בימים אלו, עם המעבר בתפילת העמידה לברכת "ותן טל ומטר לברכה" בברכת השנים, אנו שבים ומתפללים על הגשם. תפילה זו מלווה את החקלאות היהודית מזה אלפי שנים, שכן הגשם היה ותמיד יישאר מקור החיים המרכזי של החקלאות בארץ. אולם במציאות החקלאית של ימינו, יותר מאי פעם, אנו מבינים שלא כל גשם הוא בהכרח ברכה, ולא כל שנה מרובת משקעים היא שנה טובה לחקלאים.
לקראת כל חורף חוזרת השאלה בקרב החזאים אם כמות המשקעים תהיה מעל הממוצע או מתחתיו. גם בסיכומי העונה, אחוזי הגשם ביחס לממוצע הרב שנתי תופסים מקום מרכזי. כולנו זוכרים איך כשהיינו ילדים, הערכנו את הצלחת העונה לפי כמות המשקעים ובכמה הכנרת עלתה. זהו באמת נתון חשוב להבנת מצב משק המים, אבל כיום אנו יודעים שהתמונה מורכבת בהרבה. ייתכן ששנה תהיה ברוכת גשמים מבחינה סטטיסטית, אך עדיין תגרום נזקים כבדים לחקלאות.
חז"ל הבחינו היטב בין גשם סתם לבין "גשמי ברכה". אנו מבקשים גשם בזמן הנכון, בכמות הנכונה ובעוצמה הנכונה. לא גשם שמגיע מאוחר מדי, לא גשם שמגיע בעוצמה הרסנית, ולא גשם שמתרכז במספר מצומצם של אירועים קיצוניים.
ידוע המדרש במסכת תענית על חוני המעגל, שביקש על הגשם: "… התחילו גשמים מנטפין. אמר, לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. התחילו לירד בזעף. אמר, לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה…". במדרש זה מובאת ההבחנה החשובה בין סוגים שונים של גשמים. הביטוי "גשמי שיחין ומערות" מתייחס לגשמים היורדים במידה ובזמן המאפשרים למלא את הבורות, השיחין והמערות במים, מבלי לגרום לנזק. אלו גשמים המביאים תועלת ארוכת טווח, ממלאים את מאגרי המים ומאפשרים לאדם ולחקלאות להנות מהם לאורך זמן. גם הכהן הגדול ביום הכיפורים התפלל על תושבי השרון שלא יהיו בתיהם קבריהם וזאת בשל ההצפות להם האזור מועד.
אולי יעניין אתכם
חז"ל לא ביקשו אפוא רק הרבה מים, אלא מים המביאים חיים. גשם שאינו סוחף את הקרקע, אינו הורס יבולים ואינו מציף שדות. גשם המחלחל לעומק, ממלא את מאגרי המים ומאפשר לצמח לצמוח בתנאים מיטביים. זוהי למעשה כמעט ההגדרה המודרנית ל"ניהול מים בר-קיימא".
דווקא בעידן של שינוי אקלים עולמי, הבחנה זו נעשית משמעותית וחשובה יותר מאי פעם. הסיבה לכך היא העלייה בתדירותם ובעוצמתם של אירועי הקיצון האקלימיים. בעדכון שפרסם בספטמבר, הארגון המטאורולוגי העולמי צפה שאל ניניו יתעצם לאירוע חזק מאוד, מהסוג המכונה בשיח הציבורי "סופר אל ניניו", עם סיכונים להצפות, לבצורת ולחום קיצוני באזורים שונים בעולם. אל ניניו הוא תופעה שמקורה בהתחממות מי האוקיינוס השקט המשווני שמשפיעה על דפוסי מזג האוויר הרחק משם. גם התחזית לסתיו שפורסמה באתר משרד החקלאות בספטמבר מצביעה על אפשרות לכמויות גשם מעל הממוצע, לצד טמפרטורות וקצבי התאדות גבוהים מהממוצע. אלו לא בהכרח תחזיות מדויקות לרצף הסערות וההפוגות בחורף, אבל יש כאן תזכורת לכך שיותר גשם ויותר חום יכולים להופיע באותה עונה.
כדי להבין זאת יותר ניקח, לשם המחשה, שני חורפים שבהם ירדו באותו אזור 500 מילימטרים של גשם. באחד, הגשם התפזר לאורך העונה במנות שהקרקע יכלה לקלוט ובמועדים שהתאימו לצורכי הגידול. בחורף השני, חלק גדול מהכמות ירד בכמה סערות קצרות ועזות, וביניהן עברו שבועות חמים ויבשים. בטבלת סיכום המשקעים שתי העונות יקבלו אותו מספר. בשדה, התוצאה עלולה להיות שונה מאוד ובעיקרה משקעים שיוצרים זרימה עילית, סחיפת קרקע, הצפות, פגיעה במערכות שורשים ולעיתים אף הרס מוחלט של חלקות חקלאיות. החקלאים מכירים היטב את התופעה, שיוצרת מציאות פרדוקסלית: הרבה גשם אך פחות תועלת לצמח.
אחת הבעיות במצבים אלו היא פגיעה באוורור הקרקע. כאשר הקרקע רוויה במים לאורך זמן, החללים שבדרך כלל מכילים אוויר מתמלאים במים. כתוצאה מכך, כמות החמצן הזמינה לשורשי הצמח יורדת באופן משמעותי. מצב זה מכונה עקת חוסר חמצן, והוא עלול להוביל לפגיעה בהתפתחות השורשים, לירידה בקליטת יסודות הזנה, להתפתחות מחלות קרקע ואף לתמותת צמחים במקרים חמורים.
במקביל, המשקעים העזים עלולים לגרום לשטיפת חומרי הזנה. חנקן, לדוגמה, המצוי בצורת חנקה (ניטראט) שמסיסה מאוד במים. כאשר יורדות כמויות גדולות של גשם, הוא נשטף לשכבות עמוקות שאליהן השורשים אינם מגיעים. התוצאה היא הפסד כלכלי לחקלאי, ירידה בפוריות הצמח ולעיתים אף פגיעה סביבתית עקב חדירת חנקות למי התהום.
לכן, ההתמודדות עם שינויי האקלים מחייבת חשיבה חקלאית מדויקת יותר. הדישון חייב להיות מותאם לתנאי השטח ולתחזית האקלים. במקומות המתאימים ניתן להיעזר בדשנים בשחרור מבוקר, בהזנות מפוצלות לאורך העונה או בניטור תכוף יותר של מצב הקרקע והצמח. מטרת כל אלו היא לשפר את יעילות ניצול חומרי ההזנה ולצמצם את הסיכון לשטיפה בתקופות גשומות.
בנוסף, קיימת חשיבות גוברת לשימוש בכלים אגרונומיים המסייעים לצמח להתמודד עם עקות (מצב של עומס). כיום עומדים לרשות החקלאים פתרונות שונים התומכים בהתחדשות מערכת השורשים, בעידוד פעילות מטבולית בתנאי חוסר חמצן ובהאצת ההתאוששות לאחר אירועי הצפה. כלים אלו אינם מונעים אירועי גשם קיצוניים, אך מסייעים לצמח לצלוח את התקופה המאתגרת ולשוב לצמיחה תקינה במהירות רבה יותר.
כאשר אנו מוסיפים בימים אלו את המילים "ותן טל ומטר לברכה", אנו יכולים לראות בתפילה זו גם מסר אקטואלי לחקלאות בת זמננו. הברכה אינה נמדדת רק בכמות המשקעים, אלא באיכותם ובתועלתם. בעולם של שינויי אקלים, גלי חום, בצורות ואירועי גשם קיצוניים, הצלחת החקלאות תלויה יותר ויותר ביכולת לשלב בין מסורת לבין חדשנות, ובין ברכת השמים לבין ניהול חכם של הקרקע, המים והדישון.
האתגר של החקלאי המודרני הוא להפוך כל טיפת גשם לברכה אמיתית. לשמור על הקרקע, לדייק בהזנה, להיערך לאירועי קיצון ולסייע לצמח להתמודד עם תנאי סביבה משתנים. כך נוכל לקוות שגם בעידן של אי-ודאות אקלימית, נזכה לגשמים לפי הניסוח המדויק של חכמינו: גשמי ברכה, גשמי רצון, גשמי שיחין ומערות.
הכותב הוא האגרונום הראשי של קבוצת חיפה
