רוח ירושלמית קרירה נושבת בשעת ערב. מאהל האחדות שהקים חבר הכנסת אלישע מדן סמוך למשכן הכנסת עמוס במבקרים. הורים שכולים, תלמידי מכינות קדם־צבאיות, בחורי ישיבות, בני נוער, חיילים וסתם אזרחים שעזבו הכול והתייצבו באוהל. חלקם מבקשים לשוחח עם אלישע מדן, ללחוץ את ידו, לשתף בתחושות. אחרים נעמדים לצידו או מתיישבים בשקט, משוחחים ביניהם, תוהים לאן ההתפתחויות האחרונות בכנסת יובילו. הדיבורים במאהל לא פוסקים, ורק השלט הלבן שאלישע מדן אוחז בידו משרטט במילה אחת את הקריאה הבוקעת מהמאהל: אחדות!
בשבת שעברה, כשהיה ספון בביתו בקיבוץ כרמים, גמלה בליבו ההחלטה לקום ולעשות מעשה. "מאז הבחירות הרגשתי שהבטן שלי מתהפכת. בשבת חשבתי לעצמי שאני חייב לעשות מה שאני יכול כדי שלא נחמיץ את השעה. היה לי ברור שאני חייב לעשות הכול כדי שתקום ממשלת אחדות", משחזר מדן את רגעי ההחלטה, "ההרגשה הזאת הייתה בבסיס ההחלטה שלי להיכנס לכנסת, והתחושה הזאת מלווה אותי כבר שלוש שנים, מהרגע שנפצעתי. תחושה שכל מה שאנחנו צריכים בעם ישראל זו אחדות".
חבר הכנסת אלישע מדן, בן 47, נשוי למירי, בתו של מאיר אינדור, אב לשישה ומתגורר בקיבוץ כרמים שבנגב. ב־10 בנובמבר 2023, במהלך פעילות באזור בית חאנון שבצפון הרצועה, נפגע הכוח שבו לחם מפיצוץ מטען. ארבעה מחיילי היחידה נהרגו, מהם מפקד הפלוגה רב־סרן משה ידידיה לייטר ורב־סמל מתקדם במיל' יוסי הרשקוביץ. מדן עצמו נפצע באורח אנוש. שתי רגליו נקטעו והוא עבר מסע שיקום ארוך ומורכב. שלוש שנים בדיוק לאחר פציעתו נשבע אמונים לכנסת ישראל, כשהוא עומד על שתי רגליו, למרות הלחץ מהפרוטזה והכאבים שסבל. המליאה הריעה לו ממושכות. במאהל הוא מתנייד על כיסא גלגלים, מקבל את המבקרים.
כשאני מתעניינת עד מתי הוא מתכונן לשהות במאהל, אלישע מדן משיב נחרצות: "אני מקווה מאוד שכמה שיותר מהר תקום ממשלת אחדות. כמובן אם זה יהפוך להיות לא רלוונטי ותקום ממשלה אחרת, לא יהיה לי מה לעשות כאן יותר. אבל עד אז – אני כאן".
אולי יעניין אתכם
עוד מאת רבקי גולדפינגר
בנט במאהל האחדות: "צריך להקים ממשלה ציונית טובה"
עוד מאת רבקי גולדפינגר
גל כחול בארה"ב: ניצחון מוחץ למפלגה הדמוקרטית בבחירות האמצע
עוד בפוליטיקה
להתעשת ולהתאחד, זה צו השעה
עוד בפוליטיקה
פגישת נתניהו-בנט: במחנה איזנקוט מנסים לשדר עסקים כרגיל, למרות ההפתעה מהפגישה
עוד מאת רבקי גולדפינגר
הנשיא הרצוג: "צריך לעשות הכול כדי לא לחזור על בחירות נוספות"
עוד מאת רבקי גולדפינגר
עניין אישי והפעם עם דביר שנרב
בכל מזג אוויר?
"בכל מזג אוויר. אני לא מפחד להירטב, אני לא מפחד שיהיה לי קר. בכל ליבי אני מקווה שזה יצליח".
למה זה חשוב כל כך בעיניך?
"אחדות אמיתית היא קודם כול בינינו. הרי הלוחמים שנלחמים בעזה, בלבנון, בסוריה ובכל שאר המקומות נלחמים כתף אל כתף למרות שהם ממקומות שונים פוליטית, גאוגרפית ואידאולוגית. אנחנו נלחמים יחד, מקיזים את דמנו יחד, נהרגים ביחד, נפצעים ביחד וחיים יחד. ואנחנו חייבים לדאוג זה לזה גם אחרי הקרב. ככה הרגשתי אחרי שנפצעתי, וזה מה שאני מרגיש עכשיו, מרגע שנכנסתי לכנסת. אנחנו חייבים להפסיק את המריבות בינינו. אנחנו חייבים לעשות כל מה שאפשר בשביל שתהיה ממשלת אחדות. אנחנו ממש ברגע מבחן גורלי".
מה הדופק שאתה חש במאהל?
"במאהל התחושה מאוד מרגשת, מאוד חזקה. מרגישים כאן אחדות. המאהל הזה זועק את זעקת האחדות ולמרות כל המכשולים מייחל לעשות אחדות".
"ממשלות צרות לא עושות טוב לעם"
מגיעים לכאן אנשים בעיקר מצד אחד של המפה הפוליטית?
"מגיעים לכאן אנשים מכל רחבי הארץ, גם כאלו שרחוקים מאוד פוליטית", אומר מדן, "מגיעים למאהל מכל קצות הקשת הפוליטית, מימין ומשמאל. ומגיעים באמת מכל הארץ. יש אפילו כאלה שגרים מעבר לים ומגיעים כדי לתמוך. התחושה במאהל היא תחושה עוצמתית שזה מה שהעם רוצה. זאת זעקה אמיתית. תראי, באות משפחות שכולות. באים הורים שכולים, אלמנות, באים פצועי צה"ל. באים לוחמי מילואים. מגיעים לוחמים רגע לפני שהם נכנסים לפעילות, כדי להגיד לי: יצאנו עכשיו מעזה, או – אנחנו נכנסים ללבנון, ועברנו כאן כדי להגיד לך שאתה זועק את זעקתנו. הם מתמלאים בתקווה ובכוח מהדבר הזה. זו זעקה אמיתית של רוב העם. וכן, אני מודע לכך שזאת לא ההרגשה בכל העם", הוא אומר בכנות, "אני מודע לעובדה שיש אנשים שדעותיהם שונות. דרך אגב גם לכאן מגיעים אנשים שדעותיהם שונות, והם אומרים לי: אנחנו לא חושבים שמה שנכון עכשיו זה להיכנס ביחד לממשלה. אנחנו רוצים משהו אחר. אבל בכל זאת, הלוואי שתצליח. באנו מרחוק כדי לומר לך הלוואי שתצליח".
יש כאן סתירה פנימית.
"נכון, ועדיין הם אומרים: הלוואי שזה יצליח. אני שוחחתי עם חבר שלי, שהוא באמת מהקצה השני של הצד הפוליטי, ושאלתי אותו לפני שהחלטתי להקים את המאהל: תגיד, מה אתה רוצה שיקרה עכשיו? הוא ענה לי: האמת שאני לא מבין מה הבעיה עם המפלגות הערביות, טוב שהן נכנסות וטוב שאנחנו מחליפים את השלטון ואני שמח בזה. ואז הוא אמר לי: אבל האמת היא שאני מבין שמה שצריך עכשיו זאת אחדות, ואני מוכן לוותר על הדעות שלי בשביל שתהיה אחדות.
"אז נכון שיש רצון גם לי ולצד הפוליטי שלנו לממש את תפיסת עולמנו, לקבוע עובדות בשטח, לשלוט, למשול, לעשות דברים כי אנחנו הרוב. כי בשביל זה יש כנסת וממשלה. ועדיין, אנחנו מבינים שאנחנו מוכנים לוותר על חלק מהדברים – לא על הכול, על תפיסת עולמנו אנחנו לא נוותר – אבל על חלק מההישגים אנחנו מוכנים לוותר עכשיו כדי שתהיה אחדות.
"יושב יחד איתי במאהל חבר הכנסת איתמר איתם ממפלגת 'הציונות הדתית', ושמעתי גם מחברי הכנסת האחרים במפלגה שהם מוכנים לוותר למען אחדות. גם חבר הכנסת משה פייגלין היה אצלי ואמרתי לו: אתה מבין שכשאתה בא לפה ואתה אומר לי שאתה תומך באחדות, יכול להיות שאתם תישארו בחוץ. אתה מבין את זה? והוא ענה: אני מבין את זה ובכל זאת אני בא לתמוך, כי אנחנו מבינים שמדובר בצורך השעה. הפילוג בעם הוא כרגע סכנה קיומית לעם ישראל".
אולי פוליטיקה זה סיפור אחר? יכול להיות שאחדות בין חלקי העם היא משהו אחד והפוליטיקה היא מגרש אחר?
"במובנים מסוימים, הפוליטיקה היא זירת מאבק שונה ממה שאנחנו חווים כאזרחים בעם ישראל, אבל זה לא צריך להיות מאוד שונה. גם בפוליטיקה אי אפשר לעשות דברים בלי לשתף פעולה אחד עם השני. צריך רוב בכנסת וצריך שיתופי פעולה. אני חושב שהפוליטיקה שחווינו בשנים האחרונות, הפוליטיקה שמבטאת את השסע בעם, יכולה להשתנות וצריכה להשתנות. הגיעה השעה שאנחנו נבטא בממשלה את האחדות שקיימת בעם".
אבל איך בונים אמון מחדש? יש פה חשדנות, יש אפילו שנאה. איך מאחים את השסע כדי לקיים ממשלה כמו שאתה מציע?
"מאחים כי אנחנו אחים", הוא משיב, "גם במשפחה בין אחים בדם יש הרבה פעמים מחלוקות ופערים ועוינות וחששות ואי אמון, ועדיין זו משפחה אחת. אנחנו אחים, ואין לנו ברירה אלא לוותר ולזוז קצת, כי אנחנו כאן יחד, כי יש לנו גורל אחד וייעוד אחד וניצבות לפנינו משימות חשובות מאוד, לא רק משימות ביטחוניות וסכנה קיומית שמרחפת מעלינו. אנחנו עדיין בתוך מלחמה.
"יש לנו גם משימות חשובות בשוטף. ישנם אתגרים מאוד גדולים, ולא נצליח עם ממשלות צרות לפתור את הבעיות האסטרטגיות של מדינת ישראל. אנחנו צריכים לבנות גשרים בינינו כדי לטפל בבעיות אסטרטגיות שמונחות על הכף. אומנם אנחנו מצליחים למשול פה איכשהו בממשלות צרות, אבל זה לא עושה לנו טוב לא בעם, וגם לא מבחינת משילות. אנחנו חייבים לוותר, אנחנו חייבים ללכת אחד לקראת השני, לפתור את חוסר האמון. חייבים לעשות את זה. אנחנו לא יכולים להמשיך את הסכסוך הפנימי בינינו. חייבים להתעלות לגודל השעה כי אנחנו אחים וחפצי חיים. המדינה הזאת והארץ הזאת חשובות לנו", הוא אומר בקול רועד.
האחווה דורשת גם ביטוי פוליטי
במהלך השבוע התייצבו במאהל האחדות בזה אחר זה חמישה חברי כנסת ממחנה השמאל: חילי טרופר, מתן כהנא, שירה שפירא, אליסף פרץ וישראל זרי. בהמשך אף ביקר במקום יושב ראש מפלגת 'ישר' חבר הכנסת גדי איזנקוט, שנועד שעה ארוכה עם מדן והקפיד לסייג את דבריו: "כשאומרים אחדות, למה מתכוונים? אני לא מתכוון לאחדות של ממשלת אחדות. אני מתכוון לבסיס, לכבוד הדדי, לערבות הדדית, למחויבות לביטחון המדינה, לשירות משותף", הצהיר איזנקוט. למחרת הגיע גם יושב ראש 'ביחד' נפתלי בנט, ואמר: "אני מאוד אופטימי. אין הרבה זמן, צריך להקים ממשלה ציונית טובה. אני מאמין שאם אנחנו יכולים להילחם ביחד בעזה – אנחנו יכולים לעבוד ביחד גם בכנסת".
המסרים מצד ראשי המפלגות ויתר חברי הכנסת אינם ברורים. מה אתה שומע מהם? אתה מרגיש שזה מצליח לחולל שינוי?
"אני לא יודע אם בסוף נצליח להקים ממשלת אחדות", הוא מודה, "אבל אני כן יודע שברמה האישית, אני עושה הכי טוב שאני יכול כדי שתהיה ממשלת אחדות. אני מאוד רוצה שמנהיגי המפלגות יתעלו לגודל השעה. היד שלנו מושטת אליהם, והלוואי שיושיטו לנו יד בחזרה ונקים ממשלת אחדות. אני רוצה שזה יקרה, אני מקווה מאוד שזה יקרה, ואני עושה כל מה שאני יכול כדי שזה יקרה, גם בתוך כנסת וגם בחוץ באוהל האחדות.
"אני חושב שעצם העובדה שהם הגיעו למאהל, זה המון. זה צעד גדול. יום לפני שהם הגיעו, אנשים אמרו: אבל אתה פה עם אנשים מאותו צד פוליטי, מה זה עוזר. אמרתי להם: מחר יום חדש, ואני מקווה שמחר הם יבואו. והם באמת באו. אז זה הרבה יותר ממה שהיה, וזה בהחלט ממלא אותי תקווה", הוא משתף אך מיד מסייג: "אבל זה לא מספיק לבוא לשבת איתי באוהל האחדות. זה הרבה אבל זה לא מספיק. צריך גם בתוך חדרי הכנסת, ללכת זה לקראת זה ולהתעלות מעל העוינות וחוסר האמון. אנחנו צריכים לרצות את זה מאוד ולשים לנגד עינינו את המאחד ולא את המפריד. הבעיות פתירות", הוא מתעקש, "המכנה המשותף שלנו רחב הרבה יותר מהאתגרים שמונעים מאיתנו לעשות את הצעד הזה. זה אפשרי. אני מפציר בחברי הכנסת מהצד השני: בבקשה מכם, אל תשבו רק איתי באוהל האחדות. בואו, שבו ביחד איתנו, עם ראש הממשלה ועם צוותי המשא ומתן, ותעשו הכול כדי שתהיה כאן ממשלת אחדות".
מה אתה משיב לטענה שבסוף אתה חבר כנסת מהליכוד ולא אדם פרטי, ומדובר באינטרס פוליטי מובהק?
"נכון, אני חבר כנסת. אני ישן באוהל כל לילה ובבוקר שם על עצמי חליפה ונכנס לכנסת לעבודה פרלמנטרית. אני עושה את עבודתי כחבר כנסת לא רק במליאה ובוועדות ובחקיקה, אלא גם בפגישות ושיח עם חברי הכנסת מהמפלגות השונות. אני מנסה לשכנע אותם שנעשה אחדות בינינו, שנקים ממשלת אחדות. ובסוף היום, במקום לחזור הביתה אני הולך לישון באוהל ולזעוק את הזעקה ולקוות שתהיה גם רוח גדולה מהעם שתדחוף את מנהיגי המפלגות לעשות את האחדות הזאת. אני לא תמים, אבל אני מאמין שכל יום שאני פה מקרב בעוד סנטימטר לאחדות".
אתה מרגיש את הרוח הזאת?
"מי שבוחן את המציאות רק דרך התקשורת והרשתות החברתיות בטח מלא ייאוש, אבל כאן במאהל מרגישים תקווה. יש רוח גדולה. אנחנו אחים, ואנחנו צריכים שלאחווה הזאת יהיה גם ביטוי פוליטי. ונכון, אני עכשיו בפוליטיקה, וממשלת אחדות זה עניין פוליטי. אני מאמין שבזירה הזאת שקוראים לה פוליטיקה אנחנו נדרשים לעשות ממשלת אחדות, חד־משמעית".
בקונסטלציה הקיימת, לא עדיף ללכת למערכת בחירות נוספת?
"אני חושב שאנחנו נדרשים עכשיו לממשלת אחדות לאומית. אני מאוד מקווה שלא ניגרר לעוד ועוד מערכות בחירות. אני גם מאוד מקווה שלא תהיה ממשלה צרה. יש לנו עכשיו הזדמנות להתאחד. אני מקווה מאוד שעכשיו, ולא אחר כך, נתאחד. היום עושים תיקון, לא מחר – זה מה שלמדתי כשנפצעתי. אנחנו בזמן גורלי, ואסור לנו להחמיץ את ההזדמנות הזאת".
פערים גדולים בין הצדדים
הקריאה להקמת ממשלת אחדות לאומית על ידי חבר הכנסת אלישע מדן וחברים נוספים מהמחנה הלאומי, מכוונת להקמת קואליציה משותפת של הליכוד – ואולי מפלגות נוספות מהמחנה הלאומי – יחד עם מחנה איזנקוט, גם הוא בהרכב חלקי כזה או אחר. הסיכוי להקמת ממשלה שכזאת, יש להודות, נראה בשלב זה נמוך ביותר בהתחשב בחשדנות ובחוסר האמון העמוק השוררים בין הצדדים. לטענת המתנגדים, ממשלה חוצת גושים אף עלולה ליצור ממשלת שיתוק, שתתקשה להתנהל כשכל צד מושך לכיוונו.
והפערים באמת גדולים. בליכוד דבקים בעמדה שבהיותה המפלגה הגדולה ביותר, עם 27 מנדטים, היא שצריכה לעמוד בראשות הממשלה. בליכוד אף מציינים כי גם המחנה הלאומי גדול ממחנה השינוי (53 מול 48 מנדטים). אלא שמחנה איזנקוט מגיע למשא ומתן עם עקרונות משלו. ומלבד הדרישה לעמוד בראשות הממשלה ללא רוטציה, בטענה ל־67 מנדטים (כולל המפלגות הערביות), מחנה איזנקוט אף מחייב את השותפים הפוטנציאלים להסכים להקמת ועדת חקירה ממלכתית, לביטול חוקי הרפורמה המשפטית ועוד, תנאים שהליכוד בוודאי יתקשה לקבל.
אבל מבחינתו של מחנה השמאל, הקמת ממשלת אחדות היא לא האפשרות היחידה וגם לא בהכרח המועדפת. איזנקוט, שקיבל מהנשיא את המנדט להרכבת הממשלה, פועל בו־זמנית להתקדמות בכמה מישורים פוטנציאליים. מלבד המגעים עם הליכוד, הוא מקיים מתחת לרדאר שיחות מרתוניות להקמת ממשלה עם החרדים, או לממשלת מיעוט בתמיכת המפלגות הערביות.
בקרב חלקים ממחנה השינוי, הקמת ממשלת מיעוט בתמיכת המפלגות הערביות היא האפשרות העדיפה והפשוטה ביותר, אם כי לא היציבה ביותר. את הביקורת החריפה על הפרת הבטחת בחירות, ועל התקדים המסוכן בהישענות על מפלגות שנמנעות מלכנות את חמאס ארגון טרור, הם הודפים בטענה לגזענות. למחנה השינוי, כך נראה, אצה הדרך, ובימים האחרונים גובר הלחץ על איזנקוט להזדרז ולהשביע ממשלת מיעוט שכזו כבר בשבוע הקרוב. מה בנוגע לווטו שהטיל יושב ראש מפלגת 'ישראל ביתנו' אביגדור ליברמן – שמינויו כיושב ראש ועדת חוץ וביטחון רק השבוע הושג באמצעות קולות הערבים – על ממשלה בתמיכת המפלגות הערביות? בקרב מחנה השינוי מקווים שליברמן לא יהיה מי שימנע את השבעת ממשלת המיעוט, גם אם מדובר בתמיכת המפלגות הערביות, "למען השגת היעדים". במילים אחרות: הזזת נתניהו מלשכת ראש הממשלה.
בינתיים שעון החול לא עומד במקום, והמנדט להרכבת הממשלה שבידי איזנקוט עומד לפקוע בתחילת דצמבר. במידה שלא יצלחו מאמציו להקמת ממשלה עם החרדים או ממשלת מיעוט, סביר להניח שתגבר מצד מחנהו של איזנקוט הגמישות לפשרות ולוויתורים להקמת ממשלת אחדות. למשוואה ניתן להוסיף מלחמה אפשרית מול איראן, שעלולה לטרוף את הקלפים ולגרור את הצדדים להקמת ממשלת חירום לאומית.
למרות – ואולי בגלל – מאמצי האופוזיציה הקדחתניים להקים ממשלה ללא נתניהו, ראש הממשלה שב וקורא לממשלת אחדות. השבוע (שלישי) נשא הצהרה מיוחדת בכנסת, ובה התייחס לאיומים הביטחוניים על ישראל וציין את הצורך בהקמת ממשלת אחדות לאומית. "מה שצריך היום", הבהיר נתניהו, "זו ממשלת אחדות לאומית שכוללת את כל המפלגות שתומכות במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי".
"אי אפשר למחוק חצי עם"
גם גיבור ישראל תת־אלוף במיל' אביגדור קהלני, משוכנע כי בעת הזאת ממשלת אחדות לאומית היא הפתרון למשבר הפוליטי והביטחוני במדינת ישראל: "כרגע מרבית העם, עושה הרושם, רוצה אחדות – כי הוא מבין שאם לא תהיה ממשלת אחדות אז מדינת ישראל בסכנה קיומית. מחנה השינוי פועל לחבור למפלגות הערבים ויחד להקים ממשלה, ואם זה כך, המשמעות היא שהם יסרסו את ראש הממשלה. הוא לא יוכל לקבל החלטות ביטחוניות כי הם יכוונו לו אקדח לרקה. לכן האופציה היחידה היא ממשלת אחדות לאומית", קובע קהלני נחרצות, "לשתף פעולה בין שני המחנות, ולהקים ממשלה לאומית אחת שתהיה חזקה ואיתנה מול שלל האתגרים העומדים לפתחנו".
הם בוחנים קודם אפשרויות אחרות לממשלה עם החרדים או הערבים?
"לתדהמתי, ישנם כאלה שהמודעות שלהם עדיין מתנוססות באיילון ושם הם מבטיחים כל מיני הבטחות בחירות, ומצהירים הצהרות חד־משמעיות שאי אפשר לסגת מהן. למחרת יום הבחירות, בלי להניד עפעף הם שינו את דעתם מקצה לקצה. מילה זו לא מילה. אז אנחנו מכירים את הפוליטיקאים, שכדי לקבל את הכיסא מוכנים לעשות דברים שאיש לא היה עושה. אני מכיר את זה. הייתי שם. אני אף פעם לא עשיתי את זה. לא יכולתי שלא לעמוד במילתי. מהיום שהרגשתי שאני לא עומד במילתי, ביקשתי לעזוב את מפלגת העבודה דאז".
איפה זה ואיפה התנהלות הפוליטיקאים היום…
"כשעזבתי את מפלגת העבודה אמר לי רבין: אתה תראה את הכנסת רק מהתמונות. אמרתי לו שאני לא יכול לעשות שקר בנפשי. שלחת אותי לעמוד על הגולן ואמרת מכאן לא נזוז, בסוף שינית את דעתך. אתה רשאי, אתה ראש ממשלה, אבל אני לא יכול להישאר במקום הזה".
אבל עכשיו, כשאתה רואה את מחנה האופוזיציה דוהר לממשלת מיעוט בתמיכת המפלגות הערביות, ומציג את עצמו כמנצח עם 67 מנדטים – מה אתה חושב?
"שזה לא יכול להיות בשום פנים ואופן. איך אפשר להקים ממשלה של 67 מנדטים, כאשר 19 מתוכם אומרים שהם מתנגדים שמדינת ישראל תהיה מדינת היהודים? מה לא ברור? אנחנו שומעים את ההכרזות שלהם בקולם. אין לי שום דבר נגד אף ערבי, בתנאי שהוא מקבל את עובדת קיומה של מדינת ישראל. אבל ההנהגה של החברה הערבית אומרת שהם יסלקו אותנו מכאן. הם אומרים את זה בריש גלי, רק אנחנו מסרבים להקשיב לקולות האלה. הכול כתוב וברור", הוא זועק, "איך אפשר להילחם באיראן, בלבנון או בעזה, כשאתה תלוי ב־19 קולות שמאיימים לפרק לך את הממשלה? זה לא אפשרי. אני מודאג מאוד מעתיד המדינה שלנו", הוא נאנח, "אני דואג לילדים ולנכדים שלי. אני לא נלחמתי על קיומה של הארץ הזאת כדי שלנכדים ולנינים שלי לא יהיה היכן לגור, חלילה. וזה בדיוק הכיוון שאליו הולכים אם לא נתעשת".
הם לא רואים את זה?
"אני לא יודע אם הם לא רואים, אבל הם שבויים בשנאה".
שנאה לנתניהו, אתה מתכוון?
"חד־משמעית. זו שנאה תהומית שאני לא מבין מאיפה היא נובעת ומה השורשים שלה".
איך אפשר לקיים ממשלה רחבה עם השנאה התהומית הזאת?
"בטח שאפשר. ברגע שהאינטרסים משותפים זה אפשרי. כשכולם תלויים על חבל אז אף אחד לא עוזב אותו, אחרת כולם ייפלו יחד. רבין ופרס, שלא אהבו זה את זה, קיבלו את תוצאות הבחירות. פרס ושמיר לא הקימו ממשלה ביחד? אפשר לעשות את זה", הוא מתעקש, "ברגע שמבינים שמדובר באינטרס לאומי, זה אפשרי. מנהיג חייב לראות את האינטרס של המדינה ולא את עצמו, זה הכול".
לו אתה עומד עכשיו לפני ראשי המפלגות משני המחנות, מה אתה אומר להם?
"קודם כול אני יודע שהם מובלים על ידי כל מיני אנשים מסביבם שמושכים אותם למקומות מסוכנים. הם מובלים, וחלק מהם משנים את דעותיהם בגלל הצורך לשמור על הכיסא. הם צריכים להבין שאם לא נתעשת, אנחנו לא נהיה פה. אני זועק את זעקת העם שכל רצונו לשמור על הבית שלנו. אתם לא רואים לאן אתם לוקחים אותנו?
"ברור לי לאן אנחנו הולכים אם לא נתאחד. כל בר־דעת מבין. רואים את הסכנות על הגדר ומעבר לגדר. השנאה בעולם לעם היהודי הולכת וגוברת, אירופה נכבשה כבר, ואמריקה עושה סימנים שהיא מרימה ידיים מול הזרם המוסלמי, ואנחנו מתקוטטים בינינו במקום להתאחד. תראי מה קורה בכל העולם ולאן זה הולך. כל אדם שעיניו בראשו רואה את זה. אם לא תקום ממשלת אחדות לאומית, מדינת ישראל תהיה בסכנה קיומית".
אתה טוען שמדובר באחריות לאומית?
"חד־משמעית. הם אמרו שהם ידאגו לעם. אבל אם אתה דואג לעם, אם אתה אוהב את העם ואתה חפץ בעתידו – אתה רואה לטווח רחוק. מנהיג צריך להוביל את העם, וזו השעה לחבר את המחנות ולהפוך לממשלה אחת חזקה. זה הכול. אם אתה אומר שאתה אוהב את העם – אתה לא יכול למחוק חצי ממנו. במחנה הימין לא לחמו? לא נהרגו? משפחות שכולות לא מקוננות על ילדיהן? למה לזלזל ולהתייחס אליהם בביטול? אנחנו הולכים להרוס את הבית השלישי בגלל שנאת חינם, שום דבר אחר. ראשי המחנות חייבים לשבת על המדוכה ולמצוא את הנוסחה להתלכד. ממשלת אחדות היא תנאי הכרחי לביטחונה ולקיומה של מדינת ישראל".