי להרוג אתכם'. הנשק של דניאל נשבר כשהם עפו מהריינג'ר, ככה שהוא לא יכול היה אפילו לאיים עליהם עם הנשק או לבצע ירי לכיוונם. דניאל הבין שהוא צריך לעצור את זה – אחרת הם יהרגו את שניהם. הוא צעק להם שיהודה כבר מת והוא פצוע קשה, אז מה הם רוצים עוד להשיג. הם נבהלו מאוד, ואז הוא התחיל לנסות לנהל משא ומתן איתם כדי להשיג טלפון. הם כמובן לא נתנו לו. בהתחלה הוא עלה למעלה לחפש בריינג'ר, הוא לא מצא וירד בחזרה.

"כל זה קורה כשהוא פצוע קשה, והוא מבין כבר שיהודה לא איתו", מתאר שרמן בכאב, אך מסתבר שלמרות האסון הנורא קרה לדניאל גם נס גדול: "למפרע מסתבר שהוא היה עם שבר בצוואר ושבר בגב. בתוך כל החושך הזה, כל הקושי הזה, כל המכה הזאת שקיבלנו כמשפחה – יש פה אור גדול, דניאל ניצל ולא נהיה נכה במאה אחוז מהדבר הזה".

הוא מתאר כיצד הערבים נהגו באכזריות כלפי דניאל הפצוע קשה וכלפי יהודה, שכבר באותן דקות לא היה בין החיים, ואיך כוחות הביטחון מיהרו לאמץ את הגרסה השקרית של הערבים: "לאחר עשר דקות, דניאל הצליח להשיג טלפון ולהתקשר אליי, ואז הקפצנו עזרה. הגיע לשם אמבולנס של הסהר אדום, אבל כמובן אף אחד לא טיפל בו. כמו כן בהודעה שיצאה בהתחלה, המשטרה, צה"ל ומתפ"ש לוקחים כעובדה את ההודעה של הפלשתינים שהמציאו שהם גנבו את הטנדר ועשו תאונה.

"כשקפצתי לשטח יחד עם קב"ט שומרון, פגשתי שם בכיר בצבא מחטיבת שומרון, שאמר לי: 'אתה בבעיה קשה, הבן שלך גנב את הרכב ועשה תג מחיר'. בזמן שאנחנו מקבלים את יהודה, ותוך כדי שהם מוציאים את דניאל מהרכב, זה מה שהיה לקצין בכיר שם בחטיבה להגיד לי", מתאר שרמן בכאב את האבסורד, אך הוא לא ויתר והמשיך להילחם על שמם הטוב של בניו החלוצים: "בדרך לבית החולים נלחמנו לטהר את השם של יהודה. יוסי דגן עזר לנו שם מאוד, וככה בשיחה עם האוגדונר ולאחר מכן עם אנשי שב"כ, לאט לאט הצלחנו להעביר להם את הגרסה של דניאל.

"כשהגענו לבית חולים, דניאל שאל אותי, 'אבא, יצאה שבת?'. עניתי לו שעוד לא, והוא אמר: 'אני חייב שתגיד לי כשיוצאת שבת. נגמר שטחי C, אנחנו הולכים להקים לזכר יהודה התיישבות יהודית בשטחי A ו־B. ואכן, מיד כשיצאה השבת, הוא הראה לי שלוש נקודות בפלאפון שלי, שבהן הוא רוצה לעלות לקרקע. כשהוא עוד נמצא בחדר הלם, הוא התקשר למאיר אליהו ונפתלי כצמן, השותפים שלו מהחווה, ואמר להם שיבואו לבית החולים לראות את הנקודות שאליהן הוא רוצה לעלות".

שרמן מספר על הנקודות בשטחי A שאליהן ביקש דניאל לעלות: "נקודה אחת היא ממש במקום הפיגוע, עוד אחת בשייח' אבו נמל, שהיום יש שם כבר אנשים, והשלישית בג'בל חורייש. והוא אומר 'זהו, אנחנו עולים. זו התשובה שלנו לרצח של יהודה, אנחנו לא ניחלש'. באמת, הוא הפגין שם כוחות נפש אדירים. אני אמרתי לו, 'דניאל, תנשום רגע. אני עוד לא יודע מה אני עושה עם עצמי, אין לי מושג, רק הרגע נחת עליי הטייטל הזה של אב שכול'. אבל הוא כבר רץ. במהלך השבעה, הרגשתי גם אני את הדחיפה הזאת לצאת מהקונספציה. אני עצמי הייתי בקונספציה הזאת של שטחי C, ביררתי עם עצמי את הדבר הזה, והבנתי שאני צריך לעשות פה תשובה גדולה".

נראה כי הפריצה של גבולות אוסלו והיציאה מהקונספציה הזאת, היא ממש הצוואה של יהודה הי"ד, כפי שאביו מספר: "ליהודה היה מאוד קשה כשהקמנו את החווה. הוא השתגע שאני ודניאל מדדנו את גבולות שטחי C סביב החווה. הוא אמר לנו שאנחנו בכלל לא בכיוון, מסתכלים בקוצר רואי רק על שטחי C ולא רואים את הסכנה. גם ברמה הרוחנית, כאב לו מאוד שארץ ישראל נעזבת ונחטפת פה על ידי האויבים שלנו, וגם ברמה הפרקטית, הוא אמר לנו כל הזמן 'אתם במאבק של אתמול'. עשיתי תשובה גדולה על הדבר הזה אחרי שיהודה נרצח, וככה בשותפות עם אליאב ועוד חברים נולד פורום 'הביתה'".

נלחמים על התודעה

ההיכרות בין יהושע שרמן לאליאב ליבי לא החלה עכשיו. השניים מכירים כבר קרוב ל־25 שנים, מהפיגוע שהתרחש בישיבת התיכונית 'חיצים' באיתמר, שבו נרצחו שלושה בחורים בישיבה, בהם אברהם סיטון הי"ד בן ה־17 מהיישוב שילה, שהיה בן גילם וגדל עם ליבי בשילה, ושלושה שבועות לאחר מכן נרצח תלמיד נוסף מהישיבה, שמואל ירושלמי הי"ד, גם הוא בן אותו הגיל מהיישוב שילה שלמד בישיבה באיתמר. החיבור הנוסף ביניהם וההובלה של פורום 'הביתה' קרו רק אחרי הפיגוע שבו נרצח יהודה הי"ד לפני שלושה וחצי חודשים.

גם הבנים של השניים, יהודה ודוד הי"ד, זכו להכיר. השניים היו יחד בחוות 'מרום שמואל', שהקים הראל (המכונה קוקו) ליבי, אח של אליאב. "גם אני הייתי שם בחווה בתור חייל הגמ"ר, בשירות המילואים שלי לאחר פרוץ המלחמה, ופגשתי שם את דוד הי"ד", מספר שרמן.

"המטרה שלנו היא להעביר את התודעה הציבורית של האנשים ומקבלי ההחלטות במדינת ישראל, שצריך לצאת למלחמה על שטחי A ו־B, על השטחים הפתוחים", אומר שרמן נחרצות בהתייחס לפעילות של פורום 'הביתה', ומסביר: "הזמן קצר, הממשלה הזאת תכף מסיימת את ימיה. אנחנו מקווים שזה עוד יקרה לפני שהיא תסיים את ימיה, וגם אם לא, אנחנו רוצים שזה יעלה במשא ומתן של המפלגות לפני הקמת הממשלה החדשה – דרישה ברורה לבטל את הסכמי אוסלו הארורים, או לפחות ליישב את השטחים הפתוחים בשטחי A ו־B, בדרכים כאלה ואחרות.

"כשאתה רואה את השטחים, כשאתה מסתכל על המפות – אתה רואה את כל גב ההר פרוס לפניך, כמו שאמרתי לנציגת המל"ל בדיון – או שתהיה פה התיישבות יהודית, או שאין מדינת ישראל. אוטונומיה פלשתינית בשטחים הללו – זה פשוט לבחור בהשמדת מדינת ישראל. אי אפשר לקיים אותה יחד עם מדינת ישראל.

"אנחנו רוצים למנוע את האסון הבא, במקום שיפשטו על רעננה, כפר סבא, וראש העין, במקום שנאבד חיילים, ילדים ומשפחות, במקום ששוב יבוצעו כאן מעשי זוועה כמו מה שראינו בעוטף עזה, ואז נצטרך לכבוש מחדש שטח שעכשיו עומד ריק. היום אפשר בלי כדור אחד, בלי ירייה אחת, בלי רובה, לבוא וליישב את השטחים הפתוחים האלה על ידי חוות, על ידי חקלאות, על ידי התיישבות, בהחלטה מושכלת, מתוך הבנה שאם לא נעשה כך – יש פה אסון שהולך להתממש, ואת זה אנחנו עושים בפורום הזה, וצועקים בכל גרון ובכל מקום, בניסיון למנוע זאת", אומר שרמן בכאב.

"ארץ ישראל משולה לאישה", גורס ליבי. הנביא ישעיהו אומר: 'כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בנייך'. מצד אחד, התיאור של הקשר עם הארץ ישראל הוא של קשר עם אישה, ומצד שני תיאור של קשר עם אמא. הפסוק עצמו מתייחס לשני הכיוונים, ששניהם מהותיים ביחס שלנו לארץ ישראל. המציאות שבה ארץ ישראל מופקרת ואדמת ארץ ישראל מופקרת, שחבלי ארץ חטופים בידי זרים ונאנסים בידי זרים – צריכה להסתיים. אנחנו מתרגשים לראות את עם ישראל שב לחלקים גדולים, אבל עדיין זוכרים שחלקים גדולים מארץ ישראל פשוט אנוסים יום יום. לא במערות, אלא על גבי הקרקע, רק לפתוח את העיניים ולראות איך הם מתייסרים תחת כובש ועם זר במקום לשוב הביתה לחיק עם ישראל".

"בכל מקום ביהודה ושומרון אפשר לראות עבודות עפר, כבישים שנסללים, ותשתיות של מים וחשמל שמוקמות בכמויות על ידי הערבים", מעיד שרמן. "בצפון השומרון, בגוש אריאל, בדרום הר חברון, בשמורה ההסכמית במדבר יהודה ובכל שטחי A ו־B, רואים פריצת ענק של תשתיות, שמוכוונת על ידי מיליארדי דולרים שמוזרמים מהאיחוד האירופי, שמנסה להתערב פה במדינת ישראל. זו תוכנית מסודרת, כמו תוכנית סלאם פיאד של הרשות הפלשתינית למשל, זה לא משהו מקרי. התוכנית היא להשתלט על השטחים הפתוחים בשטחי A ו־B ולגרום למדינת ישראל להגיע לנקודת האל־חזור, שבה מדינת טרור פלשתינית תהיה עובדה בשטח. אנחנו במלחמה נגד הזמן. אנחנו מרגישים כמו הילד הקטן עם האצבע בסכר, או הילד שצועק 'המלך הוא עירום', כשאף אחד מסביב לא שם לב".

"הכוונה שלהם היא להקים ישות טרור שתמחק ותשמיד את כל מדינת ישראל. המנהיגים שלהם קוראים לזה כל הזמן, שומעים את זה, מי שמקשיב בערבית שומע את זה בכל מקום", מוסיף ליבי על דבריו של חברו.

"גם בתוכנית של סמוטריץ', שאישר הקמה של 103 יישובים חדשים, מתוך זה במועצה האזורית שומרון הולכים להקים עכשיו 18 יישובים שאישרו להם, שזה באמת המון וזה מדהים – אבל כל האזור כולו המיועד ליישובים החדשים נמצא בעוטף של A ו־B, אין מקום אחד בתוך שטחי A ו־B", מספר שרמן ומרחיב: "הכול נובע מהתפיסה שזה בלתי אפשרי. כשמסתכלים על המפה של ההתיישבות ביהודה ושומרון, רואים שהכול בנקיקים".

"גב ההר הוא נקיקים צרים מאוד שכל התיישבות חיה בתוכם", מסביר ליבי. "זה שאומרים שרוב השטח ביהודה ושומרון, 5.8 מיליון דונם, הוא שטח C – זה נכון, כי רוב השטח הוא בבקעה. ים המלח, מדבר יהודה, והשטח שקרוב לגדר המערכת בגבול המזרחי. אבל בחלק השולט, בראשי ההרים, השטח הפלשתיני לעומת שטחי C גדול ב־90 אחוז. ההתיישבות כולה חיה בנקיקי אוסלו".

לפקוח את העיניים

שרמן וליבי פועלים יחד במרץ בחודשים האחרונים. הם מארגנים סיורים לאנשי ציבור, אנשי חינוך, ראשי מוסדות, אנשי תקשורת ועיתונות, משפיעני רשת וכל מי שרק יכול לבוא ולראות בעיניים את המצב בשטחי   A ו־B. גם דניאל, בנו של יהושע שנפצע קשה בפיגוע שבו נרצח אחיו רק לפני שלושה וחצי חודשים, פועל איתם מאחורי הקלעים ודוחף את פעילות הפורום כמה שאפשר, תוך כדי השיקום הממושך מהפציעה.

"אנחנו בגדול קוראים לעם ישראל לפקוח את העיניים ולראות נכוחה את הסכנה ואת ההזדמנות", אומר שרמן ומסכם: "נכון שיש סכנה בשטחים הפתוחים ב־A ו־B, בכל מרחבי יהודה ושומרון – מחברון, בואכה ג'נין, כמו המהלך שהלך יוסף לאחיו מחברון לדותן. צריך להתעכב על הסכנה שבזה, אבל גם על ההזדמנות שיש היום בשטחים הללו ולדחוף את זה בכל הכוח. אני קורא לכולם להיות שותפים במאבק הזה, בפנייה לנבחרי הציבור, בעשייה, בתמיכה בחוות, בתמיכה בהתיישבות, בתמיכה בקמפיין שלנו. צריך פה את עם ישראל בכל כוחותיו כדי להביא בעזרת השם את הבשורה ואת הגאולה הזאת".

לסיום, מוסיף ליבי: "כשאני מנסה לקום מתוך השבר הפרטי שלי, אני חושב על סבא שלי, שקם מתוך השואה והקים משפחה עם יותר מ־100 נכדים, אחרי שהבת שלו ואשתו נרצחו בשואה. הוא קם מתוך שואת אירופה ובא לפה, הוא לא ידע ולא היה יכול להבין איך הולכת להיראות גאולת עם ישראל. אבל היה ברור לו שהוא צריך להתחתן, להקים בית מחדש ולעלות לארץ ישראל. אחרי זה היה ברור לו שהוא מוותר על כל רכושו ועולה לארץ ישראל, וככה הוא עשה. כל פעם יש שלב אחד שהוא ברור, שאותו אנחנו חייבים ליישם. מצד אחד אנחנו צריכים לדעת מה התכלית ולאן אנחנו הולכים, ואנחנו הולכים אל בית המקדש, אבל אנחנו מבינים מה המדרגה הקרובה שאפשר להתקדם אליה בסולם. המדרגה הכי פשוטה וקלה שאפשר לעלות עליה ולבצע אותה באופן מיידי בדרך אל הגאולה השלמה, היא התיישבות בשטחים הפתוחים ב־A ו־B, באופן מיידי".