ביום שישי האחרון ליווינו למנוחות את הרב משה האוער זצ"ל, מנכ"ל OU – איחוד הקהילות האורתודוקסיות באמריקה הצפונית, לאחר שנפטר בפתאומיות במהלך החג והוא בן 60 בלבד. בשורות הבאות אבקש לחלוק איתכם מעט מתכונותיו המיוחדות, והלוואי שכל אחד מאיתנו ייקח משהו מהמידות המיוחדות שלו.
אני רוצה לפתוח ביראת השמיים של הרב האוער. מתוקף תפקידו כמנכ"ל OU העולמי היו לו פגישות רבות עם גורמי ממשל בארצות הברית ובארץ, עם עיתונאים ועם גורמים בכירים נוספים. היו לו קשרים רבים מאוד, גם ברמה האישית, בגלל הראש המבריק שלו והיכולת שלו לשבת ולהאזין ולקבל כל אחד. הוא היה אהוב מאוד על כולם, אותנטי מאוד, ואנשים התחברו לזה.
כמנכ"ל של ארגון ה־OU, שיש לו עשרות נציגים בקמפוסים בצפון אמריקה ונותן מענה לצרכים של הקהילות היהודיות שם, בכל פגישה שהייתה לנו, הוא תמיד היה אומר את המשפט: "איך אנחנו מוודאים שנקדש שם שמיים בפגישה הזאת?" וזה לא משנה אם נפגשנו עם מנכ"לים של חברות מזון גדולות שמחזיקות בכשרות של ה־OU, או עם חברי כנסת, שרים או עיתונאים. מבחינת הרב האוער, תמיד היה חשוב שכל פגישה תסתיים בקידוש שם שמיים. והוא חזר על הדבר הזה שוב ושוב ושוב. מבחינתו זו לא הייתה רק אמירה, אלא ממש הלכה למעשה.
היו לו מידות מיוחדות ממש. תמיד כשהיינו נכנסים לפגישות, ומקובל לשאול "אני אתחיל או אתה תתחיל?", אצל הרב האוער זו אף פעם לא הייתה שאלה בכלל. הוא תמיד היה נכנס לפגישה ויושב בשקט. למרות שהגיע והייתה לו מטרה והוא רצה להבהיר נקודה מסוימת או לדון בנושא מסוים, מבחינתו קודם כול נכנסים, קודם כול מקשיבים, קודם כול תבין עם מי אתה מדבר. ענווה וצניעות היו ממש נר לרגליו. אני זוכר כל כך הרבה פגישות עם חברי כנסת שונים, שהתקשרו אליי אחרי הפגישה ואמרו: "וואו, איזה בן אדם. איזה כיף לך שיש לך ב־OU בוס כזה, שבאמת רואה לטווח ארוך ואוהב כל יהודי".
אולי יעניין אתכם
מה שמדהים זה שהרב האוער ידע גם להיות חבר של כולם וגם להקפיד על קלה כבחמורה, ולעולם לא ויתר על קוצו של יוד. כמי שהתורה הייתה נר לרגליו, הוא היה תלמיד חכם עצום, שברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו היה מחובר לתורה וביחד עם זה ידע לדבר עם כולם ולהתחבר עם כולם.
אני לא התפלאתי כאשר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פרסם מכתב ניחומים על פטירתו של הרב האוער, וגם לא כשראש הממשלה בנימין נתניהו הוציא הודעה על כך, או כשנשיא המדינה הרצוג דאג להתקשר למשפחה וגם כתב ציוץ על פטירתו, כי הוא באמת היה איש מדהים שידע לחבר בין אנשים ולגעת בלבבות רבים. אבל כשרואים שארגונים מתחרים כביכול, כמו אגודת ישראל בארצות הברית, הוציאו הודעה ובה הביעו כאב גדול מיד אחרי הידיעה על פטירתו, ובמקביל גם המנהיגים של הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות בארצות הברית הוציאו הודעות על הרב האוער – אפשר להבין שמדובר באדם שהיה אהוב על כל הבריות, וכולם מדברים על הקשר האישי שהיה להם איתו, על היחס האישי שלו אליהם, על הכבוד שנתנו זה לזה.
הרב האוער היה מחובר מאוד למה שקורה בארץ, ואני זוכר שכאב לו מאוד על שבעיתונות בעולם מציירים את המתנחלים כאנשים אלימים, שכל מה שאכפת להם זה לשרוף כפרים של ערבים, שמציירים אותם בתקשורת כ"אוכלי מוות". הרב האוער כאב את זה מאוד, ודאג להגיע לארץ ולהיפגש עם רבנים שגרים בהתיישבות, כדי לנסות להסביר עד כמה כל מקרה שלילי בודד מתדלק את השנאה למתיישבים. הוא דיבר איתם על חשיבות ההסברה.
הוא עבד יחד עם מנכ"ל מועצת יש"ע, עומר רחמים, כדי להראות את הפנים היפות של ההתיישבות, להראות את הגידולים, להראות את המפעלים, להראות את מסירות הנפש, להראות את מספר תרומות הכליה ביצהר. הוא אמר: "שמע, יש כל כך הרבה סיפורים יפהפיים על היישובים, למה אנחנו לא מספרים אותם? למה אנחנו לא מספרים את ההיסטוריה? למה אנחנו נותנים לתקשורת העולמית לקחת אירוע נקודתי שהוא כל כך לא מייצג את ההתיישבות ולהפוך אותו לגולת הכותרת?" הוא ישב עם רבנים מובילים ביהודה ושומרון, כדי לתת להם את הפרספקטיבה העולמית, כדי שיבינו וינסו לחולל שינוי.
בכל ביקור שלו בארץ, אחת לחודשיים בערך, היינו מתאמים לו פגישות, כי אנשים תמיד רצו לפגוש אותו והוא רצה להספיק כמה שיותר. הלו"ז היה מלא עוד לפני שהיה מגיע לישראל, ותמיד אחרי שהיה מגיע היינו מנסים לדחוס עוד, כי עוד ועוד אנשים היו מעוניינים לפגוש אותו.
לצד כל תפקידיו הציבוריים, הרב האוער הקפיד מאוד על כיבוד אם, וכשהיה בארץ הוא תמיד ביקר את אמא שלו. ראית בן שמכבד את אימו בצורה מופלאה ביותר. הרב היה בן יחיד להוריו, הרבנית מרים והרב בנימין. יש לו אחיות מקסימות, שתיים מהן גרות בישראל, ואמא שגרה בירושלים, שברוך ה' בשנות ה־90 לחייה, אבל היא אישה חזקה, אישה מאמינה, אישה שיודעת להעביר ביקורת אבל תמיד מנסה לעשות את הטוב ביותר למען עם ישראל, עם אהבה גדולה לכל יהודי. אין ספק שהרב האוער קיבל את היכולות האדירות האלה מהוריו, שגידלו רב שהיה אהוב על הבריות.
הרב האוער היה יהודי מיוחד במינו שהיה מחובר בכל ליבו לעם ישראל, לתורה ולארץ ישראל, שבה זכה להיקבר, ואנחנו נמשיך בעזרת ה' לפעול כדי לחזק את המטרות שקידם בחייו.
הכותב הוא מנכ"ל OU ישראל
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת:
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
