בשבוע שעבר הבאתי כאן סיפור ששמעתי מחברה טובה. היא חוותה שני מקרים שבהם נשים קרובות שאהבה פגעו בה, ובמקום לדבר איתן על כך היא שתקה והקפידה. מאוחר יותר התברר לה שאחת מהן שברה רגל, והחברה השנייה, שהייתה מאוד קרובה אליה ואיתה לא דיברה במשך שנים, פגשה אותה במפתיע וסיפרה לה על ניסיון קשה שהיא עוברת, ניסיון שבו חברה קרובה אחרת הפנתה לה עורף בדיוק בזמן שהייתה זקוקה לה ביותר. כעת נחזור לשמוע מה קרה אחר כך.
"באותו רגע לא אמרתי כלום, פשוט חזרתי הביתה המומה ובליבי שאלות קשות. האם אני אשמה? האם ההקפדות שלי גרמו שיקרה לשתי הנשים הללו משהו רע? אז ניגשתי לדבר על כך עם בעלי. סיפרתי לו הכול, ובעיקר קיוויתי שהוא יענה על השאלה שכל כך זעזעה אותי. לתדהמתי, בעלי אמר לי משהו אחר לגמרי: השאלה אם זה קרה בגללך – אין עליה תשובה. אולי כן, אולי לא, אנחנו לא יכולים להבין את כל הסיבות העמוקות שבגללן עושה הקדוש ברוך הוא דברים בעולם. אבל יש כאן שאלה אחרת לגמרי: למה ה' שלח לך לשמוע את שני הסיפורים הללו, מה הוא רוצה ללמד אותך?"
לעצור את הפחד
"שיניתי לגמרי את כיוון המחשבה, וניסיתי לענות לעצמי על השאלה האמיתית שהציג לי בעלי. הבנתי שאני פוחדת לתת אמון באנשים, שאני פוחדת לעמוד על שלי ולהגיד דברים שלפעמים הם קשים לצד השני. אבל לא מפני שאני כזו רחמנית עליהם, אלא מפני שאני חוששת ממה שהם יחשבו עליי. הרגשתי שזה שיעור עצום בשבילי וביקשתי מבורא עולם שייתן לי כוחות לנסות ולהשתנות.
אולי יעניין אתכם
"בתור התחלה, הרמתי לשתיהן טלפון שדרש ממני המון אומץ. שיתפתי אותן בקושי, סיפרתי להן מה עבר עליי בלי שום קשר למה שקרה להן, רק על החלק שלי. אם יש קשר או לא – הבנתי שזה כבר בכלל לא חשוב. מה שכן היה כאן זו הזדמנות. הזדמנות ללמוד להיפתח, לתת לעצמי מקום, לשתף אחרים בפגיעה שהם פגעו בי בלי לפחד שהם יכעסו עליי. פחות לרצות את האנשים מסביבי ואחר כך להקפיד עליהם בסתר, אלא לומר את מה שבאמת יש לי להגיד בזמן, ולאפשר לעצמי להיות קיימת בעולם ולהשמיע את קולי באומץ.
"עם המורה הבנתי שהיו כאן הרבה אי־הבנה וחוסר תקשורת, וזו הייתה שיחה חשובה מאוד להמשך העבודה. השיחה עם מי שהייתה בעבר חברתי הקרובה הייתה פשוט מדהימה. שתינו בכינו, סלחנו זו לזו, חווינו תיקון עצום ואמיתי לכאב הגדול שעבר עלינו, ובעיקר – זכינו להשתנות קצת, להתקרב הרבה, ולחזור לאהוב".
עוגת שיש שוקולד־וניל־תות
גרסה קלילה ונהדרת לעוגת השיש המוכרת. מחלקים את התערובת לשלוש קערות. מוסיפים לאחת מהן תות קפוא וטחון ולשנייה קקאו, ומתקבלת עוגה עם טעם נפלא ומראה מיוחד במינו.
דרגת קושי:
קלה
זמן אפייה:
30-25 דקות
לתבנית בקוטר 24 ס"מ
5 ביצים
¾ כוס סוכר
כוס קמח
2 כפות אבקת פודינג וניל
3 כפות שמן
¼ כוס קקאו
100 גרם תותים קפואים
מחממים תנור ל־180 מעלות. מפשירים מעט את התותים וטוחנים בעזרת בלנדר ידני או מעבד מזון למחית אחידה.
מקציפים במיקסר את הביצים השלמות והסוכר במשך 9-8 דקות, עד לקבלת קצף בהיר ותפוח מאוד. מוסיפים את הקמח והפודינג ולבסוף את השמן, מערבבים הכול יחד בעזרת מרית בתנועות קיפול עד לקבלת תערובת אחידה. מחלקים את התערובת לשלושה חלקים. לחלק אחד מוסיפים את הקקאו ומקפלים בעדינות. לחלק השני מוסיפים את מחית התות ומקפלים בעדינות. משמנים תבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ.
יוצקים בעזרת מצקת מכל אחת מהתערובות, מקפידים לצקת בכל פעם צבע אחר. כשתחתית התבנית מתמלאת יוצרים צורת שיש בעזרת סכין. יוצקים שכבה שנייה של התערובות באותו אופן עד שכל התערובות ממלאות את התבנית, ויוצרים צורת שיש בעזרת סכין גם בשכבה העליונה.
אופים 30-25 דקות, או עד שסכין שמוחדרת לעוגה יוצאת יבשה. ניתן לפזר מעט אבקת סוכר לפני ההגשה.
לתגובות:
