לפני שבועיים כתבתי כאן על התמודדות עם תזונה כאשר ברקע יש סוכרת במשפחה, וגם אצלי הבדיקות לא אופטימליות. השארתי שאלה פתוחה לכם, הקוראים. אז אני רוצה להודות לכל מי שטרח וכתב ואפילו התקשר. באמת התרגשתי מהרצון הכן לעזור ולתרום מהניסיון הרב שלכם. קיבלתי תשובות מעניינות רבות, ואפילו הצעות קונקרטיות לדיאטה, מה שפחות חיפשתי. בעיקר עניינה אותי השאלה הבסיסית העקרונית־רוחנית שעומדת מאחורי זה: איך אפשר לנהל דיאטת בריאות שדורשת דיוק וצייתנות מלאה למסגרת, כאשר בעצם אכילה היא אחד הדברים הכי לא מדויקים שאנחנו עושים? הרי רוב האנשים בעולם מתקשים לעמוד במסגרת קשוחה ובלתי מתפשרת של אכילה.
טיפים רבים שנתתם נראו לי כמו משהו שאקח איתי הלאה. למשל מישהו שכתב לי שגם הוא מתמודד עם אותן שאלות, ותשובה שקיבל לאחרונה מרב גדול מאוד דיברה אליו: כדי שהאוכל יהיה בריא יש לכוון היטב בברכה, ובוודאי האוכל יועיל. אהבתי את הכיוון ואת הגישה. בתוספת העצה לדבר אל עצמנו ברכות ובעדינות ולא בקשיחות, לעודד את עצמי ולדבר עם עצמי, שכתב אותו קורא וגם כתבה לי קוראת אחרת, וזה ממש מצא חן בעיניי.
עוד הצעה שדיברה אליי הייתה ממישהי שכתבה לי שבמשך השבוע היא שומרת ככל יכולתה, ובשבת מרשה לעצמה להתפנק יותר. ראיתי שהכיוון הרוחני מדבר אליי יותר מאשר הפרקטיקה, שאותה אני די יודעת. אני עוסקת בנושא כבר מספיק שנים, ודי יודעת מה נכון ומה לא נכון לאכול, כאשר כמובן יש המון שיטות וכל אחת איכשהו לא חופפת לשנייה. אבל עם השנים מצאתי לעצמי כיוון שמדבר אליי. הבעיה שלי היא פחות מה לאכול, ויותר איך להתמסר לצורת האכילה הזאת. כמו ששמעתי מנטור שאומר שהצלחה היא 20 אחוז ידע ו־80 אחוז התנהגות. אז את הידע פחות או יותר יש, ההתנהגות – אותה אני מנסה לפצח.
הארטיק הוא לא הכול
אולי יעניין אתכם
עד שדווקא חברה הצליחה לומר לי משפט שהסעיר אותי מאוד. זה היה ווארט ששמעה מרב על חטא עץ הדעת, שטען שכשחווה אכלה את הפרי היא הזיקה לעצמה פעמיים – היא גם אכלה משהו שלא טוב לה, וגם אכלה יותר ממה שהייתה צריכה. הוא הסביר שכל הבעיות של התזונה המודרנית נובעות מזה שאנחנו אוכלים מה שלא טוב לנו ואוכלים מזה יותר מדי.
לקח לי זמן להבין מדוע אני כל כך נסערת מהמשפט הזה, עד שהבנתי שזה בעצם הקול הפנימי שיורד עליי כל הזמן. במהלך היום אני יכולה לאכול לחם שיפון, סלט גדול, תבשיל ירקות, ברוקולי, קינואה, סלמון. ואז פתאום ברגע של חולשה לאכול ארטיק שוקולד, רח"ל, או ביסלי. ואז כל הרשימה היפה והארוכה של מאכלים טובים ובריאים מבחינתי נמחקת, ומה נשאר? שני האחרונים. ויצר הרע מנגן לי את האמירות האלה בתוך הנשמה: אכלת יותר מדי ואכלת מה שלא טוב לך, ואני נגמרת. למה לא הצלחתי להתאפק?
אז כמו שאמרתי כאן, אני בשיחות על זה עם הקדוש ברוך הוא. ובהתבודדות הרגשתי שהתשובה היא בדיוק להפך, להתחיל לשים לב לטוב. להשתדל לא לאכול את מה שמזיק לי, זה ברור, אבל להחמיא לעצמי על כל מה שכן הצלחתי. לשים לב, לעודד, וגם לא להפסיק לעודד כשלא הצלחתי. נפילות הן חלק בלתי נפרד מהדרך.
תבשיל פריקה עם ירקות שורש. צילום: שושי גרינוולד
איך אני אוהבת פריקה! זוהי בעצם חיטה ירוקה שעוברת קלייה קצרה בשדה עצמו, באמצעות הבערה מבוקרת של ערמות החיטה כך שהמוץ והתבן נשרפים ואילו הגרעין נשאר שלם. בצורה זו החיטה מקבלת טעם עמוק של עישון והיא ארומטית מאוד. בפריקה יש כמות חלבון גבוהה יותר מאשר באורז, והיא נחשבת בריאה. בתוספת כל ירקות השורש שמתאימים לשמיים שסוף סוף מסכימים קצת להתענן – מדובר בתבשיל נפלא במיוחד.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן בישול:
30 דקות
זמן אפייה:
20 דקות
כ־6 מנות
לירקות:
* שומר גדול
* בצל גדול
גזר
בטטה קטנה
ארטישוק ירושלמי (לא חובה)
4 שיני שום קלופות ופרוסות
4 כפות שמן זית
מלח ופלפל
לתבשיל:
בצל קטן קצוץ דק
2 כוסות פריקה
2 כפות שמן זית
מלח ופלפל
מכינים את התבשיל: בסיר בינוני מטגנים את הבצל הקצוץ על אש בינונית כ־5 דקות, עד להזהבה קלה. מוסיפים את הפריקה ו־4 כוסות מים. מביאים לרתיחה, מכסים ומבשלים על הלהבה הכי קטנה והאש הכי נמוכה במשך 30 דקות.
בינתיים מכינים את הירקות: מחממים תנור לחום של 200 מעלות. קולפים את הירקות, פורסים אותם לפרוסות בעובי חצי סנטימטר, ומניחים זה לצד זה על תבנית התנור מרופדת בנייר אפייה. מתבלים במלח ופלפל ומפזרים על הכול פרוסות של שום. יוצקים מעל הירקות את שמן הזית וחצי כוס מים, מכניסים לתנור ואופים 20 דקות, או עד שהירקות רכים וזהובים.
להגשה: מעבירים את הפריקה לקערה, מפזרים מלמעלה את פרוסות הירקות ומגישים מיד.
לתגובות:
תבשיל פריקה עם ירקות שורש. צילום: שושי גרינוולד