לראשונה במוזיאון וילפריד, תערוכת פרס דורות לאמן הזוכה גיל גורן. במיצב רב־תחומי, המשלב תבליטי נייר, ציור בדיו והקרנות וידיאו, יוצר גיל גורן מרחב חידתי של שברי נופים, שרידי מבנים ורסיסי זיכרון.
במרכזו ניצב העתק שברירי מנייר של פסל הארי השואג מתל חי, שהפך לסמל של גבורה והקרבה באתוס הישראלי. דמות האריה משתקפת בבריכת מים והופכת לבבואה מתעתעת, המעוררת שאלות על כוח, עיוורון ופגיעות. מולו ניצבת לביאה אשורית פצועה, זכר לטקסים קדומים של עוצמה ורהב. באמצעות קיפול, קריעה, קימוט וריבוד של נייר ודיו, יוצר גורן דימויים הנעים בין מציאות לאשליה. מתוך חווייתו האישית כבן שכול הוא מבקש לבחון מחדש את מיתוס הגבורה ואת מחירו האנושי, ומציע מבט ביקורתי על מציאות של חיכוך וקיום משותף מתמשך במרחב המזרח־תיכוני, שבו זיכרון אישי, היסטוריה ומיתוסים מתקיימים זה לצד זה.
גיל גורן, יליד 1960, בוגר ביה"ס לאמנות קלישר, חי ויוצר בת"א, זכה בפרס קרן שרת והציג מגוון תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות.
זוהי התערוכה הראשונה במוזיאון וילפריד אשר הופקה במסגרת פרס דורות. קרן דורות, הינה קרן משפחתית ותיקה הפועלת לקידום אוכלוסיות מוחלשות וכן נותנת מענה וסיוע נקודתי בעתות משבר. הקרן מאמינה בשוויון, אחווה, יושרה וגישור על פערים למען דו קיום אשר תומכת במיזמים אמנותיים שתואמים את ערכיה.
אולי יעניין אתכם
שרון פוליאקין | דימויי רפאים
במקבץ עבודות חדשות שיצרה לתערוכה, חוקרת שרון פוליאקין את מה שנותר מן הדימוי לאחר שהוא נמחק, דוהה או מתכלה. המושג "דימוי רפאים", שמקורו בעולם ההדפס, מתייחס לעקבותיו של דימוי קודם השב ומופיע על הנייר. בעקבות התבוננות בחיתוכי עץ יפניים מאוסף מוזיאון וילפריד ישראל, המתארים סצנות קרב וגבורה, בחרה פוליאקין להתמקד דווקא בצידם האחורי והדהוי, שבו דמויות הלוחמים מאבדות את עוצמתן ומתפוגגות. בתערוכה מוצגים הדפסים, רישומים ואובייקטים פיסוליים לבנים, הנעים בין הופעה להיעלמות, בין התכלות להתהוות מחודשת. החלל הבהיר והשקט מזמין את הצופה להשתהות במצב ביניים, המזכיר את מושג ה"בארדו" הבודהיסטי, ולחוות את השבריריות של הזיכרון והקיום. על רקע המלחמה, התערוכה נוגעת בשקט שנותר לאחר המאבק ובאפשרות לברוא מתוך מה שאבד.
שרון פוליאקין, ילידת 1964, היא אמנית עטורת פרסים ופרופסור בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה.
עבודותיה, הכוללות ציורים, אובייקטים, מייצבים והדפסים, הוצגו בתערוכות יחדי וקבוצתיות רבות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם ונכללות באוספים ציבורים ופרטיים.
התערוכה הופקה בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ואמנות, מפעל הפיס.
אדית רוזנפלד | ויהי
"ויאמר אלוקים: יהי אור — ויהי אור". כוחה הבורא של המילה עומד במרכז תערוכתה של אדית רוזנפלד, המפגישה בין זהותה היהודית לבין התרבות היפנית שבה גדלה. לאחר כשלושים שנות ציור בשמן פיתחה רוזנפלד שפה אמנותית המשלבת קרמיקה וקליגרפיה יפנית. בעבודותיה היא חוקרת את רגעי ההתהוות הראשוניים, את המעבר מן הריק אל
הצורה ואת כוח החיים הטמון במעשה היצירה. סימניות יפניות המבטאות מושגים כמו ריקות, אלוהות ולב־תודעה הופכות תחת מכחולה לתנועות חופשיות, על הגבול שבין שפה לדימוי מופשט. בלוחות הקרמיקה היא מאפשרת לחומר ולצבע לנוע ולהתמזג, ולעיתים משתמשת בשריפת ראקו, שתוצאותיה אינן ניתנות לשליטה מלאה. כך הופכים הכתיבה, האש והחומר לביטויים של תהליך המשלב התכוונות עם מקריות וחופש יצירתי.
אדית רוזנפלד, ילידת יפן, עלתה לארץ ב-1965, למדה ציור במדרשה לאמנות, ובהמשך עם הצייר משה רוזנטליס, קליגרפיה יפנית עם תרצה פיטן וקרמיקה בארץ, ביפן ובסין, הציגה בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בארץ ובחו
המוזיאון מוכר ונתמך על ידי משרד התרבות. שעות פתיחה: ב', ד–ו' 09:00-14:00, ג' 12:00-17:00
