בזמן שעיני העולם נשואות לפסגה התקדימית של נשיאי ארצות הברית, רוסיה וסין – ולהצהרות שייצאו ממנה בנושאי צמצום הנשק הגרעיני, הבינה המלאכותית והסחר העולמי – בישראל יתמקדו בעיקר בהשפעותיה האפשריות על החלטותיו של טראמפ בעניין איראן.
הנשיא האמריקני מגיע לפגישת שנג'ן בשעה שנושאת המטוסים רוזוולט משלימה את היערכות כוחותיה באזור המפרץ. הצטרפותה לשתי נושאות המטוסים שכבר פועלות במרחב תספק לוושינגטון יכולות תקיפה מיידיות מול קשת רחבה של מטרות באיראן.
כדרכו, גם כעת טראמפ משמר את העמימות באשר לכוונותיו ומשאיר את כל האפשרויות פתוחות. ערב המראתו עוד עסקו בארצות הברית בדיווחי רשת CNN ברעיונות שמתגלגלים באיראן לפגוע בבכירי הממשל בוושינגטון באמצעות "פצצה מלוכלכת" או נשק כימי. שורה של שרים ובכירי ממשל אחרים, שעברו להתגורר בבסיסים צבאיים, מעידים על הרצינות שבה מתייחס הממשל לאיומים מטהרן. טראמפ יודע ששום הסכם לא ירסן את יצר הנקם של משמרות המהפכה, וגם הזמן שיחלוף לא יוכל להרגיע את הדאגות הללו. לא רק בנוגע לאנשיו, אלא גם בנוגע אליו אישית.
עם התובנות הללו, ועל רקע האיומים הגוברים מטהרן והדיווחים על ההשתלטות המחודשת של החות'ים על מצר באב אל־מנדב, שער הכניסה הדרומי לים האדום, יגיע הנשיא טראמפ לפסגה התלת־צדדית של המעצמות.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת מאיר בן שבת
האיומים הביטחוניים לא מתחשבים באילוצים הפוליטיים
עוד מאת מאיר בן שבת
בצל הבחירות בישראל ובארה"ב: סכנת ההתלקחות גבוהה מתמיד
בנושא 1221b
'משיב הרוח לצה"ל' – הספר שמאתגר את הקוד התבוסתני של הלחימה
בנושא 1221b
"היתה לנו קדנציה מוצלחת, הראינו איך הימין צריך למשול"
עוד בצבא וביטחון
למרות האזהרות: הפיילוט לשילוב נשים בשריון יוצא לדרך
עוד בצבא וביטחון
פיגוע דריסה ותקיפה בפאתי יריחו
סין – הנשענת על נפט איראני ומבקשת לבסס את מעמדה כמתווכת־על בזירה הבין־לאומית, ורוסיה – ששואפת לשמר את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם משטר האייתוללות לצד קידום האינטרסים שלה בזירה האירופית, ינסו לבלום מהלך צבאי אמריקני רחב היקף. לא ברור אם יצליחו לרכך את העמדה האמריקנית בתמורה לוויתורים סמליים בנושאים אחרים.
ברקע הדיווחים על הפסגה, בכירים איראנים ממשיכים להכחיש את הדיווחים על כוונתם להיכנס למשא ומתן מחודש. מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי לשעבר, מוחסן רזאי, דחה את הדיווחים האמריקניים על מגעים דיפלומטיים, כינה אותם "פייק ניוז", ודרש מארצות הברית לקבל את שבעת תנאיה של טהרן לסיום הלחימה.
עמיתו, יושב ראש הפרלמנט האיראני, מוחמד באקר קאליבאף, הזהיר כי "המצב הנוכחי של 'לא מלחמה ולא שלום' לא יימשך". לדבריו, "עיר הטילים" שחשפו הכוחות האיראניים היא ביטוי לשינוי המשוואה האסטרטגית באזור. הוא חזר על האיום שבו מנופפים בכירי המשטר לאחרונה, ולפיו חידוש הלחימה יביא להתרחבותה מחוץ לגבולותיה הגאוגרפיים הנוכחיים. למתקשים בהבנת הנשמע הסבירה הטלוויזיה האיראנית כי הגדלת טווח טילי חורמשהר, כך שיוכלו לשמש נגד הבסיסים האמריקניים באירופה, אינה עניין מסובך.
זאת התשובה של טהרן לדבריו של טראמפ, לפיהם הוא בחר לפעול נגד איראן "בדרך איטית ומתורבתת יותר", בהתאם לבקשת בעלות בריתה של ארצות הברית במזרח התיכון. לטענתו, הפגיעה הקשה שכבר נגרמה ליכולותיה של איראן מפחיתה את הדחיפות של מהלכים קיצוניים יותר. ואולם, עמדה זו מאותגרת לא רק על ידי הדיווחים על קצב השיקום המהיר של מערך הטילים באיראן, אלא גם על ידי ההתפתחויות בנושא שנמצא בלב העימות: הגרעין.
המודיעין האמריקני מאבד שליטה
"אף חלקיק של חומר גרעיני מועשר לא ייצא מגבולות המדינה", אמר מוחסין רזאי, האיש שהיה אמור לנהל את המשא ומתן שנבלם עם סגן הנשיא ואנס. אפשר היה להתייחס לדבריו כחלק מהרטוריקה האיראנית היהירה או כעמדת פתיחה במשא ומתן, אלא שהם לא עומדים בפני עצמם. "אספת המומחים" של איראן – הגוף שאחראי על מינוי המנהיג העליון והפיקוח עליו – פרסמה לפני שבוע הצהרה שלפיה "בחינה מחודשת של דוקטרינת ההגנה של המדינה וביסוס ההרתעה הנדרשת הפכו לצורך בלתי נמנע ולדרישה עממית ולאומית". שוב: "צורך בלתי נמנע"! היא גם המליצה לבחון את פרישתה של איראן מה־NPT, האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.
הביטוי "בחינה מחודשת של דוקטרינת ההגנה" הוא ניסוח מעודן לאפשרות של מעבר לפיתוח נשק גרעיני. הצהרה זו מתכתבת עם דברים שאמר בימים האחרונים גם מוחמד ג'וואד לאריג'אני, ממקורבי המשטר העומד בראש המכון האיראני למחקר במדעים בסיסיים, ולפיהם הדבר היחיד שמפריד בין היכולות הקיימות באיראן ובין נשק גרעיני הוא הוראה מפורשת של המנהיג העליון.
הוא לא הראשון שמציג עמדה כזאת. כמאל חראזי, יועצו של המנהיג העליון הקודם עלי ח'מינאי, אמר בהזדמנויות שונות כי לארצו יש יכולת טכנית לפתח נשק גרעיני, אלא שעדיין לא התקבלה ההחלטה על כך. הוא הזהיר כי במקרה שאיראן תהיה נתונה לאיום קיומי היא תיאלץ "לשנות את דוקטרינת הגרעין שלה".
במשך יותר משני עשורים דחתה ההנהגה האיראנית את ההאשמות כלפיה על פיתוח גרעין למטרות צבאיות, וטענה כי היא מנועה מכך אפילו מטעמים דתיים. דוברים שונים ציטטו בקשר לכך פסק הלכה דתי ("פתווה") שיוחס למנהיג העליון לשעבר, עלי ח'מינאי, ולפיו פיתוח, אגירה ושימוש בנשק גרעיני הם אסורים ("חראם"). הכרזתה של "אספת המומחים" כעת מספקת גיבוי דתי ומשטרי כבד משקל לקולות הקוראים להקצנת המדיניות הגרעינית. היא מגיעה במקביל לקמפיין ציבורי רחב באיראן, בהובלת משמרות המהפכה, להכשרת הנשק הגרעיני. דרשנים, מובילי דעה ומפגינים "אותנטיים" דוחקים במשטר לעשות את המייל הנוסף. זהו הממד העממי שהוזכר בהודעתו של גוף "המומחים".
קשה שלא לקשור בין התהליכים האלה לאזהרותיו של נתניהו לפני שבוע: "המשטר האיראני שחותר להשמדת ישראל, שוב פועל לחדש את תוכנית הגרעין שלו". זהו המשכו של המסר שהשמיע לפני כחודש בטקס סיום קורס קצינים בבה"ד 1: "מוג'תבא שחרר את הנצרה ואיראן מנסה שוב לפתח את פצצות המוות". לכך צריך להוסיף גם את הדוח החסוי, שהופץ לפני כמה ימים על ידי הסוכנות הבין־לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) למדינות החברות, שהזהיר מפני "אובדן המעקב אחר מאות קילוגרמים של אורניום מועשר". ואם לא די בכל אלה, באה הכרזתה של מחלקת המדינה על מתן פרס כספי של עד 20 מיליון דולר למי שיספק מידע מודיעיני על תוכנית הגרעין האיראנית.
מתיחת קו מחבר בין כל הנקודות הללו מעוררת חשש לא מבוטל לאפשרות של פריצה איראנית שקטה לגרעין, בחסות אי־הלוחמה. הכרזת הפרס מטעם מחלקת המדינה מחייבת לתהות על מידת השליטה המודיעינית, לפחות זו האמריקנית, בעניין הזה.
ההתפתחות הזאת מעמידה בסימן שאלה את הבחירה באסטרטגיית החנק הכלכלי, למרות יתרונותיה. קצב ההתעצמות האיראנית, ובמיוחד האפשרות לפריצה לנשק גרעיני, אינם מאפשרים לבחור בדרך האיטית והמתונה. כאשר זה המצב, קשה להפריז גם בחשיבות המגעים בין ראש הממשלה נתניהו ויושב ראש מפלגת 'ישר!', גדי איזנקוט. האתגר החשוב ביותר שעומד בפני שניהם הוא לשמר את לכידותה של החברה הישראלית ואת נכונותה להמשיך לעמוד יחד במצבים הקשים שהמציאות עלולה לזמן לנו.
בעזה מפסיקים להתרגל לשמות
חיסולו של מפקד חטיבת רפיח בחמאס השבוע מצטרף לניסיון החיסול של עמיתו מח'אן יונס בתקיפת צה"ל על בית החולים נאצר המקומי – ומעביר שורה של מסרים חשובים, במיוחד בעת הזאת.
בראש ובראשונה, תקיפות אלה מבהירות כי אי־הוודאות הפוליטית בישראל אינה משתקת את קבלת ההחלטות הביטחוניות. הדרג המדיני והצבאי ממשיכים לאשר פעולות סיכול, אפילו מורכבות, בהתאם לצורך הביטחוני ולתנאים המבצעיים.
הבהרה חשובה נוספת היא שהתמורות הפוליטיות הפנימיות בארצות הברית, ושינוי הטון כלפי ישראל, אינם משתקים אותה. אם יש מי שחשב בעזה, בביירות או בטהרן שישראל תרסן את עצמה ממהלכים יזומים כדי לא להוסיף למתיחות ביחסיה עם וושינגטון, באו התקיפות הללו, ולצידן גם אלה שבלבנון, וטפחו על פניו.
יתר על כן, תקיפות בתוך תשתית רגישה כמו בית חולים גדול בדרום הרצועה, או בעיצומו של קמפיין "עזה טובעת" שעורר ביקורת בין־לאומית כלפי ישראל, משדרות לחמאס ולמדינות המתווכות שישראל לא נרתעת. חמאס אינו יכול להתבסס ב"אזורי חסינות" או להניח שידיה של ישראל כבולות נוכח טיעונים הומניטריים.
הרדיפה הנמשכת של מפקדי חמאס מקרבת אותנו לעידן שבו כבר לא יהיה צורך להתרגל לשמות. ועדיין, עם כל השבחים על הנחישות והישגיה, יש מקום לדאגה נוכח ההתאוששות בשורות הארגון והמשך התבססותו כגורם הכוח העיקרי ברצועה. מה שקורה בתחום ההתעצמות, מתחת לפני הקרקע ומעליה, צריך לספק סיכולים מוחשיים בתדירות גבוהה יותר מזו שאנו חווים כיום. לא יהיה מנוס מפעולות רחבות ואגרסיביות יותר כדי לטפל בכך. אולם עד שיגיע זמנו של טיפול השורש, אפשר להעמיק ולהרחיב את פעולות הסיכול.
הכותב הוא ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, כיהן כראש המל"ל בשנים 2021-2017