הפרסומים בדבר ההוראה החדשה של ראש השב"כ דוד זיני לעובדי השירות, שלא להשתמש עוד במונח "הגדה המערבית", מבטאים שינוי תפיסתי, אידאולוגי וזהותי עמוק בארגון. במהלך העשורים האחרונים בחרו בכירי מערכות הביטחון בשב"כ, בצה"ל ובמוסד להשתמש בעקביות במונח "הגדה המערבית" ביחסם לשטחי יהודה ושומרון. אותם ראשי שב"כ הגיעו מבתי גידול זהים והחזיקו בתפיסת עולם שבבסיסה רואה בשטחים שמעבר לירדן פיקדון זמני לקראת הסכם שלום עתידי ומסירת חבלי ארץ אלו לרשות הטרור הפלשתינית.
לראשונה זה עשורים התמנה לתפקיד ראש השב"כ קצין בכיר בצה"ל בעל תודעה יהודית ולאומית מוצקה ולפיה חבלי ארץ אלו מחוברים בעבותות להיסטוריה הלאומית, כחלק מחזון הנביאים לשיבתו ותקומתו של עם ישראל בארצו. לראשונה בתולדות השב"כ עומד ביטחוניסט שאינו רואה עוד ביישובי התנ"ך ההיסטוריים כשכם, בית א־ל וחברון אבני נגף המהוות "מכשול מדיני" למימוש חזיונות שלום משיחיים. ראש שב"כ שמביא עימו תפיסת עולם שרואה בחבלי הארץ ביהודה ושומרון אדני יסוד לאומיים היסטוריים שעליהם מושתתות המורשת והזהות היהודית, שמבטאות מדיניות ביטחונית זקופת קומה שאינה מרכינה ראש בפני אלו שפועלים לבטל את זכותנו ההיסטורית החלוטה על בית א־ל, שכם וחברון. תפיסת עולם שרואה בהשלכות של הסכמי אוסלו, הגירוש מגוש קטיף וטבח שבעה באוקטובר רכיב בסיסי במסורת הג'יהאד, שהחלה כבר בראשית האסלאם במאה השביעית, בקרב ח'ייבר כאשר הנביא מוחמד רצח מאות מבני השבט היהודי ולקח את נשותיהם לעבדות, וכך גם בפרעות פס במאה ה־15 ובראשית המאה ה־20, בפוגרומים הבלתי פוסקים בתימן, בגירוש יהודי לוב, בפרהוד, במאורעות תרצ"ט, תרפ"ט ובעוד רבים.
ליבי מתמלא תקווה לנוכח ניצני השינוי, כשלאחר עשורים ארוכים שבהם העומדים בצמרת השב"כ שיקפו ניתוק תודעתי מהמורשת ומההיסטוריה היהודית, לראשונה ינהיג את הארגון ביטחוניסט עתיר זכויות שישנה את דפוסי החשיבה המעוותים שנוגעים לתפיסת הביטחון של ישראל והפריזמה שבה נבחן הסכסוך הישראלי־ערבי. הוא מביא עימו רוחות שינוי תודעתיות שלא בוחנות את המאבק המתמשך מול אויבינו מתוך פרספקטיבה היסטורית של מאה שנות סכסוך, אלא כהמשך ישיר לשרשרת המאורעות שאנו חווים לאורך 3,300 שנות היסטוריה. לא עוד ראש ארגון ביון שמתייחס למאורעות התנ"ך כאל עוד אגדה פולקלוריסטית אנכרוניסטית, אלא כאל חלק מרכזי בנרטיב ההיסטורי של עם ישראל שמשמש בעבורנו מצפן ערכי־מוסרי ועובר כחוט השני בין המאורעות ההיסטוריים שחווינו ושמשליכים על מציאות חיינו בהווה.
במהלך השנים האחרונות היינו עדים לחוליים זהותיים שפשו בקצונה הבכירה במטכ"ל ובשב"כ בדמות גילויי סרבנות, קידום רעיונות עוועים בדבר מודל "היפרדות לממלכות יהודה וישראל", רעיונות שמעידים על בורות היסטורית מדאיגה שאינה מודעת לעובדה שאותה "ממלכת ישראל" שאליה הם מבקשים להשתייך באותה מדינה עתידית, נחרבה ונפוצה לכל עבר עד להיעלמותה בקרב משפחות העמים. כך גם ביחס לאויב. מי שאינו מסוגל להבין את דפוסי האמונה הבסיסיים של האויב הערבי, תיטחנה עיניו מלהזות סימנים מובהקים על טבח הולך וקרב. האסטרטגיה הישנה של תמריצים כלכליים, הכנסת רבבות עובדים, הרגעת השטח דרך שיפור הרווחה, כל אלו התפוגגו אל מול נהרות דם הנרצחים בפיגועי הדמים באוסלו, באינתיפאדה השנייה ובטבח המפלצתי בשבעה באוקטובר. מושגים של "שלטון מתון", "פרטנר" או "ציפיות הכלכלה הפלשתינית", התנפצו שוב ושוב לנגד עינינו.
לא עוד. לראשונה מאז קום המדינה, את ראשות השב"כ מוביל מצביא שליבו ורגליו טמועים בעומק ליבה של הזהות היהודית ובתודעת ההיסטוריה הארוכה של עמנו, ביטחוניסט בצבא הגנה לישראל שמניף בגאון את דגל האמונה בצדקת דרכנו, שמשיב אל קדמת הבמה את הקשר הבלתי ניתן להתרה בין עבר משותף לעתיד לאומי, בין עם לארצו ובין ביטחון לריבונות.
הכותב הוא ראש המועצה המקומית בית א־ל
