בחדשות סוף השבוע של N12, שודרה כתבה בלעדית: דני הכט קיבל מדובר צה"ל גישה בלעדית לתוך תא התקיפה של חמ"ל ניל"י, העוסק באיסוף מידע מודיעיני על כל המחבלים שלקחו חלק בטבח שמחת תורה תשפ"ד, שם שוחח עם הקצינים האחראים ושמע מהם על עבודתם. מלבד הבחירה המקוממת של דו"צ לתת בלעדיות בנושא הרגיש הזה, שכל מילה בו עוברת תחת צנזורה קפדנית, לערוץ 12 בלבד – מבלי שבכלל יצאה ממנו ומהעיתונאי גיא פלג התנצלות רשמית על הכפשת חיילי כוח 100 והאשמתם ב"מעשה סדום בנסיבות אינוס" שלכאורה ביצעו באסיר עזתי במתקן הכליאה הביטחוני שבשדה תימן, והסרטון המבושל שהועבר ישירות לפלג מטעם הפצ"רית לשעבר, האלופה יפעת תומר-ירושלמי, שטרם עמדה לדין על כך – יש גם את האמירות הבלתי נתפסות של קציני היחידה, בדבר חיסולם של כלל משתתפי הטבח, עליהם יש מודיעין מדויק.
כזכור, בשב"כ ובצה"ל הבטיחו לנו 'חרבו דרבו', קרי: כל מי שלקח חלק פעיל באירועי אותה השבת וחדר משטח רצועת עזה למדינת ישראל – דמו בראשו. אלא שהבטחות לחוד ומציאות לחוד. בכתבה הבלעדית, שמסבירה על עבודת המודיעין הסיזיפית והמורכבת, ועל ההישג המטורף שהגיעו אליו בחמ"ל ניל"י, שהוא היכולת להגיע לכל אחד ואחד ממשתתפי הטבח, יש קטע אחד מדהים. מדהים, כי הוא ישאיר אתכם ללא מילים, בתחושת חידלון וחוסר אונים משוועת אל מול התפיסות שאוחזות גם היום בפרקליטות הצבאית ובצמרת מקבלי ההחלטות של המערכת הביטחונית הכפופים להם.
הכט שואל את סגן ל', קצינה במדור זרוע צבאית בפד"ם, שאלה פשוטה מאוד: "כל בן אדם שפשט לישראל בשבעה באוקטובר הוא מטרה?", שהרי זו ההבטחה שנתנו במערכת הביטחון לאחר הטבח. הקצינה ל' עונה במילים אלה, ובלי היסוס: "לא. כולם מטרות של ניל"י שאוספים מידע על כל מי שפשט ב-7.10, אבל לא כולם הם מטרה לחיסול", הבנתם נכון. הקצינה ל' מודה בפה מלא שיש את המידע הנדרש בכדי לחסל את כל המחבלים הנתעבים שהשתתפו במרחץ הדמים ופוגרום הזוועות שפקד את יישובי הנגב המערבי ביום שמחת תורה תשפ"ד, אבל לא כולם הם מטרה לחיסול. ל' מסבירה: "היום לפי הדין הבין-לאומי, אי אפשר לתקוף מישהו שפשט לעוטף ב-7.10 ומאז הוא כבר לא לוחם, לא פעיל ולא עושה כלום, הוא נשאר בבית ומבשל. הם נמצאים ברשימות, אבל בסוף יש לי חוק".
סא"ל א', ראש ענף תקיפה בפד"ם יושב גם הוא מול המצלמות של N12 ומצהיר בחוסר אונים מוחלט: "זה יותר מורכב. מבחינת צה"ל אנחנו נרצה לשים יד על כל אדם שהשתתף בטבח הזה, על כל בן אדם שכף רגלו דרכה במדינת ישראל – אבל איך לעשות את זה, זה מאוד תלוי במידע, במיקוד, בתעדוף". עוד אומר א' בהמשך הכתבה: "יש ערך גם בזה שכל מי שפשט למדינת ישראל ב-7 באוקטובר, נשים עליו יד בדרך כזו או אחרת. יש בזה ערך הרתעתי, יש בזה ערך אפילו אסטרטגי. אבל המילה 'נקמה' היא לא חלק מהלקסיקון שלי כאיש מקצוע בעולם התקיפה. זה מוסיף אולי בקצה גם סיפוק, אבל זה לא הסיבה".
אפשר לצפות בקטע שוב ושוב, ולא להאמין שזו הגישה של הפרקליטות הצבאית, גם זו שתחת הפצ"ר הנוכחי, האלוף איתי אופיר, שרבים בימין שיבחו אותו ותלו תקוות גדולות בהתנהלותו ביחס לסוגיות המשפטיות ול"דין הבין-לאומי" לכשיתנגשו בצורך של צבא הגנה לישראל להשתמש בכל כוחו בכדי לרדוף, להעניש ולחסל את משתתפי הטבח הנורא ביותר שבוצע במדינת ישראל מאז הקמתה. כאילו שצה"ל באמת צריך את הדין הבין-לאומי בכדי לחסל אויבים מובהקים בשטח אויב שביצעו פשעים בלתי נתפסים כנגד האנושות בכלל והעם היהודי בפרט. הציטוטים המצערים הללו, מראים שלא "הוחלף הדיסקט" וכל ההבטחות ל'חרבו דרבו' מתרסקות על סלע הפרקליטות הצבאית, שכובלת את צה"ל מלמצות את הדין עם הגרועים שבאויבנו, מטעמים משפטיים בין-לאומיים, כאילו היה מדובר בנשים וילדים או בנזק אגבי, ולא במחבלים מתועבים, רוצחים ואנסים.
לעת עתה, לא התקבלה תגובה מדובר צה"ל על הדברים.
