פלשתינים יבנו? התושבים נקראים להכריע

בשבועות האחרונים הרוחות סוערות ביישובים רבים ביהודה ושומרון. שאלת כניסת הפועלים הפלשתינים לבנייה ביישובים, כן או לא, מעוררת מחלוקת רבה והגיעה, כך נראה, לנקודת רתיחה. ביישוב שילה, כמו ביישובים רבים נוספים, יגיע הדיון לשלב ההכרעה במשאל שיתקיים באספת תושבים היום (חמישי). במשאל יתבקשו התושבים לבחון את מכלול השיקולים ולהכריע אם תתאפשר כניסת פועלים פלשתינים ליישובם. "היישוב כמרקחה", מתאר קובי אייל, מנכ"ל היישוב שילה, את רגישות הדברים, "אין ספק שזה מזיז את כולם בכיסאות. המצב לא נוח לאף אחד. יש כאלה שטוענים שלא משנה מה יקרה ולא משנה כמה יעלה, לא מכניסים אויב הביתה. אנחנו למודי ניסיון מהשנתיים האחרונות וחייבים לשמור על הבית. מנגד, יש אחרים שטוענים שאסור לנו להטיל הקפאה בבנייה בהתיישבות במו ידינו", הוא משתף בדעות השונות, "מהבדיקות שעשינו עד כה, עבודה עם עובדים זרים או יהודים ולא פלשתינים, במיוחד בתנאי השטח המורכבים כמו שיש (פיתוח המגרשים), מכבידה מאוד את עלויות הבנייה והן הופכות לבלתי סבירות. הם טוענים שצריך להמשיך לבנות ולהתפתח גם אם זה אומר שהעובדים יהיו פלשתינים. צריך להמשיך ולבנות את שילה, כמובן בשמירה הדוקה ובביטחון. למרות הרגישות הרבה שבסוגיה הזאת, התושבים מנהלים שיח מכובד ומכבד. יש פלאיירים של בעד ונגד, יש סטטוסים שאנשים כותבים מדם ליבם, יש ויכוחים ודיונים בלי סוף, אבל הכול תוך שמירה על כבודם של הצדדים", הוא מבקש לציין.

"חשוב להדגיש שמדובר בנושא טעון מאוד, מכל בחינה. מי שעבר תהליך שכזה יודע – המדרון חלקלק וניתן בקלות לרדת לגופו של אדם ולא לגופם של דברים. אנחנו קוראים לכל יישוב ולכל קהילה שעסוקים בסוגיה המורכבת הזאת, וגם לקהילת שילה, לשמור על שיח תרבותי מכיל ונעים, לתת קרדיט להנהגת היישוב שעושה ככל הניתן לשמור על אחדות הקהילה, טובת הקהילה והאינטרסים שלה".

כמה תושבים גרים כיום בשילה?

"ביישוב שילה גרות 467 משפחות, ואני יכול לומר שבגוש שילה 'המציאו' את העבודה העברית", אומר אייל, "מאז ומתמיד היה רצון לבנות ולהתנהל בעבודה עברית בכל עניין, פעוט או גדול. לצערנו זה לא תמיד הצליח, בדרך כלל מפאת מיעוט עובדים יהודים. תמיד היה רצון. תמיד נעשו הבדיקות הרלוונטיות לשם כך, ולא תמיד העניין צלח".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר ההצלחה מסחררת: החות'ים נערכים לפלישה לישראל

עוד מאת רבקי גולדפינגר נרצח בפיגוע ירי בבנימין: מרדף נרחב אחר מחבל

אייל מתאר את הדילמה הגדולה הניצבת בפני התושבים: "ב־7 באוקטובר היו חתומים חוזים עם יזמים לבניית שתי שכונות ביישוב – שכונת נחלות יהושע בצידו הדרומי של שילה עם 62 יחידות דיור, ושכונת מורדות הישיבה בצידו הצפוני עם 138 יחידות דיור. החוזים כבר היו חתומים על דעת הכנסת פועלים פלשתינים לבנייה, ובדיוק מאותה סיבה שהזכרנו היו ניסיונות להכנסת יזמים בעבודה עברית, שלא צלחו. אחרי שהמלחמה החלה להירגע, לפני חצי שנה בערך, הגיע היזם של 138 היחידות והודיע שהוא יורד מהפרויקט, מסיבותיו הוא".

אז מה עשיתם?

"החלו חיפושים שלנו אחרי יזם שייכנס לנעליו. התחלנו לחפש אחד כזה שלא יכניס פועלים פלשתינים. ברור שכל תושבי שילה והנהגת היישוב רוצים לראות פועלים יהודים בונים את הבתים שלנו, אבל לצערנו בין הרצוי למצוי יש פער גדול", הוא מדגיש.

"בכל אופן החלו חיפושים אחר יזם כזה, ואחרי חיפוש קדחתני מצאנו יזם שאמר שהוא בתהליך של הבאת פועלים זרים בכמות גדולה ויכול לקחת על עצמו את הפרויקט. התחלנו איתו משא ומתן לחתימת חוזה, ולפני חודש וחצי בערך הוא הודיע לנו שהוא אכן הצליח להביא לארץ כמות נכבדה, חצי מהכמות שאליה התכוון, אבל יזם אחר פשוט 'גנב' לו אותם לפרויקט בתוך תחומי הקו הירוק והוא נתקע בלי מספיק פועלים זרים".

ומה עם היזם של הפרויקט השני? הוא התקדם?

"היזם של 62 היחידות אמר מלכתחילה שהבנייה שלו כרגע היא עם פועלים פלשתינים. מעבר לעובדים זרים ייקח לו הרבה מאוד זמן, אבל הוא גם נותן ליישוב את המרחב לעשות אספת תושבים ולהחליט מה הם רוצים. בהינתן שהיישוב יחליט שאין כניסה לעובדים פלשתינים, הוא יעשה חושבים מחדש. צריך להבין שאף אחד ואף אחת מאיתנו לא רוצים עובדים פלשתינים בגבולות היישוב. גם עם תוכנית אבטחה מסודרת, ושלפרויקטים שאנחנו מדברים עליהם לא יהיו כניסה ויציאה דרך היישוב אלא רק מדרכים ושבילים מיוחדים שייפרצו לטובת הבנייה ולכניסת הפועלים ויציאתם – עדיין ישנן משפחות שחוששות מזה, ובצדק. אגב, מדובר בשתי שכונות הרחבה שייבנו מחוץ ליישוב. בשום תסריט לא מצביעים על בנייה עם פלשתינים בתוך היישוב או יזמות פרטית, רק על בניית שכונות בהרחבה".

בתוך היישוב אין דילמה?

"בוודאי. כולם מבינים ומסכימים ששכונה או מבנה ציבור שבתוך ובעומק היישוב ייבנו בבנייה ללא פלשתינים".

ואם זאת בנייה שהיא מחוץ ליישוב ועם כניסות נפרדות לפועלים, ממה יש לחשוש?

"קודם כול ישנו הצד העקרוני של עבודה עברית וחוסר רצון לפרנס את האויב. מעבר לכך ישנו העניין הביטחוני, שאתה מכניס אותם למרחב שלנו ומה יקרה אם הם יתפתו לעשות פיגוע או שיאספו מודיעין על היישוב. הסוגיה היא באמת מורכבת מאוד", הוא מציין.

"לכן קראנו לכל הציבור להגיע השבוע לאספה. ראשית, לשיח משותף. אנחנו נאמר דברי פתיחה, נפרוס את הטענות לכאן ולכאן ואת ההשלכות של החלטה כזו או אחרת. יהיה זמן לשיח פתוח ולשאלות שעליהן נענה. בסוף תהיה הצבעה בקלפי ונראה מה היישוב שילה יבחר". בכל מקרה מבקש אייל לחדד כי הצורך העיקרי הוא בעוד עובדים זרים: "אנחנו קוראים לשר השיכון, לשר האוצר ולראש הממשלה להיכנס תחת האלונקה שלפתחנו. יש צורך בבנייה מסיבית ביהודה ושומרון בלי שהתושבים היקרים שלנו יפחדו מעוד 7 באוקטובר. חייבים להביא מאות ואלפי עובדים זרים ליהודה ושומרון, שימשיכו לעבוד ולפתח את ההתיישבות".

"חבל להחמיץ את השעה"

ההחלטה לעצור באופן כמעט מוחלט את כניסתם של העובדים הפלשתינים לישראל, מדיניות שתקפה עד היום, התקבלה לאחר 7 באוקטובר על ידי ממשלת ישראל. אי הכנסתם של הפועלים שעליהם התבסס הענף עד אז, יצרה זעזוע עמוק בענף הבנייה הישראלי וחייבה למצוא חלופות מהירות. בעקבות כך ניכרה עלייה במספרם של היהודים בענף, והמכסות לעובדים זרים הוגדלו בידי הממשלה באופן ניכר. למרות כל זאת, עדיין מורגש מחסור של ממש בידיים עובדות בענף. על פי דוח שערך אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר ובחן את מגמות התעסוקה בענף הבינוי בישראל, עולה כי ברבעון הראשון של 2025 היו חסרות בענף הבנייה עשרות אלפי ידיים עובדות.

עוד יצוין כי אותה החלטה מלפני שנתיים, שאסרה על כניסת פועלים פלשתינים לשטח ישראל, לא כללה מטבע הדברים את היישובים ביהודה ושומרון. לאור זאת, אלוף פיקוד המרכז דאז יהודה פוקס הותיר בידי המועצות את האפשרות להחליט אם לאפשר את הכנסתם. שנתיים חלפו, וכעת, משהדי התותחים כמעט נדמו והחיים אט אט שבים למסלולם, השאלה שהגיעה לפתחן של המועצות מסעירה בימים אלו את היישובים ביהודה ושומרון. ביישובים שבאזורים אלה מתקיימות אספות תושבים חמות ונערכות הצבעות בנושא, בניסיון להגיע להכרעה. חלקם כבר הכריעו באופן גורף על איסור הכנסתם של פועלים פלשתינים ליישובם, וקראו שלא לפרנס את האויב ובכך לחזק את אחיזתו בארץ. מקצתם סבורים כי בעת הזאת משימת פיתוח ההתיישבות גוברת, וכל עוד אין פתרון מעשי ובר־ביצוע אחר, אין לעצור את בניין הארץ.

קובי אלירז, ששימש בעברו יועץ לשרי ביטחון לענייני התיישבות ומומחה לענייני מקרקעין ותכנון, מכיר מקרוב את עולם הבנייה בהתיישבות ומאמין כי בנסיבות הקיימות, ולאחר שנתיים של האטה בבנייה מכורח הנסיבות, חשוב להתבונן על המציאות במבט־על ולהתמקד בבנייה ובצמיחה של ההתיישבות: "הדילמה אם לאפשר כניסה של פועלים ערבים היא באמת מורכבת ורגישה ביותר, ויש לה השלכות משמעותיות על ההתיישבות", מבהיר אלירז, "התביעה שלא להכניס פלשתינים לתוך היישובים נובעת מתובנות שהתחדדו ב־7 באוקטובר, לא רק מהטבח שעשו הערבים, אלא גם כי ראינו איך ערבים שעבדו ביישובים היהודיים אספו לאורך השנים מודיעין מדויק וידעו בדיוק איפה כל אחד גר. הם ידעו להצביע איפה גר הרבש"ץ, ואיפה ראש צוות צח"י. הם סימנו את המזכירות, המרפאה והנשקייה. כלומר בכל היישובים בעוטף, כשהכניסו ערבים הם שיתפו פעולה עם האויב והעבירו את המידע שצברו, ולא משנה אם הם עשו את זה בשביל בצע כסף, בשביל אידאולוגיה או כי איימו עליהם. יחד עם זאת, הבנייה ביהודה ושומרון חייבת להתקדם ומה לעשות, היהודים לא עובדים בבנייה", הוא מצביע על המחסור בכוח אדם חלופי, "יהודים פחות רוצים עבודת כפיים. אז נכון שיש עבודה עברית, אבל זה לגמרי לא מתאים להיקפים שנדרשים לבנייה בהתיישבות".

זה קצת אבסורד שמצד אחד יש תב"עות והיתרי בנייה כפי שלא היו שנים, ומצד שני לא בונים.

"נכון מאוד. מצד אחד ישנה פריחה בהתיישבות. ביישובים המבוססים נוצר צורך אדיר בבנייה ויש ממשלה שמאשרת תב"עות באופן שוטף בוועדות התכנון, אבל היישובים אומרים: רגע, יש לנו בעיה עם פועלים פלשתינים, והעסק נתקע".

ומה בנוגע לעובדים זרים?

"אז בואי נכניס עוד נתון למשוואה הזאת. נניח שנביא מחר פועלים הודים, תאילנדים או סינים לפרויקטים ביהודה ושומרון. בסוף גם זה דורש ארגון. צריך לדאוג להם לאיזשהו שיכון מגורים, לבנות להם מחנה זמני כזה ביישוב. הם מתחילים להסתובב ביישוב, לעיתים משתכרים בסופי שבוע וזה יכול להפוך למטרד לא קל. לא מדובר הרי בעשרה פועלים אלא במאה פועלים ויותר שנמצאים ביישוב. זה כשלעצמו טומן בחובו בעיות, והיישובים לא לגמרי ערים לכך", הוא מתריע, "אנשים אומרים 'תביא עובדים זרים'. רגע, איפה הם יגורו? מה הם יעשו בסופי שבוע? צריך לקחת גם את זה בחשבון".

אז מה אתה מציע לעשות?

"קודם כול אני טוען שאפשר להתארגן על הכנסת פועלים ערבים. במספר יישובים עושים את זה, המצוקה בשטח גדולה. יש פרויקטים שהתחילו לפני 7 באוקטובר ופתאום המלחמה פרצה והכול קפא. אנשים קנו בית, ומה עכשיו? אומרים להם 'מצטערים, אין פועלים'?", הוא תוהה, "יש חוזה חתום, הקבלן מחויב לבנות והתושב לקח על עצמו משכנתא. ואני רואה יישובים שמצליחים לבנות עם פועלים ערבים, כי בסוף רוב הפרויקטים נמצאים סמוך לגבולות היישוב ולא בתוכו פנימה. כך שאתר הבנייה הופך להיות סוג של אתר מנותק וסגור עם גדר היקפית ושמירה בהתאם, כולל דרך גישה חיצונית שלא עוברת ביישוב. אם כן העובדים לא יכולים להסתובב בשטח היישוב".

ניתן לקבוע תנאים לנטרל את האיום הביטחוני, אבל יש פה עיקרון הרבה יותר גדול של אי העסקת אויב.

"זה בהחלט נכון שכאן מדובר לא רק באויב, אלא באויב אכזר, מר ובזוי, שרוצה גם היום להשמיד אותנו. לפחות 70 אחוז מהפלשתינים, גם ביהודה ושומרון, תומכים בחמאס. אז איך אתה מפרנס את החבורה הזאת, שכל תכליתה היא הריגתך וסילוקך מהארץ? זאת סוגיה הרבה יותר שורשית ומהותית, שצריך לטפל בה באמצעים שונים. הרשות הפלשתינית היא בדיוק חמאס, ומערכת החינוך שלה גרועה לפחות כמו חמאס, היא ממשיכה לגדל דורות ששונאים אותנו בלי להניד עפעף. זה מצריך טיפול יסודי. אבל כשאתה ממשיך להתעקש לא להכניס עובדים פלשתינים ויהי מה, מה אתה משיג בפועל? אתה קופא על השמרים. היישובים שלך לא גדלים. לכן במאזן הסיכונים, הרווח וההפסד, כשיש פרויקט בנייה שאפשר לגדר אותו כמו שצריך, ויש לו את כל התנאים הללו בנוסף לבדיקה מדוקדקת של עבר ביטחוני או פלילי, ניתן לאפשר את כניסת הפועלים הערבים, כי בצוק העיתים הנוכחי – ההזדמנות להתרחבות היא משמעותית וחשובה לכולנו", הוא מנמק, "אנחנו מחויבים להמשיך את הבנייה, את הפיתוח ואת הצמיחה של ההתיישבות. זה בהחלט ויכוח נוקב, אני לא מתעלם מכך. אנשים סונטים בי: אתה לא מבין שזה לא שווה את המחיר? אז אני שואל: אתם לא רוצים לגדול? והם אומרים: את התלות הזאת בפועלים פלשתינים חייבים לשרש. הם טוענים שאם לא תהיה להם פרנסה מהבנייה, הם ממילא יהגרו מכאן".

ומה אתה משיב להם?

"שאנחנו כבר שנתיים בסיפור הזה. שנתיים שהם לא נכנסים לישראל לעבוד ולא ראינו שהם יצאו מפה בהמוניהם. אני מבין את הטענה, אבל היא לא מוכחת במציאות. ומה קורה כשאתה לא מאפשר כניסה של פועלים ערבים? אתה לא בונה. אנחנו חיים בתקופה שבה אפשר להכפיל את ההתיישבות בקצב מסחרר ובסוף אנחנו עומדים במקום ולא מתפתחים, לא חבל להחמיץ את השעה?", הוא קובל.

"ולכן אני סובר שאין לנו ברירה, צריך להמשיך לבנות ולהתפתח ככל יכולתנו. אי אפשר להיות עיוורים לנוכח קבלת האישורים הרבים לבנייה. אי אפשר לבוא ולומר: אנחנו נעצור את הבנייה בגלל שיקולים כאלה ואחרים, שחלקם ודאי נכונים, כי צו השעה בהתיישבות הוא לבנות. המשימה הגדולה היא לפעול ככל שניתן שההתיישבות תגדל ותתעצם, ובטווח ארוך זה יהיה הגורם המנצח".

לגרום לאויב להתייאש

מנגד, יש כאלו שמתנגדים באופן נחרץ לבנייה של פועלים פלשתינים וסבורים כי בשלה השעה לשינוי היסטורי ולהתנתקות מהתלות בהם. אחד ממובילי ההתנגדות הוא מנחם בן שחר, מפעילי 'נלחמים על החיים', ארגון ששם לעצמו למטרה למנוע אחת ולתמיד את כניסת הפועלים הפלשתינים לבנייה בהתיישבות.

בן שחר מסביר את הרציונל שמאחורי פעילותו: "אנשים לא שכחו את 7 באוקטובר, אבל רואים באמת שהאתגרים של הבנייה גדולים. הם בוחרים לחזור לפתרון המוכר והרגיל – שחושבים שהוא גם זול, אבל זה לא נכון, בכל מיני תחשיבים שעושים – ובולעים את הצפרדע הנוראית הזאת של לפרנס את השכנים שלנו, שאנחנו יודעים מה הם חולמים בדיוק לעשות לנו. כל הסקרים מלמדים שתומכי סינוואר הם הרוב המוחלט ביהודה ושומרון", אומר בן שחר, "במה שקבלנים, חברות, בעלי עסקים ומועצות מקומיות ואזוריות בכל הארץ שוברים את השיניים ומצליחים להתמודד, דווקא ביהודה ושומרון המתיישבים מתקפלים יותר מהר מכולם כי יש להם אפשרות נוחה, בלי לעבור את הגדר וללא מחסומים, להביא את הפועלים אליהם. מעבר לאיכות העבודה הפגומה ושעות העבודה הקצרות, ומעבר לסכנה הביטחונית, יש פה את העניין של חיזוק האויב", הוא מצביע על ליבת הדברים מבחינתו, "אנחנו רואים את הפרסומות של 'בוא תקנה בית ביישוב עם פיתוח מדהים ונוף מהמם' והכול יפה, אבל בסוף הכספים האלה הם מה שבונה את הכפרים שלהם, וזה מה שמחזק אותם, וזה מה שמשאיר אותם פה בארץ. זה שיגעון. הכנסת פועלים היום היא לא רק חבל הצלה לרשות הפלשתינית שנמצאת בשפל כלכלי, היא גם תבלום ותשליך לטמיון את ההשקעה בפתרונות חלופיים, כי להביא עובדים אחרים זה לגמרי אפשרי. נכון שאי אפשר לבנות היום 600 יחידות דיור בעבודה עברית, אבל עם סינים ומולדובים והודים זה בהחלט אפשרי".

אבל יש מחסור אמיתי בעובדים זרים.

"זה לא נכון. חברה שעושה את התהליך כמו שצריך, מצליחה להביא הרבה מאוד עובדים. תשאלי חברות בנייה בארץ. זה היה קשה, הם למדו את העניין מההתחלה, אבל הצליחו להביא. די, חייבים להיגמל מההרגל המגונה הזה, שאנחנו מפרנסים את האויבים שלנו", הוא אומר נחרצות.

"כולנו תורמים לכל מיני ארגונים כדי למנוע את ההשתלטות על שטחי C, וביד השנייה שלנו מהארנק שלנו אנחנו משלמים לאויב. ואנחנו רואים כל כפר שהיישוב לידו בונה שכונה עם עבודה ערבית, אז הכפר וכל הבתים מתרחבים בעוד קומה ועוד קומה. זה שיגעון".

הטענה שעולה בכמה מהיישובים שהחליטו להכניס פועלים ערבים, היא שאם אנחנו נגיד 'לא' לפועלים פלשתינים, למעשה נעצור את הבנייה ביישובים.

"זאת דמגוגיה ומניפולציה", הוא הודף את הטענה, "יש פה גם אנשים שיש להם אינטרס כלכלי מאוד גדול שגוזרים קופה כשעובדים באפשרות המוכרת והפשוטה של העובדים הערבים, וזה לא נכון. שום דבר לא עצר אותנו, לא אובמה ולא אוסלו, אז זה מה שיעצור אותנו? אנחנו נביא עובדים זרים, זה אפשרי. עובדה שזה אפשרי. באריאל זה עובד, ברבבה בנו עם עבודה עברית, באיתמר בנו 120 יחידות דיור, זה לגמרי אפשרי. יש פה בעלי עניין גדולים מאוד, ויש פה הרבה רצון טוב לבנות, כי בסוף בנייה של שכונות ויישובים גדולים וערים ביהודה ושומרון – ברור שגם היא מייאשת את האויב, אבל אפשר לעשות את זה בלי הצעד המטורלל הזה של לפרנס נוח'בות. זה לא הגיוני בשום צורה. עברו שנתיים מהטבח, אז מנסים איכשהו לגרום לנו לבלוע את הצפרדע הזאת. זה לא יעבור, זה לא יכול לעבור", הוא פוסק, "אנחנו נמצא פתרונות. מי שצלח את ההקפאה של אובמה, יכול גם להצליח להביא עובדים אחרים".

אתה טוען שזה בר־ביצוע.

"לחלוטין כן. אני לא אומר שזה קל, אבל אני אומר שיש לנו כאן הזדמנות היסטורית. בואו לא נחמיץ את השעה הזאת לתקן עוול היסטורי. יש כאן הזדמנות להיפטר מההרגל המגונה הזה שאנחנו מפרנסים את האויב שאנחנו נלחמים בו ושנלחם בנו. בסוגיה הזאת אני אומר, בואו נסתכל בראייה קצת יותר לאומית", הוא מבקש, "יש לנו מצווה לבנות וליישב את הארץ. בסוף אנחנו עושים את זה כי זו מצווה. גוש אמונים רוצה לחזק את האחיזה של עם ישראל ביהודה ושומרון, זאת מצווה. אבל בוא תיקח שנייה זום אאוט, תסתכל לא רק על המצווה שלך אלא במבט רחב. יש הרבה ייאוש אצל האויב, ודווקא זה הזמן לחזק את הייאוש הזה ולא הפוך, לעלות הילוך ולחזור למה שהיה כאן בשישה באוקטובר".

20 אלף מכסות לא מאוישות

מי שאמונה על מעקב אחר קידום פתרונות למחסור העצום בידיים עובדות בענף הבנייה בישראל היא יושבת ראש הוועדה לעובדים זרים, חבר הכנסת אתי עטיה (ליכוד). חברת הכנסת עטיה מבקשת בפתח דבריה להצביע על השתלשלות האירועים והמאמצים להגדלתה של מכסת העובדים הזרים כחלופה לעובד הפלשתיני: "מאז אירועי 7 באוקטובר החליטה הממשלה להחליף את האויב הפלשתיני בעובדים זרים. במסגרת מאמץ מרוכז שמובילה הוועדה בראשותי, יחד עם מינהל עובדים זרים ברשות האוכלוסין וההגירה, הצלחנו להביא לשיאים חדשים בכניסות של עובדים זרים לישראל", היא מציינת.

"בענף הבניין אישרה הממשלה מכסה של 80 אלף עובדים, מתוכה אוישו עד כה 57,935 עובדים, רובם נכנסו לארץ לאחר שבעה באוקטובר. חשוב להבין בהקשר המספרי כי אנו מדברים כרגע על יותר מ־217 אלף עובדים זרים שנמצאים בישראל בענפים השונים, זהו כוח אדיר שמניע את הכלכלה הישראלית ומשפיע לטובה על המחירים בכיס של כולנו. אבל למרות ההתקדמות ושבירת השיאים בכניסת עובדים שנרשמה לאחרונה, ברור שהמצב לא מספק דיו. ענף הבנייה מתמודד עם מחסור של אלפי עובדים".

חברת הכנסת עטיה מציינת כי האיסור שהוטל על כניסת פועלים פלשתינים לבנייה בשטח ישראל הקטנה עדיין בתוקף: "משמונה באוקטובר ועד היום אין שום שינוי בהנחיות, כניסת פלשתינים לשטחי ישראל נאסרה כליל, למעט 8,000 מכסות לעבודות שהוגדרו חיוניות, דוגמת בתי אבות ומפעלים חיוניים, מתוכם כמה מאות בלבד לבנייה שאושרו על ידי מערכת הביטחון", היא מבהירה.

"בנושא השב"חים, יש להודות על האמת: בשל המחסור החריף בכוח אדם בענף, קיימת בפועל העלמת עין ממעבר של פלשתינים דרך פרצות בגדר ההפרדה. זו מציאות שאסור להשלים איתה ואת מחיריה אנו משלמים בדם. לכן קידום ההסכמים להבאת עובדים זרים הוא קריטי, על מנת לצמצם את התלות בעובדים הפלשתינים ולתמרץ העסקת עובדים זרים. בכל מה שנוגע לשטחי יהודה ושומרון, הסמכות היא בידי אלוף פיקוד המרכז", היא מסייגת, "מובן שהבאת עובדים זרים לארץ תוכל לצמצם את המחסור הרב בכוח אדם בענף הבינוי, גם ביהודה ושומרון".

מהם לשיטתך הפתרונות למחסור הגדול בכוח העבודה לבנייה? האם להערכתך הממשלה מתכוונת להגדיל את המכסות של עובדים פלשתינים, או שמא קיימות אלטרנטיבות בנות ביצוע ומיידיות להחלפתם?

"מדיניות הממשלה היא לא לאשר כניסת עובדים פלשתינים לישראל. אנחנו עובדים על החלפת האויב בעובדים זרים", היא אומרת נחרצות, "אין צורך להגדיל את מכסות הזרים לענף הבניין כרגע, משום שיש כ־20 אלף מכסות פנויות שעדיין אינן מאוישות".

אז מה מעכב אותן מלהתממש?

"יש צורך ביצירת הסכמים בילטרליים נוספים מול מדינות על מנת לאייש את המכסות הללו, וכן להקל על תאגידי כוח האדם המביאים עובדים בהבאה פרטית. בתחום זה כבר נעשה מהלך גדול מאוד על ידי שר השיכון חיים כץ בעקבות פעילות הוועדה שבראשותי, ובוטלו שלבי המיון המקצועי בהבאה פרטית, שהקשו מאוד על ייבוא עובדים. מדובר במהלך מדהים, שמקצר את הבירוקרטיה ולא פוגע במקצועיות העובדים אשר מובאים על ידי תאגידי כוח אדם, שבוחרים אותם בהתאם לצורכיהם. באשר לשאלה מתי נגיע למצב הרצוי, כאמור, הדבר תלוי גם בקידום הסכמים. אני מציינת את החלטת הממשלה החשובה שאושרה ביוזמת שר השיכון כץ ומוסיפה 60 מיליון שקל לייעול הליכי גיוס עובדים לענף הבנייה. הוועדה בראשותי תמשיך לפקח על הנושא, ולא תרפה ממנו עד שנוכל לברך על המוגמר בעזרת השם".