מצפון תיפתח התקווה: גנים וכדים שוב על המפה

לפני 21 שנה, ימים ספורים טרם הגירוש מגוש קטיף, הרב נחשון בן ארצי עוד היה בנצרים. הוא לא גר שם באופן קבוע, אך הגיע לחזק את התושבים ואת אחיו שגר במקום. "כשהוציאו אותנו מנצרים על האוטובוסים, נסענו לירושלים וצעדנו מרחוב יפו אל הכותל", הוא משחזר, "רבבות עמך ישראל באו ללוות אותנו. בראש צעדו הרבנים עם ספרי התורה, ומעל הספרים הייתה פרושה הטלית שלי. בכותל החזירו לי את הטלית, שנקרעה במהלך הצעדה. אמא שלי תפרה אותה, וזה עשרים שנה היא שמורה אצלי, מצהיבה, מחכה".

היום (חמישי), הטלית של הרב בן ארצי תלווה את עליית המשפחות לקרקע ביישוב כדים המתחדש בצפון השומרון, שבמהלכה יוכנס ספר תורה לבית המדרש המקומי. "השבוע נזכה לשוב לכדים, להקים מחדש את אחד היישובים שנעקרו, בשליחות מדינת ישראל ובשם כל ישראל. לאחר הטקס נכניס ספר תורה ראשון לבית הכנסת ביישוב. לא לחינם חיכתה הטלית שליוותה את ספרי התורה בצאתם. הפסוק שעומד מול עיניי ברגע הזה הוא 'כה אמר ה', מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך… ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם'.

"ללא ספק, זהו אירוע מרגש ומשמעותי מאוד עבורנו, לדעת שאנחנו שותפים בתיקון הזה", מתרגש הרב בן ארצי בשיחה עם 'בשבע', "אלה היו היישובים האחרונים שחרבו, והם הראשונים שקמים – אבל ממש לא האחרונים. אנחנו זוכים להקים מחדש את כדים ולחתום את התיקון בצפון השומרון לארבעת היישובים שחרבו. בעזרת ה', אחרינו עוד נראה תנופת בנייה אדירה בצפון השומרון ובכל מרחבי ארצנו".

מהלך העלייה המחודשת לקרקע בכדים ובגנים הוא חוליה מרכזית בתיקון ההיסטורי של אירועי קיץ תשס"ה. ראשיתו של התהליך בביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון בכנסת, שהסיר את האיסור החוקי על שהיית ישראלים בשטחי היישובים שפונו והוחרבו. בהמשך לכך התקבלה החלטת ממשלת ישראל להקים מחדש את היישובים, והפיחה רוח גבית בעשייה ההתיישבותית באזור. מי שלקחה את המושכות והובילה את המהלך בשטח היא המועצה האזורית שומרון בראשות יוסי דגן, שפעלה בשיתוף פעולה הדוק עם תנועות ההתיישבות, משרדי הממשלה וגורמי הביטחון כדי להפוך את ההחלטה המדינית למציאות בשטח.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוסף ארנפלד פרק נוסף בקרב על זית רענן: הריסה ופיצוי או מאבק על הבית?

עוד מאת יוסף ארנפלד הובא למנוחות נתנאל שקרון הי"ד שנרצח בערב יום כיפור

הקמת היישוב כדים מתחילה בחיבור בין יוסי דגן לרב חיים גנץ, ראש ישיבת מעלה אליהו בתל אביב. "הרב חיים עמד מאחורי המהלך של הקמת היישוב הזה בכל הכוח", מספר הרב בן ארצי, "היישוב קם מחדש לחלוטין מכוחה של הישיבה. הרב חיים מעורב באופן עמוק בכל צעד ושעל, מתוך תחושת שייכות וחיבור אדירה. מכוחו הכול התחיל – והוא פנה לבוגרי הישיבה".

הרב בן ארצי עצמו, נשוי ואב לחמישה, הוא חלק מהישיבה בתל אביב כמעט שני עשורים. הוא גדל בירושלים, הגיע לתל אביב לפני 19 שנה, וב־11 השנים האחרונות התגורר בה עם משפחתו. "אני זוכה להיות מיושבי בית המדרש של מעלה אליהו ותלמיד הישיבה במשך שנים רבות", הוא מסביר, "הייתי אברך, לימדתי קבוצה בישיבה, ואני עדיין חלק בלתי נפרד מבית המדרש". ההצעה להוביל את הקהילה בכדים תפסה אותו בפתאומיות. "כשגרעין התושבים התגבש, בכלל לא ידעתי מזה. ביום האחרון של סבב המילואים השישי שלי, עוד לפני שהגעתי הביתה, הרב חיים התקשר אליי וסיפר לי על המהלך. הוא ביקש שאצטרף. מבחינתנו זה לא קרה ברגע: לקח לנו זמן עד שאמרנו כן".

איך מנהלים מעבר כל כך חד – מתל אביב ללב השומרון?

"זה אכן מעבר מאוד חד", הוא מודה. "ברמה הטכנית והמשפחתית, מדובר במעבר מחיים בעיר הגדולה – על כל הזמינות, התחבורה והנגישות של המרכז – לאזור אחר לגמרי. גם מבחינת הילדים והקשרי החיים, תנאי החיים והמציאות הביטחונית, אפשר לומר שאין פרמטר דומה בין החיים בתל אביב לחיים בכדים, שנמצא מאות מטרים מג'נין. אבל השינוי העמוק יותר הוא ברמת התוכן והפוקוס של החיים. במשך שנים אנחנו חיים בפוקוס על עם ישראל שבמרכז הארץ. התחנכנו להביא את האור של התורה לתל אביב, ומתוך כך להאיר את המדינה כולה. כעת אנחנו עושים סוויץ', ומכוונים את המצפן קודם כול אל ארץ ישראל וההתיישבות בה, אבל כמובן בלי לוותר על האידיאל הגדול של החיבור לעם.

"זה אירוע שאנחנו עוד לומדים איך לשלב אותו. החיבור לעם ישראל נמצא בדם שלנו, ואנחנו לא מוותרים עליו. פיזית אנחנו מתרחקים מתל אביב, אבל בנפש – ממש לא. ומי יודע, אולי ביום מן הימים כדים תתרחב כל כך עד שאנשי תל אביב בעצמם ירצו לעבור לכדים.

"גם באידיאל התורני יש כאן צעד של שינוי והתפתחות. מבית המדרש של הישיבה אנחנו עוברים ליישוב קהילתי", הוא מוסיף, "אבל היישוב שמתחיל מהישיבה ממשיך לשאוב את הכוח והמצפן מהתורה. בלב היישוב מוקם בית מדרש, שמכוון לאנשי מעשה – לאנשי היישוב ולכל מי שירצה להצטרף. בית מדרש פעיל, עם צורת לימוד, תכנים וסגנון שמותאם כולו לאנשים שנמצאים בעולם המעשה, פועלים בעולם, עובדים, וקובעים עיתים לתורה בצורה משמעותית. פרופיל כזה של אנשים, שיכולים להקדיש זמן קצר יחסית ביום ללימוד, צריך מאפיינים מותאמים. תכנים שנוגעים בסוגיות רלוונטיות לחיים, חיבור לחבורה של קודש, ולימוד שבונה על היקף של התורה כולה על ידי התמדה של שנים. בשעה ביום כפול עשרים שנה, אפשר ללמוד את התורה כולה. אין סיבה שאדם שעובד בחברת הייטק או בכל מקצוע אחר לא יגדל להיות תלמיד חכם, מקסימום ייקח לו עוד כמה שנים".

בצד ההנהגה והמעטפת הישיבתית, הכוח של המהלך טמון בהרכב האנושי המגוון של התושבים. "זה גרעין מופלא שמתגבש, ממש ליהוק של הקדוש ברוך הוא", מציין הרב בן ארצי. "אומנם רובנו קשורים לישיבת מעלה אליהו, אבל ממש לא כולם. מדובר בחבורה שמתקבצת ממש מכל קצוות הארץ – מהגולן ועד באר שבע. כולם בעלי מקצועות חופשיים ומגוונים, שעזבו את דרך החיים הקודמת ופשוט קמו ואמרו 'הנני', מתוך מסירות וענווה מופלאים. מדובר באנשים מיוחדים במינם, אחד אחד".

התרגשות גדולה וחוסר ודאות

משפחה נוספת שצפויה לעלות היום לקרקע בכדים היא משפחתם של אמיתי (26) ואוריה (25) מרצבך. הוא גדל בסוסיא, היא בקדומים, ועד לאחרונה התגוררו ברמת גן, שם למד אמיתי כאברך בישיבת ההסדר. "גרנו ברמת גן שנה וחצי, והרגשנו שאנחנו מחפשים את האתגר הבא", מספרת אוריה. השמועה על המהלך להקמת כדים מחדש הגיעה אליהם היישר מישיבת מעלה אליהו, שם למד אמיתי בעבר. "זה התחיל במפגש זום ראשוני עם זמביש, מיד אחרי שיוסי דגן פנה לראש הישיבה הרב חיים גנץ. הייתה שם באוויר תחושה חזקה של התחלה חדשה, של משהו היסטורי שיכול לקרות פה".

מבחינתם, ההחלטה התקבלה כמעט ללא התלבטות. "חיפשנו כבר קודם לכן מעורבות במיזמים התיישבותיים שונים, בדקנו חוות וגבעות", מסבירה אוריה, "אבל כשהבנו שמדובר בהתיישבות בחבל ארץ חדש שצמא לנוכחות יהודית, וכל זה תחת המעטפת התורנית של הישיבה – זה דיבר אלינו מיד". "כל גבעה וכל חווה חדשה שקמה היא חלק ממהלך של גאולה", מוסיף אמיתי, "אבל ההרגשה בכדים הייתה אחרת: הרגשנו שזו גאולה של חבל ארץ שלם. זה אזור שלא הייתה בו נוכחות ישראלית שנים רבות, והחזרתו למפה היא החוליה שמחברת בין יהודה ושומרון ובין הצפון, ממש בלב הארץ".

כדים יאוכלס בשלב הראשון על ידי 26 משפחות. 18 מתוכן הן משפחות של בוגרי ישיבת מעלה אליהו לדורותיהם, שחלקם למדו בישיבה לפני כמעט שני עשורים, והשאר שהצטרפו לגרעין בהמשך. לצד ההתרגשות המוצהרת, בני הזוג מרצבך אינם מנסים להסתיר את החששות הטבעיים. "ההתרגשות גדולה, אבל היא מעורבבת באופן טבעי עם המון חוסר ודאות", משתפת אוריה.

אמיתי מסכים: "בסופו של דבר, למרות המעטפת החמה והתמיכה האדירה של מועצת שומרון, צה"ל, תנועת אמנה וחברת ליבי, יש עדיין המון אתגרים ופינות שלא סגורות עד הסוף – וגם לא יהיו סגורות ברגע העלייה. אבל המטרה כל כך חשובה, שברור לנו שזה הדבר הנכון לעשות. אנחנו עפים על זה, ובעזרת ה' הדברים יסתדרו תוך כדי תנועה".

את המפגש הראשון שלהם עם הקרקע הם לא ישכחו. "הפעם הראשונה שעלינו למקום הייתה ביום ירושלים, יחד עם משפחות נוספות מהגרעין וחברים מהישיבה", נזכר אמיתי, "זו הייתה עלייה חגיגית עם יוסי דגן, רבנים וריקודים. הייתה תחושה מרגשת של שיבה למקום שבמשך 21 שנה לא דרכו בו יהודים, מקום שכבר היו מי שהתייאשו ממנו. מאז הגענו לשם שוב כדי לעקוב מקרוב אחר התקדמות עבודות הבנייה, והשבוע הציפייה תהפוך סוף סוף למציאות בשטח".

יצא לכם להיפגש עם תושבים שגרו בעבר בכדים, לפני הגירוש?

"חשוב לנו מאוד להבהיר שאנחנו לא באים להחליף אף אחד ולא באים במקומם", מדגיש אמיתי, "אנחנו מעריכים מאוד את מה שהם בנו שם ואת העובדה שהם החזיקו במקום המדהים והאסטרטגי הזה. יזמנו איתם מפגש מיוחד, והם הוזמנו לקחת חלק באירוע העלייה. מתוך הקשר וההבנה שלכל אחד יש את המקום והשלב שלו בחיים, אנחנו עולים כעת. הם אומנם ככל הנראה לא יחזרו להתגורר במקום, אבל הם שותפים מלאים לדרך ונמצאים בשיתוף פעולה איתנו".

בשונה משא־נור או חומש, שבהן נותרו שרידים בולטים כמו המצודה ההיסטורית או מגדל המים, בכדים השטח מציג שילוב בין נוף מרהיב למשקעי הפינוי. "הכבישים נשארו, ויש גם מגרש כדורסל וחומות היקפיות", מפרטת אוריה, "זה מקום יפהפה – יש שם יער מקסים, שבילים בין העצים, ועדיין אפשר לזהות איפה עמדו הבתים". אמיתי מוסיף: "מצד שני, בשטח יש עדיין הריסות. עם כל הרגש שבדבר, זה מחזה שדורש תיקון. המטרה שלנו היא לעבור מהר את שלב ההריסות, להקים את היישוב מחדש ולהפריח אותו מקצה לקצה".

כששואלים אותם אם המהלך מונע יותר מרצון לתקן את עוול ההתנתקות או מחלוציות טהורה, בני הזוג מסכימים ששני האלמנטים שזורים זה בזה לבלי הפרד. "זה לגמרי יד ביד", אומרת אוריה, ואמיתי מרחיב: "אנחנו מחוברים לארץ ישראל מכוח ההבטחה האלוקית ונחלת אבות, ומאמינים שכל חבל ארץ חייב להיות בידיים יהודיות. בד בבד, יש פה תיקון ישיר של חטא הגירוש, שבו מסרנו שטח עצום ללא שום סיבה. בצורה סימבולית, האזור הזה נשאר שומם כמעט לחלוטין – רואים אפילו שהערבים לא נגעו בו לאורך השנים".

מעבר להיבט ההתיישבותי והאידאולוגי, בני הזוג משוכנעים כי להקמת היישוב יש תרומה אסטרטגית ראשונה במעלה לביטחון המדינה כולה. "הערבים הפכו את האזור הזה לזירה שאין בה נוכחות יהודית רציפה, וצה"ל נכנס לשם רק לעיתים", מזכיר אמיתי. "כבר עכשיו, בעצם הדיבורים וההיערכות לעלייה, רואים איך הצבא התמקם בשטח, הקים מוצבים והגביר את הפעילות. הנוכחות שלנו כאן לא תביא ביטחון רק לתושבי כדים וגנים, אלא תגן ישירות גם על תושבי עפולה ועמק יזרעאל, שנמצאים במרחק דקות נסיעה מכאן. בעזרת ה', בזכות ההתיישבות המחודשת נביא שקט וביטחון לאזור כולו".

מחזירים את החיים לגנים

העלייה לכדים מגיעה ימים ספורים לאחר אבן דרך מרכזית נוספת באזור: החזרה הרשמית ליישוב השכן גנים ביום חמישי האחרון – בדיוק 21 שנה לאחר עקירתו במסגרת תוכנית ההתנתקות. באירוע החגיגי נרשמה השתתפות נרחבת של משפחות הגרעין המיישב, שרים, חברי כנסת וראשי ההנהגות של יישובי השומרון, שהגיעו לציין יחד את השיבה ההיסטורית. במקביל לחזרת המשפחות, צפוי היישוב גנים לקבל חיזוק רוחני וקהילתי משמעותי עם הקמת שלוחה חדשה של מוסדות בני דוד מעלי, שתפעל בלב היישוב המתחדש.

למעשה, סיפור החזרה ליישוב גנים שזור באופן הדוק בהקמת השלוחה החדשה של מוסדות בני דוד. מי שנבחרו להוביל את המהלך הרוחני־קהילתי במקום הם הרב נריה בולאק, ר"מ במכינה בעלי, ורעייתו מיכל. בני הזוג התגוררו בעלי במשך 12 שנים, מאז נישואיהם, עד שהגיעה הפנייה המפתיעה מהרב אלי סדן. "נריה בדיוק היה בשלב של מחשבות על המשך הדרך המקצועית והחינוכית שלו, ואז הרב אלי התקשר וביקש לפגוש אותו", משחזרת מיכל. "כשהוא חזר מהפגישה באותו ערב, הוא נכנס הביתה ואמר לי: 'בואי רגע למפה'. הוא סימן נקודה לא כל כך ברורה ליד ג'נין, והסביר שמדובר בגנים – יישוב שגורש בתוכנית ההתנתקות וכעת מועצת שומרון פנתה לבני דוד בבקשה להקים בו שלוחה וגרעין משפחות. בהתחלה הייתי בשוק מעצם הפנייה. זה נשמע לי כמו משהו מטורף לגמרי, אבל החלטנו שלא שוללים שום דבר לפני שרואים את המקום בעיניים".

הדרך למימוש הרעיון לא הייתה פשוטה. בעקבות התפתחויות ביטחוניות המהלך נדחה ונשאר באוויר למשך מספר חודשים, עד שבאסרו חג של פסח יצא לפועל הסיור הראשוני. "הגענו למעבר ג'לאמה, אזור שלם שלא הכרנו בכלל", היא מספרת, "נפגשנו שם עם נציגי המועצה האזורית שומרון ועם ראשי מוסדות בני דוד. אנחנו היינו המשפחה היחידה בשטח. מבחינת הרב אלי כבר היה רב לשלוחה, אבל מצידי זה עוד היה בסימן שאלה – הייתי חייבת לראות קודם שזה מתאים לנו כמשפחה".

שבוע לאחר מכן הגיע למקום הרב אלי סדן יחד עם הרב יגאל לוינשטיין לקבלת ההחלטה הסופית, ומאוד מהר הדברים החלו לנוע בקצב מסחרר. אלון קוצקי מונה לרכז את הגרעין, והחלה פנייה נמרצת למשפחות בוגרי בני דוד. השיקולים לפתיחת המוסד במקום דרשו הכרעות לא פשוטות, הן במישור הגאוגרפי והן במישור הביטחוני. "בסיור הלכנו לראות את כדים ואז את גנים", מפרטת מיכל, "הרב אלי נמשך מאוד דווקא לגנים – בזכות הנוף הפתוח והאווירה במקום. במישור הביטחוני והלוגיסטי היו בהתחלה ספקות ותהיות אם נכון לפתוח את הישיבה מיד או להמתין, אבל נריה סימן לעצמו מטרה ברורה: לעשות הכול כדי שהרב אלי יאשר את פתיחת הישיבה כבר בא' באלול. מבחינתנו, זו זכות עצומה להיות שותפים בראשיתו של המהלך ההיסטורי הזה".

גיוס התלמידים לישיבה החדשה היה רק מחצית מהמשימה; השלמת התמונה דרשה בנייה של קהילה חיה ונושמת בשטח. המהלך התנהל בשני צירים מקבילים: הקמת המוסד התורני לצד גיבוש גרעין התיישבותי ראשוני של 20 עד 25 משפחות. מיכל נרתמה למשימת הקמת הגרעין והובלתו לצידו של רכז הגרעין אלון קוצקי, בעוד נריה התרכז במעטפת הישיבתית. "בשלבים הראשונים פעלנו בשקט והשמועה עברה בעיקר מפה לאוזן", מספרת מיכל. "תוך זמן קצר נכנסנו למרתון של פגישות ושיחות. קיימנו פגישות עבודה מול המועצה האזורית כדי להבין את התמונה – החל מהתשתיות הבסיסיות ועד לפתרונות החינוך. ידענו שאנחנו צועדים לתוך אי־ודאות גדולה, אבל בחרנו לחבק אותה ולצעוד קדימה תחת הסלוגן שמלווה אותנו: 'מחזירים את החיים לגנים'".

"מכאן תצמח פריחה אדירה"

המאמץ המרוכז נשא פרי במהירות, וביום חמישי שעבר הפכה הציפייה למציאות בשטח עם העלייה הרשמית לקרקע. בשלב הזה הונחו במקום 30 קרוואנים המיועדים לאכלס את 25 המשפחות של הגרעין המייסד, שנכנסות למגורים במקום בהדרגה. "אנחנו פה, מחזירים את ההתיישבות היהודית ללב גנים", מתארת מיכל, "זה תהליך שנבנה צעד אחר צעד, מתוך אמונה גדולה שזו רק הסנונית הראשונה בפריחה של צפון השומרון כולו".

מעבר למעשה ההתיישבותי היומיומי, השיבה לגנים נתפסת בראש ובראשונה כסגירת מעגל היסטורית ותיקון לשבר העמוק של ההתנתקות. "יש פה משמעות עצומה מעבר לעצם הקמת היישוב", מדגישה מיכל, "המשימה להתיישב בארץ ישראל חשובה בפני עצמה, אבל לחזור למקומות שבהם אירע הקלקול ולזכות להיות חלק מהתיקון – זה מה שמעצים את הדבר כולו".

מבחינתה, הקשר עם התושבים המקוריים שפונו מגנים לפני שני עשורים תופס מקום מרכזי בתחושת השליחות של הגרעין החדש. "ביום העלייה לקרקע הגיעו כמה משפחות שגרו פה בעבר, ואחת התושבות אף נשאה דברים בטקס – זה היה מרגש ומטלטל מאוד", היא משחזרת. "כל משפחה כזאת שפונה אלינו מקבלת חיבוק חם. אנחנו מרגישים שהמקום הזה לא שייך בלעדית לנו, אלא נבנה על גבי המסד שהם הניחו. זו שותפות לדרך. מדהים לראות שגם אחרי 21 שנה, הקרקע פשוט חיכתה שיחזרו אליה, והערבים לא השתלטו עליה".

כיום ממוקמת נקודת ההתיישבות המחודשת באזור שהיה בעבר אזור התעשייה של גנים, בעוד בגבעה הסמוכה, שבה עמדו בתי היישוב המקורי, נותרו שרידים קלים בלבד. הבנייה העתידית מתוכננת להתרחב אל אותה גבעה היסטורית ולהשיב אליה את החיים.

את המעבר מנוחות המרכז לחיים ללא תשתיות בסיסיות, שבהם נדרשת נסיעה של רבע שעה עבור קנייה קטנה במכולת, בני הזוג עושים מתוך מבט רחב קדימה. "החזון שלנו הוא לראות את גנים הופכת ליישוב מרכזי ומשגשג שמאכלס מאות משפחות, עם בית ספר, מרכזי קניות, מוסדות חינוך, המון תורה, שמחה וילדים", מתארת בולאק. "אנחנו מביטים מכאן לכדים הסמוכה, רואים את האורות והתנועה בכבישים, ויודעים שמכאן תצמח פריחה אדירה בצפון השומרון כולו".

"21 שנה אחרי הגירוש, אנחנו סוגרים מעגל היסטורי של תיקון העוול שנעשה בצפון השומרון. החזרה לגנים ולכדים משלימה את החזרה לארבעת היישובים שנעקרו, יחד עם חומש ושא־נור", מציין יוסי דגן, ראש מועצת שומרון. "ביום הגירוש משא־נור עמדנו על גג המצודה. הרב דב ליאור אמר לנו לקרוע קרע בבגד ולברך 'ברוך דיין האמת' על חורבן יישוב בארץ ישראל. שם, על גג המצודה, נשבענו שנחזור לשא־נור ולכל יישובי צפון השומרון. במשך 21 שנה לא שכחנו את השבועה הזאת ולא ויתרנו עליה לרגע. היום, כשמשפחות חוזרות לגנים ולכדים והחיים חוזרים לצפון השומרון, אנחנו זוכים לראות את השבועה הופכת למציאות.

"זה תיקון היסטורי", מוסיף דגן, "אבל המשימה שלנו גדולה הרבה יותר. אנחנו עוברים מתיקון הגירוש לתנופת התיישבות חדשה. מחזרה לארבעת היישובים שנעקרו, להקמת 19 יישובים ולבניית צפון השומרון מחדש. זו התשובה הציונית האמיתית לעקירה: לחזור, לבנות ולהכות שורשים, ובעזרת ה' להפוך את צפון השומרון לאחד מחבלי ההתיישבות המשגשגים במדינת ישראל".